אני הרוסה. בואי מהר, היא אמרה לי. דחוף.

אז נפגשנו ב"מרתה".

זה התחיל בדג, לה. אני בחרתי מרק עדשים.

כשחלקנו את האנגלז, שזה קינוח שוקולדי מדהים, וקרם הווניל החל לנזול,

הכל יצא.

לפני כחודש היא פגשה מישהו.

מדהים. חכם. הרפתקני, כמו שתמיד חלמה.

קודם היה ראש טוב. אחר כך גם סקס מפואר.

וזה כל כך טוב, שהם הספיקו אפילו להיות בימים  האחרונים של הקרנבל בוונציה. ממש לפני שבוע.

וגם זה היה נפלא וטוב.

כי הרי עם האיש שלה, המפרנס, האוהב, המיטיב אך משמים,  כבר הרבה זמן אין ואין וגם לא יהיה.

אז  מה הבעיה? שאלתי

היא נאנחה.

אחר כך גם מחתה דמעה.

שכל כך טוב לי עכשיו ואני לא יכולה לספר את זה דווקא לו.

לאיש שלי.

היא אמרה והלסת שלי כמעט נפלה.

כי בעצם, הוא החבר הכי טוב שלי.

ודווקא איתו, עם זה שאני הכי רוצה לשתף כי אני יודעת שהוא הכי רוצה שיהיה לי טוב,

דווקא איתו, אני צריכה להמשיך להיות עם מסכה