כותרות TheMarker >
    ';

    הרהור

    ארכיון

    בהירות

    20 תגובות   יום ראשון, 1/3/09, 14:29
     

    בהירות

     

    מבעד לוילון הבהיר חדרה קרן שמש חורפית, היא התעוררה ושוב ראתה בבירור כואב, שהוא לא שם. כמו תמיד הקדים לעזוב, ממהר אל שגרת יומו. תמיד השכים כשישנו יחד והיה מאחר לקום כשישן לבדו. כרוניקה ידועה מראש, גיחכה. הכל היה ברור והיא סירבה להכיר בכך. לא שוב, אמרה לעצמה. היא מיששה את החלק הריק שלו כמו ממששת את עצמה. לראות שהוא לא שם, החלקה הריקה ממנו. היא רצתה שהמקום הזה יתמלא כבר. בקיץ עוד הייתה מוכנה למלא אותו בכל דבר. השמש סנוורה אותה, היא הזיעה. ורצתה שהכל כבר ישתנה. כשהייתה ילדה, כאבו לה כפות הרגליים, נעלה תמיד נעליים שטוחות מדי שלא תמכו בקשת כף הרגל, הגבוהה, והמקום החסר, הלא נוגע זעק את כאבו. זה היה כאב מיוחד כמו פאנטום, זעקה ממוקדת וחדה של מקום חסר, צמא למגע. ובינתיים מחוגי השעון הביולוגי שלה נקפו, תיכף חוגגת 35. משום מה זה לא הטריד אותו, לא כששכבו ולא כשקם מוקדם מהרגלו, ביציות מתקתקות הוא קרא לזה ספק בלעג. 35 סך הכל, מה הענין. באותו בוקר התמקדה קרן שמש חורפית בבהירות על הצד שלו. ידה מלטפת ברכות גם את גופה, מעסה, מגששת, מרפה את האכזבה הצורבת בגרון, מחזקת את הנשיות הפגועה. מעבירה בה צמרמורת שלא מגיעה לשיא. אין שיאים כשהמיטה מתרוקנת. הוילון התנפנף בקלילות חגיגית, היא קמה. אני נראית כמו שד חשבה. וצחצחה שיניים במרץ. חור חדש בצבץ בין השיניים הקדמיות, היא יכלה לראות זאת בבירור פתאום, ממש שחור. רוח קלילה לוותה את היום הזה, משמרת בבשרה את טעם הריקנות של הבוקר. אין שיאים זכרה. לפנות ערב, טיילו בים לאור שקיעה. השמש הסתווית הייתה נעימה מאד, משהו במגעם היה טפל. סוג של בחילה זחלה בגרונה והיא כבר התחילה להצטער ואולי לשמוח,על כך שיירדם היום הרבה לפניה.

    הכיווצים החזקים בבטן שוב חזרו לחשה לו, והם פנו אל המכונית לחזור הביתה. אחרי התה צמחים שהכין לה, נזכר שהוא חייב ללכת. הוא לא הציע לה שתתלווה אליו לישון אצלו.
    כשנפגשו כעבור יומיים הסביר שהיא לא הרגישה טוב, וברור היה שתעדיף להיות בבית לא?

    הם התווכחו, את לחוצה אמר לה, את יותר מדי לחוצה. אולי די. היא נשמה ונשפה עוצרת את המילים שלא תתפרצנה. נשמה ונשפה כמו שלמדה בסדנה לחיזוק השקט הפנימי. נשמה ונשפה לאט, משחררת את האויר בין השיניים, כמו שמרוקנים גלגל הצלה של ילדים. לשחרר את הלחץ בצורה חיובית, הדהד בה קולה של מנחת הסדנה. אני לא אוהבת שהמיטה שלי ריקה ממך אמרה בשקט שטיפס לתוכו רעש של בכי. מי שם לב מה קורה בלילה שאל, את רואה שאת עושה ענין מכל דבר. היא לא רואה, גם כשהכל כל כך בהיר היא לא מצליחה לראות את מה שהוא רואה, אמרה, זה השמש, היא מסנוורת רק לצד הזה אמרה, הוא חייך. את פיוטית אמר והושיט יד ללטף את שערה. הם רטטו לרגע, היא עצמה עיניים וידעה שזה מגיע. הוא אסף את ידו וחיפש משהו להתעסק בו. הוא שתק, כמו תמיד, זה הרגע להתחיל בחליבה ידעה. אתה נשאר שאלה, השעה הייתה מאוחרת מאד, אני אה... הוא הציץ בשעונו, אני דוקא חשבתי ש.. הוא חיפש את המילים. מה בענין הצד שלך במיטה שלי? הוא יישאר ריק ממך? הוא השפיל את מבטו, בכל זאת הוא איש רך חשבה. לא התאהבתי במאצ'ו. תשמעי, ניסה.. היא הניחה אצבע רכה על שפתיו. אני הבנתי, הוא יישאר ריק ממך לתמיד, לא צריך להסביר לי. לחשה. שתיקה. היא פתחה את הדלת, נשיקה יבשה חתמה את הסיפור שלהם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/8/09 13:44:

      יותר עצוב וכואב מאשר כתוב יפה (ואכן כתוב יפה).
        16/5/09 23:13:


      הי מאיה

      תודה רבה, איזה תגובה מחממת את הלב!

      בדיוק אני מהרהרת אם לחזור לכתוב או לא, בזמן האחרון התרחקתי קצת מעצמי ומהכתיבה.

      ופתאום, אני רואה באיחור את תגובתך המפרגנת...

      אז שוב תודה, תבקרי שוב אולי יהיו חדשות עד אז.

        13/5/09 11:57:


      ראשית אני רוצה לציין שכתיבתך

      משובחת.

      נעימה לקריאה את נותנת לקורא

      תחושה שהוא שם.

      נפלא בעיני כישרונית.

       

      והסיפור נגע לליבי.

      איך לא?

        2/5/09 00:10:


      הי תודה לתירם ומירה על תגובותיכם והארותיכם

       

      ועל הביקור אצלי

       

      בואו שוב ((-:

        1/5/09 00:00:


      כתיבה יפה, רגישה ומקבלת.

      מירה

        30/4/09 22:56:

      (קרוב מאד למשוהם) - בטח תרצי לתקן
        12/3/09 17:24:

      צטט: אצל תמרי 2009-03-11 23:53:09


      או, סופסוף תגובה גברית,

       נשמע פשוט כשזה מנוסח ככה...היא אובססיבית והוא רודף חופש...

       

      אבל המציאות, תמיד מוכיחה שאחרי שהוא הלך, הוא התביית עם אחרת. טוב, לא תמיד... אבל יותר מפעם אחת...

       

      השילוב,

      א. הוא עדיין לא למד כלום ואינו מבין אשה  ו- ב. הבאה בתור יודעת להסתיר את האובססיה הנשית או כשזה בהתחלה ועדיין אינו בולט.

        12/3/09 14:06:

      צטט: פדרסקי 2009-03-11 23:55:12

      אולי לא נכון להגיד לאדם שהצרה שלך ניחמה אותי. סליחה.

      "נשמה ונשפה כמו שלמדה בסדנה לחיזוק השקט הפנימי." אהבתי את המשפט הזה. ציני אבל גם ריאלי.

      הנה, סיימתי במחמאה.

       

       

       

      הי פרדסקי, ברוך הבא...

       

      התנצלותך מתקבלת.. אבל מבינהבהחלט למה התכוונת, בכל מצב יש פלוסים ומינוסים וגעגועים וכמיהות ודשא של שכנים תמיד מציץ בחלוננו

       

      סיימת וגם התחלת במחמאה!!!! תודה תודה, תבוא שוב...

        11/3/09 23:55:


      עיקר שכחתי: כתובבקפה, תודה על הביקור וברוך הבא לקפה.

       

      כדאי שתתחיל לכתוב, לא? בבלוג שלך. בכל זאת הניק שלך מחייב

        11/3/09 23:55:

      אני מרגיש כפולש בין שלל התגובות הנשיות, אך הפוסט כתוב יפה אז בחרתי להגיב בכל זאת.

      עברה בי מחשבה משונה תוך כדי קריאה, שאחרי 3+ שנות נישואים, כשלפעמים המיטה ריקה למרות שהיא מלאה ולפעמים מתעוררות מחשבות לא רצויות, מי כמיהה "לימים הטובים של הרווקות", טוב להיזכר במיטה הריקה ובציפייה המרגישה נואשת שתתמלא.

      אולי לא נכון להגיד לאדם שהצרה שלך ניחמה אותי. סליחה.

      "נשמה ונשפה כמו שלמדה בסדנה לחיזוק השקט הפנימי." אהבתי את המשפט הזה. ציני אבל גם ריאלי.

      הנה, סיימתי במחמאה.

       

        11/3/09 23:53:


      או, סופסוף תגובה גברית,

       נשמע פשוט כשזה מנוסח ככה...היא אובססיבית והוא רודף חופש...

       

      אבל המציאות, תמיד מוכיחה שאחרי שהוא הלך, הוא התביית עם אחרת. טוב, לא תמיד... אבל יותר מפעם אחת...

       

        11/3/09 23:09:

      גבר לא מעוניין להיות נוכח עד הסוף משתי סיבות.

      הראשונה כי נדמה לו שהיא רוצה יותר מידי נראה לו שהיא אובססיבית כניעה לזה משולה לאיבוד החופש זה נתפס כלא מאוזן.

      והשניה שהוא לא מבין עדיין כיצד נשים חושבות ואיננו מוכן לפרגן ולהתגמש טיפה.

        2/3/09 21:15:

      צטט: אצל תמרי 2009-03-02 12:30:01

      צטט: מחייכת לעולם 2009-03-02 08:39:47

      מקדישה לך פוסט שכתבתי ומחבקת אותך :

      הי לילי, תודה על ההקדשה,

       

      את יודעת היה לי קל להתנחם בזה, אם היה מדובר באדם אחד, בסיפור אחד. אך כיוון שזה יותר "סיפור חיים", והכתוב לעיל כמו שכבר הגבתי, הוא יותר חוויה כללית ולא ממש זכרונות. אזמה שאני יכולה בהחלט לקחת התגובה שלך זה, ללמוד למחוק. באופן כללי, להשאיר מאחור. זה באג רציני אצלי, הגיבנת הזאת שאני מתעקשת לסחוב תמיד.

       

      משתדלת להסתכל קדימה. לא תמיד הולך לי...

      שוב אשת לוט היקרה...

      תזהרי, את זוכרת מה היה בסופהקריצה

      לחיי אהבה אמיתית, מלאה, ממלאה, ובשלה.

      [בסוף קראתי לילד בשמו]

      נשיקות 

        2/3/09 20:03:

      נו...צריך את הזמן הזה להתאבל, אבל גם צריך להמשיך....ולהיות אופטימיים. יש הרבה דגים בים..
        2/3/09 12:30:

      צטט: מחייכת לעולם 2009-03-02 08:39:47

      מקדישה לך פוסט שכתבתי ומחבקת אותך :

      הי לילי, תודה על ההקדשה,

       

      את יודעת היה לי קל להתנחם בזה, אם היה מדובר באדם אחד, בסיפור אחד. אך כיוון שזה יותר "סיפור חיים", והכתוב לעיל כמו שכבר הגבתי, הוא יותר חוויה כללית ולא ממש זכרונות. אזמה שאני יכולה בהחלט לקחת התגובה שלך זה, ללמוד למחוק. באופן כללי, להשאיר מאחור. זה באג רציני אצלי, הגיבנת הזאת שאני מתעקשת לסחוב תמיד.

       

      משתדלת להסתכל קדימה. לא תמיד הולך לי...

        2/3/09 12:27:

      צטט: ריקוד חופשי 2009-03-01 22:24:13

      כתוב מקסים, ומרגש. בהחלט אפשר להזדהות.

      אח, הכמיהה הזו להתמלא, למלא את הצד הריק שבמיטה.

      עצוב ומפוקח כאחד.

      לחיי ההתמלאות!

       

       

      תודה על המחמאות רחלי, לחיי האהבות ((-: - בואו "נקרא לילד בשמו "

        2/3/09 12:25:

      צטט: שטוטית 2009-03-01 22:19:39

      לכל אחת מגיע יותר מגיע שמישהו יאהב אותה באמת

       

      }{שטוטית

       

      עם זה אני מזדהה לחלוטין

       

      ואת יודעת זה בכלל סיפור פרוזה שכתבתי, יש בו קרעי מציאות אם בכלל, אבל אכן נותרה בי הכמיהה הגדולה שהייטבת לנסח... מגיע גם לי.

       

      תודה על התגובה והכוכב שטוטית

        2/3/09 08:39:

      מקדישה לך פוסט שכתבתי ומחבקת אותך :

      מוחקת אותך

      מהטלפון

      מהמחשב

      מהמחשבות

      מהלילות

      מהשתיקות

      במחק ווירטואלי שקוף

      בכל תעצומות הנפש 

      מנתקת מיתרי רגשותי

      גוזרת עומק געגועי

      מקפלת קמטי זכרונותי 

      שוטפת את הצפיה לכלום

      בגלי ענק טובעניים

      מחכה בהכנעה

      לשפל הרגש
      לגאות הנשמה

       

      לילי 

       

        1/3/09 22:24:

      כתוב מקסים, ומרגש. בהחלט אפשר להזדהות.

      אח, הכמיהה הזו להתמלא, למלא את הצד הריק שבמיטה.

      עצוב ומפוקח כאחד.

      לחיי ההתמלאות!

       

        1/3/09 22:19:

      אי אפשר להכריח מישהו לאהוב אותך

      אך צריך לדעת בשלב מוקדם מאוד של היחסים

      שעדיף להרפות וללכת

      -

      לכל אחת מגיע יותר מגיע שמישהו יאהב אותה באמת

      ולא בכוח-

      כך שעדיף על ההתחלה להרפות

       .

      נכון לגבי שני המינים:)

      .

      תודה תמרי

      *

      .

      }{שטוטית

      פרופיל

      אצל תמרי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      קרנבל עולמי

      תכנים שלי ברשת