אני משחקת אותה רגועה עכשיו, אבל מידי כמה דקות הבטן מתכווצת בפחד... ואם אני חושבת על זה, אז פחד תמיד היה שם לידי, בכל שלב בחיי...אני פוחדת כשהילד עושה צעדים לבד, אמא שלי אומרת שכתינוקת פחדתי בעצמי לעזוב אחיזה וללכת... אולי פחד הוא שיעור שלי.... ומה שהכי מפחיד אותי זה חוסר הוודאות הזה...מה יהיה מחר בבוקר, כשהוא יקבל תשובה, ואיך אני אגיב. בתוך תוכי אני רגועה, יודעת שהכל קורה לטובה, ומאמינה שהכל יהיה בסדר אבל כשאני מביטה החוצה אני פוחדת כל כך רוצה ללכת לישון רגועה....ולקום מאושרת. לשמוע חדשות טובות להצליח לנטרל את כל מה שמרעיל אותי.... לעשות טוב לעצמי כמו שהיה מגיע לי. אתמול מישהו אמר שהוא מאוד אוהב את עצמו וכשהוא יושב עם עצמו זה מרתק אותו. כשאני יושבת עם עצמי זה מפחיד אותי. כל כך קינאתי בו אתמול. |