"נער בן 16 נגח בפניו של שוטר" בישרו כותרות החדשות באינטרנט  וברדיו.  נער בן 16... רק בן 16. נגח בפניו של שוטר. השוטר נפגע קל. 

בוקר יום ב'. השעה 11.30, אני יושב במשרדי ומכין מסלול לחופשת שלושת הימים שתחל מחר. לפתע, דפיקות חזקות בדלת המשרד. "השוטר כאן..? אני שומע קול מבוהל.   פותח את דלת המשרד ומולי ניצב אדם מבוגר, רב מזוקן ומכובד. נסער כולו. "יש שם מישהו עם סכין... אומר לי הרב ומצביע לכיוון כללי של כולל האברכים הממוקם כשלושים מטר ממשרדי. "יש שם מה...? אני שואל. "מישהו עם סכין... עונה הרבה מבועת  ונסער. חלפתי במהירות על פני הרב המבוגר ושעטתי לעבר כולל האברכים. הגעתי תוך מספר שניות כשאיתי רצים שלושת המתנדבים שבסיור הבוקר. מגיע לכולל ומבחין בבחור צעיר לבוש מעיל עור חום  שעומד בתוך חדר המטבחון של הכולל. הבחור נסער  וממלמל מילים בלתי ברורות. ניכר עליו כי הוא נסער וחם.  "מה קרה...? אני שואל את הבחור. "הם הרביצו לי... הוא עונה תוך שמצביע לעבר בית המדרש הסמוך.  "מי הרביץ לך....? אני שואל. "הם... הוא עונה . "איך קוראים לך...? אני שואל. "לא משנה... הם הרביצו לי מכות רצח... הוא משיב.  "שאלתי איך קוראים לך... תענה לי.... "לא רוצה... אני לא חייב לך כלום... עונה הבחור ומשפיל מבט. "איימת  על מישהו בסכין...? אני שואל.  "כן... עונה הנער. "אבל רק איימתי. לא תקפתי... זה היה הגנה עצמית... זה מותר.... זה פחות מעשרה סנטימטר...  "תן לי בבקשה תעודה מזהה.. אני מבקש. "אין לי... אני קטין... לא חייב לך כלום....  זה הם... לא אני. 

"טוב... תקשיב לי... ותקשיב לי טוב....  ראשית  אני צריך שתמסור לי שם ומהיכן אתה... אני מיישיר מבט ומבקש מהנער להזדהות. "אני לא מזדהה... אבא שלי היה שוטר בחו"ל ואני יודע מה אני חייב ומה לא...  הוא עונה מנסה להתחמק. "תסתובב בבקשה אל הקיר ותראה לי מה יש לך בכיסים... אני מצווה על הנער. "לא חייב לך כלום... אני לא רואה אותך ממטר.... הוא עונה. "היכן הסכין...? אני שואל. "כאן... בכיס... עונה הנער ומוציא סכין "לדרמן" כסופה מכיסו. "תניח את הסכין על הכיור הסמוך... אני מורה לו. הנער מניח את הסכין באי רצון בולט.  "הם איימו עלי... הרביצו לי מכות רצח... השפילו אותי.... הפילו אותי לרצפה ובעטו לי בפנים.... מה אתה היית עושה...? אמור הנער בחטף.   "איך קוראים לך..? אני מנסה שוב. "לא מוכן להזדהות.. "בן כמה אתה...? אני מנסה דרך אחרת. "אני בן חמש עשרה וחצי... הוא עונה. "אני אאלץ לעכב אותך לתחנה לצורך זיהוי... אני מודיע לנער. מאחורי מתאספים מספר אברכי כולל. אני מבקש משלושת המתנדבים לחצוץ ביני לבין האברכים. "אתה מעוכב לצורך זיהוי בתחנה... אני מודיע לנער. "אני לא בא איתך לשום תחנה... לא חייב לך כלום... לא רואה אותך ממטר.... הוא עונה. "או-קיי... אתה מסרב להתלוות אלי לתחנה... אני אאלץ לעצור אותך....  "לך תזדיין אתה והתחנה שלך.... מגיב הנער ומנסה ללכת מהמקום.  תפסתי את הסכין שהייתה מונחת על הכיור. "אתה עצור... הודעתי לו  ותפסתי את ידו השמאלית.  בתגובה הנער נגח בי לפתע נגיחה חזקה שפגעה בגבה השמאלית. חשתי כאב חד, הנגיחה הפתיעה אותי .  בתגובה נסוגתי צעד  אחורה ושלפתי את מיכל גז הפלפל מחגור הסייר שלי והתזתי שתי התזות קצרות בפניו של הנער. הנער קרס במהירות ונשכב על הרצפה תוך צרחות ונהמות. ידיו נשלחו לעבר פניו. 

שקט הושלך בסביבה. כל הנוכחים במקום תלו בי מבטים מופתעים. שני אברכים ניגשו לנער השרוע על הרצפה. "קחו אותו לכיור ושטפו את פניו בהרבה מים .....  בהרבה הרבה מים... ביקשתי מהאברכים. האברכים סייעו לנער לעמוד על רגליו והובילו אותו לתוך המטבחון שממנו יצאנו רק לפני שניות ספורות.  המתנתי סמוך לדלת המטבחון, האברכים דחפו את ראשו של הנער אל מתחת לזרם המים. הנער החל להשתעל ולחרחר.  לפתע הופיע אדם לבוש בגדי עבודה מעבר לפינת המבנה. "מי ריסס כאן גז מדמיע...? שאל בצעקה. "אני... עניתי לו. "אתה מפגר...? מה אתה מתיז עלי  גז...? פגעת בי עם הגז... תן לי את הפרטים שלך... הוא המשיך לצעוק. "אף אחד לא התיז עליך... היה כאן מעצר אלים...  נעשה שימוש בגז על-פי הנהלים... לא ברור לי מה הקשר אליך.... עניתי מופתע.  "אני עבדתי בשרותים שמעבר לקיר ואתה השפרצת עלי גז דרך החלון... אמר האיש תוך שמצביע לכיוון חלון קטנטן מוסתר על הקיר.  "אוקיי..... תרשום... שמי *****  מספר אישי *******  ועכשיו תפנה את  המקום... אתה מפריע לי..... עניתי לבחור. 

לאחר כעשר דקות בהם שטפו את פניו של הנער הבחנתי כי הנער הפסיק להשתעל ונראה הרבה יותר טוב.   ניגשתי אליו והזכרתי לו כי הוא עצור.  "שים ידיים קדימה... אני כובל אותך... אתה עצור... הודעתי לו. הנער השפיל מבט והושיט את ידיו.   כבלתי את הבחור והודעתי לו כי אנחנו הולכים למשרדי לצורך מילוי טפסים ודו"חות ומשם ניסע לתחנת המשטרה.  "שים ידיים על הקיר... אני רוצה לעשות חיפוש... הודעתי לנער. הנער הסתובב והניח ידיים על הקיר. בחיפוש לא נמצא דבר. "איך קוראים לך...? ניסיתי שוב. "קוראים לי מוטי... אני ממושב *****... ענה הנער. "ואת כל זה לא יכולת לומר קודם...? היית חוסך את כל הבלאגן הזה....  שאלתי אמרתי לנער. "נבהלתי... נלחצתי... עשיתי טעות... אני מבקש סליחה ומחילה..... ענה הנער כשמבטו מושפל. 

הובלתי את הנער לאורך שלושים המטר בין הכולל למשרדי והכנסתי אותו לחדר סמוך תחת השגחת המתנדבים.  "אני רוצה לדבר עם השוטר... שמעתי אותו מבקש מהמתנדב ששומר עליו. ניגשתי לנער. פרצופו האדום  הראה זעזוע, הנער השפיל מבטו. "אני רוצה לקחת את התפילין שלי... הם שם.... בכולל..... ביקש הנער בקול חלוש. "אין בעיה... תקח כל מה שאתה מבקש.... עניתי והובלתי אותו בחזרה לאולם הכולל. הנער לקח את תיק התפילין לאחר שבדקתי מה מכיל התיק. 

סיימנו לרשום את הדו"חות והובלתי את הנער לניידת. "תקשיב... אנחנו נוסעים לתחנה... כדאי שלא תעשה שטויות בדרך...  עשית מספיק בלאגנים ליום אחד.... הודעתי לנער העצור. "אל תדאג... אני לא אברח.... הספיק לי כל מה שכבר קרה.... הוא ענה ועלה לניידת למושב האחורי. נעלתי את הדלתות האחוריות ללא יכולת פתיחה מתוך הרכב.   התחלנו בנסיעה כשמתנדב נוהג. "אני רעב...   אמר לפתע הנער.  "אני יודע... גם אני... נגיע לתחנה ונראה מה ניתן לעשות.... עניתי. הבטתי בשעון והבנתי כי חדר האוכל נסגר ממש עכשיו וייקח לנו זמן להגיע לתחנה. "אתה אוהב פלאפל...? שאלתי את הנער. "כן....  הוא ענה. "תעצור לי ליד חנות הפלאפל הראשונה שאתה רואה ... ביקשתי מהנהג. "אין בעיה... ענה הנהג. 

"אני מבקש סליחה על הנגיחה.... אמר לפתע הנער. "זה בסדר... עניתי. "לא ממש התכוונתי.... זה נפלט לי... הייתי לחוץ... מבוהל... "זה בסדר... תרגע.... נגיע לתחנה ונראה מה עושים.... עניתי הטלפון התחיל לצלצל. "מה הסיפור... שמעתי את הקצין שלי  מעברו השני של הקו. "היה אירוע של איום בסכין בכולל האברכים.... בזמן  הטיפול המאיים שהוא נער כבן חמש עשרה וחצי נגח בי ונעצר.... כרגע בדרך לתחנה..... עניתי. "מישהו נפגע...? שאל הקצין. "לא שאני יודע... ניפגש בתחנה ונמשיך בטיפול ובדיווח.... "או-קייי...  ענה וסיים את השיחה.  מבול הטלפונים רק החל.  חברים ששמעו ברשת הקשר. חברים ששמעו מחברים.  ומי בעצם לא. עניתי למספר רב של שיחות אבל לא יכולתי לדבר בחופשיות כשהנער העצור יושב איתי  בניידת וגם... כאב לי הראש מאוד. הנגיחה הזו  גורמת לכאב חזק במיוחד.. 

הטלפון צלצל שוב. "קיבינימט... מי זה הנודניק הזה עכשיו.... אני חושב בליבי ומביט בצג הסלולארי, מבחין במספר לא מוכר. "שלום .... עניתי לשיחה.  "שלום שלום.... מדבר **** דובר המחוז.... אתה השוטר שהותקף...?  "כן... איך זה הגיע עד אליך...? עניתי שאלתי.  "הגיע... הוא ענה. "נפגעת...? איך אתה מרגיש...?  "קצת כואב... יהיה בסדר... עד החתונה זה יעבור....  "אני שמח... איך קוראים לך...? הוא שואל.  "קוראים לי *****... עניתי. "אההה... אני מכיר אותך....  מה הסיפור בקצרה...?  הוא שאל. סיפרתי לו בקצרה ובתגובה הוא אמר "אני רוצה להעלות אותך לשידור ברדיו.... אני מכיר אותך ויודע כי אתה מתנסח כראוי... תשאיר פלאפון זמין... אני חוזר אליך עוד כמה דקות ומיד אחר-כך אתה עולה לשידור..... הוא פולט במהירות. "תעשה לי טובה... עניתי. "אין לי לא זמן ולא חשק לשידור ברדיו.... תדבר איתם אתה... יש לי עצור וגם כואבת לי הנגיחה.... עזוב אותי.... "זו הנחיית מפקד המחוז.....  אז שמפקד המחוז יתראיין ברדיו.... עניתי וסיימתי את השיחה. 

עצרנו ליד חנות פלאפל וקניתי לנער מנת פלאפל. לי לא היה תיאבון מיוחד ולכן ויתרתי על החוויה.  המשכנו  בדרכנו לתחנה. "תאכל כבר שם... כמו בן-אדם... אמרתי לנער.  מגיעים לתחנה ואני מוביל את הנער למשרד הנוער. קצין הנוער ממתין לנו והחוקר גם הוא יושב במשרדו וממתין. "זה התכשיט...? שואל הקצין.  "כן... זה אני.... עונה הנער לפתע ומפתיע גם אותי.  "טוב....  תכניס אותו ואני רוצה גם את כל הניירת..... אומר הקצין ומצביע על משרדו של חוקר הנוער. הקצין עובר על הניירת והנהן בראשו. "עבודה יפה.... הוא מחמיא לי על המקצועיות במילוי הטפסים.  "נפגעת...? זקוק לטיפול רפואי...? הוא שואל לפתע ומבחין בזרזיף הדם שהספיק להתייבש. "לא... הכל בסדר... עניתי.  הנער נכנס לחוקר ומסר את גירסתו. אני המתנתי מחוץ למשרד והפכתי בעצם לאתר עלייה לרגל. שוטרים, מתנדבים וסתם עוברי אורח שעברו במקום באו לראות את "השוטר שקיבל נגיחה מילד". הסיפור הזה יצא מכל פרופורציה. "שמעתי על זה בחדשות... אמר לי ראש משמרת הבוקר שחלף במקום. "מה הסיפור שלו...?  סיפרתי. עוד ועוד חברים ושוטרים הגיעו להתעניין. הפכתי לשיחת היום כנראה. הקצינים הגיעו או התקשרו לברר מה המצב. לאט לאט שככה המהומה.  

השעות נקפו והנער בחקירה. לפתע נקראתי לחדרו של החוקר. "לך איתו לטכנאי הזיהוי... תעשה לו צילום... הטבעת טביעת אצבע... ביקש החוקר. הלכנו. גם במשרדי הזיהוי הפכתי לשיחת היום, שוב ושוב נאלצתי לספר את הסיפור.  הנער צולם.  נלקחו ממנו טביעות אצבע והשעות חולפות. הערב יורד. תכננתי לסיים מוקדם כי מחר יוצא לחופשה של שלושה ימים ויש להתארגן. אבל אני תקוע עם העצור "שלי". 

השעה 18.30.  "קח את העצור למשרד הסיור... הם יובילו אותו למתקן הכליאה... מחר בבוקר הוא מובא לפני שופט להחלטה....  אומר לי קצין הנוער. אנחנו צועדים למשרד הסיור. שוטר יושב שם ושומר על שני עצורים. "הנה  הבחור....  תשמור עליו שלא יבריז.... "אני רוצה להניח תפילין ....  ביקש הנער. "אין בעיה.... אני אשחרר לך אזיק אחד ותניח תפילין... שחררתי לו אזיק אחד והנער נעמד והניח תפילין. "שים עין על הבחור... ביקשתי מהשוטר.  "אני הולך לארגן לו ארוחת ערב.....  "אין בעיה.... ענה השוטר.  הלכתי לחדר האוכל והכנתי לעצור ארוחת ערב בחמגשית. חזרתי למשרד הסיור והנער סיים את תפילתו,  הנחתי את החמגשית לפניו והנער התיישב מולה. להפתעתי הוא אזק את עצמו מחדש. "תגיד... אתה אידיוט....? שאלתי "אתה לא רוצה לאכול כמו בן-אדם...?  "אני  מפחד ממך... הוא ענה. "שלא תתנפל עלי שוב עם הגז  הזה.... ענה והשפיל מבט. שחררתי לו שוב את האזיק מיד אחת והנער החל לאכול.  "אני מפקיד אותו בידיך... אני הולך הביתה.... הודעתי לשוטר . "שים לו אזיקים משלך ותן לי את שלי... "אין בעיה... ענה השוטר והחליף את האזיקים. "ולך.... פניתי לנער. "שיהיה בהצלחה.... מחר בבוקר אצל השופט.... שיהיה בהצלחה. "תודה לך....  ענה הנער מושפל מבט. 

עזבתי את המקום במהירות.  הגבה השמאלית כאבה מאוד. הלב כאב לא פחות. הנער הזה נגע לליבי. למרות ההשפלה והעלבון הסיפור שלו נגע לליבי. בדרך הביתה ביררתי בטלפון מה הסיפור שלו. התברר כי הנער מטופל במחלקת הרווחה, ללא בית. אימו נטשה אותו בגיל שנה, אביו לא ממש מתפקד. נער רחוב טיפוסי . החלטתי להמשיך לעקוב אחרי הסיפור שלו ולנסות לסייע ככל הניתן. 

(למחרת נעצר הנער עד תום ההליכים, השופט קבע כי יישאר במעצר עד שמחלקת הרווחה תמצא לו מקום ראוי שבו יידעו לטפל בו)