שיטת הקונסטלציה / העמדה משפחתית, פותחה ע"י הפסיכותרפיסט הגרמני ברט הלינגר. אפשר לקרוא לזה גם -

התרפיה של תנודות הנשמה:   

זו גישה שמניחה שיש שדה שיודע. קוראים לזה THE SYSTEM = המערכת. המערכת היא גדולה יותר מהפרט. היא קולקטיב. הקולקטיב הראשון שאנחנו חלק ממנו הוא המשפחה. כיום אנו מכירים מושג מאד מצומצם של משפחה – אבא, אמא וכמה אחים. בתפיסה הזו יש החמצה של המשפחה הרחבה והגדולה.

התפיסה של הלינגר היא תפיסה שבטית. במשפחה של כל אחד יש את הדורות הקודמים לנו (סבא של סבא וכדומה), יש את אלו שהיו אמורים להיוולד אבל הופלו ובתוך השבט נמצאת גם האשה הקודמת של אבא וכדומה. הגישה הזו מציעה לאדם להסתכל על כל המערכת, על כל השבט שהוא חלק ממנו. כאמור, הטענה היא שהשדה יודע, המערכת מעבירה מידע, גם מידע בין דורי.

למערכת המשפחתית הלינגר קורא בשם "הסדר באהבה" (ORDERS OF LOVE). לכל אחד יש זכות להשתייך למערכת, גם אם לא נתנו לו. שיבושים ב"סדר שבאהבה", כלומר בדינאמיקה המשפחתית, גורמים לבעיות בחיים - בקשרים זוגיים, בבריאות, בדפוסי תקשורת, באנרגיה זמינה ועוד. התרת השיבושים משחררת אנרגיה.  הרעיונות המרכזיים של תפיסה הזו:

א.       ישנה העברה בין דורית. בעיות התנהגותיות או קשיים של אדם הם לאו דוקא מפה, אלא יכולים להיות ביטוי של בעיה שהיתה במשפחה לפני כמה דורות.

ב.       ילד מקבל מהוריו את המתנה הכי גדולה שאפשר – את החיים. ילדים מעצם טבעם רוצים להחזיר. הטבע מבקש לא להחזיר להורים, אלא להעביר הלאה לדורות הבאים. אבל הילדים חושבים שהם יכולים להחזיר את אותה מתנה להוריהם.

ג.        לילדים יש רצון להחליף מישהו שיש לו בעיה. למשל, ילד ירצה למות במקום סבא שמת או ילד של אמא חולה ירצה להיות חולה בשבילה. זו כמובן טעות, כי מה שיקרה הוא ששניהם יהיו חולים. דרך ההבנה הזו (הרצון של הילד להחליף) אפשר לזהות הרבה פתולוגיות.

ד.       ילדים רוצים ללכת אחרי מישהו אל המוות.

ה.      ילדים מזדהים עם דמויות במשפחה. 

ו.         ילדים מייצגים דמויות שונות במשפחה, גם של דורות שהם כביכול לא פגשו ולא הכירו.

ז.        במשפחה יש דינאמיקה של הענשה וכפרה.

ח.      יש חשיבות לסדר הנכון. לכבד את מי שהיה ראשון ולדעת מי השני ומה השלישי.  

לתהליך שמגלה וחושף את הדינמיקה הזו, הלינגר קורא העמדה. זו עבודה קבוצתית בה האדם שרוצה לחקור את הדינאמיקה של השבט שלו, מבקש מאנשי הקבוצה לייצג עבורו את המשפחה שלו, ואז מבררים עם כל אחד מהמייצגים איך הוא מרגיש ומה עובר עליו. (באם התהליך נעשה באופן אישי ולא קבוצתי, כריות, מטפחות או כל דבר אחר יכול לייצג את בני המשפחה).

אפשר להעמיד חמישה – שישה דורות אחורה.

בכל העמדה בודקים סיפור של משפחה אחת. מי שמבקש לעבוד על משפחתו, מספר מעט על משפחתו ואז פונה אל חברי הקבוצה ומבקש מהם לייצג את המשפחה שלו – הוא בוחר אדם שייצג אותו, אדם שייצג את אחיו, את הוריו, ואת הדורות הקודמים. האדם מבקש מכל "נציג" לעמוד, הוא מניח עלי כתפיו את ידיו בעדינות, ומוליך אותו למקום בחדר שלתחושתו אותו נציג של המשפחה צריך לעמוד. לכן לטכניקה קוראים "העמדה משפחתית" – כולם בסופו של דבר עומדים בחלל החדר, במקומות בהם נציג המשפחה ביקש מהם לעבוד. ואז המנחה של העבודה שואל כל נציג לתחושותיו, ומתחיל לנהל דינאמיקה שמטרתה היא תיקון.

כלומר, בתחילת ההעמדה ישנו השלב הדיאגנוסטי. לאחריו מגיע שלב העבודה שנעשה דרך הצבות, משפטים חזקים של שחרור ממצב תקוע ובעייתי ותובנות שעולות. התהליך הוא לאפשר לדינאמיקה להתרחש, כאשר מדברים בשפה מרומזת, כי אף אחד לא יודע מה באמת קרה. התהליך הינו חווייתי ולא לוגי, אך מטרתו היא לחשוף או לגלות את פתרון למצב. בסוף ההעמדה, כאשר מתברר הפתרון למצב, אפשר לקרוא לאדם לבוא ולחוות את המצב הנכון.      

העמדות מאפשרות לבחון מושגים מופשטים וכיצד הם באו לידי ביטוי במשפחה: אשמה, תום, כפרה, מלחמה, מחלה, סוד, עוול, שייכות, נידוי והתעלמות. צריך לזכור שאם אנחנו מדברים על כמה דורות אחורה, אזיי העולם של סבא של סבא של כולנו היה מאד שונה מהעולם שלנו היום. למשל, אם היום בעולם המערבי לא מוציאים מהמשפחה אנשים בעייתיים כמו חולי נפש, בעלי מום, הילד של האבא והמשרתת, או אפילו כאלו שמתחתנים עם בחיר ליבם ולא עם אלו שהוריהם רצו, הרי שכמה דורות אחורה נהגו אחרת.  ההתנסות בקבוצה נוגעת בבת אחת בהרבה משתתפים,על אף שרק אחד מעלה בעיה בכל פעם, כיוון שהמשתתפים בהעמדה חשים דברים גם במישור האישי, ועצם הצפיה באירוע מרגשת מאד ומציפה חומר אישי. פעמים רבות "התיקון" לשיבוש שנעשה ב"העמדה" של בעיית מישהו, פותר שיבוש דומה אצל אחרים, וזהו היתרון הגדול של העבודה בקבוצה.לפעמים קורה שמתחילים מבעיה מסוימת במשפחה, ותהליך העבודה חושף בעיות עד הרבה יותר עמוקות. בהרבה דינאמיקות עולים דברים קשים. 

הטכניקה אומרת כי כאשר מתעלמים ממשהו – נוצר סוד. טבעה של המערכת הוא להקפיץ את הסוד החוצה. המערכת רוצה לאזן את עצמה על ידי זה שהיא מוציאה את הדברים החוצה. האנרגיה משוועת לגילוי ולפתרון.המערכת רוצה הכרה של כל מה שקרה. אם נעשה עוול למישהו מהמשפחה לפני כמה דורות, זה לא נשכח. זה יוצא החוצה שוב ושוב בתור הצהרת כוונות. המערכת רוצה את ההכרה במה שהיה, והדינאמיקה של ההעמדה מאפשרת את זה. בתהליך כזה אמנם יש מנחה, אך תפקידו הוא לאפשר לדינאמיקה שקורית – לקרות. הוא אינו יודע מהיכן הדברים התחילו ולאן הדברים יתגלגלו. זה תהליך שאינו יכול להיות צפוי מראש.