מוצ"ש.

במקום לסדר את הדירה אני מוצאת את עצמי בוהה בטלויזיה. אין ממש מה לראות. אחרי משמרת מתישה בעבודה, אני חייבת לנקות את הראש (במקום לעשות כלים...).

אני נתקעת מול שידורים של "אמריקן איידול", הגרסה המקורית והמוצלחת של "כוכב נולד".

מה אני אגיד לכם, מכיוון שאני לא צופה אדוקה בגרסה הישראלית, האמריקאית תמיד נראית לי טובה ומעניינת יותר. זה לא שהשירים שלנו פחות יפים, חלילה, אבל המבחר הלועזי רחב והפתיחות לדברים חדשים מפתיעה.

יש כמה ביצועים מדהימים לשירים ששנים מוחבאים בארכיון.

מעבר לעובדה שהשופטים הרבה יותר אטרקטיבים מאלה שלנו (סליחה מרגול / צביקוש) וגם לרוב משתדלים לתת ביקורת אמיתית, למתמודדים יש איכויות ווקליות מצוינות. נכון, לא כולם מדהימים, אבל יש כמה זמרים טובים.

אחד הדברים שהתחילו לעשות גם אצלנו זה חידושים ועיבודים. לא אשכח את התכנית בה אחד המתמודדים (לא זוכרת את שמו, שוב, לא צופה מכורה) עשה עיבוד לשיר של עברי לידר ואני ישבתי מהופנטת למסך. אבל זה רגע חד פעמי בתכנית שלנו. שם ניתן לראות רגעים כאלה הרבה יותר בתכיפות. אה, ובל נשכח שפה בארץ הפייבוריט הוא גם לרוב זה שלוקח, מה שלא משקף את התכנית האמריקנית, שם הזמר הטוב באמת הוא זה שזוכה. ראו ערך דייויד קוק שזכה בעונה הקודמת של אמריקן איידול, למרות שהיה מועמד אחר. הוא פשוט נתן ביצועים מושלמים לכל שיר שבחר. שלא כמו בארץ, פה ההפקה מכוונת את הצופים לבחור באלה שיעשו להם יח"צ טוב יותר.

אז מה אני מנסה לומר בעצם? שהיה לי מוצ"ש מלא בקאברים מצוינים, ובהתחלה של התמכרות קלה...