אתה נמצא כאן באתר, אני מכירה אותך רק דרך חלונית התמונה. לו הייתי יודעת היכן אתה גר, לו ה ייתי יודעת איפה אתה נמצא, הייתי ניגשת אליך (לא הייתי מזדהה קודם, בשביל ההפתעה) והייתי מדביקה לך נשיקה על הלחי.

זו היתה התגרות שלך, מן אמירה שלדעתי אפילו לא התכוונת אליה,"את צריכה מאהב", או משהו כזה.  והנה - יש.

בארוע חברתי, משהו לא צפוי לחלוטין, נפגשנו בעיניים, בתירוץ קלוש וענייני כביכול החלפנו טלפונים. מסע של מסרונים במשך יומיים שלושה,  (מעל שבעים מסרונים ) הקיף אותי בחיבה, בחיבוק, בחיוך, בהבנה, בבושם, בכל מה שיכולתי - סליחה - שלא יכולתי - לחלום עליו.

אחר כך  עברנו לשיחות טלפון ארוכות, והיתה אפילו פגישה אחת מהוססת בבית קפה.

ואני לא ידעתי איך החוויה הזו יכולה לאפס, להחזיר לשיווי משקל, להחזיר את הביטחון העצמי - ובעיקר את החיוך , גם בפנים וגם בחוץ

ואין לי אלא לומר לך - -  תודה.