אנשים יוצרים תמיד קוסמים לי, תמיד נתפסים כעמוקים כרגישים.יותר ממני.יותר. פעם הייתי מתחפרת בתוך עצמי בעקבות מפגש כזה, היום רוצה לפרוץ, רוצה לצאת מהשבלול. להצליח לתת ביטוי לגעת לרגע במהות של הבפנים שלי מהי היצירה שלי? לא ברור. מן קצת מהכל, מן בליל של צבע תנועה מילה קול ולב ואולי מה שנוסף לאחרונה זאת העזה, ואיתה הסכמה לבדוק, הסכמה לגשש ולחפש הסכמה ללכת לאיבוד, לטעות ולגלות להסתכל פנימה והפעם עם כלים שכבר חשבתי שמעולם לא יהיו לי . חשבתי שכשויתרתי על שיעורי הפסנתר (והחליל והגיטרה והתופים...) ויתרתי עליהם מסתבר שלא. שהם פשוט חיכו שאני אהיה שוב מוכנה, שוב אמיצה ללכת לטיול בעולם לא מוכר שנדמה כל כך עמוק ומיוחד ולפעמים גם לבד. |