לפי דעתי כשמתחתנים צריך לעבור הדרכה להבין לאן אנחנו נכנסים, מה מוטל עלינו, מה החובות והזכויות שלנו, מי צריך לנקות, לטפל בילדים, לזרוק את הזבל, לטפל בכביסות, לבשל... אבל הכי חשוב להבין - זה הגבר שאת אמורה להיות נאמנה לו עד הסוף. הוא אמור להיות נאמן לך, לא לבגוד אחד בשניה. ואני חושבת שזה ממש עצוב, למה ??? נכון שמתחתנים מאהבה, הכל ורוד, אין צרות, אין משכנתא, אין ילדים ואז אנחנו מתחילים את השגרה יחד המריבות באות כחלק אינטגרלי מהנישואים. ואני מוצאת את עצמי מחפשת ריגושים בחוץ... ותאמינו לי - לא בעיה למצוא. זה כיף- שוב חוזרת ההתרגשות, הפרפרים האלה בבטן בכל מייל או שיחת טלפון או SMS אני באמת לא רוצה לבגוד, אבל חסר לי בבית האנדרנלין הזה להרגיש שוב מחוזרת, נחשקת בטרוף, סקסית. בבית יש סקס ומאוד אכותי (בזכותי :))) אבל אין התלהבות, הסחפות, פינוקים עם שמנים.. ג'קוזי..... מסאז'ים..... להט... תשוקה מטורפת של זיון ראשון נשיקה ראשונה... טעם חדש... ידיים של גבר זר... סקס אחר! במילה אחת - מונוגמיה, בשתי מילים - החיים קשים.
|
ג.אבירם
בתגובה על שמחה
prpr37
בתגובה על יש לי בעיה.
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מאוד מזדהה עם מה שכתבת כאן, רק שבמקרה שלי החלק האחרון בפוסט שלך כלל לא קיים: בקשר שלי אין תשוקה, אין מגע גופני ואין סקס.
מה שמחזיק זו אהבה, אפלטונית לגמרי (בחצי השנה האחרונה...)
כל הסיפור שלך שזה בגלל שהתחתנת בגיל 20
אם היית ממשת את עצמך ונישאת בגיל 30 נניח
לומדת משהו רציני יותר על הדרך
מנסה כל מיני חיזורי יציאות פרידות
אהבות
התחלפויות והרפתקאות
ואז כשדעתך ורוחך היו מוצאים טיפה שלווה היית מוצאת גם מישהו נחמד להתיישב איתו ולהקים משפחה
אז הכל היה נראה אחרת
את פשוט לא חווית את כל זה מתוך מקום של חופש
את טעמת את זה מתוך מקום של מיסתורין והחבאות
את חווית את כל זה כבר בחודשיים הראשונים שלך, אי שם במחסן עם הנשוי ההוא עם שתי הילדים
מתוך חוסר ניסיון נפלת בפח של טעמה הממכר של הבגידה
לא מכיר את חיי המשפחה שלך
אבל אני בטוח שאם זה היה מגיע בגיל מאוחר יותר ומתוך מקום בשל הרבה יותר
שאם לא היית בוגדת בבעל
אז הכל היה נראה אחרת
פתאום בכי של תינוק היה נשמע לך כמו משהו משמח שמסמן חיים
ופתאום אי הסכמה על נושא מסויים עם בעלה היה נראה לך משהו יפה כמו מיגוון דעות
ושמראש הכל היה נראה יפה יותר
אני כותב לך את זה עם הרבה ניסיון מכל כיוון אפשרי של כל מה שאת מתארת בבלוג שלך
לא, זה לא שווה את זה.
בגלל זה אני בוחרת לא לעשות יותר מידי
אני רק דיבורים....
החיים יפים !
החיים אינם קשים ,
אנו עורמים קשיים , ומסבכים את החיים.
כל מסגרת כשמה היא: תוחמת , מגבילה
ובסופו של דבר הופכת לשיגרה .
שיגרה אינה מילת גנאי,
לעיתים הנה רצויה ואף מבורכת .
חסרים לך הריגושים ?
חפשי , ממשי , תהני - בדרך המתאימה לך .
אך חשבי בסופו של ריגוש עם מה נותרת
הנאה ?
כאב ראש ?
כאב לב ?
מסגרת מפורקת ?
האם זה שווה ?
ואולי זה הפוך?
אולי נישואים הם הדבר הלא-טבעי והטבע שהוא שקורא לנו להתרגש?
החיים,חיים.......
זה "אנחנו" האנשים
מסובכים ומתוסבכים
והופכים את החיים,שלנו
"לקשים"......
לא אני לא. ממש ממש לא.
אתה רווק, תעשה חיים כל עוד אתה יכול ;-)
צודקת צודקת צודקת.
החיים תפלים. ושום שמן באמבט לא יחזיר את הפרפרים בבטן, של "תרצה אותי? יבוא הערב?".
ודי מעצבן כל אלה מסביב שמספרים לך שהכל "נפלא" אצלהם....
החיים לא קשים..
יש כאלה שזה מתאים להם.. ויש כאלה שלא..
לא צריך בכוח..
עשי מה שעושה לך טוב..
ככה הכי טוב..
החיים לא קשים אפילו ניפלאים
צריך לדעת להנות מבלי לפרק מסגרות