אני חבר בקאנטרי קלאב כבר יותר מעשר שנים. יש שם חדר כושר מפואר ורבים בו המכשירים. משום מה לא מצאתי עצמי מבקר בו פעמים רבות. אני משלם בכל שנה יותר משבעת אלפים שקלים ואיני מבקר בו יותר מעשרים פעמים בשנה. בזבוז כספים. הכסף הוא לא שמטריד אותי יותר מדי. המדהים הוא שהכנסנו לביתנו כלבה אמיתית -- פינצ'רית חמודה להפליא בשם אנג'י. היא כל כך חמודה שכל דיירי הבית ואפילו רעייתי שניקיון הבית כל כך חשוב לה מאוהבת בכלבה מעל הראש. המעניין הוא שבימים שאני בבית בשעות הבוקר אני מוצא עצמי צועד עם אנג'י בכיוון מכשירי כושר גופני לרווחת הציבור. שם אני עושה כושר עם סטפר מדהים. בחדר הכושר שעליו שילמתי אני לא עושה אבל במתקנים הציבוריים כן. לך תבין ובכל זאת החוויה היא כה מרנינה. כושר מצד אחד ושעת התייחדות עם הכלב. אנג'י היא כל כך נאמנה וממתינה לסוף התרגול שלי על המכשירים. היא כבר יודעת שיש לה דקות ארוכות של משחקים עמי ולשנינו כיף צרוף. אני יכול לומר שההחלטה להכניס את אנג'י למשפחה היה צעד מבורך. הבעייה תהיה כאשר נרצה לנסוע לחוץ לארץ. אנג'י זקוקה לאנשים ואז נאילץ להפיל את ה"תיק" על בנותינו. הפתרון לא ברור עדיין, אבל אני בטוח שהוא יימצא. בינתיים כולנו נהנים מהכלבה בכל רגע נתון. החתול, כן החתול סימבה, הוא עדין כועס. הוא השליט בבית. כל פעם שאנג'י מתקרבת הוא נושך והיא נמלטת עם זנב בין הרגליים. ואולם אני חש שהוא מבין שלא אבדה אהבתנו אליו. הוא קצת אלים, תמיד היה וכלבה חדשה בבית זה איום מבחינתו. בעבורינו זה אתגר. עד היום שלושה חודשים יחד עם אנג'י הניסוי בהחלט הצליח.

כל טוב