כותרות TheMarker >
    ';
    0

    אין דוור.

    373 תגובות   יום ראשון, 1/3/09, 16:59

    חוטפים השולחים את דרישותיהם במכתב כופר, אינם טורחים עוד לגזור אותיות ממגזינים ולהדביקן בעזרת דבק UHU לנייר. הם פשוט מעבירים מעטפה עם דרישותיהם הכתובות בכתב יד מרושל, אין איש במז"פ המשטרתי שיכול להתמודד עם כתב סתרים שכזה. כשמגיע לחקירת המשטרה מכתב כופר שכזה, שנכתב בגופן 'פרנק ריהל' - אין קל מזה.


     לפתוח ! משטרה ! אתה פרנק ריהל ? המכתב הזה מוכר לך ? אתה עצור בשם החוק !


    מיני-סערה פרצה בכוס הקפה בעניין 'שינוי פונט ברירת מחדל', כנראה לבקשת קצרי הראייה, מתעקשי עדת האיימיש על רזולוציית 800 על 600, ועצלני קונטרול+.

     

    אבל למה לא לומר: "גופנים" ?


    לא ברור לי אם 'שינוי ברירת מחדל' הוא ברירה או מחדל.  מה שברור הוא שגודל וסגנון הכתב שלנו לא נקבע עוד על ידינו. אין לנו יותר כתב יד, העידן הזה חלף הלך לו. איננו זוכרים בכלל איך נראה הכתב שלנו, למעט הפצעת רשימת המכולת כתמרור על המקרר המיועד לבן הזוג. ייתכן שבעתיד רשימות המכולת ייגזרו ממגזינים וייראו כך:

     



      1   ''


    3    סעמק.

    2''


    איננו מזוהים עוד על ידי כתב היד שלנו, אנו מקישים מילים, אות אחר אות - על גבי מתקן מקשים קובייתיים למרגלות מסך. סוג הגופן שבחרנו מרשימה מוגבלת - השייכת מבחינת זכויות היוצרים ליצורים אחרים, אין לנו כל ערבון או שליטה לגבי איך יקרא המכתב מהצד המקבל, ובזירות אינטרנט פומביות החירות הזו אפילו מצטמצמת עוד יותר.

     

    על כתבמחובר אין מה לדבר.


    סניפי רשתות הסלולר ובבנקים מתבקשים הקורבנות החדשים לחתום 'חתימה אווירית' בעזרת מקל מחווט ודמוי עט - מעל גבי משטח פלסטיק (Wacom) - חתימה העוברת ישירות למחשב. לך ספר אחרי זה לשופט שאמנם חתמת על סעיף יא 7, כולל תת-סעיפיו ואותיותיו הקטנטנות - אך מעולם לא ראית את החוזה עצמו.

     

    במהלך החופש הגדול של כיתה ה' התכתבנו אורית שקד ואני, משום שגרנו במרחק הבלתי נתפס של קילומטר וחצי. בעקבות כתב ידינו האבוד - פתחתי את קופסת המכתבים ושלפתי כמה ממצאים מארכיוני הפרטי - בני למעלה מ 30 שנה.


    ''


    מכתב מהעת בה בחרנו כיצד ייראה הכתב שלנו. לחצו על המכתב להגדלה ואחרי שיעלה אפילו שוב


    אני מוקיר כתבי יד, שומר אותם מאז ידעתי לקרוא. למאות המכתבים שנשלחו אליי במשך השנים אין 'גיבוי', אי אפשר 'לגגל' אותם, אין 'מנוע חיפוש' שיחטט בהם. מתחת לשגיאות הכתובות בהם אין קו גלי אדום המונע משגיאות קולמוס (קרובות משפחה של פליטות הפה) לפרוץ ולגלות יותר משהתכוון הכותב למסור. הנה מכתב שקיבלתי מחברי יוסי גור, באותה 1977:


    ''


     היינו חברים הכיטובים. לחצו על המכתב להגדלה ואחרי שיעלה אפילו שוב


    פעם, כששיחות הטלפון הטראנס אטלנטיות היו יקרות, ובוודאי שלא העלינו על הדעת שייתכן להעביר גופנים בטלפון - חיכינו למכתב במשך 14 יום, מעמד הדוור היה כשל מביא בשורה. היו בולים, היינו ניגשים לתיבת הדואר לראות אם יש בה משהו, אצבעוני, הארץ שלנו, מעריב לנוער, כותרת ראשית, טבע הדברים, נשיונל ג'יאוגרפיק, הארץ.


    היום תיבת הדואר שלנו היא אייקון פצפון על המסך, קרס השרת ? אין דואר. את הדוור אנחנו לא מכירים בשמו הפרטי.


    לגרפולוגים מעולם לא הייתה עבודה קלה יותר: נרקיס שמן הוא הכתב של צבי נרקיס , פרקנריהל הוא כתב ידם של רפאל פראנק ואוטו ריהל. מעבר לסלבס האלמונים האלה, כמו באסטרולוגיה - אזרחי העולם נחלקים כעת למספר משפחות גופנים מצומצם, למרות שאנו נפגשים מדי יום עם הדסה, דוד שמן, אורון נטוי, נרקיס דק ואריאל בולד.


    רבים עוד נאבקים ומתעקשים לנסות במסגרת האפשרויות המצטמצמות והולכות - לזעוק את זעקתם אודות ציפורנם החודרנית או יום הולדתם החל היום - תוך תעוזות גדלים לצד אנימציות נצנצים חינמיות, המתפרשות כצעקה אלקטרונית מיופייפת.


    אולי מישהו יכול אולי להזכיר לי מה היה שם סיפורו של אייזיק אסימוב, בו מגלה קוסמונאוט במצוקה שיטת חישוב שאינה מסתמכת על מכונות – אלא ניתנת להפעלה בעזרת חתיכת פחם ומשטח עליו חישב באופו ידני את הקלקולציות הנחוצות להציל את השיגור (או משהו ?).


     אם לא - אין דוור.

    ...........................................................................................................................................
    לאחר דבר: יש לנו פותר !  רפאל סלוק הידוע בשמו da vinci חקר ומצא כי הסיפור הוא 'תחושת העצמה' מתוך מקבץ הסיפורים 'מחר כפול תשע' של אייזיק אסימוב ואף הביא את הלינק לסיפור באנגלית כפי שהוא מופיע ברשת.  צל"ש גם למירב שביט שהייתה קרובה מאוד-מאוד.

    דרג את התוכן:

      תגובות (373)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/10/12 19:23:
      :-)
        7/2/10 22:57:

      צטט: שר.ון 2010-01-08 23:32:14

      אמממ.. לא מדויק.

      הסטנסילים בהם השתמשתי היו זוג דפים: האחד - עליו כתבתי, וזה שמתחתיו היה עם דיו.

      לאחר הכתיבה הדיו היתה עוברת לצד האחורי של הדף העליון.... ואותו הצמדנו למכונה.

       הי, לא קראתי כאן מאז שנה שעברה, סורי.

        8/1/10 23:32:

      אמממ.. לא מדויק.

      הסטנסילים בהם השתמשתי היו זוג דפים: האחד - עליו כתבתי, וזה שמתחתיו היה עם דיו.

      לאחר הכתיבה הדיו היתה עוברת לצד האחורי של הדף העליון.... ואותו הצמדנו למכונה.

       

       

        8/1/10 22:49:

      צטט: שר.ון 2010-01-08 22:37:32


      השבוע קראה לי אחת המורות הצעירות לכיתתה על מנת אבחן חומרים ישנים שהעלו אבק בתיקיות חומות (כאלה צבאיות, עם גומי בצד). היא חשבה שזה חומר שלי... (מעליב.. אני כזאת עתיקה? :-)   )

       

      בעליו של החומר נותר עלום שם.. אז סיייעתי לה למיינו.

      הרוב המוחלט מצא את מקומו בפח.

      מי צריך "דפי מידע" כשיש גוגל ? מי צריך דפי עבודה מצהיבים כשאפשר להקליד חדשים או להוריד מוכנים מהרשת?

       

      והכי הכי.. מה כבר אפשר לעשות עם סטנסילים ישנים? [מכיר? זה הדפים האלה שכתבנו בכתב יד ואפילו, רחמנא ליצלן, איירנו, ואז שמנו את הצד עם הדיו לכיווןהמכונה, סובבנו (ידנית?) והדפסנו כמה עותקים שרצינו...]

       

      פששש.. ממש ענתיקה.. (לא אני.. הסטנסילים... :-) )

       

       

      רק תיקון קטן - על הסטנסיל עצמו לא היה דיו. הסטנסיל היה למעשה דף מחורר - שצבע מהמכונה היה עובר דרכו אל גליונות נייר, שנצמדו אליו בכל סיבוב של המכונה. בתמונה: לטרסט, שהפציע בשנות השבעים, לפני עידן המחשב.

        8/1/10 22:37:


      השבוע קראה לי אחת המורות הצעירות לכיתתה על מנת אבחן חומרים ישנים שהעלו אבק בתיקיות חומות (כאלה צבאיות, עם גומי בצד). היא חשבה שזה חומר שלי... (מעליב.. אני כזאת עתיקה? :-)   )

       

      בעליו של החומר נותר עלום שם.. אז סיייעתי לה למיינו.

      הרוב המוחלט מצא את מקומו בפח.

      מי צריך "דפי מידע" כשיש גוגל ? מי צריך דפי עבודה מצהיבים כשאפשר להקליד חדשים או להוריד מוכנים מהרשת?

       

      והכי הכי.. מה כבר אפשר לעשות עם סטנסילים ישנים? [מכיר? זה הדפים האלה שכתבנו בכתב יד ואפילו, רחמנא ליצלן, איירנו, ואז שמנו את הצד עם הדיו לכיווןהמכונה, סובבנו (ידנית?) והדפסנו כמה עותקים שרצינו...]

       

      פששש.. ממש ענתיקה.. (לא אני.. הסטנסילים... :-) )

        8/1/10 17:00:

      צטט: עינתv 2010-01-08 05:40:34


      קראתי

      גם את התגובות (א"א הכל...)

      אהבתי

      אצלי יש כתבה על פייסבוק ודומיו. נדמה לי שזה אותו ענין...

      המשהו האישי, לדעתי, הולך לאיבוד.

      המחוייבות, הסקרנות, הסבלנות, הפשטות, הישירות, המחיקות ללא טיפאקס ועם סימני עט...

      המשהו הזה,

      שעושה אותנו...

      נו...

      איך קוראים לזה?...

       

      אנושיים/ות...

       :)

       

      שבת ברוכה.

       

      עינת.

       את ככל הנראה לא איבדת דבר מכל אלה - אם קראת את כל התגובות :-)

        8/1/10 16:58:

      צטט: The Horse Whisperer 2009-12-20 01:07:55


      פוסט מעולה

      שנון

       גם אחותי שיננית !

        8/1/10 16:57:

      צטט: איריס8 2009-12-20 00:01:10


      נהדר!

      שווה סיפור (כתבתי על זה סיפור ) *

       

       

       יש לינק ? תשלחי לי בבקבוק.

        8/1/10 16:54:

      צטט: יופי יום 2009-09-11 11:19:50

      תכתב כתובת ואשמח לשלוח מכתב בכתב ידי  וגם...לקבל. כמה מתגעגעת להרגיש את המעטפה ,לסובב ,לנסות לנחש מה בפנוכו , ואז לפתוח ו...לקרא שוב ושוב את המילים ובינהם..

       אני מכיר את עצמי - כבר לעולם לא אהיה מרוצה מכתב היד שלי.

        8/1/10 08:06:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-01 18:41:01

      צטט: מגית 2009-03-01 18:08:47

      מקסים, מקסים.

      יש דוור, אבל אין דבר.

       אבל את יודעת איכקורימלו ? יש לו תיק עור וכובע עם סמל הדואר ?

       

       

      אחחח נוסטלגיה..

      לדוור שלנו קוראים יוסי, אנחנו מקבלים את הדואר בתיבות דואר בשכונה ולא בבית עצמו  ובסיבובי היומיים עם הכלב לא פעם אני רואה שהוא הגיע ואין לי כמובן מפתח ומבקשת שיתן לי את הדואר מבפנים.

       

      יש לי ערימות של מכתבים מאותה תקופה שהיינו מתכתבים עם ילדים מרחבי הארץ, דרך מעריב לנוער, אין לי מושג מי כל אלה שכתבו לי הכל על עצמם. עדיין אין לי אומץ להשליך אפילו פיסת נייר ושומרת איפשהו.

       

      פעם כששאלו לגבי תחביבים, התכתבות היה אחד המכובדים שלי (-:

       

        8/1/10 05:40:


      קראתי

      גם את התגובות (א"א הכל...)

      אהבתי

      אצלי יש כתבה על פייסבוק ודומיו. נדמה לי שזה אותו ענין...

      המשהו האישי, לדעתי, הולך לאיבוד.

      המחוייבות, הסקרנות, הסבלנות, הפשטות, הישירות, המחיקות ללא טיפאקס ועם סימני עט...

      המשהו הזה,

      שעושה אותנו...

      נו...

      איך קוראים לזה?...

       

      אנושיים/ות...

       :)

       

      שבת ברוכה.

       

      עינת.

        20/12/09 01:07:


      פוסט מעולה

      שנון

        20/12/09 00:01:


      נהדר!

      שווה סיפור (כתבתי על זה סיפור ) *

        12/9/09 07:19:

      צטט: פיGי 2009-08-31 23:56:50


      וואו

      גמני שמתי לב לזה לאחרונה

      ששכחתי פשוט איך כותבים מרוב הקלדות

      וכשבאמת רציתי לכתוב כמו פעם, עיפרון/עט על גבי נייר

      ראיתי שכתב ידי, אינו דומה לכתב שהיה לי פעם

      ונהיה יותר קשה לכתוב..

      ב'מת יש לנצור מכתבים של פעם...

       

      קבל ח"ח על הפוסט!! :)

        אני מקבל ח"ח רק בכתב.

        11/9/09 11:19:
      תכתב כתובת ואשמח לשלוח מכתב בכתב ידי  וגם...לקבל. כמה מתגעגעת להרגיש את המעטפה ,לסובב ,לנסות לנחש מה בפנוכו , ואז לפתוח ו...לקרא שוב ושוב את המילים ובינהם..
        31/8/09 23:56:


      וואו

      גמני שמתי לב לזה לאחרונה

      ששכחתי פשוט איך כותבים מרוב הקלדות

      וכשבאמת רציתי לכתוב כמו פעם, עיפרון/עט על גבי נייר

      ראיתי שכתב ידי, אינו דומה לכתב שהיה לי פעם

      ונהיה יותר קשה לכתוב..

      ב'מת יש לנצור מכתבים של פעם...

       

      קבל ח"ח על הפוסט!! :)

        16/5/09 08:25:

      צטט: Nataly Tarshish 2009-05-16 00:34:50

      כוחה של המילה הכתובה, בכתב אופיו של האדם...

      גרמת לי להוציא את הקופסא הישנה...גם לי (אפילו לי) יש אחת כזו.

       תודה על המילים החשובות.

      לכל אחד יש קופסא כזו כמעט, אבל יש גם כאלה שלא, המוחקים. היה אצלי חבר ילדות בשבוע שעבר, שלפתי לו צילומים ששכח שצילם לפני 25 שנה, אמר שיסרוק ויחזיר, הבהרתי לו שהן שלו. כלומר ? יש אנשים שיש להם גם קופסאות של אחרים. נו - מה מצאת בה ?

       

        16/5/09 00:34:

      כוחה של המילה הכתובה, בכתב אופיו של האדם...

      גרמת לי להוציא את הקופסא הישנה...גם לי (אפילו לי) יש אחת כזו.

       תודה על המילים החשובות.

        5/4/09 10:31:

      צטט: זאב כספי 2009-04-01 01:41:48

      יפה כתבת ואף הוצאת המילים מפי / אצבעותי . אכן .

      וגם , נזכרתי בתרגיל / פרוייקט קטן בשם :

      " חותמת גומי " שעשיתי לפני הרבה שנים , כסטודנט ואשר

      תכליתו להמציא את הדפוס והאלף בית , בעזרת , שלושה מחקים ,

      סכין יפנית וכרית דיו . הפרוט נמצא בפוסט שהוצאתי עכשיו  בשם הזה

      " חותמת גומי " לכבוד העניין .

      מציע לך ולקוראיך לתרגל ולחוש כאילו כל אחד המציא את הדפוס בעצמו .

      שאפו יגאל .


       

       

       

        5/4/09 10:30:

      צטט: אישון 2009-03-27 21:54:58


      הו ימי הלטרסט העליזים..כמעצבים עברנו מהפכות והכל נרעה לי מהר יורת אפילו ממה שצפיתי עם כל תיאורית ה"קפסולות אינסטנט " שלי.


      אמיתי ,אני לא מוותר על כתיבה יומית עם עט נובע.
      גדלתי עם אב שהיה סופר סת"ם ואני משמר את כלי הכתיבה שלו.
      יגאלי כתוב לי מכתב אני מחזיר לך.
      השלכתי

       תסרוק איזה דף כיבה שלך בעט נובע ? סקרן אנוכי.

       

        1/4/09 01:41:

      יפה כתבת ואף הוצאת המילים מפי / אצבעותי . אכן .

      וגם , נזכרתי בתרגיל / פרוייקט קטן בשם :

      " חותמת גומי " שעשיתי לפני הרבה שנים , כסטודנט ואשר

      תכליתו להמציא את הדפוס והאלף בית , בעזרת , שלושה מחקים ,

      סכין יפנית וכרית דיו . הפרוט נמצא בפוסט שהוצאתי עכשיו  בשם הזה

      " חותמת גומי " לכבוד העניין .

      מציע לך ולקוראיך לתרגל ולחוש כאילו כל אחד המציא את הדפוס בעצמו .

      שאפו יגאל .


       

        28/3/09 09:29:

      צטט: ירון בן נון 2009-03-27 14:31:55

       

      יגאל, מגיע לך פרס מפעל חיים על הבלוג הזה.

      יש לי רעיון בשבילך, אולי תכתוב לנו פוסט אחד בכתב יד?

      אם תעשה את זה אני מבטיח להדפיס אותו ולתלות מעל למחשב שלי.

      לסגור את הלופ.

       

      שבת שלום

       

      בוא נקצר את הדרך - אני פשוט אשלח לך פוסט ב POST.

       

        28/3/09 09:25:

      צטט: הכוזרי-עמיחי עוזרי 2009-03-24 13:14:56


      ועוד משהו לקינוח

      פוסטים מרובי תגובות עולים לאט לאט לאט והסבלנות פוקעת

      עכשיו לך לעמוס שוקן ותגיד לו את זה

      אפשר להחליף את הפלטפורמה ואת הממשק המקרטע

      גם השרת של שוקן מתגעגע לימים בהם הייתי כותב ואיש לא היה קורא.

        27/3/09 21:54:

      הו ימי הלטרסט העליזים..כמעצבים עברנו מהפכות והכל נרעה לי מהר יורת אפילו ממה שצפיתי עם כל תיאורית ה"קפסולות אינסטנט " שלי.

      אמיתי ,אני לא מוותר על כתיבה יומית עם עט נובע.
      גדלתי עם אב שהיה סופר סת"ם ואני משמר את כלי הכתיבה שלו.
      יגאלי כתוב לי מכתב אני מחזיר לך.
      השלכתי
        27/3/09 14:31:

      יגאל, מגיע לך פרס מפעל חיים על הבלוג הזה.

      יש לי רעיון בשבילך, אולי תכתוב לנו פוסט אחד בכתב יד?

      אם תעשה את זה אני מבטיח להדפיס אותו ולתלות מעל למחשב שלי.

      לסגור את הלופ.

       

      שבת שלום

        25/3/09 09:56:

      צטט: הכוזרי-עמיחי עוזרי 2009-03-24 13:11:57

       

      אפשר לכתוב פראנק זאפה עם פרנק רייהל?
      (רק פרענק כמוני מסוגל להציג שאלה מתגרה בפני האצולה הפולנית)

       

      לקח לי זמן מעל הממוצע לקרוא את שכתבת

      הפוסטים שלך מרובי קישוריות וכל פעם שאני מתחיל לקרוא אותך

      אני מגיע לקישורית שקשורה לעוד קישורית

      וכך אני מוצא את עצמי שוב בדלת האחורית של איזה פוסט עלום שם

      אז נכון שלקח לי הרבה זמן ותמיד אני מגיע בסוף

      אבל יש לזה יתרונות

      אני לא צריך לרוץ ולספר לחברה

      כי כולם כבר יודעים

      והפוסט שלך מעולה!

      עכשיו לך תלטף את האגו שלך.

       

       

      אצולה ברלינאית, אם כבר. אני כנראה כותב בגלל הסיכוי שמישהו יקרא עד הסוף, כולל הלינקים, לא רק בגלל ליטופי האגו הנעימים :-) כאחרון-אחרון חביב אתה מוכרז בזאת כנושא אות הקורא הנאמן :-)

        24/3/09 17:08:

      צטט: אפרת בנור 2009-03-23 22:12:20


      מאוד קרובים וכל כך רחוקים.

      הבחירות שלנו, ההעדפות, הקלות, הפשטות, הריקנות, העצלות.

      הפינוק, הילולת "הכל בלחיצת יד".

      ואסימוב מגלה בעצמו שאפשר לחשב בלי מחשב...

      אם אנחנו רוצים, אנחנו יכולים.

      מי בוחר במה?

      ולמה?

       בכל זאת - אני שמח שלחצת על מקש ה ENTER שלך.


      ועוד משהו לקינוח

      פוסטים מרובי תגובות עולים לאט לאט לאט והסבלנות פוקעת

      עכשיו לך לעמוס שוקן ותגיד לו את זה

      אפשר להחליף את הפלטפורמה ואת הממשק המקרטע

      אפשר לכתוב פראנק זאפה עם פרנק רייהל?
      (רק פרענק כמוני מסוגל להציג שאלה מתגרה בפני האצולה הפולנית)

       

      לקח לי זמן מעל הממוצע לקרוא את שכתבת

      הפוסטים שלך מרובי קישוריות וכל פעם שאני מתחיל לקרוא אותך

      אני מגיע לקישורית שקשורה לעוד קישורית

      וכך אני מוצא את עצמי שוב בדלת האחורית של איזה פוסט עלום שם

      אז נכון שלקח לי הרבה זמן ותמיד אני מגיע בסוף

      אבל יש לזה יתרונות

      אני לא צריך לרוץ ולספר לחברה

      כי כולם כבר יודעים

      והפוסט שלך מעולה!

      עכשיו לך תלטף את האגו שלך.

       

        23/3/09 22:12:


      מאוד קרובים וכל כך רחוקים.

      הבחירות שלנו, ההעדפות, הקלות, הפשטות, הריקנות, העצלות.

      הפינוק, הילולת "הכל בלחיצת יד".

      ואסימוב מגלה בעצמו שאפשר לחשב בלי מחשב...

      אם אנחנו רוצים, אנחנו יכולים.

      מי בוחר במה?

      ולמה?

        20/3/09 19:46:

      צטט: יהודית אפשטיין 2009-03-19 12:13:18


      יגאל פוסט מאד מעניין חיוך

      יהודית אפשטיין

       

       

      ונעבור לפרסומות.

       

       

        20/3/09 11:07:

      צטט: d.anny 2009-03-18 21:16:50


      כל כך נהניתי, שאני מציעה שמעתה נקרא לאריאל בולד הפופולרי, יגאל 2.

      להצבעה השחילו פתק, הכתוב בכתב ידכם, בכניסה לבלוג זה. רצוי על גבי צ'ק.

       

       

      לאחרון שקראו על שמו פונט -  לא היה מזל גדול, צ'קים יתקבלו בברכה.

       

        20/3/09 10:06:

      צטט: שפי בוכניק 2009-03-17 10:42:54

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-12 09:34:32

      צטט: שפי בוכניק 2009-03-05 12:01:16

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-04 07:01:01אולי הכל מיידי - אבל אני לא יודע מתי תעברי כאן שוב כדי לקרוא את התגובה שלי. מקסימום נפגש בתשע בכיכר.

       

      לפחות פעם כשהגיע מכתב היינו יודעים :)

      מקסימום מחר שישי

       

      נו ? הגיע ? אל תעני לי ! תשלחי גלויה.

       

       

      לא השארת כתובת

      ובכלל לא מדברת איתך, חיכיתי עד 10 צעקה

       

       

       

      מצטער, אני אנסה דרכים יותר מסורתיות.

        19/3/09 12:13:


      יגאל פוסט מאד מעניין חיוך

      יהודית אפשטיין

       

        19/3/09 10:11:

      צטט: בשמת.ב. 2009-03-17 09:19:38

       
      פוסט מקסים! פעם היה הכול פשוט יותר בלי מחשב,יותר לאמץ את היד,החוד היה נשבר ולעיתים היה נגמר הדיו אבל מכתבים כאלו ואחרים בהחלט שווה לשמור.זה מזכיר לי כשהייתי ילדה קטנה התכוונתי עם מישהי בת גילי..אומנם לא יצא לנו להיפגש אך שלחנו תמונות של כל המשפחה.הציפיה למכתב תשובה ליד או ילדה זה היה דבר מרגש..היום עם עידן המסנגרים והסימוסים הכול יותר נגיש ,וזמין ..ולפעמים מתגעגעים לתקופה שהיתה פעם שהכול היה פשוט יותר אך לעיתים טיפה מורכב.
      יום טוב:-)

      נפגש בספסל בתשע, אם לא תגיעי - אשאיר לך פתק במקום הרגיל.

        19/3/09 07:26:

      צטט: liatoron 2009-03-15 01:28:24


      נהדר - עשה לי חשק לרוץ לקופסת המיכתבים שלי רק שהיא נמצאת ברחוב מוזיר בתל אביב בבית של אמא. לי יש מכתבים מחברה שגרה באותו רחוב שני בתים ממני. היינו מבלות כל היום יחד וכשהיינו מגיעות הביתה היינו ממשיכות במכתבים שהיינו שולחות בדואר ומקבלות יומיים אחרי.

      נו -  ולא הגיע הזמן לנסוע לעיר, להוריד את הקופסא ולהתרגש ? עדכני אותי, אני מנהל רישום של כל מיקומי הקופסאות האלה.

        18/3/09 21:16:


      כל כך נהניתי, שאני מציעה שמעתה נקרא לאריאל בולד הפופולרי, יגאל 2.

      להצבעה השחילו פתק, הכתוב בכתב ידכם, בכניסה לבלוג זה. רצוי על גבי צ'ק.

       

        18/3/09 18:22:

      צטט: פרח_בר 2009-03-15 00:59:51


      אין דוור העומד בפני הספאם רגוע

      יפה. אני משתדל לומר ברגעים חשובים ומתבקשים אמרות כנף פונדומנטליות כמו: "טוב למות בעד". עם נקודה החלטית בסוף, שידעו שאין המשך. אפשר גם "אם אשכחך". והגדול מכולם: "אם תרצו - אין".

        18/3/09 09:00:

      צטט: דניאל זיסקינד 2009-03-13 18:51:43

      נפלא.

       גרסיאס :-)

        17/3/09 14:35:

      צטט: דיפלומט טו בשבט 2009-03-13 13:19:20

       

      אני עדיין שולח גלויות ומכתבים בכתב ידי...

      אבל אתה מלקק את הבול - או משתמש בספוגית ?

        17/3/09 10:42:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-12 09:34:32

      צטט: שפי בוכניק 2009-03-05 12:01:16

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-04 07:01:01אולי הכל מיידי - אבל אני לא יודע מתי תעברי כאן שוב כדי לקרוא את התגובה שלי. מקסימום נפגש בתשע בכיכר.

       

      לפחות פעם כשהגיע מכתב היינו יודעים :)

      מקסימום מחר שישי

       

      נו ? הגיע ? אל תעני לי ! תשלחי גלויה.

       

       

      לא השארת כתובת

      ובכלל לא מדברת איתך, חיכיתי עד 10 צעקה

       

       

        17/3/09 10:19:

      צטט: עידית. 2009-03-11 15:45:11

       

      יגאל , אתה יודע שלמדתי שם צורפות, בטוקיו?

      אז היתה לי בקבוצה שלמדתי בה מישהי שקראו לה אוקמוטו -סאן.

      עכשיו, כשלומדים יחד, אז אף פעם לא משתמשים בשם המשפחה (אוקמוטו זה שם משפחה) והיו שתיים, היא ועוד אחת שקראו להן בשם המשפחה (האחרות היו קומי-צ'אן...הירומי -צ'אן שאלו שמות פרטיים)

      וכל השלוש שנים האלה, כל הזמן שאלתי את עצמי...אם היא קשורה למשפחה הזאת שלו...

      (אני חושבת שזה כמו "פרץ" או "אלוני" פה, כאילו אין אחד או שניים...)

      ולא העזתי לשאול את זה בקול....

      ואם כן...?

      כנראה שלפעמים עדיף לא לדעת. 

        17/3/09 09:19:
      פוסט מקסים!פעם היה הכול פשוט יותר בלי מחשב,יותר לאמץ את היד,החוד היה נשבר ולעיתים היה נגמר הדיו אבל מכתבים כאלו ואחרים בהחלט שווה לשמור.זה מזכיר לי כשהייתי ילדה קטנה התכוונתי עם מישהי בת גילי..אומנם לא יצא לנו להיפגש אך שלחנו תמונות של כל המשפחה.הציפיה למכתב תשובה ליד או ילדה זה היה דבר מרגש..היום עם עידן המסנגרים והסימוסים הכול יותר נגיש ,וזמין ..ולפעמים מתגעגעים לתקופה שהיתה פעם שהכול היה פשוט יותר אך לעיתים טיפה מורכב.
      יום טוב:-)
        16/3/09 10:04:

      צטט: שרון קדם 2009-03-11 11:12:19


      למה ללכת ל-Wacom?  יש תוצרת הארץ עוד יותר טוב.

      תבדוק כאן : http://www.epos-ps.com/index.asp

       

      אין תחליף לישן והטוב. 

       

        15/3/09 16:12:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-11 11:44:18

      צטט: דני ססלר 2009-03-05 09:34:26

      אני, יש לי בעיה עם נוסטלגיה, בפרט עם אמירות כמו "פעם..." (פאוזה קלה, חיוך קטן ומבט מרוכז בנקודה בלתי נראית באויר כשהמשך המשפט נאמר תוך כדי אנחה חרישית), "פעם, היה יותר טוב..."

      פעם היה יותר טוב, רק כי היינו יותר צעירים ולכן גם רחוקים יותר מהמוות, לפחות זאת האשלייה.

      למה - פעם היו ביצות, צנע, יתושי אנופלס, די.די.טי, חבלי כביסה, חולירע, נאצר, מטוסיאן, נקה 7, אנטבה, קוזו אוקמוטו, 岡本公三, אלטע זאכן, רשת א', דליה מזור, לוין קיפניס, גולדה מאיר, תלבושת אחידה, טיפת חלב, תודה שאתה מתגעגע.

      הכי אני מתגעגע ל"לקצת לפני שנולדתי" כשפרנק סינטרה שר עם טומי דורסי, במלון פלאזה בניו-יורק...

      זה היה באפריל 1944 - אחח איזו תקופה...

        15/3/09 15:49:

      צטט: עידית. 2009-03-11 09:32:37

       

      וסתם מכתב...במייל

      כזה של "מה שלומך?"

      נהיה לנו נורא טכני הכל...וגם התקשורת כל כך בהישג יד אז אנחנו לא עושים את זה...חיוך

      (עושים..עושים...)

       עושים, עושים.

        15/3/09 07:31:

      צטט: תמזין 2009-03-10 10:26:23


      בהגיעי לגיל16  קיבלתי הרשות

      לעלות לבוידם ולהוריד את המזוודות הישנות

      בהן אוצר גדול של חלופת מכתבים בין הורי , מתחילת הרומן שלהם

      וכן התכתבויות שבינם לבין מחזרים ובני/ות זוג מהעבר.

       

      זה היה מעין טכס התבגרות עבורי

      והיה מלווה בשעות מרתקות של קריאה ופיענוח של ימים רחוקים

      על כל המתמע מהסלנג והמינוחים שהיו.

       

      מה נותר להעביר לדור הבא שלנו, מלבד תיבת האכיון המחוקה ב INBOX

      המאד לא אישי?....

       

       

      יופי של פוסט.

      אני משאיר אחריי לא מעט דברים לפשפש בהם, מצד שני - אני מתעכב מאוד בשריפת הדברים שאני שומר רק לעיניי.

        15/3/09 01:28:

      נהדר - עשה לי חשק לרוץ לקופסת המיכתבים שלי רק שהיא נמצאת ברחוב מוזיר בתל אביב בבית של אמא. לי יש מכתבים מחברה שגרה באותו רחוב שני בתים ממני. היינו מבלות כל היום יחד וכשהיינו מגיעות הביתה היינו ממשיכות במכתבים שהיינו שולחות בדואר ומקבלות יומיים אחרי.
        15/3/09 00:59:

      אין דוור העומד בפני הספאם רגוע
        14/3/09 17:36:

      צטט: amaris 2009-03-09 09:27:20

       

      דַּוָּר דוור על אופניו.........

       

      :))

       

       

      בדיוק כך.

       

        14/3/09 09:58:

      צטט: רוקדת עם הרוח 2009-03-08 09:53:45

       

      הי יגאל

       

      משכת אותי לפוסט הזה בצדק - הנה במקלדת כל הזמן קופצות לי האותיות ואני מקלידה ומוחקת, מקלידה ומוחקת.

       

      ומיד ארוץ לאוצר המכתבים העבשים שלי, בערך מאותו הגיל - הייתי בחו"ל שנתיים בילדותי, ויש לי חבילה שלימה של מכתבים השמורים בתוך קופסאות ממתקים, ואלו מצידן מאוכסנות בתוך קופסת איקאה למען האחידות הארכיונאית. 

       

      ואני כנראה שייכת עוד לאחוזון הקטן שמקפיד לרשום דף או שניים בכתב יד מספר פעמים בשבוע (לא שאני מצליחה לקרוא אח"כ את הכתוב......). יש דבר מה שנקרא כתיבה אינטואיטיבית, וזה בפירוש החיבור בין המוח ליד הרושמת... עוד לא הצלחתי לעשות זאת במחשב.

       

      ועכשו גם נתת לי רעיון לעשות ריקוד קטן על הקטע הזה של ג'רי לואיס - רק צריכה את שם היצירה......

       

       

       

       

      את היצירה למכונת כתיבה כתב לירוי אנדרסון, מלחין אמריקאי (שום קשר משפחתי ללורי אנדרסון). יש כמה ביצועים נחמדים כמו זה, וגם זה, הה תמצית על חייו וגם אפשרות לשמוע את היצירה שוב.

        13/3/09 18:51:
      נפלא.
        13/3/09 16:31:

      צטט: ירמי עמיר 2009-03-08 05:31:32


      1. אני אוהב לכתוב בפרנקהיל, אבל מישהו אמר לי שאריאל זה הטרנד ואני אחשב מיושן אם לא אשתמש בו. האומנם????

      2. היתה לי פעם חברה אמריקנית ותמיד היה ריח של בושם במכתבים שקיבלתי ממנה.

      3. שכחת לציין, שברשתות מסויימות שואלים לשמך, כדי לקרוא לך כשהמנה מוכנה. ממש קטע אישי, נכון? אפילו אינטימי. אני תמיד אומר ששמי דייוויד בקהאם. אז פעם אחת, אחרי שהזמנתי, הקופאית ביקשה שאחתום לה על החשבונית.  

      האפשרויות שעומדות לרשותך הן:

       ובעברית Andale Mono

       ובעברית Arial

       ובעברית Arial Black

       ובעברית Book Antique

       ובעברית Comic Sans MS 

       ובעברית Courier New

       ובעברית Georgia

      ובעברית Helvetica

       ובעברית Imact

      Symbol 

       ובעברית Tahoma 

      Terminalובעברית  

       ובעברית Times new Roman 

       ובעברית Trebuchet MS 

       Verdana ובעברית  

      webdings

      wingdings 

        13/3/09 13:19:

      אני עדיין שולח גלויות ומכתבים בכתב ידי...

        12/3/09 14:58:

      צטט: יוסיפור 2009-03-06 04:51:13


      שמע, אין דבר אין דבר, נראה אותך פעם בצד הלא נכון של המציאות, כבר לא תדבר ככה.

       

       

      מאין לך באיזה צדדים של המציאות כבר הייתי ?

      לא כל אחד יודע שלמטבע  ש ל ו ש ה  צדדים.

        12/3/09 09:34:

      צטט: שפי בוכניק 2009-03-05 12:01:16

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-04 07:01:01

      צטט: שפי בוכניק 2009-03-02 13:40:42

       

      זה בכלל הבולים והמכתביות שנעלמו

      וילדות בכיתה ה' שחותמות על מכתב ב "שלך באהבה"

      (בכלל שפה מוזרה דיברתם לכם אז)

       

      התאיידות כתב היד, כמו גם הזמן שמחכים לתגובה

      זה רק הבונוסקריצה

       

      אולי הכל מיידי - אבל אני לא יודע מתי תעברי כאן שוב כדי לקרוא את התגובה שלי. מקסימום נפגש בתשע בכיכר.

       

      לפחות פעם כשהגיע מכתב היינו יודעים :)

      מקסימום מחר שישי

       

      נו ? הגיע ? אל תעני לי ! תשלחי גלויה.

        11/3/09 23:02:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-06 07:36:55

      אם תקפיד על תזונה מאוזנת תוכל להציג את עצמך כאורון רזה.

       

      'צחקת אותיצוחק

      בדיחות של גרפיקאים ...

       

        11/3/09 17:53:

      צטט: חלום ומימושו 2009-03-05 11:35:12

      ניתוח אופי לפי הפונט המועדף

      כולל צבע פחחות גודל וקווים נלווים

       לא ציינת כמה עולה השירות, האם מקבלים כרטיסי אשראי ואם יש ביקורי בית.

       

        11/3/09 15:45:

      יגאל , אתה יודע שלמדתי שם צורפות, בטוקיו?

      אז היתה לי בקבוצה שלמדתי בה מישהי שקראו לה אוקמוטו -סאן.

      עכשיו, כשלומדים יחד, אז אף פעם לא משתמשים בשם המשפחה (אוקמוטו זה שם משפחה) והיו שתיים, היא ועוד אחת שקראו להן בשם המשפחה (האחרות היו קומי-צ'אן...הירומי -צ'אן שאלו שמות פרטיים)

      וכל השלוש שנים האלה, כל הזמן שאלתי את עצמי...אם היא קשורה למשפחה הזאת שלו...

      (אני חושבת שזה כמו "פרץ" או "אלוני" פה, כאילו אין אחד או שניים...)

      ולא העזתי לשאול את זה בקול....

      ואם כן...?

        11/3/09 15:42:

      צטט: hadrons, many many 2009-03-05 10:08:12

       

      לשם שינוי אהבתי ...

      האם זה בגלל הרומנטיקה ששמרת מכתבים או הדיעה שאכן הפכנו להיות יותר מדי

      פסיכוטכנולוגים עד כדי ניכור...

      either way - הנך צודק ידידי.

      ובאשר לרשימת הקניות... בעתיד יהיה touch screen  על המקרר עם הודעות יזומות מה חסר לך. - ולינק ישירות לשופרסל המקומי עם רשימת קניות שמחכה לאישורך...

       

      ואללה. פורים שמח ותודה רבה על הקישורים. :-)

       'לשם שינוי' מחמאה פומבית ממך :-) הרומנטיקה כלל לא פסה מן העולם, אלא רק מצאה לעצמה כלי ביטוי חדשים, אני אוהב אותך.

        11/3/09 11:44:

      צטט: דני ססלר 2009-03-05 09:34:26

       

      אני, יש לי בעיה עם נוסטלגיה, בפרט עם אמירות כמו "פעם..." (פאוזה קלה, חיוך קטן ומבט מרוכז בנקודה בלתי נראית באויר כשהמשך המשפט נאמר תוך כדי אנחה חרישית), "פעם, היה יותר טוב..."

      פעם היה יותר טוב, רק כי היינו יותר צעירים ולכן גם רחוקים יותר מהמוות, לפחות זאת האשלייה.

       

      למה - פעם היו ביצות, צנע, יתושי אנופלס, די.די.טי, חבלי כביסה, חולירע, נאצר, מטוסיאן, נקה 7, אנטבה, קוזו אוקמוטו, 岡本公三, אלטע זאכן, רשת א', דליה מזור, לוין קיפניס, גולדה מאיר, תלבושת אחידה, טיפת חלב, תודה שאתה מתגעגע.

        11/3/09 11:12:


      למה ללכת ל-Wacom?  יש תוצרת הארץ עוד יותר טוב.

      תבדוק כאן : http://www.epos-ps.com/index.asp

        11/3/09 09:32:

      וסתם מכתב...במייל

      כזה של "מה שלומך?"

      נהיה לנו נורא טכני הכל...וגם התקשורת כל כך בהישג יד אז אנחנו לא עושים את זה...חיוך

      (עושים..עושים...)

        11/3/09 09:21:

      צטט: eranool 2009-03-05 00:17:32

      אכן, הטכנולוגיה, מידות רבות לה. בדיוק אני קורא את אגסי על כך. מעניין מה אחשוב בסוף הספרון.

       איזה אגסי ? תביא לינק.

        10/3/09 15:32:

      צטט: אלחי_לויט 2009-03-04 17:59:10

       

      היי יגאל,

      לצערי אני לא זוכר את שם הסיפור,

      אבל עד כמה שאני זוכר, בסיפורו של אסימוב, טילים בעלי ראש נפץ כזה או אחר - שתכליתם משום כך להתכלות תוך כדי מילוי תפקידם, נעשים יקרים מדי  כשמותקן בהם מחשב שאמור לחשב את המסלול שלהם אל המטרה. וכשמגיע אחד המהנדסים עם השיטה הנושנה של ביצוע חישובים מתמטיים באמצעות נייר ועפרון,מנהיגי הצבא מבינים שיהיה זול יותר להושיב בכל טיל חייל בשר ודם שייחשב ידנית את המסלול אל מטרת הפגיעה...

      מה שקוראין בשר תות-טיל :-)

       

      אילו אסימוב היה חי היום וזוכה לראות את ההתקדמות הטכנולוגית אולי לא היה כותב את אנוכי הרובוט אלא משהו כמו "אני, נוקיה"

       

      תודה, האבידה נמצאה והושבה לבעליה - ראה תוספת מאוחרת בתחתית הפוסט :-)

        10/3/09 10:56:

      צטט: איל נבו 2009-03-04 17:39:28


      בחיפושי השורשים שלנו בגרמניה - כבר הפלגנו אמי ואני והגענו עד אל מסמכי המשפחה מהמאה ה-18. מאחר והיה מקובל אז לכתוב בכתב גותי - שהייתה שייכת לשפות הגרמאניות שנכחדו (למרות שהאומלאוט שרד) לא נותרה לנו ברירה ולמדנו את האלפבית המסובך שלה כדי לתרגם לגרמנית. בקיצור, למה להיות כבד - תזמין לי אומלט ?

       

       אז שכחתי לצרף לינק אחד לאותו נאום. מדובר על נאומו של סטיב ג'ובס בסטאנפורד בו סיפר איך התפלח לשיעורי קליגרפיה ומה זה גרם לו להבין לגבי איך מסך מחשב ראוי להראות. 

      חוץ מזה הגיע הזמן לתת שוב לשיפוץ את הפרקר 51 שלי. תגידו, העטן בשינקין עוד קיים?

       

       


      תודה על הלינק המרתק, צפיתי כבר בעת העלאת התגובה... בערך 600 פיקסל אחורה :-) לדעתי 'עט לכל עת' עדיין קיים בשינקין 9, ראה גם את זה ואת זה.

       

        10/3/09 10:48:

      צטט: da vinci 2009-03-04 16:48:04

       

      יגאל,

      אין לי הרבה מה להוסיף על כל מה שנאמר כאן, אבל כמד"ביסט קשיש (41) אני מחוייב לחקר ההיסטוריה של המד"ב.

       הסיפור של אסימוב נקרא "תחושת העוצמה" והוא מופיע באוסף הסיפורים הקצרים שנקרא "מחר כפול תשע"

       

      לינק לויקי בעברית

       

      לצערי לא אוכל להביא לך כאן את הסיפור בעברית, אבל בגילך אתה כבר קורא אנגלית, לא?

       

      אז בבקשה:

      http://downlode.org/Etext/power.html

       

      ואם כבר אנחנו בעניין אסימוב והגיגיו על אובדן הכישורים והיכולות לטובת טכנולוגיות מנוכרות, קרא גם את המאמר המעניין הזה

       

      Asimov: Will computers control humans in the future?

       קיבלת את תודתי למציאת האבידה בתוספת המאוחרת לפוסט, באמת תודה :-)

        10/3/09 10:26:


      בהגיעי לגיל16  קיבלתי הרשות

      לעלות לבוידם ולהוריד את המזוודות הישנות

      בהן אוצר גדול של חלופת מכתבים בין הורי , מתחילת הרומן שלהם

      וכן התכתבויות שבינם לבין מחזרים ובני/ות זוג מהעבר.

       

      זה היה מעין טכס התבגרות עבורי

      והיה מלווה בשעות מרתקות של קריאה ופיענוח של ימים רחוקים

      על כל המתמע מהסלנג והמינוחים שהיו.

       

      מה נותר להעביר לדור הבא שלנו, מלבד תיבת האכיון המחוקה ב INBOX

      המאד לא אישי?....

       

       

      יופי של פוסט.

        10/3/09 08:32:

      צטט: ליאת z 2009-03-04 16:17:42

      איזה יופי. עכשיו חזרנו לפונט 10 ורק נמלים עצבניות מסתובבות על המסך (עם עזרת עדשות). יופי. הצליח לכם.

       

      אני התכתבתי עם אנשים בנעוריי העלומים וממש אבל ממש חסרים לי מכתבים בתיבה שמבשרים על משהו חוץ מהחשבון לתשלום, סך הפיאסקו בבנק ופליירים למיניהם. 

      תראי איזה הבדל נפלא יש בין תחילת הפוסט לסופו - לאחר שחזתם בכם מהכוונה המשונה - הנמלים שוב שמחות. השבוע אני משאיר לך מכתב בכתב ידי בתיבת הדואר הפיזית שלך. מצד שני - לא בטוח שתצליחי לפענח.

       

        9/3/09 14:59:

      צטט: מבכרת איכות 2009-03-04 13:17:19

      Who needs fonts

       

      בעתיד מי יזדקק לפונטים ?

       

      Who needs fonts

      זו לא טביעת האצבע של חייזר ?

        9/3/09 12:38:

      צטט: יוקה 2009-03-04 07:47:43

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-03 22:14:55

       

       

      הנה אחד.

      לא היה לי מושג שהיית כל כך בוגר בשנות הארבעים, אתה נראה מצוין לגילך.

      (הוא דומה לך הבחור :-)

       

       מעולם לא נראיתי טוב כל כך לגילי דאז, מינוס 20.

        9/3/09 10:04:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-06 07:28:43

      צטט: greenfairy 2009-03-03 01:08:45


      אחח... פוסט בניחוח נוסטלגיה :)

       

      הימים האלו שבהם לקבל מכתב היה מסקרן ומרגש ולא רק תזכורת לחשבון שיש לשלם... ימים נפלאים אכן.

       

      אני אישית כשאני חושבת בעבודה על רעיונות, אני עושה את זה עם עט ומחברת פתוחה על דף נקי ומגוהץ - התחלה חדשה. חפה. המחשבות שלי מתחילות לרקום חיים בצורת אותיות נרגשות ושרבוטים חפוזים.

       

      אבל יש חיובי בתהליך המיחשוב יגאל - הרבה הרבה פחות עצים נופלים...

      מצטערת להיות הצדקנית... ואני עוד מכורה לסיבובי קניות באופיס דיפו עד שאני מכריחה את בת דודתי לקחת אותי איתה לקניותלקראת הלימודים (ולנפח לה את העגלה בפי 3 כלי כתיבה ומחברות ממה שתכננה). 

       

      אגב - אני לגמרי ARIAL אבל גם TAHOMA מתאים לגמרי :)

       

      טהומה נחמד באופן תהומי וגם את :-) אולי כורתים פחות יערות בגלל דפי A4 - אבל מכסים על זה בכריתת עוד יערות לשימוש הזה: "ה"ניו יורק טיימס" מדווח כי מיליוני עצים נכרתים באמריקות, כולל יערות עתיקים בקנדה, כדי לתמוך באובססיה המערבית לנייר הטואלט הסופר-רך, המולטי-שכבתי והמאוד-נעים" (לכתבה המלאה).

       

       

      צ'מע... יש גבול להקרבה :0)

      אני לא מוותרת על הנייר התלת-שיכבתי שלי.

      אתה זוכר את האלטרנטיבה???...

       

        9/3/09 09:38:

      צטט: אתי קארי 2009-03-04 02:40:44


      כמי שאספה ושומרת מילדות ניירות מכתבים מיוחדים,

      אסופות של "סטים" מעוטרים בלוויית מעטפות תואמות

      אני מודה

      שכל חיי חלמתי קבל מכתבי אהבה יפים

      וכתובים כמובן בעט (ואפילו נוצה).

      מחוברת בנימי נפשי לכתבי יד

      לאמנות האישית שיש בכל אחד ואחד מאיתנו

      המביעה איש איש ואישיותו

      עד היום, למרות הרגל המקלדת

      אני משרבטת בעט לעיתים

      מתגעגעת פשוט לעצמי שלי הכותב

      לציור האומר ומדבר

      נ.ב

      שנתכתב על אמת ועל דף נייר? (יש לי את דפי הנייר הכי יפים בעולם) קריצה

      זהו, שגעגועים וכיסופים הם יפים, אך לא בהכרח יביאו אותי לרגרסיה של חזרה. בחומרים והרצונות האלה צריך לעשות שימוש מחודש, ציטוט, פרסום, שיתוף, גיבוי, כל דבר שיוסיף להם ציון זמן של זכרון פעיל. אף אחד חוץ מ'בזק' לא יודעים מה הכתובת שלי.

       

        9/3/09 09:27:

      דַּוָּר דוור על אופניו.........

       

      :))

       

        8/3/09 15:18:

      צטט: brazil strings 2009-03-03 23:03:29

      כן..  ימי המכתבים..

      ימים של עוצמות , שנשלפו ממחבאי רגשותיי הקדומים,

      מאי שם..   

      כל כך דומה, דג'בואי, ומזכיר..   החתכת פוסט הזה, מופתע

      סחתיין על המעגל שסירקלת לך בחשיפתו של זה,

      מקנאה על שלא בוחרת בזה גם..

      אצלי זה צפון גם כן, בניירת השנים התמימות והנקיות מכל חדשנות ושאננות מטשטשת..

      וחוצמזה,   הנה עוד משהו של באווי על הדרך,  שהרבה אחרי .. 

      http://www.youtube.com/watch?v=PC0RSXOemQs

       

       

       

       ובלי שום קשר - הפלגתי ונהניתי מדיוויד בואי ב:זה.

        8/3/09 11:18:

      צטט: בתשי . 2009-03-03 22:05:29

       

      נוסטלגיה של אותיות ומיני תכונות/מכונות שנתיישנו...

      גם אני התכתבתי שנים בגיל העשרה עם חברה...
      היום בעידן המחשבים והסלולרי - אין לנו קשר עמוק ומתוק כמו פעם...

      אולי השנים, אולי המרחק, אולי הקידמה, המשפחה שהתרחבה...

      התכווצו המנגינות שהבעתי במילים

      שרשמתי בכתב ידי

      נשתכחו הטעמים

      מילאל, מילרא

      בגד כפת דגש בראש מילה...

      איך ה "ל" עם בטן מלאה או בראשה סילסול ואהבה?

      האם ה"ן" מספיק ארוכה ויורדת אל מתחת לשורה?

      כמה נשמה התגלגלה בין האותיות

      שאל מסען מהמחשבות אל הנייר באמצעות היד - עוזבות...

      תמיד בשמחה,

      בתשבע.

      וואקום.

      בגלל אובדן המסר הקליגרפי הנלווה לכתב, הומצאו קביים בצורת 'רגשונים', לנסות ולעזור לתת לדברים נימה רגשית. כנראה שיש עוד למה לצפות מפיתוח הכתב החדש, יש מי שחושב על איבוד הייחודיות שבכתב, מי יודע - אולי עוד נחזור לסרוק את כתב היד שלנו כפונט, או לכתוב באותו Wacom כשהמחשב משמש רק כאמצעי העברה אלקטרוני.

       

        8/3/09 09:53:

      הי יגאל

       

      משכת אותי לפוסט הזה בצדק - הנה במקלדת כל הזמן קופצות לי האותיות ואני מקלידה ומוחקת, מקלידה ומוחקת.

       

      ומיד ארוץ לאוצר המכתבים העבשים שלי, בערך מאותו הגיל - הייתי בחו"ל שנתיים בילדותי, ויש לי חבילה שלימה של מכתבים השמורים בתוך קופסאות ממתקים, ואלו מצידן מאוכסנות בתוך קופסת איקאה למען האחידות הארכיונאית. 

       

      ואני כנראה שייכת עוד לאחוזון הקטן שמקפיד לרשום דף או שניים בכתב יד מספר פעמים בשבוע (לא שאני מצליחה לקרוא אח"כ את הכתוב......). יש דבר מה שנקרא כתיבה אינטואיטיבית, וזה בפירוש החיבור בין המוח ליד הרושמת... עוד לא הצלחתי לעשות זאת במחשב.

       

      ועכשו גם נתת לי רעיון לעשות ריקוד קטן על הקטע הזה של ג'רי לואיס - רק צריכה את שם היצירה......

       

       

       

       

        8/3/09 07:40:

      צטט: גידי קוסטא 2009-03-03 19:21:35

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-03 15:28:49

      צטט: גידי קוסטא 2009-03-02 11:26:42

      מקסים כרגיל. אל תקבור עדיין את כתב היד. אני כותב בו חלומות.

      תודה. התכוונת להרגל לרשום חלומות כשמתעוררים לפני שהם מתפוגגים, במחברת שליד המיטה ?

      בדיוק. לא שאני עושה את זה כל יום, אבל מדי פעם. יש את המחברות שורות האלה עם כריכה של ספר, אז כבר מילאתי איזה חמש - שש כאלה בחלומות, וגם בסתם דברים. משום מה, זה יותר קל לי בכתב יד.

      קשה להאמין שיש מי שקם מהמיטה לתעד חלומות מתפוגגים - אבל מחכה קודם ל'אתחול חלונות' כדי לרשום אותם.

       


      1. אני אוהב לכתוב בפרנקהיל, אבל מישהו אמר לי שאריאל זה הטרנד ואני אחשב מיושן אם לא אשתמש בו. האומנם????

      2. היתה לי פעם חברה אמריקנית ותמיד היה ריח של בושם במכתבים שקיבלתי ממנה.

      3. שכחת לציין, שברשתות מסויימות שואלים לשמך, כדי לקרוא לך כשהמנה מוכנה. ממש קטע אישי, נכון? אפילו אינטימי. אני תמיד אומר ששמי דייוויד בקהאם. אז פעם אחת, אחרי שהזמנתי, הקופאית ביקשה שאחתום לה על החשבונית.  

        7/3/09 19:49:

      צטט: bonbonyetta 2009-03-03 19:16:35


      אין דוור..................

      מעניין

      מעורר מחשבה,

      מושקע.

      באמת גורם לך להרהר איך משתנים הדברים.....

      הנה אנו כך ופעם היה אחרת לגמרי...

      אני עוד לא גמרתי לחשוב על זה. ....רק התחלתי

      תודה

       

                       הכל צפוי ורשות הדואר נתונה.            

       

        7/3/09 14:50:

      צטט: sari di 2009-03-03 17:18:55


      ואולי מהגרפולוגיה נותרה הגרפומאניה...:-)

      אין ספק שיש אינפלציה טיטאנית בכמות הטקסטים המיותרים העולים לרשת בדקה, לעומת המגירות של פעם.

        6/3/09 22:22:

      צטט: la boheme 2009-03-03 15:33:24


      עדיין, אין תחליף לכתב היד הפרטי שלנו, כמו שאין תחליף לספרים ועיתונים בשלושה מימדים, כפי שכבר ראינו שהניסיון האינטרנטי לא צלח...

      כנראה שאנחנו בכל זאת די סנטימנטליים:)

      *

      יש תחליף - השתמשת בו כרגע. האינטרנט דוחק את רגליהם של כל כתבי העט, כתבי העת, המכתבים והספרים.

        6/3/09 22:19:

      צטט: ביאן נריה 2009-03-03 15:32:54


      (:

      בואנה,

      אתה יש לך ים זמן פנוי!

      (:

       

      טוקיו          תל-אביב         ניו-יורק           לונדון

        6/3/09 15:54:

      צטט: מיא 2009-03-03 14:39:38

       

      ואני לא אשכח את מהפכת חיים צר של עיתון חדשות, שמאז ועד היום אימצו כל העיתונים כפונט המובהק לכותרת. אני מאוד נקשרת (אישית) לפונטים. חיים שמן הוא הפונט שלי. הריבועיות שלו נוסכת בי נחמה בסימטריה המושלמת שלה, הרב צדדית. פוסט מרתק ומחכים.

       

       

       ז"ל
        6/3/09 15:37:

      צטט: eranool 2009-03-05 21:35:46

      צטט: דני ססלר 2009-03-05 09:34:26

      אני, יש לי בעיה עם נוסטלגיה, בפרט עם אמירות כמו "פעם..." (פאוזה קלה, חיוך קטן ומבט מרוכז בנקודה בלתי נראית באויר כשהמשך המשפט נאמר תוך כדי אנחה חרישית), "פעם, היה יותר טוב..."

      פעם היה יותר טוב, רק כי היינו יותר צעירים ולכן גם רחוקים יותר מהמוות, לפחות זאת האשלייה.

       

       

      "פעם הזמנים היו יותר טובים
      כולם אומרים ככה כולם חושבים...
      גלים של נוסטלגיה עפים באויר
      כי פעם החורף היה די סביר...
      גלים של נוסטלגיה עפים באויר
      כי פעם בקיץ היה די קריר...

      אני לא כל כך זוכרת
      מתגעגעת רק בערך,
      כי העתיד נראה לי הרבה יותר מגניב:
      רוצה לנסוע ברכבת התחתית של תל אביב...
      והם יגידו:

      זהירות מהמרווח

      זהירות מהמרווח

      זהירות מהמרווח.."

       

      ענבל פרלמונטר...

       

       

      אהבתי את השירים שלה

       

        6/3/09 14:08:

      צטט: תמר הלוחמת בדרכים 2009-03-03 14:31:14


      מכתבים, אפילו יותר מתמונות, יש בהם ממש סוג של עזרה ראשונה לזכרון. יש בהם את הקול והמחשבות של הכותב, יש בהם את הכתב שהוא סוג של ציור ליבו של הכותב, יש את הריח מן העבר ויש המסתורין.

      מכתבים של בני משפחה, אליהם ומהם, בשפות זרות ובכתב בלתי קריא, מכתבים מהורים שמתו, מכתבים מחברים שנעלמו לתמיד, מכתבי אהבה, מכתבים של קיץ ומכתבים של חורף. אני כלכך מתגעגעת לתקופת המכתבים, עם הבול והמסר האמיתי. והציפיה לדוור...

      אין כמו הציפיה לדוור, אוסף הבולים והמכתבים עם המעטפות הקרועות בצד למען אותו האוסף. גם לי לשמחתי, קופסא מלאה מכתבים. וילדי? הם כבר לא יזכו למכתבים (שהרי זאת זכות), כל הכתיבה, בפייסבוק ובמסנג'ר, נמוגה מיד. כל המחשבות, הדברים המאד חשובים ומרגשים הופכים לפיקסלים גרוסים...

       

      וגם אני, לצערי, כבר ממש מתקשה לכתוב בעט, כתיבה ארוכה, כאילו אבדתי את היכולת. אולי צריך להושיב אותי, כמו שעשו לי פעם לפני איזה שלושים וחמש שנים, ולצוות עלי, שעה של "כתיבה תמה" אחרי הלימודים, כדי שהכתב שלי יהיה יותר "יפה".

       

      אבל תתכן גם האפשרות שתצרי תכתובת חליפת מכתבים אמיתית - עם מישהו בעל אישיות נוסטלגית כמוך, ותבטיחו להתכתב בדרכים המסורתיות עד שיכדו הבולים ותיבות הדואר.

       


        6/3/09 07:50:

      צטט: tsunami. 2009-03-03 09:21:15


      שמחה שעברתי אצלך היום.

      יש אצלי במחסן 5 קופסאות קרטון גדולות מלאות מכתבים ופקסים (גם אלה כבר כמעט עברו מהעולם)

      שעוברות איתי מבית לבית וגם עשו את דרכן לארה"ב ובחזרה -

      יש ימים בהן אני נוברת בהן ומבלה איתן שעות קסומות.  

      אם הפקסים הם נייר כימי מהסוג שהיה בא בגלילים - אני מציע לך לצלם במכונת מסמכים או לסרוק אותם - לפני שהכתב יעלם כמו כתב סתרים של מחתרת הרזיסטאנס.

        6/3/09 07:43:

      צטט: דליה ♥ 2009-03-03 09:09:04

      החיפושיות

      גרי לואיס

      ומכתבים

      אוסיף תסכיתים ברדיו

      מסיבות פרטיות העוברות מפה לאוזן

      ואף פעולות בצופים

      ובביתי ריח עוגת השמרים הנאפת

       התקופה עפופת אינטימיות חמימות תמימות

      והמכתבים ....

      הצפיה לדוור שיגיע

      והוא הגיע

      ואני לפי כתב היד במעטפה מזהה מי השולח

      חברה טובה ידיד מהצבא בת דודה מירושלים והחבר מהצנחנים

      והמכתבים היו ארוכים מושקעים עם ציורים שירים

      לא את כלם אני שומרת

      ביום חורף גשום לפני שנתיים ישבנו בניי ואני בסלון

      והצצנו למכתבים ,והם שאינם זוכרים תופעה ארכיאולוגית זאת

      של תקשורת בכתב יד

      ישבו קראו צחקו נהנו

      ואני ...חזרתי בזמן לתקופה קסומה ....

      ואתה מעלה זכרונות של נעורים בזמן האחרו -יפה לך .

      מצחיק, פעם נהגו לנסות לתרגם שמות להקות - למרות ש The beatles זה כלל לא Beetles יש אנשים שמתמשים בביטוי המעוות ל'להקת הקצב' הזו.

       

        6/3/09 07:36:

      צטט: אורון* 2009-03-03 04:49:08

       

      איני קרוב של של פרופ' אשר אורון.  נחמד שיש פונט בשם זה. שוב איני לבד מול מפעל הפוספטים והילד החטוף/רצוח.

      תודה על הקישורית לאתר הטיפוגרפיה-מעניין היה לעיין.

      דרך אגב, דווקא נראה טוב האורון הזה...

      אם תקפיד על תזונה מאוזנת תוכל להציג את עצמך כאורון רזה.

        6/3/09 07:28:

      צטט: greenfairy 2009-03-03 01:08:45


      אחח... פוסט בניחוח נוסטלגיה :)

       

      הימים האלו שבהם לקבל מכתב היה מסקרן ומרגש ולא רק תזכורת לחשבון שיש לשלם... ימים נפלאים אכן.

       

      אני אישית כשאני חושבת בעבודה על רעיונות, אני עושה את זה עם עט ומחברת פתוחה על דף נקי ומגוהץ - התחלה חדשה. חפה. המחשבות שלי מתחילות לרקום חיים בצורת אותיות נרגשות ושרבוטים חפוזים.

       

      אבל יש חיובי בתהליך המיחשוב יגאל - הרבה הרבה פחות עצים נופלים...

      מצטערת להיות הצדקנית... ואני עוד מכורה לסיבובי קניות באופיס דיפו עד שאני מכריחה את בת דודתי לקחת אותי איתה לקניותלקראת הלימודים (ולנפח לה את העגלה בפי 3 כלי כתיבה ומחברות ממה שתכננה). 

       

      אגב - אני לגמרי ARIAL אבל גם TAHOMA מתאים לגמרי :)

       

      טהומה נחמד באופן תהומי וגם את :-) אולי כורתים פחות יערות בגלל דפי A4 - אבל מכסים על זה בכריתת עוד יערות לשימוש הזה: "ה"ניו יורק טיימס" מדווח כי מיליוני עצים נכרתים באמריקות, כולל יערות עתיקים בקנדה, כדי לתמוך באובססיה המערבית לנייר הטואלט הסופר-רך, המולטי-שכבתי והמאוד-נעים" (לכתבה המלאה).

       

        6/3/09 04:51:

      שמע, אין דבר אין דבר, נראה אותך פעם בצד הלא נכון של המציאות, כבר לא תדבר ככה.
        5/3/09 22:05:

      צטט: רונית פרידמן 2009-03-02 23:39:05


      עכשיו קראתי כמו שצריך.

      הייתי מעניקה לך כוכב יצירתי נוסף אבל, פעמים ביום לא ניתן.

       אין דוור.  בפעם אחרת.

      רגע, אבל את צריכה גם לקרוא גם את כל התגובות שהצטברו מאז ואת התגובות על התגובות.

        5/3/09 22:02:

      צטט: רותסוף 2009-03-02 23:32:18

      מכתבים בכתב יד יש להם ערך אחר לגמרי
      http://cafe.themarker.com/view.php?t=765851

      ונעבור לפרסומות.

        5/3/09 21:35:

      צטט: דני ססלר 2009-03-05 09:34:26

      אני, יש לי בעיה עם נוסטלגיה, בפרט עם אמירות כמו "פעם..." (פאוזה קלה, חיוך קטן ומבט מרוכז בנקודה בלתי נראית באויר כשהמשך המשפט נאמר תוך כדי אנחה חרישית), "פעם, היה יותר טוב..."

      פעם היה יותר טוב, רק כי היינו יותר צעירים ולכן גם רחוקים יותר מהמוות, לפחות זאת האשלייה.

       

       

      "פעם הזמנים היו יותר טובים
      כולם אומרים ככה כולם חושבים...
      גלים של נוסטלגיה עפים באויר
      כי פעם החורף היה די סביר...
      גלים של נוסטלגיה עפים באויר
      כי פעם בקיץ היה די קריר...

      אני לא כל כך זוכרת
      מתגעגעת רק בערך,
      כי העתיד נראה לי הרבה יותר מגניב:
      רוצה לנסוע ברכבת התחתית של תל אביב...
      והם יגידו:

      זהירות מהמרווח

      זהירות מהמרווח

      זהירות מהמרווח.."

       

      ענבל פרלמונטר...

       

       

        5/3/09 18:05:

      צטט: קצת פריקית 2009-03-02 22:59:42

      צודק חיוך

       

       

       וואלאס ? (פלסטלינה עבודת יד :)

        5/3/09 15:53:

      צטט: nookie 2009-03-02 21:39:59

      חושפת קבל עם ועדה את כתב ידי

       

       


       

       

       

       

      מופיע על כרטיס אשראי, נייר מכתבים לעסק שלי, מעטפות וזה

      והדוור?

      אני מצ'פרת אותו ממטעמי הנוסחה וגם בשבת

      הוא מביא לי דואר

      פשוט מדאים - לך, לדבורה מיה ואלברט לאיינשטיין אותו כתב יד.

       

        5/3/09 14:57:

      צטט: 1noga 2009-03-02 21:16:07


      תודה יגאל על רשומה מרגשת מעוררת נוסטלגיה למכתבים שכתבתו וקיבלנו,

      היום היד קלה על המקלדת, ומאוד נוח לשנות ולתקן לפני שנשלח המכתב קרי המייל,

      בעבר היינו חושבים,כותבים ומעתיקים לנייר נקי יותר שלא יראו את כל המחיקות

      והשרבוטים.

      יש משהו בצפיה לקבל מכתב שחוצה ימים ויבשות, ומגיע לבסוף עם מעטפה, בולים וחותמות,

      לא כמו היום, שתוך דקה המכתב מגיע לתעודתו ולרשימת תפוצה..

      יש משהו קסום בלכתוב בכתב יד, המגע של העט וציור האותיות על הנייר ובריאת המילים

      לכלל מכתב.

      תיכף הולכת לשקית הבלויה המכילה מכתבים מלפני שנים...

      ואודות גופנים, הרחיבו לפני מילים..

      תודה לך.

       

       

      אין ספק שהאצבעות קלות על המקלדת, ומה שנכתב פעם למגירה הופך בלחיצת Enter אחת לפומבי. מה שהיה פרטי הופך בשניות לנחלת הכלל, מבול של אינפורמציה מחכה לכל מי שמתחבר לרשת. עם הברכה שבגישה הקלה לכל מידע - בא גם המבול של פרטים בלתי רלוונטיים לצד ים של פרסומות.

       

        5/3/09 13:06:

      צטט: גלי גל 2009-03-02 21:11:24


      נהניתי מהפוסט הזה

       ספרי לחברייך :-)

        5/3/09 12:24:

      צטט: nookie 2009-03-02 20:44:48


      כוכב על עוד פוסט משובח

       

       

      איזה מהם ?

       

        5/3/09 12:11:

      צטט: גלי ו 2009-03-02 20:05:40

       

      פוסט מאוד יפה. כיכבתי אותך. המכתבים יפים.

      גם אני התכתבתי בילדות והיום הילדים שלי בכלל לא מתכתבים. הכל זה באימייל.

      בילדות שלי התכתבתי עם כמה מפורסמים ולצערי אני לא מוצאת את המכתבים כי בקשו ממני את זה למוזיאונים.

      אחד מהם הוא זאב הקריקטוריסט (יעקב פרקש ז"ל).

      הוא היה שולח לי מכתבים עם ציורים ואיפה שהוא בבית צריכים להיות לי המכתבים שלו עם כל הציורים ומה שהוא כתב לי ואני לא מוצאת את זה. והבטחתי את המכתבים שלו למוזיאון.

      ויש לי עוד כמה התכתבויות כאלה.

      יש לי התכתבות עם אולפני דיסני ועם אולפני וורנר. ואני גם צריכה לחפש את זה.

      חוץ מזה יש לי גם התכתבות עם חברים וחברות.


       

       נו- אבל תסרקי משהו, בטח נשאר זכר להתכתבויות הענפות האלה.

        5/3/09 12:02:

      צטט: ליריתוש 2009-03-02 19:41:29


      לגופו של עניין, אהבתי את "גופנים" במקום "פונטים" -

      היכן שניתן להגיד עברית, למה לא?

      כמו שאני משתדלת להגיד "כריך" ולא "סנדביץ'" -

      כל הטעים והטוב כרוך בכך.

      וכן, אז היו טעמים אחרים למכתבים,

      אני עוד זוכרת את עצמי בשנות ה- 70',

      פותחת, קוראת, מתרגשת, משקיעה במכתבים חזרה.

      שלא לדבר על עיתוני הילדים,

      איך הייתי מתאכזבת שלא היו מגיעים בזמן עקב תקלה.

      וכן, היום אני רגילה כל כך לכתוב במחשב,

      מוזר לי כשאני כותבת משהו ביד,

      כתב ידי נראה לי כל כך לא יפה...

      למרות שעובדתית הוא לא הכי גרוע בעולם,

      בהחלט אפשר לקרוא.

      זה מה שהיה - והיה כיף להיזכר שוב!

      תודה!*

       

       נתת לי רעיון: כשמישהו רוצה לפנות למישהו אחר בעניין פונטים, הוא יכול לומר: "לגופנו של עניין...". 

        5/3/09 12:01:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-04 07:01:01

      צטט: שפי בוכניק 2009-03-02 13:40:42

       

      זה בכלל הבולים והמכתביות שנעלמו

      וילדות בכיתה ה' שחותמות על מכתב ב "שלך באהבה"

      (בכלל שפה מוזרה דיברתם לכם אז)

       

      התאיידות כתב היד, כמו גם הזמן שמחכים לתגובה

      זה רק הבונוסקריצה

       

      אולי הכל מיידי - אבל אני לא יודע מתי תעברי כאן שוב כדי לקרוא את התגובה שלי. מקסימום נפגש בתשע בכיכר.

       

      לפחות פעם כשהגיע מכתב היינו יודעים :)

      מקבימום מחר שישי

        5/3/09 11:59:

      צטט: עדנוש 2009-03-02 18:45:16

      סליחה טעות


      http://cafe.themarker.com/view.php?t=911490

       

       

       ('טעות לעולם חוזרת' בחרטומית :-)

        5/3/09 11:35:

      ניתוח אופי לפי הפונט המועדף

      כולל צבע פחחות גודל וקווים נלווים

        5/3/09 10:08:

      לשם שינוי אהבתי ...

      האם זה בגלל הרומנטיקה ששמרת מכתבים או הדיעה שאכן הפכנו להיות יותר מדי

      פסיכוטכנולוגים עד כדי ניכור...

      either way - הנך צודק ידידי.

      ובאשר לרשימת הקניות... בעתיד יהיה touch screen  על המקרר עם הודעות יזומות מה חסר לך. - ולינק ישירות לשופרסל המקומי עם רשימת קניות שמחכה לאישורך...

       

      ואללה. פורים שמח ותודה רבה על הקישורים. :-)

        5/3/09 09:34:

      אני, יש לי בעיה עם נוסטלגיה, בפרט עם אמירות כמו "פעם..." (פאוזה קלה, חיוך קטן ומבט מרוכז בנקודה בלתי נראית באויר כשהמשך המשפט נאמר תוך כדי אנחה חרישית), "פעם, היה יותר טוב..."

      פעם היה יותר טוב, רק כי היינו יותר צעירים ולכן גם רחוקים יותר מהמוות, לפחות זאת האשלייה.

       

        5/3/09 08:55:

      צטט: עדנוש 2009-03-02 18:43:40


      לי יש כתב חרטומי מצרים

      לכן זה מציל אותי.

      כוכב

      נ.ב. מוזמן אלי לתת ברכה

      http://cafe.themarker.com/view.php?u=48062

      לדעתי יש לך אריאל סטנדרטי, גודל 10.

        5/3/09 00:17:
      אכן, הטכנולוגיה, מידות רבות לה. בדיוק אני קורא את אגסי על כך. מעניין מה אחשוב בסוף הספרון.
        4/3/09 22:18:

      צטט: אריק1976 2009-03-02 18:16:58


      הבאת לי רעיון איש

      למה שאני לא אכתוב את הפוסט שלי על נייר

      אסרוק אותו

      ואחר כך אעלה תמונה

      וכך אפשר לחוות את חווית המכתב דרך היתרונות של האינטרנט

      תודה

       

      נו - מה מתרחש ?

        4/3/09 20:29:

      צטט: !kapish 2009-03-02 17:48:17

      כבר מזמן אמרתי:

      פרנק ריהל

      תעשה לי אלף!

      .

      ששששששששששששששששש..... אתה תעיר את משפחת אהרוני !


       

        4/3/09 18:40:

      צטט: דסיקה 2009-03-02 16:54:13


      אין דוור כזה שאין דבר כזה..

      אהבתי את הפויינטים. הם בגודל המתאים לי.

      חוץ מזה אני שומרת כבר 30 שנה מכתבים/גלויות

      שקיבלתי מכל העולם.

       

       

       

      בינתיים הודיע ההנהלה שהיא חוזרת לפונט בגודל 10, וטוב עשו - מי אמר שאין עם מי לדבר ?

        4/3/09 18:01:

      צטט: נווטת 2009-03-02 16:33:13


      שלום לך,

      פעם ראשונה שרושמת תגובה...

      עולמינו הפך למהיר יותר, זמין יותר... הכל יותר...

      ואכן גם מנוכר יותר...

      הייתי מעידה על עצמי שנוסטלגית, אך את רוב המכתבים אחרי הצצה אחרונה ,

      שרפתי, שלא ישרפו את נשמתי. כ"כ כואב לזכור שכבר לא רוצה.

      וותרתי על ההיסטוריה למען המשך סביר, בתקווה שיהפוך ליותר מכך...

      זוכרת המון ולפעמים כ"כ רוצה לא לזכור, שהרי האנשים האלה

      שכתבתי להם שכתבו אליי- כבר לא בחיי...

       

      ניסיתי גם ליצור חליפת מכתבים עם חברה...

      כבר לא יעיל...

      עד שהדואר מגיע, אני יכולה לשלוח 1000 מיילים ויותר.

       

      אז אוקיי, את הדוור כבר לא מכירים, וחלבן הוא מושג ארכאי ונושן,

      כך גם היה עם מחלק הנפט והקרח שהיו פעם...

       

      לא יודעת אם טוב יותר או רע יותר, אבל זה מה יש.

      יש מקצועות שהולכים ונעלמים.

      רק מצרה על כך שהיום דואר הוא חשבונות חשמל, ארנונה וסתם דואר זבל...

       

      יפה הנוסטלגיה, כל עוד יודעים את מקומה...

      וזו דעתי.

      אבל תודה על הפוסט.

       

      פעם ראשונה וישר עם מקלדת - איפה הנוצה והקלף איפה ? הגפרור והמכתב הם חברים קרובים, אפ כי הם נפגשים מעט. האש מוחקת את הזכרונות הבלתי נעימים - אבל הצצת בהם בפעם אחרונה, כדי להזכר מה את רוצה כל-כך לשכוח. 

       

        4/3/09 17:59:

      היי יגאל,

      לצערי אני לא זוכר את שם הסיפור,

      אבל עד כמה שאני זוכר,בסיפורו של אסימוב, טילים בעלי ראש נפץ כזה או אחר - שתכליתם משום כך להתכלות תוך כדי מילוי תפקידם, נעשים יקרים מדי  כשמותקן בהם מחשב שאמור לחשב את המסלול שלהם אל המטרה. וכשמגיע אחד המהנדסים עם השיטה הנושנה של ביצוע חישובים מתמטיים באמצעות נייר ועפרון,מנהיגי הצבא מבינים שיהיה זול יותר להושיב בכל טיל חייל בשר ודם שייחשב ידנית את המסלול אל מטרת הפגיעה...

      מה שקוראין בשר תות-טיל :-)

       

      אילו אסימוב היה חי היום וזוכה לראות את ההתקדמות הטכנולוגית אולי לא היה כותב את אנוכי הרובוט אלא משהו כמו "אני, נוקיה"

       

        4/3/09 17:39:

      בחיפושי השורשים שלנו בגרמניה - כבר הפלגנו אמי ואני והגענו עד אל מסמכי המשפחה מהמאה ה-18. מאחר והיה מקובל אז לכתוב בכתב גותי - שהייתה שייכת לשפות הגרמאניות שנכחדו (למרות שהאומלאוט שרד) לא נותרה לנו ברירה ולמדנו את האלפבית המסובך שלה כדי לתרגם לגרמנית. בקיצור, למה להיות כבד - תזמין לי אומלט ?

       

       אז שכחתי לצרף לינק אחד לאותו נאום. מדובר על נאומו של סטיב ג'ובס בסטאנפורד בו סיפר איך התפלח לשיעורי קליגרפיה ומה זה גרם לו להבין לגבי איך מסך מחשב ראוי להראות. 

      חוץ מזה הגיע הזמן לתת שוב לשיפוץ את הפרקר 51 שלי. תגידו, העטן בשינקין עוד קיים?

       

        4/3/09 16:52:

      צטט: איל נבו 2009-03-02 16:20:26

       

      פוסט מצוין! גם אני שאלתי בפוסטי על הזכרון לגבי אותו סיפור אסימוב שאיני זוכר את שמו. לא יכול להיות שאין שוכן קפה אחד לרפואה שזוכר את שם הסיפור.

      לגבי כתב מחובר, הנה כתבה מזעזעת בעניין שטוענת שצריך להפסיק ללמד כתב מחובר בבתי ספר. הרעיון נורא. יום אחד לא יהיה מי שיוכל לקרוא חצי ממה שכתבתי בחיים (במקום המצב הרגיל שאין מי שמוכן לקרוא את מה שאני כותב, אבל מה שיותר חשוב, אם מישהו היה צריך עוד סיבה לצפות בנאום המצמרר הזה, אפשר להתעכב על הקטע שבו הוא מספר איך לימודי קליגרפיה הביאו אותו בכלל להבין את חשיבות האסטטיקה בעולם המודרני ומה הוא יכול לעשות בעניין. כמה רעיונות הגיעו לעולם כתוצאה מקשקוש על נייר או על לוח וכמה מהקלדה על מחשב?

      ואחרון, לגבי רשימות מכולת- כך הן נראות במקרה שלי:

      בחיפושי השורשים שלנו בגרמניה - כבר הפלגנו אמי ואני והגענו עד אל מסמכי המשפחה מהמאה ה-18. מאחר והיה מקובל אז לכתוב בכתב גותי - שהייתה שייכת לשפות הגרמאניות שנכחדו (למרות שהאומלאוט שרד) לא נותרה לנו ברירה ולמדנו את האלפבית המסובך שלה כדי לתרגם לגרמנית. בקיצור, למה להיות כבד - תזמין לי אומלט ?

       

        4/3/09 16:50:

      צטט: da vinci 2009-03-04 16:48:04

       

      ואם כבר אנחנו בעניין אסימוב והגיגיו על אובדן הכישורים והיכולות לטובת טכנולוגיות מנוכרות, קרא גם את המאמר המעניין הזה

       

      Asimov: Will computers control humans in the future?

       

       

      עם הלינק...

      http://www.planetpapers.com/Assets/120.php

        4/3/09 16:48:

      יגאל,

      אין לי הרבה מה להוסיף על כל מה שנאמר כאן, אבל כמד"ביסט קשיש (41) אני מחוייב לחקר ההיסטוריה של המד"ב.

       

      הסיפור של אסימוב נקרא "תחושת העוצמה" והוא מופיע באוסף הסיפורים הקצרים שנקרא "מחר כפול תשע"

       

      לינק לויקי בעברית

       

      לצערי לא אוכל להביא לך כאן את הסיפור בעברית, אבל בגילך אתה כבר קורא אנגלית, לא?

       

      אז בבקשה:

      http://downlode.org/Etext/power.html

       

      ואם כבר אנחנו בעניין אסימוב והגיגיו על אובדן הכישורים והיכולות לטובת טכנולוגיות מנוכרות, קרא גם את המאמר המעניין הזה

       

      Asimov: Will computers control humans in the future?

        4/3/09 16:33:

      צטט: קארן ס 2009-03-02 16:18:53


      נהניתי מאוד לקרוא את הפוסט הנהדר הזה -

      באמת חלק מביטוי האישיות שלנו הולכת לאיבוד במעבר לכתב המודפס.

      מגוון הפונטים והאייקונים אמנם מאפשרים לנו בחירה, אך כמו שאמרת - זו מתוך רשימה מסויימת, מוגבלת. 

      חיוך

       אבל כמו שהוכחת - יש דרכים לשבור את הבחירה המצומצמת.

        4/3/09 16:17:

      איזה יופי. עכשיו חזרנו לפונט 10 ורק נמלים עצבניות מסתובבות על המסך (עם עזרת עדשות). יופי. הצליח לכם.

       

      אני התכתבתי עם אנשים בנעוריי העלומים וממש אבל ממש חסרים לי מכתבים בתיבה שמבשרים על משהו חוץ מהחשבון לתשלום, סך הפיאסקו בבנק ופליירים למיניהם. 

        4/3/09 15:58:

      צטט: ענתוש6 2009-03-02 15:49:59

      ואפשר לכתוב גם פוסט המשך על הימים בהם עוד היו אלבומי תמונות...

       כשאקבל חסות מ flickr, אני מבטיח !

        4/3/09 15:01:

      צטט: ענתוש6 2009-03-02 15:47:30

      מעורר געגועים נוסטלגיים לימים אחרים... אהבתי, תודה קריצה

       תחשבי שהימים כאלה - עבור העתיד - הם עכשיו.

        4/3/09 13:19:

      צטט: iditologia 2009-03-02 15:36:50

      ועוד דבר קטנטן על הדבר העמום שנקרא דוור, מה שנשאר משרידי הזיכרון הם שני אטבי כביסה מעץ(!) תקועים בשוליים התחתונים של המכנסיים - וזאת כדי שאלה לא יתקלו בשפיצים של האופניים בשעת נסיעה. אני חושבת שהם לא היו אופניים חנטרישים, ישנים ומצ'וקמקים כן.

      אני מניח שהאפניים היו לא היו שייכים לדוורים, כלומר היה להם מחסן לאופני-דואר שנתפתח כל בוקר, והיה אחראי-אופניים שתיקן פנצ'רים ועניהל את תורנויות השבת לזכאים לקבל את האופניים הביתה בסופ"ש. אשתו של אותו אחראי, זלדה - הייתה האחראית על האטבים.

        4/3/09 13:14:

      צטט: יעל001 2009-03-02 15:36:06

       

      יגאל יקר

      לדיסלקטים כמוני זאת ברכה. באופן אישי, אני זורקת את העבר לפח. למרות שאני כבר לא בת 20 נוסטלגיה בעיני זה משהו ששייך ל"מבוגרים" .ההתפתחות הטכנולוגית מקסימה, ומעוררת בי צפייה לעתיד לבוא.

       הבעיה היא - שההווה הופך מייד לעבר, ובעצם אינו קיים כלל.

        4/3/09 13:13:

      צטט: iditologia 2009-03-02 15:29:04

       

      ריגשתני כהרגלך,

      ה'בוידם' שלי מפוצץ ממכתבים עם רוח דומה וכתב יד ילדותי מכל הסוגים, היינו בן-דודי ואני מתכתבים כדי לקשר בין שתי ערים כמעט סמוכות (היום כ-20 דקות נסיעה ללא הפקקים), כדי לתאם הגעה מיידית לסבא וסבתא ולהמשיך את התעלולים במושבה שהשארנו עוד מהחג האחרון.

      אלה נערמו לצד המכתבים היותר בוגרים שמתעדים את פעימות הלב והנשיקות הראשונות מתחת לפנס על השביל החוצה את הכרמים... היום מתעדות אותן שורות-שורות של וילות-תלת-מפלסיות זהות לעין בלתי מעוניינת, הדואגות לכסות ולהערפיל את הזכרונות. זה כנראה אחת מתפקידיו של הבוידם.

       

      אהבתי במיוחד את החבר שלך מארה"ב עם האופניים החנטרישים חיוך

       

      את צבי נרקיס ותוצרתו הספקתי להכיר בנעוריי, עוד בתקופה שה"לטרָסֵט" היה פטנט חדשני שהחליף את הרָפִּידוגְרָף וציפורני הרָייסְפֶדָר (רק לבעלי מקצוע העתיקים).

       

      הנחמה היחידה והפורתא לאלקטרוניקה המחווטת שאין סכנה של הצהבה בקצוות והתפוררות החומר... את החסרונות מנית בעצמך, בתבונה ובצער מה.

       

      אגב, כצופה ותיקה, "הייה נכון" לשאלה הבאה: באיזה שבט היית?

       

      נהנתי, על אף הג'ולה בגרון, ואולי בגלל זה, גם

       

      את הלטרסט פגשתי,  וגם את הרייספדר והרפידוגראף,

      כל זה אחרי צופי 'אילנות' ואחר כך 'תדהר' בחיפה,

      אני גם זוכר את הטלויזיה שחור-לבן, בן כמה אני ?!

        4/3/09 13:04:

      צטט: Clair De Lune 2009-03-02 13:55:37

       

      הייתי קוראת לפוסט הוירטואלי הזה "בזכות הפיזיות". אני בעד!

      יופי, יגאל. 

      בזכות הפיזיות, אני שולח לך תמונה זו. 

        4/3/09 13:00:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2009-03-02 13:44:45

      *

       אני חש שעוררתי בך נוסטלגיה עמוקה :-)

        4/3/09 08:05:

      צטט: aviram meir 2009-03-02 13:41:03


      זו אותה אורית שקד?

      אכן, אחי. אותה אחת. אני זוכר איך התאמצתי שהצלם ישאיר אותנו מסודרים באותה שורה.

        4/3/09 07:47:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-03 22:14:55

       

       

      הנה אחד.

      לא היה לי מושג שהיית כל כך בוגר בשנות הארבעים, אתה נראה מצוין לגילך.

      (הוא דומה לך הבחור :-)

       

        4/3/09 07:01:

      צטט: שפי בוכניק 2009-03-02 13:40:42

       

      זה בכלל הבולים והמכתביות שנעלמו

      וילדות בכיתה ה' שחותמות על מכתב ב "שלך באהבה"

      (בכלל שפה מוזרה דיברתם לכם אז)

       

      התאיידות כתב היד, כמו גם הזמן שמחכים לתגובה

      זה רק הבונוסקריצה

       

      אולי הכל מיידי - אבל אני לא יודע מתי תעברי כאן שוב כדי לקרוא את התגובה שלי. מקסימום נפגש בתשע בכיכר.

        4/3/09 06:49:

      צטט: ifat_l 2009-03-02 13:00:55


      כמה נכון....כמה מהנה...כמה עצוב...

      הקידמה גוזלת מאיתנו את הקשר המתווך של פעם, שהיה הכי לא מתווך שיכול להיות...

      כמישהי שגדלה גם היא עם חברים לעט (זוכרים את המדור במעריב לנוער?), אני גאה להגיד, שדווקא בימי הרשתות החברתיות והקומוניקציה הדיגיטלית, את המכתבים החשובים לי באמת, מכתבי אהבה, פיוס, מתנות או מחוות- אני כותבת בכתב יד, על כרטיסים מיוחדים או נייר מכתבים מעוטר...

      כי בינינו, תמיד, אבל תמיד, הנייר מעוטר כתב היד והשרבוטים ינצח את ידועני הפונטים והאייקונים הזוהרים.

       

      וטוב שכך. :-)

      כצייר, הכל אצלי בסטודיו מתנהל לו בכתב-יד, אני מאוד אוהב את המק שלי, אבל גם את המכחולים.

        4/3/09 02:40:


      כמי שאספה ושומרת מילדות ניירות מכתבים מיוחדים,

      אסופות של "סטים" מעוטרים בלוויית מעטפות תואמות

      אני מודה

      שכל חיי חלמתי קבל מכתבי אהבה יפים

      וכתובים כמובן בעט (ואפילו נוצה).

      מחוברת בנימי נפשי לכתבי יד

      לאמנות האישית שיש בכל אחד ואחד מאיתנו

      המביעה איש איש ואישיותו

      עד היום, למרות הרגל המקלדת

      אני משרבטת בעט לעיתים

      מתגעגעת פשוט לעצמי שלי הכותב

      לציור האומר ומדבר

      נ.ב

      שנתכתב על אמת ועל דף נייר? (יש לי את דפי הנייר הכי יפים בעולם) קריצה

        3/3/09 23:03:

      כן..  ימי המכתבים..

      ימים של עוצמות , שנשלפו ממחבאי רגשותיי הקדומים,

      מאי שם..   

      כל כך דומה, דג'בואי, ומזכיר..   החתכת פוסט הזה, מופתע

      סחתיין על המעגל שסירקלת לך בחשיפתו של זה,

      מקנאה על שלא בוחרת בזה גם..

      אצלי זה צפון גם כן, בניירת השנים התמימות והנקיות מכל חדשנות ושאננות מטשטשת..

      וחוצמזה,   הנה עוד משהו של באווי על הדרך,  שהרבה אחרי .. 

      http://www.youtube.com/watch?v=PC0RSXOemQs

       

       

       

        3/3/09 22:44:

      צטט: מירי דוידוביץ 2009-03-02 12:57:22

       

      למרות הנוסטלגיה דווקא הסריקות למחשב גרמו לי לגלות את האוצרות הטמונים בארכיון שלי.למשל.

      ואם תסתכל על ילדים - הם כותבים ומציירים.

      להם השילוב בין כל האפשרויות טבעי ,הם לא מוותרים על כתב היד או הציור בגלל המחשב.

      רק אנחנו מבולבלים מכל שפע האפשרויות החדש ותוהים מה לעשות איתו. במה לבחור.

      הילדים ,הבט בילד שלך ,יודעים מצויין מה מתאים למה ,

      איזה מכשיר ( זו יכולה להיות גם מחברת)  - לבחור למטרה.

      ברור - אבל הילדים מזמינים אמצעי מניעה אכילים באסמאס כבר בגיל 10 מחברת שליחויות. אה, בעצם לא.

        3/3/09 22:14:

      צטט: יוקה 2009-03-02 12:39:24

      הממפפ...

       

      אבל מיזה יגאל א.?!

       

       

      הנה אחד.
        3/3/09 22:05:

      נוסטלגיה של אותיות ומיני תכונות/מכונות שנתיישנו...

      גם אני התכתבתי שנים בגיל העשרה עם חברה...
      היום בעידן המחשבים והסלולרי - אין לנו קשר עמוק ומתוק כמו פעם...

      אולי השנים, אולי המרחק, אולי הקידמה, המשפחה שהתרחבה...

      התכווצו המנגינות שהבעתי במילים

      שרשמתי בכתב ידי

      נשתכחו הטעמים

      מילאל, מילרא

      בגד כפת דגש בראש מילה...

      איך ה "ל" עם בטן מלאה או בראשה סילסול ואהבה?

      האם ה"ן" מספיק ארוכה ויורדת אל מתחת לשורה?

      כמה נשמה התגלגלה בין האותיות

      שאל מסען מהמחשבות אל הנייר באמצעות היד - עוזבות...

      תמיד בשמחה,

      בתשבע.

        3/3/09 21:07:

      צטט: שלומית אינדיזיין 2009-03-02 12:16:05

       

      לא מעט פעמים ישבתי ותהיתי על העניין.

      שאני כבר לא מכירה את כתב היד של חבריי כמו שהכרתי פעם.

      פעם יכולתי לראות כתב יד של חבר ולדעת שזה שלו.

      היום? מי מכיר מי יודע.

      אני חובבת הפונטים הגדולה,

      סליחה

      מעריצת הפונטים,

      נקרעת בין הפונטים המהממים שיש

      לבין התשוקה לקבל טקסטים כתוב בכתב ידו של החבר.

      ולסיכום (איך אפשר בלי)

      איך אני אוהבת פונטים!!!

       

      נראה אם את יכולה לזהות למי מחברייך הטובים שייך הקטע הבא: "22222222222222222222222222222222222".

        3/3/09 21:01:

      צטט: גיברת קאופמן 2009-03-02 11:56:57

       

      גם אני חשה שבכל פעם שאני כותבת עם עט אני מוצאת עצמי חושבת

      "היי כתב יד, ממצב, מזמן לא התראנו"..חיוך

      העפרון מתגעגע אלייך, אולי תוציאי אותו לטיול עם ידידו המחק ? שיטיילו קצת יחד במחברת של "דפרון".

        3/3/09 19:21:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-03 15:28:49

      צטט: גידי קוסטא 2009-03-02 11:26:42

      מקסים כרגיל. אל תקבור עדיין את כתב היד. אני כותב בו חלומות.

      תודה. התכוונת להרגל לרשום חלומות כשמתעוררים לפני שהם מתפוגגים, במחברת שליד המיטה ?

       

       

      בדיוק. לא שאני עושה את זה כל יום, אבל מדי פעם. יש את המחברות שורות האלה עם כריכה של ספר, אז כבר מילאתי איזה חמש - שש כאלה בחלומות, וגם בסתם דברים. משום מה, זה יותר קל לי בכתב יד.
        3/3/09 19:16:

      אין דוור..................

      מעניין

      מעורר מחשבה,

      מושקע.

      באמת גורם לך להרהר איך משתנים הדברים.....

      הנה אנו כך ופעם היה אחרת לגמרי...

      אני עוד לא גמרתי לחשוב על זה. ....רק התחלתי

      תודה

        3/3/09 19:06:

      צטט: רוקד ואלסים בסיר 2009-03-02 11:52:57


      הזכרת לי נשכחות

      לא בגלל הפונטים, אלא בגלל שאני לא זוכר איך נראה כתב היד שלי

      מזמן הפסקתי לאחוז עט, או כתב עת

       

      פעם אמרו לי שיש לי כתיבה תמה, היום אני תמה על כתב היד שלי שהלך ונעלם

       

      אז אם את כותב צ'ק עצמי - היית חושד באמיתותו ?

        3/3/09 18:23:

      צטט: מלכת האמבטיה 2009-03-02 11:47:59


      איזה פוסט מושקע !

      מקסים, מעניין וכתוב נפלא.

       

      _____________________

       א.יך כותבים 'כוכב' במחובר ?

       אמא שלי מסכימה איתך .

        3/3/09 18:15:

      צטט: manta ray 2009-03-02 11:43:57

       

      יפה, עצוב ומצחיק...

      :-)

      נטע

       השילוש הקדוש :-)

        3/3/09 17:18:

      ואולי מהגרפולוגיה נותרה הגרפומאניה...:-)
        3/3/09 17:09:

      צטט: y2work 2009-03-02 11:35:39

       

      הדבר היחידי שהבנתי מכל זה שכדאי אולי לסרוק את כל המכתבים הישנים שלי ולהעביר אותם בתוכנת OCR וככה לא יהיה צורך בכל המעטפות והנוסטלגיה ואז אצרוב הכל כל DVD וזהו :-)

       

       

      כן, אבל אז יום אחד העוזרת תחליט לעשות אהבה אינטנסיבית על השולחן כשאתם לא בבית - ותרסק את הזכרונות שלך לרסיסים.

        3/3/09 16:32:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-03 07:27:02

      צטט: celina 2009-03-02 07:23:39


      אני זוכרת את הדוור שהיה מגיע אלינו הביתה כמעט כל יום,

      לפעמים היה נכנס בשקט עד הסלון ומשאיר מכתב מחברי מאז (הייתי בת 16)

      איתו התכתבתי כמעט כל יום כי גרנו בערים שונות במרחק 70 ק"מ.

      לפעמים היה נשאר הדוור לשיחה קצרה מה שלומכם הכל טוב, רוצה קפה...

      ככה היה אז.

      לא סיפרת באיזו ארץ מדובר - יש לי הרגשה שלא בישראל, אצלינו הדוורים ממהרים.

      זה היה בעיר קטנה- של 20000 תושבים - באורוגואי.

       

        3/3/09 16:20:

      צטט: אינדיאנית בהפרעה 2009-03-02 11:30:49


      ראבק יגאל, מה יהיה איתך? עד שעולה הפוסט ועד שעולה דף תגובה... אולי תחלק אותו לכמה חלקים? איזה אורך...והכוכבים? כבוד , הרבה כבוד.הדבר היחיד שיש לי מכתיבת מכתבים וכתבי עת זה אוסף בולים ענק שקיבלתי בירושה מדוד יקר, בולים שאסף מכל מסעותיו בעולם, בצירוף מכתבים מדהימים בכתב יד. ירושה יקרה לנשמתי וליבי, מדוד שאהב להושיב אותי על השיש במטבח ולספר סיפורים תוך דחיפת כפיות עמוסות, מחשש שאהיה אנרוקסית.לצערי, או שלא הגחתי מרחם אמי ישר למקלדת, וטוב שכך כי חוץ מאיזה כתבנית מדופלמת סטייל שנות השבעים או איזה איש מוסד שמתמחה בתחום הצופנים אין איש בעולם שיבין את כתב ידי.....

      הפוסט שלך חיובי בעיני, ולא רק בגלל הנוסטלגיה, גם בגלל שסוף סוף לא קוראת על ההיא וההוא, אהבה, דמעות בגידה וזיונים ושאר ירקות מעופשים במקרר.... אני רואה את החיוך מרוח לך כרגע.

      ברור לך שאחזור לככב.. לא? מה לעשות .. גם פה יש  עשירים ויש ענייםקריצה

      אגב לכל מי שקרא אותי כאן מוזמן לקרוא אותי שם ולא להתקמצן על כוכבים בבקשה, תפסתי עליך טרמפ יגאל. וואלה איזה אורך יכלתי לכתוב פוסט. אגב, שמעתי שהאייזיק הזה בסוף מת מאיידס... עולם מוזר.

      אני מבסוט מזה שבאת להתפרע אצלי. אני מחלק את הכתיבה שלי לחלקים: את החודש, בכל חצי ממנו אני כותב פעם אחת. אייזיק אסימוב אכן מת מאיידס - אך אשתו גילתה זאת לעולם 10 שנים לאחר שמת.

       

      אני נותן לך שיעורי בית: זהי מה המכונה הזו.

        3/3/09 15:33:


      עדיין, אין תחליף לכתב היד הפרטי שלנו, כמו שאין תחליף לספרים ועיתונים בשלושה מימדים, כפי שכבר ראינו שהניסיון האינטרנטי לא צלח...

      כנראה שאנחנו בכל זאת די סנטימנטליים:)

      *

        3/3/09 15:32:


      (:

      בואנה,

      אתה יש לך ים זמן פנוי!

      (:

        3/3/09 15:28:

      צטט: גידי קוסטא 2009-03-02 11:26:42

      מקסים כרגיל. אל תקבור עדיין את כתב היד. אני כותב בו חלומות.

      תודה. התכוונת להרגל לרשום חלומות כשמתעוררים לפני שהם מתפוגגים, במחברת שליד המיטה ?

        3/3/09 15:13:

      צטט: *alonni* 2009-03-02 11:25:57

      פוסט מושקע ומעניין.

      הזכרת לי את תיבת האוצר שלי... מכתבים מ...(וואו כמה זמן עבר מאז,כמה מים עברו תחת הגשר)

      היום הכל באינסטנט,הכל בלחיצת כפתור,הכל איבד מהרומנטיקה.

      איך אפשר להעביר את עצמך במכתב עם פונטים מנוכרים לתיבת דואר אלקטרוני אלמונימית???

      מכתבים,מילים,אותיות...מחשבות מתורגמות לדיו על נייר...הזמן שלקח לחשוב על המילים,ההשקעה בכל אות ואות, האיורים,הריח...

      זיכרונות טובים הבאת.

      תודה.

       

      מוזר מה שקורה בתגובות לפוסט הזה - עולה התמוגגות וגעגועים לנייר ולכתיבה. אבל ממש כפי שמאשימים - שלא בצדק - את הטלויזיה בטיפשותם של הצופים בתכניות "האיכס הגדול" למיניהן, כך גם כאן: הרומנטיקנים עדיין רומנטיקנים, מילים מרגשות ימשיכו לרגש, פוסט מעורר יעורר גם אם לא נכתב בנוצה על קלף, ואין כל קשר לאמצעי. 

       

        3/3/09 14:39:
      ואני לא אשכח את מהפכת חיים צר של עיתון חדשות, שמאז ועד היום אימצו כל העיתונים כפונט המובהק לכותרת. אני מאוד נקשרת (אישית) לפונטים. חיים שמן הוא הפונט שלי. הריבועיות שלו נוסכת בי נחמה בסימטריה המושלמת שלה, הרב צדדית. פוסט מרתק ומחכים.


      מכתבים, אפילו יותר מתמונות, יש בהם ממש סוג של עזרה ראשונה לזכרון. יש בהם את הקול והמחשבות של הכותב, יש בהם את הכתב שהוא סוג של ציור ליבו של הכותב, יש את הריח מן העבר ויש המסתורין.

      מכתבים של בני משפחה, אליהם ומהם, בשפות זרות ובכתב בלתי קריא, מכתבים מהורים שמתו, מכתבים מחברים שנעלמו לתמיד, מכתבי אהבה, מכתבים של קיץ ומכתבים של חורף. אני כלכך מתגעגעת לתקופת המכתבים, עם הבול והמסר האמיתי. והציפיה לדוור...

      אין כמו הציפיה לדוור, אוסף הבולים והמכתבים עם המעטפות הקרועות בצד למען אותו האוסף. גם לי לשמחתי, קופסא מלאה מכתבים. וילדי? הם כבר לא יזכו למכתבים (שהרי זאת זכות), כל הכתיבה, בפייסבוק ובמסנג'ר, נמוגה מיד. כל המחשבות, הדברים המאד חשובים ומרגשים הופכים לפיקסלים גרוסים...

       

      וגם אני, לצערי, כבר ממש מתקשה לכתוב בעט, כתיבה ארוכה, כאילו אבדתי את היכולת. אולי צריך להושיב אותי, כמו שעשו לי פעם לפני איזה שלושים וחמש שנים, ולצוות עלי, שעה של "כתיבה תמה" אחרי הלימודים, כדי שהכתב שלי יהיה יותר "יפה".

        3/3/09 14:26:

      צטט: יער עד 2009-03-02 11:15:02

       

      יפה ששמרת את המכתבים

      אלה אוצרות אמיתיים.

       ספרי לי - על מה את שומרת ?

        3/3/09 14:26:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-02 07:00:11

      צטט: פ. השקד 2009-03-01 19:13:37

      בעיניי כתב יד הוא הדבר הכי חושפני. יותר מתמונה אפילו.

       

      יש לי כתב מחובר, כתב עם משקפיים...[אבל סטייליסטיות]

      בעבודה אני כותבת בעפרון סתם מספרים וקיטלוגים משעממים.

       

      את הפוסטים הכי עמוקים שלי אני מתחילה בכתב יד ורק אחר כך מעבירה. איך אפשר לשכוח שיש לנו כתב יד?

       

      גם לי יש מכתבים ודברים שכתבתי לפני שנים.... אני מפחדת לגעת בהם מרוב השמאלץ שזה יביא לי לוורידים.

       

      פוסט נוסטלגי במידה הראוייה בעידן שהולך ומאבד את הלב.

       

      השמאלץ הזה, שמחזיר אותך אחורה וממלא אותך בזכרונות דביקים - הולך יופי עם עבודה שמצריכה עפרון. זוכרת איך עפרונות היו מתחדדים עד שהיו הופכים לגמדיים ? אגב, האם יש לומר 'מחק' או 'מוחק', גוגואים או אג'ואים ?

       

       

      אגואים אלא מה? אגו טריפים.

       

      העפרון כבודו במקומו מונח (או עד שהוא הופך גמד) ואז אני מסתערת על המחשב שלעולם לא מתקצר (אלא אם כן הפיוז נפל)

       

      את הפוסטים שלי אני כותבת קודם בכתב יד, שאראה את הנשמה שבהם מול העיניים.

        3/3/09 13:40:

      צטט: הדב מהיער 2009-03-02 11:09:50

      כתב היד שלי היום אינו דומה כלל למה שהיה פעם, שכן כמעט כל מה שאני כותב - מוקלד. 

      לפעמים אני מנסה לחזור אליו, לכתב של פעם, אבל לא הצלחה.

      חיפשתי את הסיפור של אסימוב (יש לי אוסף גדול של כתביו בבית, וגם כמעט את כל גיליונות פנטסיה 2000), אך, לצערי, ללא הצלחה. אולי עוד יאיר לי המזל פניו.

      בכל מקרה, אני זוכר היטב את הסיפור, אבל מה שאני זוכר הוא שמדובר בסיפור של קרב חללי, ותקלה משתקת את המחשב המרכזי של הספינה, והם תקועים ולא יודעים מה לעשות. עד שבא מישהו ובאמצעות לוח הכפל (ואולי סרגל חישוב) הוא מצליח לחשב את המסלול שיציל את הספינה.

      אבל, מצד שני, ייתכן והסיפור שונה לגמרי... 

      הסיפור מבוסס על כך שיש פריצת דרך בפתרון לבעיה אקוטית, בעזרת כתיבה - טכניקה שפסה מהעולם. קראתי את הסיפור לפני 30 שנה - אך אני זוכר שמדובר בטייס, או קוסמונאוט.

       

        3/3/09 12:50:

      צטט: michael-ballak 2009-03-02 10:58:33


      בשבילי ברכה, תמיד היתה לי בעיה עם כתב החרטומים שלי.

      אבל, עדיין, הולך עם עט בכיס, חולה על פרקר...

      נמצא רחוק, האינטרנט המהיר מפצה על אלפי קילומטרים.

      אז פוסט סנטימנטלי יגאל, אבל איך אחרת הייתי יכול להגיב עליו? 

       

       

      יכולת לכתוב לי כמו שאתה רגיל, ולשלוח לי בתיבה על היאור.

       

        3/3/09 11:37:

       ואני? שרוטה עם קבלות מודפסות על נייר וחתומות. גם שומרת כל בדל של נייר כתוב, וגם סורקת ומעלה לרשת.

        3/3/09 10:32:

      צטט: ברוכצ'יק 2009-03-02 10:39:35


      עם כל הטוב והפחות טוב של זה...

      זה כנראה המחיר בתרבות האינסטנט שלנו.

      :-)

       

      תשתי קפה תעשייתי ?
       

       

       

        3/3/09 10:26:

      צטט: רני שהם 2009-03-02 10:27:08

      פוסט חמים ונעים.

      ממש דוור אחר...

       אין דוור העומד בפני הרצון (לחטט במכתבים שלך :-) 

        3/3/09 10:24:

      צטט: מירב שביט 2009-03-02 10:19:50

       

       

      לפעמים עדיף פונט! או גופן...כי זה נראה

      מכוער, לא מסודר, לא מחושב :-)

       זה נראה נהדר, אך להבא אנא הקפידי על דף שורות ממחברת "דפרון".

        3/3/09 10:16:

      צטט: מיכל* 2009-03-02 10:03:59

       


       

       

       

       יש לי את העבודה הזו!

      האמת... גזרתי ממגזין (מודפס!) לפני המון שנים.

       את מתכוונת שעשית CUT לפני עידן המחשב.

       

        3/3/09 10:13:

      צטט: toolie 2009-03-02 09:48:04

      אין כמו ריח  של  עפרון

      שזה עתה חודד

       

      יותר טוב מנפאלם !

       

        3/3/09 10:06:

      צטט: אורורה בורליס 2009-03-02 09:46:49


      פוסט מרגש, אותי לפחות מחזיר לימים שבהם לאהבה היו אותיות בכתב יד אישי, ציפיה לדוור...

      המהדרין והמשוכללים היו משתמשים אף במכונת כתיבה.

       

       

       

      הייתה לי מכונת כתיבה מיניאטורית דומה לזו - רק עם מקשים ירוקים, שנסגרה בתוך מארז. לקחתי אותה איתי לכל מקום כמו שלוקחים היום לפטופ, גם לטיולים בחו"ל. כמובן שלא היה מקובל אז להוציא אותה בבתי קפה ולהתחיל לכתוב - בכלל הרעש. בבסיסי צה"ל התייחסו להרגל הזה שלי כאילו אני איזה עוף מוזר שיודע להקליד עיוור אה-לה סטיווי וונדר, תכונה בלתי-גברית בעליל באותם ימים. האמת ? צדקו.

       

       

       

        3/3/09 09:59:

      צטט: נעמית 2009-03-02 09:40:45

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-02 08:07:23

      צטט: taltalbo 2009-03-01 19:37:29


       פוסט פשוט

       

       

       

      עשה לי צמרמורת וזכרונות נעימים

      הינך מתבקשת לשלוח את תגובתך על גבי נייר מכתבים, במעטפה מבויילת לרחוב קלאוזנר 14,הקריה - תל-אביב.

       

       

      די, יגאל, קלאוזנר 14 זה החינוכית  ברמת אביב, והקריה זה הערוץ הראשון.

      אבל נראה אם אתה זוכר את הטלפון של זהו זה....

       

       טוב, כבר ענו לך על זה. אבל הוכחה שידעתי - יש לך כאן - בפוסט שנכתב כבר ביוני 2007 !

        3/3/09 09:55:

      צטט: יגאל פישר 2009-03-02 09:38:46

       

      הפוסט שלך ממש

      The Post 

      תגיד, אורית שקד יכול להיות שהיא היום עורכת דין חיפאית ?

      לגבי אסימוב אני אבדוק בסוף השבוע, לדעתי זה סיפור קצר מקובץ סיפורים.

      עורכת דין ? לא חושב. יותר מתאים לה צורפת, מעצבת פנים, או אמא במשרה מלאה. יש תוצאות לגבי אסימוב ? עלתה סברה שמדובר בסיפור מהמקבץ "מחר כפול 9".

       

        3/3/09 09:35:

      צטט: טל אלכסנדרוביץ שגב 2009-03-02 09:19:24


      וזה עוד בלי לדבר על מה עשה מעבד התמלילים למוח שלנו. שעושה דיליט בלי טיפקס, מכניס ועורך בלי בעיה. כבר אין טיוטא יותר.

      רק המילה טיוטא עושה לי צמרמורת ארמית נעימה בגוף (מארמית: טִיוּטָא מהשורש ט־י־ט, שעניינו מחיקה). ראי כמה אנשים כאן מספרים שבזכות המחשב נפטרו מהצגת כתב-ידם המכוער, או בכל אופן - מבעיית הדימוי העצמי שטיפחו אגב הכתב. 

       

        3/3/09 09:30:

      צטט: fullspeed 2009-03-02 09:13:40


      טוב.. אבל מי ניצח בתחרות השחיה??? אורית או איתי?

       לאחיה של אורית לא קראו איתי, אבל אם אפגוש אותה אי-פעם אני מבטיח לשאול.

        3/3/09 09:28:

      צטט: בדלי 2009-03-02 08:37:43


      יגאל, פוסט מהמוצדקים ומהחכמים ביותר שלך

      והאמת, שקשה לא להיגרר לקלישאות כאן אבל זה באמת מרגש הפוסט הזה על כתב יד, על מכתבים ואיך התגלגלנו בעצב עד היום, עם המכתבים הללו זה כה יפה ונוגע, במיוחד זה של אורית שקד, היפה...

      עם הלב הזה של שמותיכם, נהדר, והמשפטים הללו התמימים, יפה

       

      בריכת מכבי? תזכיר לי? קיימת? נעלמה? נטושה? (אני לא חיפאי אבל קצת מכיר אותה)

      זו לא זו- נכון? זאת הפועל

       

       

       

       

       

      אני כבר לא חיפאי הרבה שנים, אבל לא - זו בריכת 'הפועל' שהייתה בהדר הכרמל - בה צולם הסרט 'כנפיים שבורות". לך תבין למה עם רצועת חוף מהיפות בעולם אנשים הולכים לטבול במי-כלור ושתן.


       

        3/3/09 09:22:

      צטט: צביקס 2009-03-02 08:35:21


      כשרון כתיבה מאגי יש'ך יגאל

      נהניתי מאוד לקרא

      ולי זכור מתקופת הבחרות מכתב מבושם מנערה-:)

      אין דברים אלקטרונים כאלה

      וטוב שכך

       

      יש לי קופסת מכתבים אחת שמריחה מבושם בשם Anais Anais.

        3/3/09 09:21:


      שמחה שעברתי אצלך היום.

      יש אצלי במחסן 5 קופסאות קרטון גדולות מלאות מכתבים ופקסים (גם אלה כבר כמעט עברו מהעולם)

      שעוברות איתי מבית לבית וגם עשו את דרכן לארה"ב ובחזרה -

      יש ימים בהן אני נוברת בהן ומבלהאיתן שעות קסומות.  

        3/3/09 09:10:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-02 10:22:50

      צטט: mafalda-w 2009-03-01 19:54:17

      פוסט מקסים

      נזכרתי גם שבאותה תקופה, היתה תוכנית בטלויזיה על ילדי העולם

      יכולת לשלוח להם מכתב והתוכנית הייתה "משדכת" בין הילדים

      ולהתכתב ביניהם

      קראו לזה "חבר לעט"

      אני התכתבתי עם ילדה מארה"ב ואחת מדרום אמריקה

      היו זמנים.....

       אני חושב שאת מתכוונת לזה. התכנית שבזכותה היה לי חבר לעת, מארק - מארצות הברית :-)

       

       בדיוק !!!!!!!!

      תודה !!!!!!!!!!!

        3/3/09 09:09:

      החיפושיות

      גרי לואיס

      ומכתבים

      אוסיף תסכיתים ברדיו

      מסיבות פרטיות העוברות מפה לאוזן

      ואף פעולות בצופים

      ובביתי ריח עוגת השמרים הנאפת

       התקופה עפופת אינטימיות חמימות תמימות

      והמכתבים ....

      הצפיה לדוור שיגיע

      והוא הגיע

      ואני לפי כתב היד במעטפה מזהה מי השולח

      חברה טובה ידיד מהצבא בת דודה מירושלים והחבר מהצנחנים

      והמכתבים היו ארוכים מושקעים עם ציורים שירים

      לא את כלם אני שומרת

      ביום חורף גשום לפני שנתיים ישבנו בניי ואני בסלון

      והצצנו למכתבים ,והם שאינם זוכרים תופעה ארכיאולוגית זאת

      של תקשורת בכתב יד

      ישבו קראו צחקו נהנו

      ואני ...חזרתי בזמן לתקופה קסומה ....

      ואתה מעלה זכרונות של נעורים בזמן האחרו -יפה לך .

        3/3/09 07:40:

      צטט: סטריאה 2009-03-02 07:35:08

       

      מצויין. גורם לי לרצות לפתוח את קופסת המכתבים שלי ולהזכר.

      כבר מזמן לא כותבת בכתב - מאשימה בזה את הדלקת שגרמה לי המקלדת...

      זו לא המקלדת אשמה - זו הרצפה עקומה.

        3/3/09 07:27:

      צטט: celina 2009-03-02 07:23:39


      אני זוכרת את הדוור שהיה מגיע אלינו הביתה כמעט כל יום,

      לפעמים היה נכנס בשקט עד הסלון ומשאיר מכתב מחברי מאז (הייתי בת 16)

      איתו התכתבתי כמעט כל יום כי גרנו בערים שונות במרחק 70 ק"מ.

      לפעמים היה נשאר הדוור לשיחה קצרה מה שלומכם הכל טוב, רוצה קפה...

      ככה היה אז.

      לא סיפרת באיזו ארץ מדובר - יש לי הרגשה שלא בישראל, אצלינו הדוורים ממהרים.

        3/3/09 04:49:

      איני קרוב של של פרופ' אשר אורון.  נחמד שיש פונט בשם זה. שוב איני לבד מול מפעל הפוספטים והילד החטוף/רצוח.

      תודה על הקישורית לאתר הטיפוגרפיה-מעניין היה לעיין.

      דרך אגב, דווקא נראה טוב האורון הזה...

        3/3/09 01:08:


      אחח... פוסט בניחוח נוסטלגיה :)

       

      הימים האלו שבהם לקבל מכתב היה מסקרן ומרגש ולא רק תזכורת לחשבון שיש לשלם... ימים נפלאים אכן.

       

      אני אישית כשאני חושבת בעבודה על רעיונות, אני עושה את זה עם עט ומחברת פתוחה על דף נקי ומגוהץ - התחלה חדשה. חפה. המחשבות שלי מתחילות לרקום חיים בצורת אותיות נרגשות ושרבוטים חפוזים.

       

      אבל יש חיובי בתהליך המיחשוב יגאל - הרבה הרבה פחות עצים נופלים...

      מצטערת להיות הצדקנית... ואני עוד מכורה לסיבובי קניות באופיס דיפו עד שאני מכריחה את בת דודתי לקחת אותי איתה לקניותלקראת הלימודים (ולנפח לה את העגלה בפי 3 כלי כתיבה ומחברות ממה שתכננה). 

       

      אגב - אני לגמרי ARIAL אבל גם TAHOMA מתאים לגמרי :)

        3/3/09 00:01:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-02 19:40:09

      צטט: מיכל* 2009-03-02 00:14:40

       

      מצויין!

      גם אני שומרת ומוקירה מכתבים.

      יש לי עשרות רבות.

      עם שגיאות הכתיב וכתמי האבטיח שנפל על הנייר, או קצה דף שנקרע, או אות שנחרטה עמוק מדי בנייר.

      וציורים קטנים במקום מילים, וחיצים להמשכים ומילים שנקצצו כי הדף נגמר פתאום, או נדחסו בקושי בין מילים שנכתבו בחופזה.

      מפות למציאת אוצרות שצויירו בהתכוונות מלאה, ומילות אהבה מגששות שבקושי העזו לעלות על הנייר.

      והכי חשוב - כתב היד שאומר לי כל כך הרבה על האדם שכתב.

      פתקים מצחיקים משיעורים משעממים.

      וממש לאחרונה מצאתי מכתב שכתבתי לפני יותר מ-20 שנה על אחד החיפאים בחבורה...

      אני יכול נחש שהמכתב יועד אל א.מ. נשאלות השאלות: האם המכתב נשלח ? האם הוא עומד במבחן הזמן ? וללא כל קשר: מה מרגיש חזיר שפיו חסום והוא נאלץ לחפש פטריות כמהין ביער החשוך בהרי צרפת ? אם המכתב יועד אליי אנא השמידי אותו :-)

       

       

       לגבי החזיר, אין לי מושג. לא הייתי שם.

      המכתב לא יועד או נכתב על א.מ. אלא על א' אחר.

        2/3/09 23:39:


      עכשיו קראתי כמו שצריך.

      הייתי מעניקה לך כוכב יצירתי נוסף אבל, פעמים ביום לא ניתן.

       אין דוור.  בפעם אחרת.

        2/3/09 23:32:
      מכתבים בכתב יד יש להם ערך אחר לגמרי
      http://cafe.themarker.com/view.php?t=765851
        2/3/09 22:59:
      צודק חיוך
        2/3/09 22:43:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-02 16:10:11

      צטט: wonders 2009-03-01 22:38:06

       

      אני כותבת!!!

      עם עט או עפרון על נייר...

      כמעט כל יום

      כותבת דברים לא פרקטיים, נטולי אמביציה,

      מילים כחולות, שמשתדלות לשמור על הבתאדם

      על חוסר המושלמות הכל כך אנושית שלי

      אני גם כותבת בראש מילים ערטילאיות ....

      אחר כך אני גם מקלידה על המקלדת מילים אחרות

      ... כל שפה והמילים שלה!

      (תודה על ההזמנה האישית - עשית לי את זה)

       

      מעריץ אותך - לא נותרו אנשים עם משמעת של סופרי סת"ם. את גם אופה חלות, מכינה עוגת גבינה ומחליפה צמיג באיילון ?

       

      לא אופה בכלל אבל מבשלת - סוף הדרך!!!

      וכבר יותר משנה אין לי אוטו.....

      שהנהג מונית יחליף צמיג,

      אני עכשיו כותבת :-)

        2/3/09 22:02:

      צטט: אלי למה 2009-03-02 03:16:15


      צלם את הרגע ידידי, את הדוור עם הכובע, את תיבות הדואר, את הבולים.

      אתה תתגעגע.

       

      אנחנו עוד נתגעגע לימים בהם מכוניות נסעו רק על הקרקע, בלי שהמניאק ירוקן לי את המאפרה במרפסת של קומה שלישית והשוטר מחליט להחליף את הרמזור בדיוק ליד החלון של המקלחת כשאשתי מתכופפת להביא את הסבון, פתאום הוא עוצר את התנועה והילדים בכלל לא רצו ללכת לבית ספר - העיקר- הוא מעביר לי את הזקנה עכשיו. איפה הימים שהיה לנו אוויר צח ברמת הגולן.

       

        2/3/09 21:58:

      צטט: דגולת הכותרת 2009-03-02 03:14:17


      זה לא באמת הפונט, אתה יודע.

      אלה הרגשות שעברו שם בין השורות, בין כתמי הדיו, קמטוטי הנייר והריח... אוחחח הריח.

      אז אני המשכתי להתעקש עד לפני 3-4 שנים לכתוב אל הנייר. מאתגר ביותר, בהתחשב בעובדה שאני כותבת למחייתי.

      ואז, בשלב כלשהו גם אנוכי התקרנפתי ועברתי מעדנות לאריאל 12.

      אבל את הכתמים המרובבים מצאתי לי דרך להעביר בתוך הסדר הכפוי. במילים. פשוט במילים.

      כך קרה שניתן למצוא בתוך התכתובות שלי את הדוגמאות הבאות:

      זונעעע, מזה זה ככה? נדבר אחורייזה. גמכן חבר. דרבה. לודבר בובעע. אוהבתותך. ניותר. כושלאמש'ך. כפRה. יאללה פסדר. אצטרה אצטרה.

      גם זו דרך.

      דרבה לך על פוסט נפלא שגרם לי לרצות לפשפש בכמה יערות גשם כרותים, משוטחים ומוכתמי דיו, שאני שומרת בארכיון הפרטי.

      לרצות. עדיין לא לבצע בהם את זממי.

      באמת דרבה.

      :)

      בכיפ, אחותי. למלו ? הכיטוב ככה. Xת כותבטוב Nאוד - שXני ימות, רק המלים מאפן. אולי למחרת: העץ מלבלב עם חמישה עלים. דידי וגוגו מעבירים את הזמן בשיחה. דידי מוצא ולובש את כובעו של גוגו, גוגו מוצא נעליים ונועל אותן. פודזו - עיוור הפעם - ולאקי - אילם הפעם - נכנסים לבמה, ונופלים. גוגו ודידי מתלבטים אם לעזור להם, נופלים גם הם, ולבסוף עוזרים לפודזו לקום. פודזו מדרבן את לאקי לצאת החוצה. דידי נושא נאום על מצבו המעיק. הנער מאתמול מביא את אותה ההודעה, ודידי חוקר אותו על גודו. דידי וגוגו מחליטים ללכת, אבל לא זזים.

        2/3/09 21:49:

      צטט: ברביבר 2009-03-02 00:56:06

      נהדר!

       

      גם לי יש ערמות מכתבים וספרי זכרונות הצפונים בעליית הגג ומזל שהם שם אחרת הייתי מעבירה חלק גדול מהזמן בלקרוא בהם שוב ושוב ולהתמוגג על תקופה שהיתה....

       

      לאחרונה תוך כדי הוצאת ספר על חיי הורי נחשפתי למכתבים רבים של בני המשפחה משנות ה-30 של המאה הקודמת, שהצליחו לשמור כך על קשר ביניהם כשאחד מהם הגיע לארץ והשאר נשארו בארץ הולדתם באירופה. מתוך המכתבים ניתן ללמוד על אורח החיים, האהבות והמצוקות והכל בכתב יד יפה להפליא הכתוב על נייר שהצהיב עם השנים. מתסכל לחשוב מה אנחנו נשאיר אחרינו...

       

      אמנם רוב התכתובת שלי כיום היא באמצעות הקלדה, אך אני ממשיכה לכתוב במסגרת עבודתי גם בכתב יד ובמיוחד בכתב הפוך כשאני מלמדת באופן פרטני את תלמידי החרשים היושבים מולי כשלוח מחיק נמצא ביננו על השולחן... אך לזה כמובן לא נשאר זכר כי בתום השיעור זה נמחק קריצה

       

      הייתי בן טוב להורי - וזה כל מה שהם השאירו לי.


       

        2/3/09 21:44:

      צטט: מיכאל 1 2009-03-02 00:47:41

       

      תודה יגאל.

      חייבים להודות שההקלדה על המקלדת
       מקלה מאד, וגם מעבד התמלילים מוכיח את יעילותו.

      עם זאת יכולתי פעם להווכח בדיוק מה מצב רוחו של זה או זו ששלחו לי מכתב בכתב ידם.

      חלפו הימים לבלי שוב. היום הכל קר ואינסטנט.

      לפיכך אני משתדל להביע רגשות במילים, כי כל האותיות אצל כולם/ ן  - זהות.

      *

      תלוי, אם אתה משתמש במאבד טמלילי - זה יכול להראות די מקורי.

        2/3/09 21:39:

      חושפת קבל עם ועדה את כתב ידי

       


       

       

       

      מופיע על כרטיס אשראי, נייר מכתבים לעסק שלי, מעטפות וזה

      והדוור?

      אני מצ'פרת אותו ממטעמי הנוסחה וגם בשבת

      הוא מביא לי דואר

        2/3/09 21:16:


      תודה יגאל על רשומה מרגשת מעוררת נוסטלגיה למכתבים שכתבתו וקיבלנו,

      היום היד קלה על המקלדת, ומאוד נוח לשנות ולתקן לפני שנשלח המכתב קרי המייל,

      בעבר היינו חושבים,כותבים ומעתיקים לנייר נקי יותר שלא יראו את כל המחיקות

      והשרבוטים.

      יש משהו בצפיה לקבל מכתב שחוצה ימים ויבשות, ומגיע לבסוף עם מעטפה, בולים וחותמות,

      לא כמו היום, שתוך דקה המכתב מגיע לתעודתו ולרשימת תפוצה..

      יש משהו קסום בלכתוב בכתב יד, המגע של העט וציור האותיות על הנייר ובריאת המילים

      לכלל מכתב.

      תיכף הולכת לשקית הבלויה המכילה מכתבים מלפני שנים...

      ואודות גופנים, הרחיבו לפני מילים..

      תודה לך.

       

        2/3/09 21:11:

      נהניתי מהפוסט הזה
        2/3/09 20:44:

      כוכב על עוד פוסט משובח
        2/3/09 20:05:

      פוסט מאוד יפה. כיכבתי אותך. המכתבים יפים.

      גם אני התכתבתי בילדות והיום הילדים שלי בכלל לא מתכתבים. הכל זה באימייל.

      בילדות שלי התכתבתי עם כמה מפורסמים ולצערי אני לא מוצאת את המכתבים כי בקשו ממני את זה למוזיאונים.

      אחד מהם הוא זאב הקריקטוריסט (יעקב פרקש ז"ל).

      הוא היה שולח לי מכתבים עם ציורים ואיפה שהוא בבית צריכים להיות לי המכתבים שלו עם כל הציורים ומה שהוא כתב לי ואני לא מוצאת את זה. והבטחתי את המכתבים שלו למוזיאון.

      ויש לי עוד כמה התכתבויות כאלה.

      יש לי התכתבות עם אולפני דיסני ועם אולפני וורנר. ואני גם צריכה לחפש את זה.

      חוץ מזה יש לי גם התכתבות עם חברים וחברות.


       

        2/3/09 19:41:


      לגופו של עניין, אהבתי את "גופנים" במקום "פונטים" -

      היכן שניתן להגיד עברית, למה לא?

      כמו שאני משתדלת להגיד "כריך" ולא "סנדביץ'" -

      כל הטעים והטוב כרוך בכך.

      וכן, אז היו טעמים אחרים למכתבים,

      אני עוד זוכרת את עצמי בשנות ה- 70',

      פותחת, קוראת, מתרגשת, משקיעה במכתבים חזרה.

      שלא לדבר על עיתוני הילדים,

      איך הייתי מתאכזבת שלא היו מגיעים בזמן עקב תקלה.

      וכן, היום אני רגילה כל כך לכתוב במחשב,

      מוזר לי כשאני כותבת משהו ביד,

      כתב ידי נראה לי כל כך לא יפה...

      למרות שעובדתית הוא לא הכי גרוע בעולם,

      בהחלט אפשר לקרוא.

      זה מה שהיה - והיה כיף להיזכר שוב!

      תודה!*

       

        2/3/09 19:40:

      צטט: מיכל* 2009-03-02 00:14:40

       

      מצויין!

      גם אני שומרת ומוקירה מכתבים.

      יש לי עשרות רבות.

      עם שגיאות הכתיב וכתמי האבטיח שנפל על הנייר, או קצה דף שנקרע, או אות שנחרטה עמוק מדי בנייר.

      וציורים קטנים במקום מילים, וחיצים להמשכים ומילים שנקצצו כי הדף נגמר פתאום, או נדחסו בקושי בין מילים שנכתבו בחופזה.

      מפות למציאת אוצרות שצויירו בהתכוונות מלאה, ומילות אהבה מגששות שבקושי העזו לעלות על הנייר.

      והכי חשוב - כתב היד שאומר לי כל כך הרבה על האדם שכתב.

      פתקים מצחיקים משיעורים משעממים.

      וממש לאחרונה מצאתי מכתב שכתבתי לפני יותר מ-20 שנה על אחד החיפאים בחבורה...

      אני יכול נחש שהמכתב יועד אל א.מ. נשאלות השאלות: האם המכתב נשלח ? האם הוא עומד במבחן הזמן ? וללא כל קשר: מה מרגיש חזיר שפיו חסום והוא נאלץ לחפש פטריות כמהין ביער החשוך בהרי צרפת ? אם המכתב יועד אליי אנא השמידי אותו :-)

       

        2/3/09 18:51:

      צטט: נושמת עמוק... 2009-03-02 00:09:35

       

      כתב יד או לא כתב יד

      אתה כותב נהדר

      במקרה המצער שלי האנושות

      רק הרוויחה באופן כללי

      גרמת לי לגעגוע...חיוך

       שמחתי לגעגע. מה דעתך להוריד למחשב שלך קטלוג פונטים מהממים ? אם זה מעניין אותך לחצי כאן .

       

       

        2/3/09 18:45:
        2/3/09 18:43:


      לי יש כתב חרטומי מצרים

      לכן זה מציל אותי.

      כוכב

      נ.ב. מוזמן אלי לתת ברכה

      http://cafe.themarker.com/view.php?u=48062

        2/3/09 18:39:

      צטט: יהודית ש 2009-03-01 23:31:37

       

      חשבתי שרק אני פריקית של

      שמירת מכתבים מלפני מעל.........30 שנה

      ויותר אך מתברר שיש עוד כמוני...........

      ובכלל הזכרת לי נשכחות את "דבר לילדים"

      "הארץ שלנו" "מעריב לנוער" שהיינו מחכים

      בכל שבוע ושבוע ליום המיוחל שבו הדוור

      יביא לנו את השבועון הביתה

      כבר לא מדברת שיותר מאוחר 

      היה גם "במחנה" ועוד שכאלה...

      לגבי ה"גופן" אני עדין מחפשת בכל

      מקום שרק ניתן להגיע לאיזה גופן

      שכותבים בו "בכתב" ולא "בדפוס "

      מה שנקרא פעם .

      כמו שהמורים שלנו לימדו אותנו

      בסוף כתה א' או בתחילת ב'

      כמו שזכור לי...........

      אוף איזה כייף ליזכר בדברים שכאלה...........

      למחלה המאוד-נפוצה הזו קוראים 'שומריטיס זכרוניטיס' והיא חשוכת מרפא. פונטים מהממים את יכולה למצוא כאן :-)

       

        2/3/09 18:24:

      צטט: alfasin 2009-03-02 15:57:09

      צטט: שפי בוכניק 2009-03-02 13:40:42

      זה בכלל הבולים והמכתביות שנעלמו

      וילדות בכיתה ה' שחותמות על מכתב ב "שלך באהבה"

      (בכלל שפה מוזרה דיברתם לכם אז)

       

      התאיידות כתב היד, כמו גם הזמן שמחכים לתגובה

      זה רק הבונוסקריצה

       

       

      אכן, פעם הסבלנות היתה גדולה יותר, והכל בכלל הלך יותר באיזי ושאנטי - שלא כמו היום...

       נו, תמיד ידעתי שאתה נשמה קשישהעם הרגל בפה

      כבר כתבתי היום בעקבות הפוסט המקסים הזה

      שכמעט משך גם אותי למחוזות הנוסטלגיה

      עד שנזכרתי שלי בעצם יש מחשב כמעט מאז ומעולם

      ושבתיבת הדואר האמיתית - זו שבכניסה לבית

      מחכים לי רק דפים כאלו עם מספרים שרק מרוקנים לי את חשבון הבנק

      ולמי יש חשק לצאת בקור הזה לדואר? ועוד לחכות שבועיים לתשובה

      נוח לי וכיף לי ואני טיפוס כזה של הכל כאן ועכשיו

      ובכלל בעולם הישן בטח לא הייתי מוצאת אותך ולא היית רואה את הקטנה יותר בחיים

      הברונטית גאון,

      תאחר ברבעי ותתפלל שכך זה יסתייםקריצה

       

       

       

        2/3/09 18:16:


      הבאת לי רעיון איש

      למה שאני לא אכתוב את הפוסט שלי על נייר

      אסרוק אותו

      ואחר כך אעלה תמונה

      וכך אפשר לחוות את חווית המכתב דרך היתרונות של האינטרנט

      תודה

       

        2/3/09 18:10:

      צטט: yuv.xxx 2009-03-01 23:15:12


      אני יכול לנהל שיחה איתך על עניין כתב היד, אבל זה יהיה פוסט בתוך פוסט בתוך פוסט,

       

      לכן אני אוותר על כל הסיפור ואתייחס רק ב"קטנה".

       

      שנים סבלתי מבעיה שקשורה לכתב יד, הייתי תמיד הכותב האיטי ביותר, אני חושב שהפעם אחרונה שהספקתי להעתיק מהלוח אירעה איפשהו ב-1972, מאז אני פחות או יותר הפסקתי לנסות להספיק, כך נראו גם לימודי.

       

      אני מסוגל גם כיום כשאני כותב אפילו רשימת מכולת, לכתוב אגבניה ומיד אחרי האות א' לעלות עליה עם איזו ע' עצבנית, לא יודע האם יש לזה הגדרה מדעית ואני מניח שיש, אבל מצד אחד הגעתי למצב בו השיר שדני סנדרסון כתב על ההיא שמתקנת טעויות באמצע הנגינה, כאילו נכתב עלי. אני מחליף סדרי עולם כשאני כותב בכתב ידי שלמעשה בשנים ההם הרחוקות כל כך, היה כתב חרטומים בלתי קריא, מה שבהחלט השתפר עם השנים, עדיין את עניין החלפת האותיות ולא רק החלפה של אותיות אהוי אלא לעיתים גם החלפה בסדר הופעתם במילה ולדוגמה אחת מני רבים - "סרקן" שמיד היה מתוקן ל - "סקרן" ואני מכיר אלפי מילים בהן אני משבש ביחוד כשאני ממהר את הסדר, דבר שמעולם לא קרה לי כשאני מקליד.

       

      אז גם לי יש עשרות מכתבים בכתב יד משנות ה-60 המאוחרות ועד שנות ה-80 המוקדמות, אבל ביום בו נכנס לחיי המחשב וזה כבר היה באמצע שנות ה-80, אין לי יותר שגיאות כתיב, כתיבתי תמה ולעולם קריאה ומובנת ובא לציון גואל :-)

       

      ד"א לעניין הויכוח על הגופנים בקפה האם ההגדלה חיובית או לא יש לי לומר רק עוד דבר קטן והוא: המסר הרבה יותר חשוב מהעטיפה שלו, עם למישהו קשה לקרוא גופן זעיר, בואו נתחשב כולנו במיעוט הזה, כי לנו יותר אפשרי הדבר הלכה למעשה.

       

      אחלה פוסט !!

       

       

       

        2/3/09 17:48:

      כבר מזמן אמרתי:

      פרנק ריהל

      תעשה לי אלף!

      .

        2/3/09 17:34:

      צטט: יואב עינהר 2009-03-01 23:13:52

      זוכר את "ילדים בעולם" או Big Blue Marble שבה התבקשנו על ידי כדו"א מאוייר לשלוח מכתבים לתכנית הטלויזיה (סנטה ברברה, קליפורניה?) כדי להתכתב עם ילדים (Pen Pals) אחרים מהעולם?

      בטח, התכתבי עם ילד בשם מארק, זה כנראה בקופסה אחרת. גם אתה התכתבת ? אמא שלי הייתה מתקנת לי את האנגלית...

        2/3/09 17:31:

      צטט: oritall 2009-03-01 23:13:13


      קראתי, אהבתי ובעיקר נזכרתי במכתבי הילדות שלי ...

       

      תודה חיוך

       ששמורים בקופסא - או פשוט בזכרון ?

        2/3/09 17:21:

      צטט: ginat weizman 2009-03-01 23:08:49

       

      בתור בת של מנהל דואר, יש לי אהבה למכתבים/בולים/טקסטים כבר מילדות

      נהנתי מאוד!!!!*

       

       

       ושמרת כמה מעטפות יום ראשון ?

        2/3/09 16:54:


      אין דוור כזה שאין דבר כזה..

      אהבתי את הפויינטים. הם בגודל המתאים לי.

      חוץ מזה אני שומרת כבר 30 שנה מכתבים/גלויות

      שקיבלתי מכל העולם.

       

        2/3/09 16:41:

      צטט: simon von tifa 2009-03-01 22:45:19

       

      מה שלום

      VERDANA

      וגם

      LUCIDA SANSERIF

       

      ????

      מי יגן על כבודם האבוד?

      אהרוני, השמן הזה - הלך עם הדסה נטוי ודוד רגיל לבקר את אריאל בולד. כרגיל, הם לא הזמינו אף -אחד, נראה לי שהם עשו טטריס !

       

        2/3/09 16:33:


      שלום לך,

      פעם ראשונה שרושמת תגובה...

      עולמינו הפך למהיר יותר, זמין יותר... הכל יותר...

      ואכן גם מנוכר יותר...

      הייתי מעידה על עצמי שנוסטלגית, אך את רוב המכתבים אחרי הצצה אחרונה ,

      שרפתי, שלא ישרפו את נשמתי. כ"כ כואב לזכור שכבר לא רוצה.

      וותרתי על ההיסטוריה למען המשך סביר, בתקווה שיהפוך ליותר מכך...

      זוכרת המון ולפעמים כ"כ רוצה לא לזכור, שהרי האנשים האלה

      שכתבתי להם שכתבו אליי- כבר לא בחיי...

       

      ניסיתי גם ליצור חליפת מכתבים עם חברה...

      כבר לא יעיל...

      עד שהדואר מגיע, אני יכולה לשלוח 1000 מיילים ויותר.

       

      אז אוקיי, את הדוור כבר לא מכירים, וחלבן הוא מושג ארכאי ונושן,

      כך גם היה עם מחלק הנפט והקרח שהיו פעם...

       

      לא יודעת אם טוב יותר או רע יותר, אבל זה מה יש.

      יש מקצועות שהולכים ונעלמים.

      רק מצרה על כך שהיום דואר הוא חשבונות חשמל, ארנונה וסתם דואר זבל...

       

      יפה הנוסטלגיה, כל עוד יודעים את מקומה...

      וזו דעתי.

      אבל תודה על הפוסט.

       

        2/3/09 16:20:

      פוסט מצוין! גם אני שאלתי בפוסטי על הזכרון לגבי אותו סיפור אסימוב שאיני זוכר את שמו. לא יכול להיות שאין שוכן קפה אחד לרפואה שזוכר את שם הסיפור.

      לגבי כתב מחובר, הנה כתבה מזעזעת בעניין שטוענת שצריך להפסיק ללמד כתב מחובר בבתי ספר. הרעיון נורא. יום אחד לא יהיה מי שיוכל לקרוא חצי ממה שכתבתי בחיים (במקום המצב הרגיל שאין מי שמוכן לקרוא את מה שאני כותב, אבל מה שיותר חשוב, אם מישהו היה צריך עוד סיבה לצפות בנאום המצמרר הזה, אפשר להתעכב על הקטע שבו הוא מספר איך לימודי קליגרפיה הביאו אותו בכלל להבין את חשיבות האסטטיקה בעולם המודרני ומה הוא יכול לעשות בעניין. כמה רעיונות הגיעו לעולם כתוצאה מקשקוש על נייר או על לוח וכמה מהקלדה על מחשב?

      ואחרון, לגבי רשימות מכולת- כך הן נראות במקרה שלי:

        2/3/09 16:18:


      נהניתי מאוד לקרוא את הפוסט הנהדר הזה -

      באמת חלק מביטוי האישיות שלנו הולכת לאיבוד במעבר לכתב המודפס.

      מגוון הפונטים והאייקונים אמנם מאפשרים לנו בחירה, אך כמו שאמרת - זו מתוך רשימה מסויימת, מוגבלת. 

      חיוך

        2/3/09 16:10:

      צטט: wonders 2009-03-01 22:38:06

       

      אני כותבת!!!

      עם עט או עפרון על נייר...

      כמעט כל יום

      כותבת דברים לא פרקטיים, נטולי אמביציה,

      מילים כחולות, שמשתדלות לשמור על הבתאדם

      על חוסר המושלמות הכל כך אנושית שלי

      אני גם כותבת בראש מילים ערטילאיות ....

      אחר כך אני גם מקלידה על המקלדת מילים אחרות

      ... כל שפה והמילים שלה!

      (תודה על ההזמנה האישית - עשית לי את זה)

       

      מעריץ אותך - לא נותרו אנשים עם משמעת של סופרי סת"ם. את גם אופה חלות, מכינה עוגת גבינה ומחליפה צמיג באיילון ?

       

        2/3/09 15:57:

      צטט: שפי בוכניק 2009-03-02 13:40:42

      זה בכלל הבולים והמכתביות שנעלמו

      וילדות בכיתה ה' שחותמות על מכתב ב "שלך באהבה"

      (בכלל שפה מוזרה דיברתם לכם אז)

       

      התאיידות כתב היד, כמו גם הזמן שמחכים לתגובה

      זה רק הבונוסקריצה

       

       

      אכן, פעם הסבלנות היתה גדולה יותר, והכל בכלל הלך יותר באיזי ושאנטי - שלא כמו היום...

        2/3/09 15:49:

      ואפשר לכתוב גם פוסט המשך על הימים בהם עוד היו אלבומי תמונות...

        2/3/09 15:47:
      מעורר געגועים נוסטלגיים לימים אחרים... אהבתי, תודה קריצה
        2/3/09 15:36:
      ועוד דבר קטנטן על הדבר העמום שנקרא דוור, מה שנשאר משרידי הזיכרון הם שני אטבי כביסה מעץ(!) תקועים בשוליים התחתונים של המכנסיים - וזאת כדי שאלה לא יתקלו בשפיצים של האופניים בשעת נסיעה. אני חושבת שהם לא היו אופניים חנטרישים, ישנים ומצ'וקמקים כן.
        2/3/09 15:36:

      יגאל יקר

      לדיסלקטים כמוני זאת ברכה. באופן אישי, אני זורקת את העבר לפח. למרות שאני כבר לא בת 20 נוסטלגיה בעיני זה משהו ששייך ל"מבוגרים" .ההתפתחות הטכנולוגית מקסימה, ומעוררת בי צפייה לעתיד לבוא.

        2/3/09 15:29:

      ריגשתני כהרגלך,

      ה'בוידם' שלי מפוצץ ממכתבים עם רוח דומה וכתב יד ילדותי מכל הסוגים, היינו בן-דודי ואני מתכתבים כדי לקשר בין שתי ערים כמעט סמוכות (היום כ-20 דקות נסיעה ללא הפקקים), כדי לתאם הגעה מיידית לסבא וסבתא ולהמשיך את התעלולים במושבה שהשארנו עוד מהחג האחרון.

      אלה נערמו לצד המכתבים היותר בוגרים שמתעדים את פעימות הלב והנשיקות הראשונות מתחת לפנס על השביל החוצה את הכרמים... היום מתעדות אותן שורות-שורות של וילות-תלת-מפלסיות זהות לעין בלתי מעוניינת, הדואגות לכסות ולהערפיל את הזכרונות. זה כנראה אחת מתפקידיו של הבוידם.

       

      אהבתי במיוחד את החבר שלך מארה"ב עם האופניים החנטרישים חיוך

       

      את צבי נרקיס ותוצרתו הספקתי להכיר בנעוריי, עוד בתקופה שה"לטרָסֵט" היה פטנט חדשני שהחליף את הרָפִּידוגְרָף וציפורני הרָייסְפֶדָר (רק לבעלי מקצוע העתיקים).

       

      הנחמה היחידה והפורתא לאלקטרוניקה המחווטת שאין סכנה של הצהבה בקצוות והתפוררות החומר... את החסרונות מנית בעצמך, בתבונה ובצער מה.

       

      אגב, כצופה ותיקה, "הייה נכון" לשאלה הבאה: באיזה שבט היית?

       

      נהנתי, על אף הג'ולה בגרון, ואולי בגלל זה, גם

        2/3/09 15:27:

      צטט: pianistal 2009-03-01 22:36:03


      פוסט נהדר.

      מזכיר לי נוסטלגיה של מכתבים השמורים בארוני שנים רבות - של חברים, בני משפחה ובכלל.

      אין כמו כתב יד. ואם נעשה הקבלה למשל ליצירות מוסיקליות של מלחינים שנמצאות על המדף שלי, הרי שהיום אנחנו המבצעים "מפונקים" ומנגנים מתווים שנאפו בתוכנות מחשב "פינאלה" ואחרות.  אבל חותמו של היוצר, המלחין, כתב ידו הייחודי איננו. ולראות כתב יד זה מרגש. (ע"ע כתב ידם של מוצרט ובטהובן למשל)

       

       

      לכן אני כל כך נהנה כשאני נותן ספר במתנה - לחתום ולהכתים אותו :-) 

        2/3/09 15:07:

      צטט: אורון* 2009-03-01 22:18:58

       

      מסכים איתך ומקווה שמר ריהל יצא מזה, שוב!  אין דין הסמיילי העצוב כדין הדימעה שהכתימה נייר דקיק. רב האימיילים רבי המשמעות שנכתבו לעייני אבדו בנבכי, אך עדיין יש בידי ערמות מכתבים מקורות חיי.

      אבל, בתור דיסגרפ בילתי מאובחן, כעור כתב ונטול יכולת איות, אני מודה לאלוהי הכתב ששלחו עזרה. 

       

       

      מצחיק - אחת ממשפחות הפונטים החשובות היא אורון,
      יש קשר משפחתי ? 

       

        2/3/09 15:03:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-02 12:11:11

      צטט: אוסטרליה 2009-03-01 20:50:30


      בשבילי עדיף המחשב

      יש כתב יד עלה איסתור**

      אולי את יותר מדי משופעת מהאבורוג'ינים

       

      הלוואי שהייתי באמת אוסטרלית :)))

        2/3/09 14:19:

      צטט: אורי כרמל 2009-03-01 22:17:16

      יגאל-

      תדע לך שאני ממש לא מסוגל לכתוב ישירות למסך. אני צריך את בדיוק אותו החיבור אותו אתה מתאר יפה כל כך בין אדם, מחשבותיו, דף ועט טובה.

      הרי עד היום הכתבים החשובים והמשמעותיים ביותר נולדים על ניירות, מפיות, פתקים קטנים, אזניים מקופלות של ספר מצהיב, פתקאות וכרטיסי רכבת, וכולי.

      והחשובים באמת? הם מגיעים למקורות הנייר ישירות:

       

       

       לצערי, האנושות כורתת יערות עבור מטרות הרבה פחות חשובות מאשר עבור כתיבת ספרים.

        2/3/09 14:07:

      צטט: בהא 2009-03-01 21:52:06

       

      דווקא ראיתי כתב יד בפורמים בשלט  קיר  סמוך לקריה בת"א , לא יודע אם זה היה עידוד לכתב היד  או דרך פרסום   מקורית לבזק בינלאומי .

       

      מה שבטוח - הראשון שיעלה רשת חברתית עם אפשרות כתיבה בכתב יד יצטרך לזהות את היוזרים לפי טביעות אצבעות או מבנה השלד.

       

        2/3/09 13:55:

      הייתי קוראת לפוסט הוירטואלי הזה "בזכות הפיזיות". אני בעד!

      יופי, יגאל. 

        2/3/09 13:55:

      צטט: אלת האש 2009-03-01 21:51:02


      איזה פוסט תענוג.

      כשאני הייתי צעירה נהגתי לכתוב המון, ממש המון.

      גם היום, אבל זה באמת דרך המחשב ופחות על דף נייר.

       

      אז היה את מעריב לנוער - מכתב בבקבוק או משהו כזה, ילדים היו מפרסמים את הכתובת שלהם וסיפרו קצת על עצמם וככה התחילו להתכתב עם ילדים אחרים ברחבי הארץ.

      יש לי מהתקופה ההיא 3 ארגזים מלאים מכתבים, היו לי יותר מ50 מתכתבים, אבל היו את הבולטים ביותר.

      אורן שמעון ורן אני חושבת שהם היו מקרית אונו.

      חבורה עליזה, היינו כותבים מכתבים על דפי פוליו, עמודים על עמודים שלמים.

      באיזה שלב נפרדו השלושה והתכתבו בנפרד.

      עם אורן המשכתי את הקשר עוד כמה שנים, מיותר לציין שבסוף גם נפגשנו כולנו- והיה להם לכל אחד בנפרד קראש נעים כזה, הם היו משאירים לי פרחים ליד הדלת, שגרתי בתל אביב בשדרות חן.

      מעניין אם הייתי יכולה למצאו אותם היום...זה יכל להיות מרגש.

       

      אחלה פוסט כבר אמרתי?

      אני תמיד נהנת  לקרוא אותך  ואני אוהבת אותך באלכסון.

      נ.ב

      אני בטוח שוחה יותר טוב ממך.

      ואני עושה גם שפגאט.

      אז קדימה - תרימי את הכפפה שהשלכת בעצמך - צאי למסע איתור החבורה, ברגע שתעלי פרטים ומכתבים הם כבר יגיעו אלייך, או לכל הפחות יגיעו פרחים וירטואלים אל סף אימיילך. מי שיש לו עץ לימונים - אין לו צורך להגיע עד לים כדי לסחוט, מספיק שפגאט.

       

        2/3/09 13:47:

      צטט: מיכל כרמי 2009-03-01 21:46:10

       

      פוסט נפלא.

      כל הכבוד.

       הי - הוספתי סרטון של ג'רי לואיס, הכבוד לג'רי - הוא קורע אותי :-)

        2/3/09 13:41:

      זו אותה אורית שקד?
        2/3/09 13:40:

      זה בכלל הבולים והמכתביות שנעלמו

      וילדות בכיתה ה' שחותמות על מכתב ב "שלך באהבה"

      (בכלל שפה מוזרה דיברתם לכם אז)

       

      התאיידות כתב היד, כמו גם הזמן שמחכים לתגובה

      זה רק הבונוסקריצה

       

        2/3/09 13:29:

      צטט: batia b 2009-03-01 21:29:13


      ילדים. ילדים עוד כותבים מכתבים. למרות שסביר להניח שכבר בשנה הבאה אקבל ליום האם (סליחה, יום המשפחה) מייל עדכני פוצץ בלבבות מהבת שלי. פוסט מעולה.

      כן, הם עוד כותבים - אבל בקרוב הם יתחילו ללכת לבית הספר עם לפטופ, זמנית, עד שיתקינו להם את השבב באונה.

       

        2/3/09 13:16:

      צטט: נעמית 2009-03-01 21:25:33

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-01 21:08:05

      צטט: נעמית 2009-03-01 18:41:38

       

       וואו, אין עוד אנשים כאלה. מעניין אם את הגיבוי הוא עוד עושה עם נייר-קופי.

       

      את הגיבוי הוא מקליד (מדובר בספרים עבי כרס במיוחד) אבל נדמה לי שהוא התכוון לזה שאת התהליך

      של יצירת הספר והחשיבה הוא לא יכול לתווך באמצעות מקלדת.

       ברור. בעיקר אם הרעינות הטובים באים לו באמצע האמבטיה :-)

        2/3/09 13:14:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-02 12:51:29

      צטט: rachel~ 2009-03-01 21:09:56

       

      אני מייצגת את העתיקים ביורת כאן אנייייייי  כתבתי בחינות  ועבודות לאוניברסיטה בכתב יד

      היתה לי מרצה שהעניקה לי 10 נקודות בזכות כתיבתי התמה...כן

      ולעניין הפונט  בקפה...הייתי בטוחה לגמרי שהראייה שלי השתפרה לעת זקנה

       

       

      את תמיד יכולה להשתמש ב CTRL+ כשאת רוצה להגדיל ללירה ותשעים.

       

      חצי מנה פלאפל

        2/3/09 13:09:

      צטט: א י ל ה 2009-03-01 21:11:26


      טוב, אני אישית, הכתב שלי זה אריאל, שורה וחצי רווח.

      חסר ייחוד, הא?

       

      אבל נהניתי מהפוסט הזה.

      אין כמו טיול קטן במורד סמטת הזכרונות, כמו שאומרים, בשביל להקוות <כן, להקוות> לחלוחית בקצה העין.

       

      ובסוף בסוף הוא גם הזכיר לי את הדבר היפה הזה:

      http://www.youtube.com/watch?v=pQHX-SjgQvQ

       

       לחיי האמנויות האובדות!

       

       

       

      סרטון נפלא, שהקווה דמעה בעינית זוויתי. אגב, רעיון מעניין: אם הסיפור בספר שאת קוראת מסתבך לו - את פשוט סוגרת ופותחת מחדש - זה אמור להסתדר, אין טעם לקלל את גוטנברג.

        2/3/09 13:00:


      כמה נכון....כמה מהנה...כמה עצוב...

      הקידמה גוזלת מאיתנו את הקשר המתווך של פעם, שהיה הכי לא מתווך שיכול להיות...

      כמישהי שגדלה גם היא עם חברים לעט (זוכרים את המדור במעריב לנוער?), אני גאה להגיד, שדווקא בימי הרשתות החברתיות והקומוניקציה הדיגיטלית, את המכתבים החשובים לי באמת, מכתבי אהבה, פיוס, מתנות או מחוות- אני כותבת בכתב יד, על כרטיסים מיוחדים או נייר מכתבים מעוטר...

      כי בינינו, תמיד, אבל תמיד, הנייר מעוטר כתב היד והשרבוטים ינצח את ידועני הפונטים והאייקונים הזוהרים.

       

      וטוב שכך. :-)

        2/3/09 12:57:

      למרות הנוסטלגיה דווקא הסריקות למחשב גרמו לי לגלות את האוצרות הטמונים בארכיון שלי.למשל.

      ואם תסתכל על ילדים - הם כותבים ומציירים.

      להם השילוב בין כל האפשרויות טבעי ,הם לא מוותרים על כתב היד או הציור בגלל המחשב.

      רק אנחנו מבולבלים מכל שפע האפשרויות החדש ותוהים מה לעשות איתו. במה לבחור.

      הילדים ,הבט בילד שלך ,יודעים מצויין מה מתאים למה ,

      איזה מכשיר ( זו יכולה להיות גם מחברת)  - לבחור למטרה.

        2/3/09 12:55:

      צטט: כרוני אשת הפלסטלינה 2009-03-01 21:10:46


       את מקבלת את הפרס החודשי על התגובה המושקעת, אפילו לפני ארי פולמן :-)

        2/3/09 12:55:

      צטט: נעמית 2009-03-02 09:40:45

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-02 08:07:23

      צטט: taltalbo 2009-03-01 19:37:29


       פוסט פשוט

       

       

       

      עשה לי צמרמורת וזכרונות נעימים

      הינך מתבקשת לשלוח את תגובתך על גבי נייר מכתבים, במעטפה מבויילת לרחוב קלאוזנר 14,הקריה - תל-אביב.

       

       

      די, יגאל, קלאוזנר 14 זה החינוכית  ברמת אביב, והקריה זה הערוץ הראשון.

      אבל נראה אם אתה זוכר את הטלפון של זהו זה....

       

      הטלפון 414155 או, יותר מאוחר, 426144 ויש כמובן מנגינה....

       

        2/3/09 12:51:

      צטט: rachel~ 2009-03-01 21:09:56

       

      אני מייצגת את העתיקים ביורת כאן אנייייייי  כתבתי בחינות  ועבודות לאוניברסיטה בכתב יד

      היתה לי מרצה שהעניקה לי 10 נקודות בזכות כתיבתי התמה...כן

      ולעניין הפונט  בקפה...הייתי בטוחה לגמרי שהראייה שלי השתפרה לעת זקנה

       

       

      את תמיד יכולה להשתמש ב CTRL+ כשאת רוצה להגדיל ללירה ותשעים.

        2/3/09 12:46:

      צטט: מייקי35 2009-03-01 21:09:47


      כמה

       

      שאני 

       

      אוהבת

      את הפוסטים

      שלך

       כמה שאני אוהב את הפונט שלך :-)

        2/3/09 12:40:

      צטט: אור-ית 2009-03-01 20:57:18


      אין דוור

      לנו יש דוורית הישוב .

       

       

      סקרנית לבולים שהיא מתכוונת ,

      ודעתך על סגנון כתיבתה

      טוב לדעת שהכלבה נהדרת וחכמה .

       

      :)

       

       

       

      ילדי דוורים נהגו לתרץ למורה: הכלב אכל לאבא'שלי ת'שיעורים .

       

       

        2/3/09 12:39:

      הממפפ...

       

      אבל מיזה יגאל א.?!

      לא מעט פעמים ישבתי ותהיתי על העניין.

      שאני כבר לא מכירה את כתב היד של חבריי כמו שהכרתי פעם.

      פעם יכולתי לראות כתב יד של חבר ולדעת שזה שלו.

      היום? מי מכיר מי יודע.

      אני חובבת הפונטים הגדולה,

      סליחה

      מעריצת הפונטים,

      נקרעת בין הפונטים המהממים שיש

      לבין התשוקה לקבל טקסטים כתוב בכתב ידו של החבר.

      ולסיכום (איך אפשר בלי)

      איך אני אוהבת פונטים!!!

       

        2/3/09 12:11:

      צטט: אוסטרליה 2009-03-01 20:50:30


      בשבילי עדיף המחשב

      יש כתב יד עלה איסתור**

      אולי את יותר מדי משופעת מהאבורוג'ינים

        2/3/09 12:06:

      צטט: בילib 2009-03-01 20:37:07

      לא זה לא בסיסי בכלל!!

      :)))*

       

       

      הידעת ?

      @-:  אני צורח
      @:  מה פתאום
      O-: מבולבל
      O-:>  אני מזועזע
      איכס0_o אני חש גועל 
      X_x לא מבין
        2/3/09 11:56:

      גם אני חשה שבכל פעם שאני כותבת עם עט אני מוצאת עצמי חושבת

      "היי כתב יד, ממצב, מזמן לא התראנו"..חיוך


      הזכרת לי נשכחות

      לא בגלל הפונטים, אלא בגלל שאני לא זוכר איך נראה כתב היד שלי

      מזמן הפסקתי לאחוז עט, או כתב עת

       

      פעם אמרו לי שיש לי כתיבה תנה, היום אני תמה על כתב היד שלי שהלך ונעלם

       

        2/3/09 11:51:

      צטט: דורין 123 2009-03-01 20:30:21

      יקירי,

      איזו הנאה צרופה לחזור לקפה וליפול על פוסט משובח כמו שלך,

      ולעיניין -

      אני כנראה בין היחידות שעדיין מתכתבות........ (לא במסנגר או במייל),

      יש לי "רומן" ארוך שנים עם פלשתינאית, אלמנה,

      לא כל כך משנה באיזה נסיבות הכרנו, יותר חשוב הוא שנרקמה ביננו חברות אמת,

      אנו מתכתבות במשך 4 שנים,

      ואפשר לדעתי להוציא ספר על ההתכתבות הזו,

      כל כך מרתק,

      על כל נושא שבעולם,

      אני מחכה בכיליון עיניים למכתביה, והיא לשלי,

      ואם השלום היה תלוי בשתינו, אין לי ספק שהיינו משיגות אותו,

      תודה על פוסט מעמיק כהרגלך בקודש,

      אני עוד "חיייבת" לך סיפור מרתק על הביקור שלי אצל הילדים הפלשתינאים בעזה בזמן המלחמה,

      אולי אוציא על כך פוסט כשאתפנה מההצגה שגוזלת את כל זמני כרגע.

       יש כאן קפה חם 24/7. אני רק יכול לחזור על בקשתי, רק במקרה הזה, להוסיף: עם סריקות.

       

        2/3/09 11:47:


      איזה פוסט מושקע !

      מקסים, מעניין וכתוב נפלא.

       

      _____________________

       א.יך כותבים 'כוכב' במחובר ?

        2/3/09 11:43:

      יפה, עצוב ומצחיק...

      :-)

      נטע

        2/3/09 11:35:

      הדבר היחידי שהבנתי מכל זה שכדאי אולי לסרוק את כל המכתבים הישנים שלי ולהעביר אותם בתוכנת OCR וככה לא יהיה צורך בכל המעטפות והנוסטלגיה ואז אצרוב הכל כל DVD וזהו :-)

       

       

        2/3/09 11:35:

      צטט: דניאל - 2009-03-01 20:28:08

       

      נגעת בנקודה כואבת.

      הייתי מוסיף עוד הרבה, אבל אני משאיר את זה לאחד מספריי....

      רק תחשוב מה ניתן ללמוד כקימוט הדף, מכתמי דמעות ובוץ על נייר מכתבים.

      לעולם לא תלמד זאת ממסך מחשב.

       

      דניאל

       

       שמעת שחנכו השבוע את הספר האלקטרוני ? אני לא בטוח שהוא דק מספיק כדי לקמט אותו.


      ראבק יגאל, מה יהיה איתך? עד שעולה הפוסט ועד שעולה דף תגובה... אולי תחלק אותו לכמה חלקים? איזה אורך...והכוכבים? כבוד , הרבה כבוד.הדבר היחיד שיש לי מכתיבת מכתבים וכתבי עת זה אוסף בולים ענק שקיבלתי בירושה מדוד יקר, בולים שאסף מכל מסעותיו בעולם, בצירוף מכתבים מדהימים בכתב יד. ירושה יקרה לנשמתי וליבי, מדוד שאהב להושיב אותי על השיש במטבח ולספר סיפורים תוך דחיפת כפיות עמוסות, מחשש שאהיה אנרוקסית.לצערי, או שלא הגחתי מרחם אמי ישר למקלדת, וטוב שכך כי חוץ מאיזה כתבנית מדופלמת סטייל שנות השבעים או איזה איש מוסד שמתמחה בתחום הצופנים אין איש בעולם שיבין את כתב ידי.....

      הפוסט שלך חיובי בעיני, ולא רק בגלל הנוסטלגיה, גם בגלל שסוף סוף לא קוראת על ההיא וההוא, אהבה, דמעות בגידה וזיונים ושאר ירקות מעופשים במקרר.... אני רואה את החיוך מרוח לך כרגע.

      ברור לך שאחזור לככב.. לא? מה לעשות .. גם פה יש  עשירים ויש ענייםקריצה

      אגב לכל מי שקרא אותי כאן מוזמן לקרוא אותי שם ולא להתקמצן על כוכבים בבקשה, תפסתי עליך טרמפ יגאל. וואלה איזה אורך יכלתי לכתוב פוסט. אגב, שמעתי שהאייזיק הזה בסוף מת מאיידס... עולם מוזר.

        2/3/09 11:26:
      מקסים כרגיל. אל תקבור עדיין את כתב היד. אני כותב בו חלומות.
        2/3/09 11:25:

      פוסט מושקע ומעניין.

      הזכרת לי את תיבת האוצר שלי... מכתבים מ...(וואו כמה זמן עבר מאז,כמה מים עברו תחת הגשר)

      היום הכל באינסטנט,הכל בלחיצת כפתור,הכל איבד מהרומנטיקה.

      איך אפשר להעביר את עצמך במכתב עם פונטים מנוכרים לתיבת דואר אלקטרוני אלמונימית???

      מכתבים,מילים,אותיות...מחשבות מתורגמות לדיו על נייר...הזמן שלקח לחשוב על המילים,ההשקעה בכל אות ואות, האיורים,הריח...

      זיכרונות טובים הבאת.

      תודה.

       

        2/3/09 11:21:

      צטט: טקס וילר 2009-03-01 20:22:02


      נגיד את זה כך אחי

      טוב שכתב ידי המכוער פס מן העולם

       העיקר שאתה עדיין מצייר ידנית :-)

        2/3/09 11:17:

      צטט: אלינוריגבי 2009-03-01 20:20:39


      יגאל שתיים יקר. עשית לי חשק לזרוק את המחשב וללכת לכתוב מכתב, כפי שהייתי רגילה עד לפני שנתיים, עם ציפורן ודיו. אני מודה לך על הפוסט הזה, שגרם לי להתגעגע לתקופות שהייתי חותמת על מכתבים, עם הטבעה של הפטמה שלי על נייר.

       

      בברכה - אלינוריגבי, רבנית, נותנת בסתר, וגם באופן גלוי.

      נסי לשלוח מכתב עם טביעת הפטמה שלך בתוך בקבוק,

      יש סיכוי שיונה תחזור עם תשובה ועלה ז' בפיה.

        2/3/09 11:15:

      יפה ששמרת את המכתבים

      אלה אוצרות אמיתיים.

        2/3/09 11:09:

      כתב היד שלי היום אינו דומה כלל למה שהיה פעם, שכן כמעט כל מה שאני כותב - מוקלד. 

      לפעמים אני מנסה לחזור אליו, לכתב של פעם, אבל לא הצלחה.

      חיפשתי את הסיפור של אסימוב (יש לי אוסף גדול של כתביו בבית, וגם כמעט את כל גיליונות פנטסיה 2000), אך, לצערי, ללא הצלחה. אולי עוד יאיר לי המזל פניו.

      בכלך מקרה, אני זוכר היטב את הסיפור, אבל מה שאני זוכר הוא שמדובר בסיפור של קרב חללי, ותקלה משתקת את המחשב המרכזי של הספינה, והם תקועים ולא יודעים מה לעשות. עד שבא מישהו ובאמצעות לוח הכפל (ואולי סרגל חישוב) הוא מצליח לחשב את המסלול שיציל את הספינה.

      אבל, מצד שני, ייתכן והסיפור שונה לגמרי... 

        2/3/09 11:02:

      צטט: טולי 121 2009-03-01 20:20:36


      הפשטות הולכת ונעלמת מהעולם הזה

      דוקא הנושא הזה לא מציק לי

      האמת - מעדיפה להדפיס במקום לכתוב בכתב החרטומים שלי חיוך

       

       

      יש עדיין אנשים המתעקשים לחיות כמו במאה ה-17, להמנע מחשמל וטלפונים סלולריים. קוראים להם כת האמיש - אבל יש להם כתב יד איום ונורא והם פציפיסטים !

       

        2/3/09 10:59:

      צטט: אריןאחת 2009-03-01 20:18:01


      אין על כתב יד...........................

       

       כל הכבוד על ההשקעה -(כל עוד אלה לא כתבי יד של אותו אדם בימים שונים של השבוע :-)

        2/3/09 10:58:


      בשבילי ברכה, תמיד היתה לי בעיה עם כתב החרטומים שלי.

      אבל, עדיין, הולך עם עט בכיס, חולה על פרקר...

      נמצא רחוק, האינטרנט המהיר מפצה על אלפי קילומטרים.

      אז פוסט סנטימנטלי יגאל, אבל איך אחרת הייתי יכול להגיב עליו? 

        2/3/09 10:39:


      עם כל הטוב והפחות טוב של זה...

      זה כנראה המחיר בתרבות האינסטנט שלנו.

      :-)

        2/3/09 10:33:

      צטט: עדית... 2009-03-01 20:09:17


      בארון למעלה, במדף האחרון שקרוב לתקרה, יש חמש שקיות דחוסות ותפוחות מאוד, מלאות מכתבים ששמרתי עוד מתקופת התיכון.

      היתרון הגדול הוא שאת רובם הגדול של החברים שלי מתקופת התיכון שמרתי גם כן. מדי פעם אני מורידה אחת מהשקיות, ואנחנו יושבים במטבח, עם קפה ועוגיות, וצוחקים, ונבוכים, ומתרגשים נורא....

      ומה שנשאר לי מכתב היד הפרטי שלי (כל כך מתבלבלות לי האותיות תמיד! זה בטח העיפרון...) הוא הניסיון להיות טיפה מיוחדת עם פונט אחר...

      בדרך כלל השקיות האלה לא נפתחות כמעט אף פעם, למעט מעברי דירות - ממש כמו הדחקה רגשית בארכיון המוח. אולי זה קשור להבדל העצום שבין 'הילת הנעורים' לעומת הכאבים והבלבול שהיו שם, איתם לא בא לנו להתמודד מחדש.

       

        2/3/09 10:27:

      פוסט חמים ונעים.

      ממש דוור אחר...

        2/3/09 10:27:

      צטט: ללה . 2009-03-01 19:55:05

       

      לא הכל רע, שתיים.

      קח למשל את הרצפטים של הרופאים. מישהו בכלל יכול היה לקרוא אותם? לדעתי לא מעט אנשים קיפדו חייהם בשל כתב יד מזעזע של דוקטור שהרוקח או האחות, נבצר היה מהם להבין.

      או אלה, הדיסלקטים שכל כך קשה היה להם להעביר מחשבות אל הכתב והיום, בא לציון ולהם הגואל בזכות מקלדת ומרקע.

      או ההיא שחיכתה וחיכתה למכתב מאהובה שלא הגיע, כי איזה דוור התבלבל בכתובת.

       

      לא הכל רע. כמעט הכל.

      אני מוצאת את הקלות האלקטרונית, נוחה לי.

      מוצאת את כתב היד כקסום.

      אפשר וצריך להשתמש בשניהם.

      תלוי בנסיבות, תלוי באנשים, תלוי באורך הרוח ובקירבה.

       

      ובשוליים -

      מי החליט שדווקא "חיים" יהיה הכתב הרווח להודעה על מוות?

       

       


       

      צודקת - כתב היד הידוע לשמצה ז"ל סוף-סוף עבר מן העולם. מה שכן, ברצפט שלהם יכול לשכון עכשיו וירוס טורף מסוג חדש.

       

        2/3/09 10:22:

      צטט: mafalda-w 2009-03-01 19:54:17

      פוסט מקסים

      נזכרתי גם שבאותה תקופה, היתה תוכנית בטלויזיה על ילדי העולם

      יכולת לשלוח להם מכתב והתוכנית הייתה "משדכת" בין הילדים

      ולהתכתב ביניהם

      קראו לזה "חבר לעט"

      אני התכתבתי עם ילדה מארה"ב ואחת מדרום אמריקה

      היו זמנים.....

       אני חושב שאת מתכוונת לזה. התכנית שבזכותה היה לי חבר לעת, מארק - מארצות הברית :-)

        2/3/09 10:19:

      לפעמים עדיף פונט! או גופן...כי זה נראה

      מכוער, לא מסודר, לא מחושב :-)

        2/3/09 10:03:

       


       

       יש לי את העבודה הזו!

      האמת... גזרתי ממגזין (מודפס!) לפני המון שנים.

        2/3/09 09:48:

      אין כמו ריח  של  עפרון

      שזה עתה חודד

        2/3/09 09:46:


      פוסט מרגש, אותי לפחות מחזיר לימים שבהם לאהבה היו אותיות בכתב יד אישי, ציפיה לדוור...

      המהדרין והמשוכללים היו משתמשים אף במכונת כתיבה.

        2/3/09 09:46:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-02 09:32:09

      צטט: avimedia 2009-03-01 19:41:18

      זה חמישים שנה שהסימולקרה הרגה את המקור ה"אישי".

      החיים עפ"י קטלוג...

      האמנים היו הראשונים להרגיש זאת.

      ז'אן בודריאר היה מי שהביא זאת לכתב, אבל אני בטוח שכתב את הטקסט הפוסדמודרניסטי שלו על מעבד תמלילים :-)

       

      "משום שבכל תצלום נמצא תמיד אותו סימן הכרחי למותי העתיד לבוא" רולאן בארת מתוך "מחשבות על הצילום"

        2/3/09 09:40:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-02 08:07:23

      צטט: taltalbo 2009-03-01 19:37:29


       פוסט פשוט

       

       

       

      עשה לי צמרמורת וזכרונות נעימים

      הינך מתבקשת לשלוח את תגובתך על גבי נייר מכתבים, במעטפה מבויילת לרחוב קלאוזנר 14,הקריה - תל-אביב.

       

       

      די, יגאל, קלאוזנר 14 זה החינוכית  ברמת אביב, והקריה זה הערוץ הראשון.

      אבל נראה אם אתה זוכר את הטלפון של זהו זה....

       

        2/3/09 09:38:

      הפוסט שלך ממש

      The Post 

      תגיד, אורית שקד יכול להיות שהיא היום עורכת דין חיפאית ?

      לגבי אסימוב אני אבדוק בסוף השבוע, לדעתי זה סיפור קצר מקובץ סיפורים.

        2/3/09 09:32:

      צטט: avimedia 2009-03-01 19:41:18

      זה חמישים שנה שהסימולקרה הרגה את המקור ה"אישי".

      החיים עפ"י קטלוג...

      האמנים היו הראשונים להרגיש זאת.

      ז'אן בודריאר היה מי שהביא זאת לכתב, אבל אני בטוח שכתב את הטקסט הפוסדמודרניסטי שלו על מעבד תמלילים :-)

        2/3/09 09:19:

      צטט: יש ! 2009-03-01 19:40:26

      עדיין כותבת - למגירה

       

      כבר שחכתי איך נראה בול... ח ח ח

       

      מזל שהזכרת - לשון בחוץ

       

      כדי לכתוב למגירה לא צריך בול :-)

       

       


      וזה עוד בלי לדבר על מה עשה מעבד התמלילים למוח שלנו. שעושה דיליט בלי טיפקס, מכניס ועורך בלי בעיה. כבר אין טיוטא יותר.
        2/3/09 09:13:

      טוב.. אבל מי ניצח בתחרות השחיה??? אורית או איתי?
        2/3/09 08:44:

      צטט: charlotte 2009-03-01 19:37:30

      מאוד נהניתי מקריאת הפוסט שלך, למרות הפונט האלקטרוני-לא אנושי. זה לצערנו הגלובליזציה של הכתב. עוד פיסת אדם שמתפוגגת לה. אך יש פה ושם כיסים של התנגדות, שקטה אך תמידית. לעולם לא כתבתי מכתב אהבה (או פרידה, או קללה, או בקשת כופר) במחשב אלא בכתב יד. עניין של כבוד ונתינה. למרות העצב הקל הנודף ממנו, פוסט מצחיק ושנון. תודה שאתה כאן להזכיר לנו שפעם, העולם היה מלא במכתבים שלא היה ניתן לפענח אותם, עם שגיאות כתיב שלא היה מגיבות בקו אדום זועם מתחתן, עם שימוש במחק דיו קסמי....

      הי - הזכרת לי משהו. עוד עניין שהיה מקובל פעם: לכתוב מכתב במיץ לימון, או באיזה שיקוי ארכאי אחר שאיבדתי את נוסחתו - ורק עם חימום הנייר תחת נר היו מופיעות האותיות. היום יש בכל חנות ילדים עט נמחק, ודיו סתרים עם נסיוב שנכתב על ידי יוצרי האלגוריתם של גוגל. האותיות מופיעות כששמים את הנייר במיקרו-גל (ואז מופיעה כתובת אינטרנט שבה, תמורת צפייה בחסויות של 'במבה', מופיע המסר :)

       

        2/3/09 08:37:


      יגאל, פוסט מהמוצדקים ומהחכמים ביותר שלך

      והאמת, שקשה לא להיגרר לקלישאות כאן אבל זה באמת מרגש הפוסט הזה על כתב יד, על מכתבים ואיך התגלגלנו בעצב עד היום, עם המכתבים הללו זה כה יפה ונוגע, במיוחד זה של אורית שקד, היפה...

      עם הלב הזה של שמותיכם, נהדר, והמשפטים הללו התמימים, יפה

       

      בריכת מכבי? תזכיר לי? קיימת? נעלמה? נטושה? (אני לא חיפאי אבל קצת מכיר אותה)

      זו לא זו- נכון? זאת הפועל

       

       

       

        2/3/09 08:35:


      כשרון כתיבה מאגי יש'ך יגאל

      נהניתי מאוד לקרא

      ולי זכור מתקופת הבחרות מכתב מבושםמנערה-:)

      אין דברים אלקטרונים כאלה

      וטוב שכך

        2/3/09 08:07:

      צטט: taltalbo 2009-03-01 19:37:29


       פוסט פשוט

       

       

       

      עשה לי צמרמורת וזכרונות נעימים

      הינך מתבקשת לשלוח את תגובתך על גבי נייר מכתבים, במעטפה מבויילת לרחוב קלאוזנר 14,הקריה - תל-אביב.

        2/3/09 07:41:

      צטט: אורי אגיוף dlocation 2009-03-01 19:32:38

       

      אחלה פוסט חתיך!!!!

      אותי זה אפילו מבאס באופן אישי כי יש לי כתב יפה....

      נשיקות:-)

      את יכולה לשלוח לי פתקים בשיעור במקום סמסים, ואני אוכל למשוך לך בצמות במקום לגלוש איתך לאתרים גסים.

        2/3/09 07:35:

      מצויין. גורם לי לרצות לפתוח את קופסת המכתבים שלי ולהזכר.

      כבר מזמן לא כותבת בכתב - מאשימה בזה את הדלקת שגרמה לי המקלדת...

        2/3/09 07:23:


      אני זוכרת את הדוור שהיה מגיע אלינו הביתה כמעט כל יום,

      לפעמים היה נכנס בשקט עד הסלון ומשאיר מכתב מחברי מאז (הייתי בת 16)

      איתו התכתבתי כמעט כל יום כי גרנו בערים שונות במרחק 70 ק"מ.

      לפעמים היה נשאר הדוור לשיחה קצרה מה שלומכם הכל טוב, רוצה קפה...

      ככה היה אז.

        2/3/09 07:06:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-02 07:00:11

       

      השמאלץ הזה, שמחזיר אותך אחורה וממלא אותך בזכרונות דביקים - הולך יופי עם עבודה שמצריכה עפרון. זוכרת איך עפרונות היו מתחדדים עד שהיו הופכים לגמדיים ? אגב, האם יש לומר 'מחק' או 'מוחק', גוגואים או אג'ואים ?

       

       

      עכשיו כשדיברת על עפרונות ומחקים ריחניים (טוב, לא דיברת על מחקים ריחניים אבל אני נזכרתי) ניסיתי להיזכר למה אני לא ממש זוכרת את כתב היד שלי, ואז נזכרתי שרוב שנות בית הספר הייתי עסוקה בלשרבט ציורים

      מחברת על גבי מחברות שהדפים האמצעיים שלהן נתלשו עד שהתרוקנו, תמיד זה היה אותם ציורים, נשים שנראות כמו הדמויות שמעטרות את  הקלמרים היפאנים, עם עיניים ענקיות ושפתיים סוכריתיות, ובגדים שונים. זה בערך מה שעשיתי שמונה שנים במהלך בית הספר היסודי (טוב, ברמת גן אין חטיבת ביניים)

        2/3/09 07:00:

      צטט: פ. השקד 2009-03-01 19:13:37

      בעיניי כתב יד הוא הדבר הכי חושפני. יותר מתמונה אפילו.

       

      יש לי כתב מחובר, כתב עם משקפיים...[אבל סטייליסטיות]

      בעבודה אני כותבת בעפרון סתם מספרים וקיטלוגים משעממים.

       

      את הפוסטים הכי עמוקים שלי אני מתחילה בכתב יד ורק אחר כך מעבירה. איך אפשר לשכוח שיש לנו כתב יד?

       

      גם לי יש מכתבים ודברים שכתבתי לפני שנים.... אני מפחדת לגעת בהם מרוב השמאלץ שזה יביא לי לוורידים.

       

      פוסט נוסטלגי במידה הראוייה בעידן שהולך ומאבד את הלב.

       

      השמאלץ הזה, שמחזיר אותך אחורה וממלא אותך בזכרונות דביקים - הולך יופי עם עבודה שמצריכה עפרון. זוכרת איך עפרונות היו מתחדדים עד שהיו הופכים לגמדיים ? אגב, האם יש לומר 'מחק' או 'מוחק', גוגואים או אג'ואים ?

       

        2/3/09 06:51:

      צטט: ערסאל 2009-03-01 19:08:23


      אני מאחל לעצמי בימים סוערים אלה, שתהיה לי היכולת, (בהחלט עדיפה בכל פרספקטיבה), כמו זו שלך, לכתוב פוסט משכיל למדי, על סוגית גופני המחשב.

       

      בפרספקטיבה משטרתית, (עסקת בה, גם אני קצת), מדובר בנגע רע מאוד, כי אמנם אין אפשרות של ממש לקשור גופן למחשב, וצריך להתמקד בתכנים, ובהתמודדות עם זה האחרון, לפי התוצאות בשטח לפחות, המשטרה שלנו כיום, לא במיוחד מוצלחת.

       

      נ.ב. - אם תסביר לי בהזדמנות, איך אתה מכניס למעבד תמלילים המעפן הזה של הקפה, שתי תמונות אחת על יד השניה, אהיה עבדך לנצח.

       

      אני לא מחפש כרגע עבדים, אשמח לסייע באימייל הפרטי. כמו כן - אם נתקלת באדם בעל מבנה גוף ממוצע שלבש סוודר כחול ונראה לאחרונה בחנות כלי-כתיבה - אנא הבא אותו לתחנת המשטרה הקרובה.

       

       

        2/3/09 03:16:


      צלם את הרגע ידידי, את הדוור עם הכובע, את תיבות הדואר, את הבולים.

      אתה תתגעגע.

       

        2/3/09 03:14:


      זה לא באמת הפונט, אתה יודע.

      אלה הרגשות שעברו שם בין השורות, בין כתמי הדיו, קמטוטי הנייר והריח... אוחחח הריח.

      אז אני המשכתי להתעקש עד לפני 3-4 שנים לכתוב אל הנייר. מאתגר ביותר, בהתחשב בעובדה שאני כותבת למחייתי.

      ואז, בשלב כלשהו גם אנוכי התקרנפתי ועברתי מעדנות לאריאל 12.

      אבל את הכתמים המרובבים מצאתי לי דרך להעביר בתוך הסדר הכפוי. במילים. פשוט במילים.

      כך קרה שניתן למצוא בתוך התכתובות שלי את הדוגמאות הבאות:

      זונעעע, מזה זה ככה? נדבר אחורייזה. גמכן חבר. דרבה. לודבר בובעע. אוהבתותך. ניותר. כושלאמש'ך. כפRה. יאללה פסדר. אצטרה אצטרה.

      גם זו דרך.

      דרבה לך על פוסט נפלא שגרם לי לרצות לפשפש בכמה יערות גשם כרותים, משוטחים ומוכתמי דיו, שאני שומרת בארכיון הפרטי.

      לרצות. עדיין לא לבצע בהם את זממי.

      באמת דרבה.

      :)

        2/3/09 00:56:

      נהדר!

       

      גם לי יש ערמות מכתבים וספרי זכרונות הצפונים בעליית הגג ומזל שהם שם אחרת הייתי מעבירה חלק גדול מהזמן בלקרוא בהם שוב ושוב ולהתמוגג על תקופה שהיתה....

       

      לאחרונה תוך כדי הוצאת ספר על חיי הורי נחשפתי למכתבים רבים של בני המשפחה משנות ה-30 של המאה הקודמת, שהצליחו לשמור כך על קשר ביניהם כשאחד מהם הגיע לארץ והשאר נשארו בארץ הולדתם באירופה. מתוך המכתבים ניתן ללמוד על אורח החיים, האהבות והמצוקות והכל בכתב יד יפה להפליא הכתוב על נייר שהצהיב עם השנים. מתסכל לחשוב מה אנחנו נשאיר אחרינו...

       

      אמנם רוב התכתובת שלי כיום היא באמצעות הקלדה, אך אני ממשיכה לכתוב במסגרת עבודתי גם בכתב יד ובמיוחד בכתב הפוך כשאני מלמדת באופן פרטני את תלמידי החרשים היושבים מולי כשלוח מחיק נמצא ביננו על השולחן... אך לזה כמובן לא נשאר זכר כי בתום השיעור זה נמחק קריצה

        2/3/09 00:47:

      תודה יגאל.

      חייבים להודות שההקלדה על המקלדת
       מקלה מאד, וגם מעבד התמלילים מוכיח את יעילותו.

      עם זאת יכולתי פעם להווכח בדיוק מה מצב רוחו של זה או זו ששלחו לי מכתב בכתב ידם.

      חלפו הימים לבלי שוב. היום הכל קר ואינסטנט.

      לפיכך אני משתדל להביע רגשות במילים, כי כל האותיות אצל כולם/ ן  - זהות.

      *

        2/3/09 00:18:

      צטט: dafna's 2009-03-01 19:06:35


      גם לי יש שק מכתבים. אתה ה2 בקפיטריה שלי שכותב על מכתבי נוסטלגיה...

      והשק שלי יקר ומיוחד החל בגיל 6 כשחברי לגן בגרו עלו לכיתה א וכתבו לי מכתבים (שהמדהים מבין המכתבים נכתב בהתרגשות  בכיתה ד' עם שרטוטים המלמדים כיצד לרקוד סלואו וגרם לי לקנאה רבה שאני לא תל אביבית) ומכתבים מיקיריי הז"ל (לא רק ילידי 1912) וכמובן מכתבי הצבא...

      ואני קצת מרחמת על ילידי 1990 ומעלה שלא מבינים ומכירים מה זה מכתבים.

      וכשאני נדרשת לעשות מבחני גרפולוגיה כיום, בתור אחת שלא כתבה חוץ מPOSTIT ב15 השנים האחרונות, נשבעת, שאני לא מבינה מה רוצים מחיי...


       

      אנחנו דור התפר שבין הטכנולוגיות, הדור הבא לא יצטער על אובדן העכבר האלחוטי שנכחד. 

        2/3/09 00:14:

      מצויין!

      גם אני שומרת ומוקירה מכתבים.

      יש לי עשרות רבות.

      עם שגיאות הכתיב וכתמי האבטיח שנפל על הנייר, או קצה דף שנקרע, או אות שנחרטה עמוק מדי בנייר.

      וציורים קטנים במקום מילים, וחיצים להמשכים ומילים שנקצצו כי הדף נגמר פתאום, או נדחסו בקושי בין מילים שנכתבו בחופזה.

      מפות למציאת אוצרות שצויירו בהתכוונות מלאה, ומילות אהבה מגששות שבקושי העזו לעלות על הנייר.

      והכי חשוב - כתב היד שאומר לי כל כך הרבה על האדם שכתב.

      פתקים מצחיקים משיעורים משעממים.

      וממש לאחרונה מצאתי מכתב שכתבתי לפני יותר מ-20 שנה על אחד החיפאים בחבורה...

        2/3/09 00:09:

      כתב יד או לא כתב יד

      אתה כותב נהדר

      במקרה המצער שלי האנושות

      רק הרוויחה באופן כללי

      גרמת לי לגעגוע...חיוך

        1/3/09 23:50:

      צטט: יערת דבש 2009-03-01 19:01:54


      אני דיסלקטית.

       

      עד גיל 15 אי אפשר היה לקרוא אותי. לא הצלחתי לייצר 22 צורות מובחנות זו מזו. הסתדרתי עם המורים. בסוף כל שנת לימודים הם הודו שלא הצליחו לקרוא את המבחנים שכתבתי, ונתנו לי ציון "על סמך הכרות" (כתבה המנהלת אסתר זמיר בספר זכרונות). בסוף כיתה י', לקראת מבחני בגרות ובוחנים חיצוניים, נשלחתי לקורס לשיפור כתב יד. יש דבר כזה. כל הקיץ למדתי לכתוב. לכיתה יא' חזרתי עם כתב יד של ילד מפגר. קליגרפיה של מי שאין לו אפילו קצה של כשרון גרפי. זה התחרבש, למזלי, היום אני כותבת 'כמו בן אדם' ואפילו קריא. יש עדיין זוגות של אותיות שאני מתקשה איתן (ג' ו ז', נ' ו ר', נ' ו ת') אבל הקורס ההוא הוליד קשב מיוחד ואני מתרכזת כשאני כותבת אותן. במבט ראשון הכתב שלי נראה נורא, אבל אחרי קצת מאמץ זה נהיה אפשרי. בתואר הראשון אפילו צילמו ממני. הייתי מאוד גאה.   

       

      אבל כמו כל דבר שבא במאמץ, אני נהנית מכתב היד שלי. לא התרגלתי לעבוד על מחשב. אני כותבת, מדפיסה טיוטות ומתקנת.

       

      מאוד נהניתי. יש לי עניין עם כתבי יד.  

      נראה לי שיחסית לתקופה בה 'ליקויי למידה', למשל - לא היה ביטוי שגור, בוודאי לא המונח 'דיסלקציה' (צריך בכלל לומר 'דיסלקסיה')  - דווקא השתדלו מאוד לעזור לך, ומהכירותנו האינטרנטית - גם הצליחו לא רע בכלל.

        1/3/09 23:42:

      צטט: taya1 2009-03-01 18:52:12

       

      עשית לי חשק ללכת לנבור בתיבת העץ הישנה שלי שבה מאוכסנים מאות מכתבים.

      לא פתחתי אותה אולי עשרים שנה. 

      אז למה את מחכה, או יותר נכון - למה את חושבת שהקופסא מחכה ? מייבי איטס אבאוט טיים.

        1/3/09 23:31:

      חשבתי שרק אני פריקית של

      שמירת מכתבים מלפני מעל.........30 שנה

      ויותר אך מתברר שיש עוד כמוני...........

      ובכלל הזכרת לי נשכחות את "דבר לילדים"

      "הארץ שלנו" "מעריב לנוער" שהיינו מחכים

      בכל שבוע ושבוע ליום המיוחל שבו הדוור

      יביא לנו את השבועון הביתה

      כבר לא מדברת שיותר מאוחר 

      היה גם "במחנה" ועוד שכאלה...

      לגבי ה"גופן" אני עדין מחפשת בכל

      מקום שרק ניתן להגיע לאיזה גופן

      שכותבים בו "בכתב" ולא "בדפוס "

      מה שנקרא פעם .

      כמו שהמורים שלנו לימדו אותנו

      בסוף כתה א' או בתחילת ב'

      כמו שזכור לי...........

      אוף איזה כייף ליזכר בדברים שכאלה...........

        1/3/09 23:17:

      צטט: יואב עינהר 2009-03-01 23:13:52

      זוכר את "ילדים בעולם" או Big Blue Marble שבה התבקשנו על ידי כדו"א מאוייר לשלוח מכתבים לתכנית הטלויזיה (סנטה ברברה, קליפורניה?) כדי להתכתב עם ילדים (Pen Pals) אחרים מהעולם?

       

      היום היו קוראים לזה ספאם חינוכי :-)

       

      http://www.youtube.com/watch?v=G1kkx2m-JSg

       

       :-)

       

       

        1/3/09 23:15:

      אני יכול לנהל שיחה איתך על עניין כתב היד, אבל זה יהיה פוסט בתוך פוסט בתוך פוסט,

       

      לכן אני אוותר על כל הסיפור ואתייחס רק ב"קטנה".

       

      שנים סבלתי מבעיה שקשורה לכתב יד, הייתי תמיד הכותב האיטי ביותר, אני חושב שהפעם אחרונה שהספקתי להעתיק מהלוח אירעה איפשהו ב-1972, מאז אני פחות או יותר הפסקתי לנסות להספיק, כך נראו גם לימודי.

       

      אני מסוגל גם כיום כשאני כותב אפילו רשימת מכולת, לכתוב אגבניה ומיד אחרי האות א' לעלות עליה עם איזו ע' עצבנית, לא יודע האם יש לזה הגדרה מדעית ואני מניח שיש, אבל מצד אחד הגעתי למצב בו השיר שדני סנדרסון כתב על ההיא שמתקנת טעויות באמצע הנגינה, כאילו נכתב עלי. אני מחליף סדרי עולם כשאני כותב בכתב ידי שלמעשה בשנים ההם הרחוקות כל כך, היה כתב חרטומים בלתי קריא, מה שבהחלט השתפר עם השנים, עדיין את עניין החלפת האותיות ולא רק החלפה של אותיות אהוי אלא לעיתים גם החלפה בסדר הופעתם במילה ולדוגמה אחת מני רבים - "סרקן" שמיד היה מתוקן ל - "סקרן" ואני מכיר אלפי מילים בהן אני משבש ביחוד כשאני ממהר את הסדר, דבר שמעולם לא קרה לי כשאני מקליד.

       

      אז גם לי יש עשרות מכתבים בכתב יד משנות ה-60 המאוחרות ועד שנות ה-80 המוקדמות, אבל ביום בו נכנס לחיי המחשב וזה כבר היה באמצע שנות ה-80, אין לי יותר שגיאות כתיב, כתיבתי תמה ולעולם קריאה ומובנת ובא לציון גואל :-)

       

      ד"א לעניין הויכוח על הגופנים בקפה האם ההגדלה חיובית או לא יש לי לומר רק עוד דבר קטן והוא: המסר הרבה יותר חשוב מהעטיפה שלו, עם למישהו קשה לקרוא גופן זעיר, בואו נתחשב כולנו במיעוט הזה, כי לנו יותר אפשרי הדבר הלכה למעשה.

       

      אחלה פוסט !!

        1/3/09 23:13:
      זוכר את "ילדים בעולם" או Big Blue Marble שבה התבקשנו על ידי כדו"א מאוייר לשלוח מכתבים לתכנית הטלויזיה (סנטה ברברה, קליפורניה?) כדי להתכתב עם ילדים (Pen Pals) אחרים מהעולם?
        1/3/09 23:13:


      קראתי, אהבתי ובעיקר נזכרתי במכתבי הילדות שלי ...

       

      תודה חיוך

        1/3/09 23:08:

      בתור בת של מנהל דואר, יש לי אהבה למכתבים/בולים/טקסטים כבר מילדות

      נהנתי מאוד!!!!*

        1/3/09 22:45:

      צטט: מאיה מיס 2009-03-01 18:50:33

       

      היה מדור במעריב לנוער "שלח מכתבך על פני המים"

      עם מודעות של ילדים שמעוניינים להתכתב ותחומי הענין שלהם.

      יכול להיות שהיום קוראים לזה צ'ט???

      קוראים לזה סמס. בכל אופן, אני לא יודע - הייתי עסוק במדור 'על בנים ועל בנות'.

        1/3/09 22:45:

      מה שלום

      VERDANA

      וגם

      LUCIDA SANSERIF

       

      ????

      מי יגן על כבודם האבוד?

        1/3/09 22:38:

      אני כותבת!!!

      עם עט או עפרון על נייר...

      כמעט כל יום

      כותבת דברים לא פרקטיים, נטולי אמביציה,

      מילים כחולות, שמשתדלות לשמור על הבתאדם

      על חוסר המושלמות הכל כך אנושית שלי

      אני גם כותבת בראש מילים ערטילאיות ....

      אחר כך אני גם מקלידה על המקלדת מילים אחרות

      ... כל שפה והמילים שלה!

      (תודה על ההזמנה האישית - עשית לי את זה)

       

        1/3/09 22:36:


      פוסט נהדר.

      מזכיר לי נוסטלגיה של מכתבים השמורים בארוני שנים רבות - של חברים, בני משפחה ובכלל.

      אין כמו כתב יד. ואם נעשה הקבלה למשל ליצירות מוסיקליות של מלחינים שנמצאות על המדף שלי, הרי שהיום אנחנו המבצעים "מפונקים" ומנגנים מתווים שנאפו בתוכנות מחשב "פינאלה" ואחרות.  אבל חותמו של היוצר, המלחין, כתב ידו הייחודי איננו. ולראות כתב יד זה מרגש. (ע"ע כתב ידם של מוצרט ובטהובן למשל)

       

       

        1/3/09 22:33:

        1/3/09 22:18:

      מסכים איתך ומקווה שמר ריהל יצא מזה, שוב!  אין דין הסמיילי העצוב כדין הדימעה שהכתימה נייר דקיק. רב האימיילים רבי המשמעות שנכתבו לעייני אבדו בנבכי, אך עדיין יש בידי ערמות מכתבים מקורות חיי.

      אבל, בתור דיסגרפ בילתי מאובחן, כעור כתב ונטול יכולת איות, אני מודה לאלוהי הכתב ששלחו עזרה. 
        1/3/09 22:17:

      יגאל-

      תדע לך שאני ממש לא מסוגל לכתוב ישירות למסך. אני צריך את בדיוק אותו החיבור אותו אתה מתאר יפה כל כך בין אדם, מחשבותיו, דף ועט טובה.

      הרי עד היום הכתבים החשובים והמשמעותיים ביותר נולדים על ניירות, מפיות, פתקים קטנים, אזניים מקופלות של ספר מצהיב, פתקאות וכרטיסי רכבת, וכולי.

      והחשובים באמת? הם מגיעים למקורות הנייר ישירות:

        1/3/09 21:52:

      דווקא ראיתי כתב יד בפורמים בשלט  קיר  סמוך לקריה בת"א , לא יודע אם זה היה עידוד לכתב היד  או דרך פרסום   מקורית לבזק בינלאומי .

        1/3/09 21:51:


      איזה פוסט תענוג.

      כשאני הייתי צעירה נהגתי לכתוב המון, ממש המון.

      גם היום, אבל זה באמת דרך המחשב ופחות על דף נייר.

       

      אז היה את מעריב לנוער - מכתב בבקבוק או משהו כזה, ילדים היו מפרסמים את הכתובת שלהם וסיפרו קצת על עצמם וככה התחילו להתכתב עם ילדים אחרים ברחבי הארץ.

      יש לי מהתקופה ההיא 3 ארגזים מלאים מכתבים, היו לי יותר מ50 מתכתבים, אבל היו את הבולטים ביותר.

      אורן שמעון ורן אני חושבת שהם היו מקרית אונו.

      חבורה עליזה, היינו כותבים מכתבים על דפי פוליו, עמודים על עמודים שלמים.

      באיזה שלב נפרדו השלושה והתכתבו בנפרד.

      עם אורן המשכתי את הקשר עוד כמה שנים, מיותר לציין שבסוף גם נפגשנו כולנו- והיה להם לכל אחד בנפרד קראש נעים כזה, הם היו משאירים לי פרחים ליד הדלת, שגרתי בתל אביב בשדרות חן.

      מעניין אם הייתי יכולה למצאו אותם היום...זה יכל להיות מרגש.

       

      אחלה פוסט כבר אמרתי?

      אני תמיד נהנת  לקרוא אותך  ואני אוהבת אותך באלכסון.

      נ.ב

      אני בטוח שוחה יותר טוב ממך.

      ואני עושה גם שפגאט.

        1/3/09 21:46:

      פוסט נפלא.

      כל הכבוד.

        1/3/09 21:29:

      ילדים. ילדים עוד כותבים מכתבים. למרות שסביר להניח שכבר בשנה הבאה אקבל ליום האם (סליחה, יום המשפחה) מייל עדכני פוצץ בלבבות מהבת שלי. פוסט מעולה.
        1/3/09 21:25:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-01 21:08:05

      צטט: נעמית 2009-03-01 18:41:38

       

       וואו, אין עוד אנשים כאלה. מעניין אם את הגיבוי הוא עוד עושה עם נייר-קופי.

       

      את הגיבוי הוא מקליד (מדובר בספרים עבי כרס במיוחד) אבל נדמה לי שהוא התכוון לזה שאת התהליך

      של יצירת הספר והחשיבה הוא לא יכול לתווך באמצעות מקלדת.

        1/3/09 21:11:


      טוב, אני אישית, הכתב שלי זה אריאל, שורה וחצי רווח.

      חסר ייחוד, הא?

            

      אבל נהניתי מהפוסט הזה.

      אין כמו טיול קטן במורד סמטת הזכרונות, כמו שאומרים, בשביל להקוות <כן, להקוות> לחלוחית בקצה העין.

            

      ובסוף בסוף הוא גם הזכיר לי את הדבר היפה הזה:

      http://www.youtube.com/watch?v=pQHX-SjgQvQ

             

       לחיי האמנויות האובדות!

             

       

       

        1/3/09 21:09:

       אני מייצגת את העתיקים ביורת כאן אנייייייי  כתבתי בחינות  ועבודות לאוניברסיטה בכתב יד

      היתה לי מרצה שהעניקה לי 10 נקודות בזכות כתיבתי התמה...כן

      ולעניין הפונט  בקפה...הייתי בטוחה לגמרי שהראייה שלי השתפרה לעת זקנה

        1/3/09 21:09:


      כמה

       

      שאני 

       

      אוהבת

      את הפוסטים

      שלך

        1/3/09 21:08:

      צטט: נעמית 2009-03-01 18:41:38

       

      המזכרות האחרונות שנותרו לי בכתב יד הם ספרי הזכרונות מסוף בית הספר היסודי

      ולכתוב אני לא יודעת בכתב יד, לעתים תוהה אם הייתי נדרשת לכתוב בכתב יד

      מה היתה התוצאה.... אני חושבת דרך המקלדת, כל המחשבה שלי עוברת דרך הנחה

      של כתיבה ועריכה ומחיקה, בשבוע שעבר פגשתי סופר שמתעקש לכתוב את ספריו

      במחברת ועיפרון, הרגש לא עובר, הוא אמר לי, דרך המקלדת,

      ועיפרון זה בגלל שהוא חושב שלכתוב בעט זו יוהרה.

      אולי הוא צודק. לא יודעת.

       

       וואו, אין עוד אנשים כאלה. מעניין אם את הגיבוי הוא עוד עושה עם נייר-קופי.

        1/3/09 20:57:


      אין דוור

      לנו יש דוורית הישוב .

       

       

      סקרנית לבולים שהיא מתכוונת ,

      ודעתך על סגנון כתיבתה

      טוב לדעת שהכלבה נהדרת וחכמה .

       

      :)

       

       

        1/3/09 20:50:


      בשבילי עדיף המחשב

      יש כתב יד עלה איסתור**

        1/3/09 20:47:

      צטט: samuel423 2009-03-01 18:21:16


      "לא אפתח בשאלה השיגרתית מה שלומך כי לא אכפת לי" כך כתבה,

      אחרי שצחקתי,  גם עניתי והתוצאה היינו שנתיים ביחד.

       

      פוסט מקסים יגאל.

       

      כשהיינו חיילים, חבר שלי ואני ניסינו שורות פתיחה קיצוניות. המוחצת ביותר, להפתעתנו - הייתה: "הגמל שלי חולה".

        1/3/09 20:37:

      לא זה לא בסיסי בכלל!!

      :)))*

        1/3/09 20:30:

      יקירי,

      איזו הנאה צרופה לחזור לקפה וליפול על פוסט משובח כמו שלך,

      ולעיניין -

      אני כנראה בין היחידות שעדיין מתכתבות........ (לא במסנגר או במייל),

      יש לי "רומן" ארוך שנים עם פלשתינאית, אלמנה,

      לא כל כך משנה באיזה נסיבות הכרנו, יותר חשוב הוא שנרקמה ביננו חברות אמת,

      אנו מתכתבות במשך 4 שנים,

      ואפשר לדעתי להוציא ספר על ההתכתבות הזו,

      כל כך מרתק,

      על כל נושא שבעולם,

      אני מחכה בכיליון עיניים למכתביה, והיא לשלי,

      ואם השלום היה תלוי בשתינו, אין לי ספק שהיינו משיגות אותו,

      תודה על פוסט מעמיק כהרגלך בקודש,

      אני עוד "חיייבת" לך סיפור מרתק על הביקור שלי אצל הילדים הפלשתינאים בעזה בזמן המלחמה,

      אולי אוציא על כך פוסט כשאתפנה מההצגה שגוזלת את כל זמני כרגע.

        1/3/09 20:28:

      נגעת בנקודה כואבת.

       

      הייתי מוסיף עוד הרבה, אבל אני משאיר את זה לאחד מספריי....

       

      רק תחשוב מה ניתן ללמוד כקימוט הדף, מכתמי דמעות ובוץ על נייר מכתבים.

       

      לעולם לא תלמד זאת ממסך מחשב.

       

       

      דניאל

       

        1/3/09 20:26:

      צטט: talyaniv 2009-03-01 18:17:44

       

      1. המכתבים שלך - דחוף לAllofMe! הנה הטיימליין שלי לדוגמא, אתה חייב אחד כזה.

      2. הפוסט שלך מתכתב עם הפוסט שלי, מלפני חודש.

      3. עזוב את נרקיס, פרנק וריהל. האשם האמיתי הוא ושק וייס מאלפי מנשה!

       כמו אתה מכיר אותי - לא אצליח מלהמנע ולבדוק את הלינקים שצירפת אחד by אחד, אשוב עם מסקנות בכתב יד.

        1/3/09 20:22:


      נגיד את זה כך אחי

      טוב שכתב ידי המכוער פס מן העולם

        1/3/09 20:20:


      יגאל שתיים יקר. עשית לי חשק לזרוק את המחשב וללכת לכתוב מכתב, כפי שהייתי רגילה עד לפני שנתיים, עם ציפורן ודיו. אני מודה לך על הפוסט הזה, שגרם לי להתגעגע לתקופות שהייתי חותמת על מכתבים, עם הטבעה של הפטמה שלי על נייר.

       

      בברכה - אלינוריגבי, רבנית, נותנת בסתר, וגם באופן גלוי.

        1/3/09 20:20:


      הפשטות הולכת ונעלמת מהעולם הזה

      דוקא הנושא הזה לא מציק לי

      האמת - מעדיפה להדפיס במקום לכתוב בכתב החרטומים שלי חיוך

       

       

        1/3/09 20:18:


      אין על כתב יד...........................

       

        1/3/09 20:15:

      צטט: עדנה ויסלר 2009-03-01 18:14:31

      אין דוור אבל, יש דב גילהר

      ויש שֵׁם דָּבָר

      וְעֵין הַשּׁוֹפֵט

      וָעוֹד

       

       

      העיקר שיש מי שיחטט לך בדואר.

        1/3/09 20:09:


      בארון למעלה, במדף האחרון שקרוב לתקרה, יש חמש שקיות דחוסות ותפוחות מאוד, מלאות מכתבים ששמרתי עוד מתקופת התיכון.

      היתרון הגדול הוא שאת רובם הגדול של החברים שלי מתקופת התיכון שמרתי גם כן. מדי פעם אני מורידה אחת מהשקיות, ואנחנו יושבים במטבח, עם קפה ועוגיות, וצוחקים, ונבוכים, ומתרגשים נורא....

      ומה שנשאר לי מכתב היד הפרטי שלי (כל כך מתבלבלות לי האותיות תמיד! זה בטח העיפרון...) הוא הניסיון להיות טיפה מיוחדת עם פונט אחר...

        1/3/09 20:06:

      צטט: פוקסי 2009-03-01 18:11:46

      גם אני פריק של מכתבים. יפה (כמו תמיד) אצלך

       אז אולי תסרוק משהו - ותעלה גירא ?

        1/3/09 19:55:

      לא הכל רע, שתיים.

      קח למשל את הרצפטים של הרופאים. מישהו בכלל יכול היה לקרוא אותם? לדעתי לא מעט אנשים קיפדו חייהם בשל כתב יד מזעזע של דוקטור שהרוקח או האחות, נבצר היה מהם להבין.

      או אלה, הדיסלקטים שכל כך קשה היה להם להעביר מחשבות אל הכתב והיום, בא לציון ולהם הגואל בזכות מקלדת ומרקע.

      או ההיא שחיכתה וחיכתה למכתב מאהובה שלא הגיע, כי איזה דוור התבלבל בכתובת.

       

      לא הכל רע. כמעט הכל.

      אני מוצאת את הקלות האלקטרונית, נוחה לי.

      מוצאת את כתב היד כקסום.

      אפשר וצריך להשתמש בשניהם.

      תלוי בנסיבות, תלוי באנשים, תלוי באורך הרוח ובקירבה.

       

      ובשוליים -

      מי החליט שדווקא "חיים" יהיה הכתב הרווח להודעה על מוות?

       

        1/3/09 19:54:

      פוסט מקסים

      נזכרתי גם שבאותה תקופה, היתה תוכנית בטלויזיה על ילדי העולם

      יכולת לשלוח להם מכתב והתוכנית הייתה "משדכת" בין הילדים

      ולהתכתב ביניהם

      קראו לזה "חבר לעט"

      אני התכתבתי עם ילדה מארה"ב ואחת מדרום אמריקה

      היו זמנים.....

        1/3/09 19:51:

      צטט: killerwhale 2009-03-01 18:10:58

      המכתבים והתמונות מאז עושים את הפוסט

       אבל איזה ריח התפשט כשפתחתי את התיבה... לזה אין תחליף אינטרנטי.

        1/3/09 19:41:

      זה חמישים שנה שהסימולקרה הרגה את המקור ה"אישי".

      החיים עפ"י קטלוג...

      האמנים היו הראשונים להרגיש זאת.

        1/3/09 19:40:

      עדיין כותבת - למגירה

       

      כבר שחכתי איך נראה בול... ח ח ח

       

      מזל שהזכרת - לשון בחוץ

        1/3/09 19:37:
      מאוד נהינתי מקריאת הפוסט שלך, למרות הפונט האלקטרוני-לא אנושי. זה לצערנו הגלובליזציה של הכתב. עוד פיסת אדם שמתפוגגת לה. אך יש פה ושם כיסים של התנגדות, שקטה אך תמידית. לעולם לא כתבתי מכתב אהבה (או פרידה, או קללה, או בקשת כופר) במחשב אלא בכתב יד. עניין של כבוד ונתינה. למרות העצב הקל הנודף ממנו, פוסט מצחיק ושנון. תודה שאתה כאן להזכיר לנו שפעם, העולם היה מלא במכתבים שלא היה ניתן לפענח אותם, עם שגיאות כתיב שלא היה מגיבות בקו אדום זועם מתחתן, עם שימוש במחק דיו קסמי....
        1/3/09 19:37:


       פוסט פשוט

       

       

       

      עשה לי צמרמורת וזכרונות נעימים

      אחלה פוסט חתיך!!!!

      אותי זה אפילו מבאס באופן אישי כי יש לי כתב יפה....

      נשיקות:-)

        1/3/09 19:13:

      בעיניי כתב יד הוא הדבר הכי חושפני. יותר מתמונה אפילו.

       

      יש לי כתב מחובר, כתב עם משקפיים...[אבל סטייליסטיות]

      בעבודה אני כותבת בעפרון סתם מספרים וקיטלוגים משעממים.

       

      את הפוסטים הכי עמוקים שלי אני מתחילה בכתב יד ורק אחר כך מעבירה. איך אפשר לשכוח שיש לנו כתב יד?

       

      גם לי יש מכתבים ודברים שכתבתי לפני שנים.... אני מפחדת לגעת בהם מרוב השמאלץ שזה יביא לי לוורידים.

       

      פוסט נוסטלגי במידה הראוייה בעידן שהולך ומאבד את הלב.

       

        1/3/09 19:08:


      אני מאחל לעצמי בימים סוערים אלה, שתהיה לי היכולת, (בהחלט עדיפה בכל פרספקטיבה), כמו זו שלך, לכתוב פוסט משכיל למדי, על סוגית גופני המחשב.

       

      בפרספקטיבה משטרתית, (עסקת בה, גם אני קצת), מדובר בנגע רע מאוד, כי אמנם אין אפשרות של ממש לקשור גופן למחשב, וצריך להתמקד בתכנים, ובהתמודדות עם זה האחרון, לפי התוצאות בשטח לפחות, המשטרה שלנו כיום, לא במיוחד מוצלחת.

       

      נ.ב. - אם תסביר לי בהזדמנות, איך אתה מכניס למעבד תמלילים המעפן הזה של הקפה, שתי תמונות אחת על יד השניה, אהיה עבדך לנצח.

        1/3/09 19:06:


      גם לי יש שק מכתבים. אתה ה2 בקפיטריה שלי שכותב על מכתבי נוסטלגיה...

      והשק שלי יקר ומיוחד החל בגיל 6 כשחברי לגן בגרו עלו לכיתה א וכתבו לי מכתבים (שהמדהים מבין המכתבים נכתב בהתרגשות  בכיתה ד' עם שרטוטים המלמדים כיצד לרקוד סלואו וגרם לי לקנאה רבה שאני לא תל אביבית) ומכתבים מיקיריי הז"ל (לא רק ילידי 1912) וכמובן מכתבי הצבא...

      ואני קצת מרחמת על ילידי 1990 ומעלה שלא מבינים ומכירים מה זה מכתבים.

      וכשאני נדרשת לעשות מבחני גרפולוגיה כיום, בתור אחת שלא כתבה חוץ מPOSTIT ב15 השנים האחרונות, נשבעת, שאני לא מבינה מה רוצים מחיי...


       

        1/3/09 19:01:


      אני דיסלקטית.

       

      עד גיל 15 אי אפשר היה לקרוא אותי. לא הצלחתי לייצר 22 צורות מובחנות זו מזו. הסתדרתי עם המורים. בסוף כל שנת לימודים הם הודו שלא הצליחו לקרוא את המבחנים שכתבתי, ונתנו לי ציון "על סמך הכרות" (כתבה המנהלת אסתר זמיר בספר זכרונות). בסוף כיתה י', לקראת מבחני בגרות ובוחנים חיצוניים, נשלחתי לקורס לשיפור כתב יד. יש דבר כזה. כל הקיץ למדתי לכתוב. לכיתה יא' חזרתי עם כתב יד של ילד מפגר. קליגרפיה של מי שאין לו אפילו קצה של כשרון גרפי. זה התחרבש, למזלי, היום אני כותבת 'כמו בן אדם' ואפילו קריא. יש עדיין זוגות של אותיות שאני מתקשה איתן (ג' ו ז', נ' ו ר', נ' ו ת') אבל הקורס ההוא הוליד קשב מיוחד ואני מתרכזת כשאני כותבת אותן. במבט ראשון הכתב שלי נראה נורא, אבל אחרי קצת מאמץ זה נהיה אפשרי. בתואר הראשון אפילו צילמו ממני. הייתי מאוד גאה.   

       

      אבל כמו כל דבר שבא במאמץ, אני נהנית מכתב היד שלי. לא התרגלתי לעבוד על מחשב. אני כותבת, מדפיסה טיוטות ומתקנת.

       

      מאוד נהניתי. יש לי עניין עם כתבי יד.  

        1/3/09 18:52:

      עשית לי חשק ללכת לנבור בתיבת העץ הישנה שלי שבה מאוכסנים מאות מכתבים.

      לא פתחתי אותה אולי עשרים שנה. 

        1/3/09 18:50:

      היה מדור במעריב לנוער "שלח מכתבך על פני המים"

      עם מודעות של ילדים שמעוניינים להתכתב ותחומי הענין שלהם.

      יכול להיות שהיום קוראים לזה צ'ט???

        1/3/09 18:47:

      צטט: איירבוס-max 2009-03-01 18:09:58

       

      אז מה, יגאל?

      גם אצלך שנת 77, שנת המהפח אל הפח,

      היא השנה שבה החל הקלקול הגדול?

       

      מסכים לחלוטין עם הגעגוע שלך לכתב המחובר!

       כתבתי לך תגובה בטוש על המסך - אבל היא לא עוברת, 77, 88, 99 - מהפכים.

        1/3/09 18:41:

      המזכרות האחרונות שנותרו לי בכתב יד הם ספרי הזכרונות מסוף בית הספר היסודי

      ולכתוב אני לא יודעת בכתב יד, לעתים תוהה אם הייתי נדרשת לכתוב בכתב יד

      מה היתה התוצאה.... אני חושבת דרך המקלדת, כל המחשבה שלי עוברת דרך הנחה

      של כתיבה ועריכה ומחיקה, בשבוע שעבר פגשתי סופר שמתעקש לכתוב את ספריו

      במחברת ועיפרון, הרגש לא עובר, הוא אמר לי, דרך המקלדת,

      ועיפרון זה בגלל שהוא חושב שלכתוב בעט זו יוהרה.

      אולי הוא צודק. לא יודעת.


       

        1/3/09 18:41:

      צטט: מגית 2009-03-01 18:08:47

      מקסים, מקסים.

      יש דוור, אבל אין דבר.

       אבל את יודעת איכקורימלו ? יש לו תיק עור וכובע עם סמל הדואר ?

        1/3/09 18:30:

      צטט: מיה'לה 2009-03-01 18:05:22

       

      מה, יכול להיות שאני היחידה בעולם שעדיין זוכה למכתבים בכתב יד?

       

       אם זה לא ממס הכנסה או אגף החנייה בעיריית תל-אביב - התשובה היא: כן.

        1/3/09 18:21:


      "לא אפתח בשאלה השיגרתית מה שלומך כי לא אכפת לי" כך כתבה,

      אחרי שצחקתי,  גם עניתי והתוצאה היינו שנתיים ביחד.

       

      פוסט מקסים יגאל.

       

        1/3/09 18:20:

      צטט: בהא 2009-03-01 17:58:44

       מיום ליום ,ועם כל המצאה טכנלוגית חדשה , אנחנו  מאבדים  עוד רגש אנשוי לטובת הפלסטיק והמתכות,  וזה לא רק הדוור ישנם מלא דברים ישנים   ויפים ,באמת נוסטלגיה , פעם שרציתי הגיד לחבר שלך מזל טוב או חג שמח, הייתה נוסע אליו מבקר אותו ומדברים , עכשיו אתה או שמתקשר או שולח הודעה או אימיל,אבל מה לעשות שכל העדר דוהר אז נדהר איתו , ואלן שיגיע גם אנחנו נגיע .אין ספק שהטכנלוגיה עוזרת לנו  ומקלה לנו החיים, אבל יש לה לא מעט חסרונות.שאין ברירה אנחנו משתמשים בישן והמסורתי וזה קל , אבל שישנו דבר חדש ואנחנו עדיין משתשמים בישן, זה באמת קשה .

      יש סיכוי, קלוש אמנם - שליברמן יכנס באיראנים שימחקו לנו כתגובה את כל התשתיות ואז נוכל לחזור ולהתשתמש במסר בבקבוק

        1/3/09 18:17:

      1. המכתבים שלך - דחוף לAllofMe! הנה הטיימליין שלי לדוגמא, אתה חייב אחד כזה.

      2. הפוסט שלך מתכתב עם הפוסט שלי, מלפני חודש.

      3. עזוב את נרקיס, פרנק וריהל. האשם האמיתי הוא ושק וייס מאלפי מנשה!

        1/3/09 18:15:

      צטט: יוקה 2009-03-01 17:46:21

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-01 17:41:52

      צטט: יוקה 2009-03-01 17:31:41

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-01 17:18:25

      צטט: יוקה 2009-03-01 17:14:02

      פיייי... איזה פונט מכוער.

      אבאשל'ך סופר סתם. 

      אבא'שלי לא רואה ממטר.

       

       

       תני לו בפונט סגול שמן.

       

       הלו! לאבא'שלי רגשות, לא צריך לבוא עליו בבוטות

       

       מאחר ואני מכבד מאוד את אבי-אביך, אני שולח לכם לחג חבילת פונטים !

        1/3/09 18:14:

      אין דוור אבל, יש דב גילהר

      ויש שֵׁם דָּבָר

      וְעֵין הַשּׁוֹפֵט

      וָעוֹד

        1/3/09 18:11:
      גם אני פריק של מכתבים. יפה (כמו תמיד) אצלך
        1/3/09 18:10:
      המכתבים והתמונות מאז עושים את הפוסט
        1/3/09 18:09:

      אז מה, יגאל?

      גם אצלך שנת 77, שנת המהפח אל הפח,

      היא השנה שבה החל הקלקול הגדול?

       

      מסכים לחלוטין עם הגעגוע שלך לכתב המחובר!

        1/3/09 18:09:

      צטט: חני .... 2009-03-01 17:42:23

      פוסט משובח

       

       

       גם התמונה שלך :-) השתמשת בפונט חני נטוי ?

        1/3/09 18:08:

      מקסים, מקסים.

      יש דוור, אבל אין דבר.

        1/3/09 18:05:

      מה, יכול להיות שאני היחידה בעולם שעדיין זוכה למכתבים בכתב יד?

       

        1/3/09 17:58:
       מיום ליום ,ועם כל המצאה טכנלוגית חדשה , אנחנו  מאבדים  עוד רגש אנשוי לטובת הפלסטיק והמתכות,  וזה לא רק הדוור ישנם מלא דברים ישנים   ויפים ,באמת נוסטלגיה , פעם שרציתי הגיד לחבר שלך מזל טוב או חג שמח, הייתה נוסע אליו מבקר אותו ומדברים , עכשיו אתה או שמתקשר או שולח הודעה או אימיל,אבל מה לעשות שכל העדר דוהר אז נדהר איתו , ואלן שיגיע גם אנחנו נגיע .אין ספק שהטכנלוגיה עוזרת לנו  ומקלה לנו החיים, אבל יש לה לא מעט חסרונות.שאין ברירה אנחנו משתמשים בישן והמסורתי וזה קל , אבל שישנו דבר חדש ואנחנו עדיין משתשמים בישן, זה באמת קשה .
        1/3/09 17:46:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-01 17:41:52

      צטט: יוקה 2009-03-01 17:31:41

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-01 17:18:25

      צטט: יוקה 2009-03-01 17:14:02

      פיייי... איזה פונט מכוער.

      אבאשל'ך סופר סתם. 

      אבא'שלי לא רואה ממטר.

       

       

       תני לו בפונט סגול שמן.

       

       הלו! לאבא'שלי רגשות, לא צריך לבוא עליו בבוטות

       

        1/3/09 17:42:

      צטט: רות.מ 2009-03-01 17:37:59

      אז אחרי שיחות פיוס ושליחים ורטואליים שבתי לקרא עד הסוף

      (דילגתי על כתבי היד- זה היה קטן מקרא)

       

      האינסטנט של היום מוחה בהנף מקש מקליד את חיבוטי הנפש שחווינו בין מכתב למענה

      הןא שהתחנף עד זרא הניסיון להבין אם כשיעמוד מולי בפעם הבאה הוא יענה בכן או לא לבלי שוב.

       

      השנות טובות שנשמרו עד שיום בהיר אחד הונחו אחר כבוד בפח.

      מי חשב שיגיע יום ומקום האיחסון לא ידרש כי כולו יהיה שבב במקום מדף ?

       

      ורק דודי שברבות הימים הפך לעו"ד הוא ששמר הכל וביום הקובע הוכיח לשופט

      באמצעות חלופת המכתבים מימי התיכון ,שיובל אכן גר אצל סבו וסבתו

      וכך זכה חברנו להשאר בעל החזקה בגבעת שייח מוניס, אחרי שכולם פונו משם באגורה ומיל.

       

       

       או עכשיו אני רואה. לקריאת המכתבים - לחצי עליהם !


        1/3/09 17:42:

      פוסט משובח

       

       

        1/3/09 17:41:

      צטט: יוקה 2009-03-01 17:31:41

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-01 17:18:25

      צטט: יוקה 2009-03-01 17:14:02

      פיייי... איזה פונט מכוער.

      אבאשל'ך סופר סתם. 

      אבא'שלי לא רואה ממטר.

       

       

       תני לו בפונט סגול שמן.

       

        1/3/09 17:37:

      אז אחרי שיחות פיוס ושליחים ורטואליים שבתי לקרא עד הסוף

      (דילגתי על כתבי היד- זה היה קטן מקרא)

       

      האינסטנט של היום מוחה בהנף מקש מקליד את חיבוטי הנפש שחווינו בין מכתב למענה

      הןא שהתחנף עד זרא הניסיון להבין אם כשיעמוד מולי בפעם הבאה הוא יענה בכן או לא לבלי שוב.

       

      השנות טובות שנשמרו עד שיום בהיר אחד הונחו אחר כבוד בפח.

      מי חשב שיגיע יום ומקום האיחסון לא ידרש כי כולו יהיה שבב במקום מדף ?

       

      ורק דודי שברבות הימים הפך לעו"ד הוא ששמר הכל וביום הקובע הוכיח לשופט

      באמצעות חלופת המכתבים מימי התיכון ,שיובל אכן גר אצל סבו וסבתו

      וכך זכה חברנו להשאר בעל החזקה בגבעת שייח מוניס, אחרי שכולם פונו משם באגורה ומיל.

       

       

        1/3/09 17:31:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-01 17:18:25

      צטט: יוקה 2009-03-01 17:14:02

      פיייי... איזה פונט מכוער.

      אבאשל'ך סופר סתם. 

      אבא'שלי לא רואה ממטר.

       

        1/3/09 17:18:

      צטט: יוקה 2009-03-01 17:14:02

      פיייי... איזה פונט מכוער.

      אבאשל'ך סופר סתם. 

        1/3/09 17:17:

      צטט: רות.מ 2009-03-01 17:08:34

      למרות שיש לי מסך משובח אני נשארת ב- 600-800

      ולמרות שהם הגדילו, הפוסטים שלך נותרו קורעי עיניים

       

      אז תפסיקו לקטר

       

      אני האחרונה להחשד בחוסר אסטתיקה

      ההתייפייפות סביב הפגיעה בערך האסטתי 

      מול ההקלה בערכים הבריאותיים

      מעמידה את כל מתייפייפי השמאל כאן

      שרצים להפגין בעד פליטי כל העולם

      ואינם חסים על עיניהם של שכניהם החיים

       

      באור שמעלה חשד לבי מקור המרצ שלהם

      מה שבטוח הוא שאין בך רגישות לנוסטלגיה, תודה על תגובה בלתי רלוונטית עם אוריינטציה פוליטית בפונט סגול, תוך ציון הסכנות אודות פגיעה ב'ערכים רפואיים'.

        1/3/09 17:14:

      צטט: נטליה37 2009-03-01 17:08:24


      אין לי מושג לגבי אייזיק אסימוב, אך נהניתי מאד מהפוסט,

      פעם ב...יוצא לי לחשוב על המכתבים הרבים שיושבים

      אצלי בתיבה (פנדורה שלי),מכתבים המעידים

      שפעם כתבנו , היום אנחנו סתם מקלידים, אפילו לא

      מנסים ליפות את הל' או את הק' וה-ב', המכתבים שלך

      הזכירו לי את הנאיביות שהיתה בנו אז...

       

      היום זה משחקי פונטים, גופנים ולמי יש גדול יותר:))

       

       

       זה הזמן לסרוק ולהעלות אותם לרשת- כמו שמובטח ב'מכתבי השרשרת' השורצים סיבובית באימייל - יקרו לך דברים נפלאים.

        1/3/09 17:14:
      פיייי... איזה פונט מכוער.
        1/3/09 17:08:

      למרות שיש לי מסך משובח אני נשארת ב- 600-800

      ולמרות שהם הגדילו, הפוסטים שלך נותרו קורעי עיניים

       

      אז תפסיקו לקטר

       

      אני האחרונה להחשד בחוסר אסטתיקה

      ההתייפייפות סביב הפגיעה בערך האסטתי 

      מול ההקלה בערכים הבריאותיים

      מעמידה את כל מתייפייפי השמאל כאן

      שרצים להפגין בעד פליטי כל העולם

      ואינם חסים על עיניהם של שכניהם החיים

       

      באור שמעלה חשד לבי מקור המרצ שלהם

        1/3/09 17:08:


      אין לימושג לגבי אייזיק אסימוב, אך נהניתי מאד מהפוסט,

      פעם ב...יוצא לי לחשוב על המכבתים הרבים שיושבים

      אצלי בתיבה (פנדורה שלי),מכתבים המעידים

      שפעם כתבנו , היום אנחנו סתם מקלידים, אפילו לא

      מנסים ליפות את הל' או את הק' וה-ב', המכתבים שלך

      הזכירו לי את הנאיביות שהיתה בנו אז...

       

      היום זה משחקי פונטים, גופנים ולמי יש גדול יותר:))

       

       

      zappa (-

      כמה אנשים מתו כתוצאה מהכתוב בקאמה סוטרה, ביחס לאלה שמתו כתוצאה מהכתוב בתנ\"ך ?