לני יקר,
עושים עליך פרויקט בקפה זנוח, במדינה קצת אנטישמית.
שכשהתחשק לאנשיה לבכות, בבגרותם,
הם הניחו את התקליט השרוט שבו בכל פעם סוזאן שלך נדהמה
וירדה להתרחץ מהר בנהר
מהבושה.
אחר כך אחי החורג
היה מניח אותך על הפטיפון האפור-לבן מפלסטיק
שאמא קנתה לי כשברחתי מהבית
וככה חשב
שימיס את לבן של הבנות במושב

ואז הרכיב אותן על האופנוע שאבא השאיר לו כשמת
והבנות הרבות של אחי
געו בבכי
מלני והסיפור העצוב
שאחי האכיל אותן
ואני כל כך שמחתי
שהן מסכימות
שהוא ייגע בהן.
אולי בזכותך, לני יקר
ושיריך המתבכיינים
הוא הפסיק לגעת
בי.
עכשיו כשגם אחי לא איתנו
הוא מת
וקבור
ליד הים
אני מרגישה שאתה לא נחוץ כאן יותר
אולי תלך
לילדה אחרת
שאחיה גיבור בסיירת.

עריכה-zehoo