כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מהשפה והחוצה

    \"אנחנו לא יודעים אם יש אלהים, אבל אין ספק שיש נשים\" (וודי אלן)

    ארכיון

    0

    גם "שום דבר" זה משהו

    43 תגובות   יום שני, 2/3/09, 12:11

    אבא שלי היה נגר ואמא תופרת.

    חג סוכות היה של אבא (הסוכה בחצר), ופורים החג של אמא.

    כמה שבועות לפני פורים היתה נזרקת לחלל הבית השאלה - "למה מתחפשים?"  למעשה היא נזרקה יותר לכיווני. אחי הבכור איבד עניין בגיל די צעיר בתחפושות מגוונות, ומדי שנה התחפש ל"שום דבר", כאשר תלה על חולצתו ראשי שום וכותרת של העיתון "דבר" (עליו השלום). הריח לא משהו.

     

    כאן היתה עולה הרשימה הקבועה של התחפושות הפוטנציאליות:

    מדור בוטניקה: כלנית, מלכת הפרחים, מוכרת פרחים...

    מדור זואלוגיה: אריה, ארנב, חתול...

    מדור דרושים: מלח, שודד ים, קאובוי, נסיכה, אחות, רקדנית, ליצן...

    תת מדור - דרושים עובדים זרים:  יפנית, סינית, אינדיאנית, טירולית...

    מדור ספרות: מוכרת הגפרורים, כיפה אדומה... 

    מדור יהדות:  מלכת אסתר!   

    וכמובן תחפושת הכלה האולטימטיבית, שכל בת ישראל כשרה עברה דרכה לפחות פעם בחייה, בפורים או ביום אחר בשנה.

     

    השלב הבא היה הליכה לתמונות באנציקלופדיות (היה דבר כזה, טרום עידן האינטרנט) לאיתור מקורות השראה. אמא היתה אשה מאד יסודית, משחזרת את שמלתה של רעיית לואי הארבע-עשרה לפרטי פרטיה, עד הקפל האחרון.

    כך נתפרה לה התחפושת בקפידה, וכשבוע לפני פורים היא היתה נתלית אחר כבוד על דלת חדרי, ומקיימת איתי דיאלוג של היכרות לקראת המיפגש הצפוי בחג.

     

    השבוע האחרון הוקדש למצבי חירום.

    אז היו מצטופפות בדירתנו הקטנה חברותיה של אמי, השכנות ונשות המשפחה על טפן, אחוזות פאניקה ורגשות-אשם, כי הנה החג בפתח ותחפושת אין (טרום "כפר השעשועים").

    אמא היתה מתכננת, מודדת, גוזרת, ומחברת בדים וחומרים, שתחת מגע הקסם שלה ותקתוק מכונת התפירה, קרמו עור וגידים לאחת הדמויות מהרשימה לעיל, והופכת למאושרים ילדים שנולדו לרוע מזלם לאמהות חסרות אונים ונטולות כישורי ידיים.

     

    את השבוע הזה אני זוכרת במיוחד. אמא היתה בו המלכה, ואני נסיכת פורים הבלתי-מעורערת של השכונה!

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (39)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/3/09 14:45:

      צטט: (עי)דנהנחושת 2009-03-22 11:47:40


      זה הפוסט השני שקראתי שלך (אם זכרוני אינו מטעני: וליבי אומרי לי שזכרוני בוגד בי... [לא משפט שלי: של שוהם סמיט]) והנה געגוע בפורטוגזית. מפיה של האלילה היחפה, שלצערי הרב, למרות שהיתה צריכה לבוא בינואר ארצה, לא באה לבסוף בגלל המלחמה.

      היא מתגעגעת נפלאה.

      תודה.

       

       

        22/3/09 11:47:

      זה הפוסט השני שקראתי שלך (אם זכרוני אינו מטעני: וליבי אומרי לי שזכרוני בוגד בי... [לא משפט שלי: של שוהם סמיט]) והנה געגוע בפורטוגזית. מפיה של האלילה היחפה, שלצערי הרב, למרות שהיתה צריכה לבוא בינואר ארצה, לא באה לבסוף בגלל המלחמה.
        17/3/09 08:08:

      צטט: אישון 2009-03-17 01:04:43

      צטט: אירה ג 2009-03-14 01:05:04

      צטט: אישון 2009-03-13 21:31:44


      שום דבר.
      זר לא יבין זאת ..נוסטלגיה במיטבה.
      ניסיתי להתחפש לאיש שקול בוגר ורציני.לא הצלחתי.

      אישון יקירי, האם אתה לא יודע כי גברים לעולם אינם מתבגרים?

      ושום תחפושת לא תעזור כאן... 

       

      משפט יפה לגבר /אישה " באחד ממשברי גיל ההתבגרות שלך תמות/י מזקנה"

      אני מסמן בצהוב מפני שיגאל החליט שהירוק זה שלו.ילדים ,נו...

       

      "קניתי" את המשפט. טוענת כי הוא רלוונטי בעיקר בגירסתו הזכרית.

      והירוק זה בגלל מרד גיל ההתבגרות שלי...

       

        17/3/09 01:04:

      צטט: אירה ג 2009-03-14 01:05:04

      צטט: אישון 2009-03-13 21:31:44


      שום דבר.
      זר לא יבין זאת ..נוסטלגיה במיטבה.
      ניסיתי להתחפש לאיש שקול בוגר ורציני.לא הצלחתי.

      אישון יקירי, האם אתה לא יודע כי גברים לעולם אינם מתבגרים?

      ושום תחפושת לא תעזור כאן... 

       

      משפט יפה לגבר /אישה " באחד ממשברי גיל ההתבגרות שלך תמות/י מזקנה"

      אני מסמן בצהוב מפני שיגאל החליט שהירוק זה שלו.ילדים ,נו...

       

        14/3/09 01:05:

      צטט: אישון 2009-03-13 21:31:44


      שום דבר.
      זר לא יבין זאת ..נוסטלגיה במיטבה.
      ניסיתי להתחפש לאיש שקול בוגר ורציני.לא הצלחתי.

      אישון יקירי, האם אתה לא יודע כי גברים לעולם אינם מתבגרים?

      ושום תחפושת לא תעזור כאן... 

       

        13/3/09 21:31:

      שום דבר.
      זר לא יבין זאת ..נוסטלגיה במיטבה.
      ניסיתי להתחפש לאיש שקול בוגר ורציני.לא הצלחתי.
        12/3/09 10:06:

      צטט: יגאל שתיים 2009-03-12 09:50:26

      יופי של פוסט, יופי של טפט :-)
       

       יופי של תגובה.

       

        12/3/09 09:50:
      יופי של פוסט, יופי של טפט :-)
       
        6/3/09 00:28:

      צטט: בהא 2009-03-06 00:02:49

      מה את מכינה לנו היום ? אני רואה שאת מטגנת שום ! אני מנחש שזה פרגיות עם מרק שום, נכון ??

       דגי דניס עם עשבי תיבול ו - 50 (!) שיני שום בתנור...

       

        6/3/09 00:02:
      מה את מכינה לנו היום ? אני רואה שאת מטגנת שום ! אני מנחש שזה פרגיות עם מרק שום, נכון ??
        4/3/09 16:22:

      צטט: ערסאל 2009-03-04 12:13:40


      איזה כיף שאת הנוסטלגיה הם עוד לא לקחו לנו.

       

      (לנצל כמה שיותר, כמו שזה נראה כעת, זה גם זמני לגמרי).

       

      מצטרף לבהא.

      לעודדך ערסאל, ככל שיעבור הזמן, הנוסטלגיה תהיה פחות מציאות ויותר יציר דמיוננו. אבל כולה שלנו.

      ותודה.

       

        4/3/09 12:13:

      איזה כיף שאת הנוסטלגיה הם עוד לא לקחו לנו.

       

      (לנצל כמה שיותר, כמו שזה נראה כעת, זה גם זמני לגמרי).

       

      מצטרף לבהא.

        3/3/09 20:49:

      צטט: בהא 2009-03-03 20:11:57

      התפוח לא  נפל רחוק מהעץ , גם לך לא מעט כישרון לפחות בתפירת סיפורים .

      אכן נסיכה לאם מלכה .. נוסטלגיה  

       תודה בהא

       

        3/3/09 20:11:

      התפוח לא  נפל רחוק מהעץ , גם לך לא מעט כישרון לפחות בתפירת סיפורים .

      אכן נסיכה לאם מלכה .. נוסטלגיה  

        3/3/09 20:10:
      תודה אפרת
        3/3/09 19:36:


      זןכרת  אני שאף אני התחפשתי לשום דבר

      ןלעתים חשה ש

      שזה אכן משהו

      שלך

      אפרת

        3/3/09 00:25:

      צטט: דינמיקה 2009-03-03 00:22:41

      החברה הכי טובה של אמא שלי היתה תופרת

      ואמא גם היא היתה קצת מוכשרת

      אבל שמלת כלה מעולם לא לבשתי

      ולכלנייה מעולם לא התחפשתי...:-)

      אני דווקא הייתי חיילת וגם "חיפושית" עם גיטרה

      ואת שירי ה-Beatles כל הזמן הייתי שרה...

      עם פיאה נוכרית תוצרת בית מצמר שחור

      (ופעם אחרת אבא הביא לי מחו"ל פאה ירוקה, אלוהים ישמור!)
      אז כן, הזכרונות שלך מעוררים גם בי זכרונות רחוקים

      וקצת עצוב שהלכו הימים הללו, שהיו מתוקים.

       

       אבל איזו פואטיקה דינמית יצרו הזכרונות...

       

        3/3/09 00:22:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-03-02 16:11:51

      איזה סיפור מקסים. ואני ישר מתעודדת כי הבן שלי היחידי שהלך לגן

      בתחפושת שמש שאמא תפרה לו וחשבתי שזו בטח עוד טראומה לרשימה :-) 

      תודה.

      אני מקווה שלא נגרם לו נזק :-)

        3/3/09 00:22:

      החברה הכי טובה של אמא שלי היתה תופרת

      ואמא גם היא היתה קצת מוכשרת

      אבל שמלת כלה מעולם לא לבשתי

      ולכלנייה מעולם לא התחפשתי...:-)

      אני דווקא הייתי חיילת וגם "חיפושית" עם גיטרה

      ואת שירי ה-Beatles כל הזמן הייתי שרה...

      עם פיאה נוכרית תוצרת בית מצמר שחור

      (ופעם אחרת אבא הביא לי מחו"ל פאה ירוקה, אלוהים ישמור!)
      אז כן, הזכרונות שלך מעוררים גם בי זכרונות רחוקים

      וקצת עצוב שהלכו הימים הללו, שהיו מתוקים.

       

        3/3/09 00:15:

      צטט: א י ל ה 2009-03-02 20:30:51


      והבת שלי עוד לא החליטה למה היא מתחפשת...

       

       

      הבן שלי היה גם הוא מחליט ביום שלפני. היינו נוסעים לחנות ברמת גן, ליד "שנקר", שם מוכרים תחפושות ומיני אביזרים ביזריים. הקהל, נטול כושר ההחלטה כמונו, היה צובא על הדלת בהמוניו. חילקו מספרים והמתנו שעה עד שהגיע תורנו. את פרטי מה שהתרחש בפנים אחסוך ממך. בקיצור - סיוט!

       

        3/3/09 00:06:

      צטט: שושי פולטין 2009-03-02 18:09:30


      מעולם לא קניתי לילדי , ומעולם לא קנו לי תחפושת.

      תמיד מעשה ידי ובילדותי - מעשה ידיה של אמי.

      גם היא למדה תפירה, למרות שלא עבדה בכך,

      אבל הידע כנראה נשאר.

       נראה לי שכל הנשים בהונגריה היו תופרות.

       

        3/3/09 00:05:

      צטט: קנולר 2009-03-02 16:46:36

      האמהות שלנו ידעו לתפור וליצור קסמים (אמא שלי לא אהבה מכונות, ועשתה הכל ביד) וכך הייתי חצי לכלוכית וחצי סינדרלה בנשף, שולחן ערוך (עם כלים מפלסטיק התפורים על סדין) ולוח מודעות. ילדי הקטנים נהנו מיצירותיה של הסבתא השנייה שהייתה תופרת במקצועה ותרמה לילדי כובע של שפן וכובע של חתול ששימש גם בשנה שלאחר מכן את תחפושת השדון.

      אני מצידי מאד אהבתי לאלתר בכלום כסף כושי מטייץ שחור וצבע פנים עם חצאית רפייה שהגיעה אלינו בירושה ממקום אחר. רופא - עם חלוק של אבי ז"ל,לורד אנגלי עם צעיף שלי שהפך לעניבת פרפר, גלימה שחורה ששימשה שנה לפני כן את השדון, וכובע צילינדר - ההשקעה הכספית היחידה.

       

      הקוזק היה שנה לפני כן, באותם הבגדים - קוסם. הפעם רק צירפתי כובע פרווה שלי. והיה כמובן גם החייל (שאף הוא התגלגל אלינו בירושה) ואצלנו הפך בגאווה גדולה ל"אריק שרוני". אותו ילד קטן - היום שמאלן קיצוני, היה עושה הרבה כדי לשכוח מכך.

      ואי, אירה, הפעלת את בלוטות הזכרון שלי.

      כן, יהודית, הבאת לנו פה סקירה רצינית.

      נהניתי.

       

        3/3/09 00:03:

      צטט: מיכל* 2009-03-02 16:21:19

      איזו אמא משקיעה היתה לך.

      גם אמא'שלי היתה מכינה בכישרון את התחפושות שלנו (גם שלה ושל אבא).

      פעם אחת התחפשתי ל"שום-דבר". אבל את השום הכנו מראפיה.

      ופעם לאריה (עם כובע-ראש מלא רעמה)

      והורי התחפשו לכפתור ופרח ועוד רעיונות יצירתיים.

       

      את הורי אני לא זוכרת מחופשים. כנראה עד שהגיע החג עצמו, אמי כבר לא היתה מסוגלת לראות תחפושת בעיניים.

       

        2/3/09 21:14:

      צטט: אירה ג 2009-03-02 15:14:16

      צטט: ורד א. 2009-03-02 14:24:23


      זכרונות מתוקים!.

      חייכת אותי עם הפוסט המהנה שלך.

      התחפושת של שום דבר ממש מקורית. התגלגלתי מצחוק כשקראתי עליה...

      כיף שהיתה לך אמא תופרת שיכלה ליצור תחפושות כרצונך.

      גם סבתי ידעה לתפור והיתה תופרת תחפושות יפות.

      לצערי איני יודעת לתפור וגם לא ניחנתי בחוש אומנותי... אז מזל שיש חנויות...

       

       תודה ורד.

      שני הורי היו ברוכי כשרונות בידייהם, והיתה המון עשייה בבית. 

      לעומת זאת, אצלכם בבית תופרים עוגות... כיף לא פחות!

       

       

      "תופרים עוגות"... חייכת אותי חיוך

        2/3/09 20:30:


      והבת שלי עוד לא החליטה למה היא מתחפשת...

              

       

        2/3/09 18:09:


      מעולם לא קניתי לילדי , ומעולם לא קנו לי תחפושת.

      תמיד מעשה ידי ובילדותי - מעשה ידיה של אמי.

      גם היא למדה תפירה, למרות שלא עבדה בכך,

      אבל הידע כנראה נשאר.

        2/3/09 16:46:

      האמהות שלנו ידעו לתפור וליצור קסמים (אמא שלי לא אהבה מכונות, ועשתה הכל ביד) וכך הייתי חצי לכלוכית וחצי סינדרלה בנשף, שולחן ערוך (עם כלים מפלסטיק התפורים על סדין) ולוח מודעות. ילדי הקטנים נהנו מיצירותיה של הסבתא השנייה שהייתה תופרת במקצועה ותרמה לילדי כובע של שפן וכובע של חתול ששימש גם בשנה שלאחר מכן את תחפושת השדון.

      אני מצידי מאד אהבתי לאלתר בכלום כסף כושי מטייץ שחור וצבע פנים עם חצאית רפייה שהגיעה אלינו בירושה ממקום אחר. רופא - עם חלוק של אבי ז"ל,לורד אנגלי עם צעיף שלי שהפך לעניבת פרפר, גלימה שחורה ששימשה שנה לפני כן את השדון, וכובע צילינדר - ההשקעה הכספית היחידה.

       

      הקוזק היה שנה לפני כן, באותם הבגדים - קוסם. הפעם רק צירפתי כובע פרווה שלי. והיה כמובן גם החייל (שאף הוא התגלגל אלינו בירושה) ואצלנו הפך בגאווה גדולה ל"אריק שרוני". אותו ילד קטן - היום שמאלן קיצוני, היה עושה הרבה כדי לשכוח מכך.

      ואי, אירה, הפעלת את בלוטות הזכרון שלי.

        2/3/09 16:21:

      איזו אמא משקיעה היתה לך.

      גם אמא'שלי היתה מכינה בכישרון את התחפושות שלנו (גם שלה ושל אבא).

      פעם אחת התחפשתי ל"שום-דבר". אבל את השום הכנו מראפיה.

      ופעם לאריה (עם כובע-ראש מלא רעמה)

      והורי התחפשו לכפתור ופרח ועוד רעיונות יצירתיים.

       

        2/3/09 16:11:

      איזה סיפור מקסים. ואני ישר מתעודדת כי הבן שלי היחידי שהלך לגן

      בתחפושת שמש שאמא תפרה לו וחשבתי שזו בטח עוד טראומה לרשימה :-) 

        2/3/09 15:19:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2009-03-02 15:14:29

      אם פעם חשבתי שחיי היו ברשותי וסיפורי ילדותי מיוחדים במיוחד, הגעת לקפה כדי לערער לי את ההרגשה, להרהר עמי בעבר ולקושש סיפורים קטנים מהבויידם המשפחתי.

      אני מתארת לעצמי את האבא הנגר שלך מלך הסוכות, גם אבא שלי היה נגר אבל המלכות שלו ושלי כבת המלך הייתה בל"ג בעומר. בימים שלפני המדורות כולם היו עבדים ונתינים מתרפסים...   . הלאה, פורים. כן הדברים שנתפרו מקרפ ומשאריות בדים היו תלבושות גרנדיוזיות שאף מעצב אופנה מודרני לא יצליח להוציא תחת ידיו.

      עם זאת אני חיבת לציין שהתחפושת הכי יפה שלי הייתה דווקא שק והרבה בוץ אדום שמרחתי על גופי, פני ושיערי. הייתי עבד ובידי אחזתי זרד מפוייח. זו הייתה תחפושת של צוק העיתים כי אימא הייתה בבית חולים אבל כנראה שההשראה  שכנה בבית.

       

      תודה אירה, אהבתי כל משפט. הלכתי רחוק למסע הפרטי שלי ואני שמחה ששיתפת אותי בשלך. 

       ותודה ניצה על התוספת שלך.

      את מזכירה לי רגע עצוב, פורים ראשון אחרי שאמי נפטרה, ולראשונה בחיי קניתי תחפושת, עבור בני שגם הוא זכה להינות מכמה מיצירותיה.

       

        2/3/09 15:16:

      צטט: אישה1 2009-03-02 13:29:00


      שני הוריי רופאים, אך טרם הומצא החג שהם עשויים לעזור ולתרום לו...(וטוב שכך לשון בחוץ).

      אצלינו תמיד הלכנו על חומרים שיש בבית, גם בגלל שבזמנו כמשפחת עולים חדשים לא ממש שפענו בממון, וגם בגלל האמונה שכך צריך לעשות.

      כמובן שהיו שנים שאחי ואני היינו מחופשים לכל דבר שקשור לעולם הרפואה- דוקטורים, אחים סיעודיים, פציאנטים בגבס וכיו"ב...

      לבנות היצירתיות שלי, לעומת זאת, יש כלל מנחה אחר: להתחפש לכיוון המקורי. ובכל שנה הן אכן מצליחות להפתיע ולהרשים מחדש. (בניגוד למרבית הנערות היום, שנדמה כי העיקר אצלן הוא לחשוף כמה שיותר איבריםצעקה).

      כך או ארחת, פורים הוא בהחלט מועמד מוביל לזכיה בחג הכי כיפי בשנה, שמאפשר לנו להיות מי ומה שאנו רוצים (או שלא קריצה).

       בבגרותי התחפשתי פעם לזונה. מעניין.

       

      אם פעם חשבתי שחיי היו ברשותי וסיפורי ילדותי מיוחדים במיוחד, הגעת לקפה כדי לערער לי את ההרגשה, להרהר עמי בעבר ולקושש סיפורים קטנים מהבויידם המשפחתי.

      אני מתארת לעצמי את האבא הנגר שלך מלך הסוכות, גם אבא שלי היה נגר אבל המלכות שלו ושלי כבת המלך הייתה בל"ג בעומר. בימים שלפני המדורות כולם היו עבדים ונתינים מתרפסים...   . הלאה, פורים. כן הדברים שנתפרו מקרפ ומשאריות בדים היו תלבושות גרנדיוזיות שאף מעצב אופנה מודרני לא יצליח להוציא תחת ידיו.

      עם זאת אני חיבת לציין שהתחפושת הכי יפה שלי הייתה דווקא שק והרבה בוץ אדום שמרחתי על גופי, פני ושיערי. הייתי עבד ובידי אחזתי זרד מפוייח. זו הייתה תחפושת של צוק העיתים כי אימא הייתה בבית חולים אבל כנראה שההשראה  שכנה בבית.

       

      תודה אירה, אהבתי כל משפט. הלכתי רחוק למסע הפרטי שלי ואני שמחה ששיתפת אותי בשלך. 

        2/3/09 15:14:

      צטט: ורד א. 2009-03-02 14:24:23


      זכרונות מתוקים!.

      חייכת אותי עם הפוסט המהנה שלך.

      התחפושת של שום דבר ממש מקורית. התגלגלתי מצחוק כשקראתי עליה...

      כיף שהיתה לך אמא תופרת שיכלה ליצור תחפושות כרצונך.

      גם סבתי ידעה לתפור והיתה תופרת תחפושות יפות.

      לצערי איני יודעת לתפור וגם לא ניחנתי בחוש אומנותי... אז מזל שיש חנויות...

       

       תודה ורד.

      שני הורי היו ברוכי כשרונות בידייהם, והיתה המון עשייה בבית. 

      לעומת זאת, אצלכם בבית תופרים עוגות... כיף לא פחות!

       

        2/3/09 15:06:

      צטט: *עדינה* 2009-03-02 13:28:40


      אני מקנאה באנשים שיודעים לתפור, לסרוג, לצייר, לנגר, לנגן ... פשוט מקנאה באנשים האלה.

      כל פורים אני תופרת לילדים שלי את התחפושת (לא ממש תופרת, לוקחת בד וגוזרת ותופרת ומה שיוצא יוצא), וכל פעם מחדש אני מקנאה במי שיש לו את הרגש והטאץ' הנכון לשים כל קפל במקום שלו.

      השנה למה את מתחפשת?

      שאנסה לתפור לך משהו?

      נשיקה

       

      עדינוש, בואי נסכם שכל אחד יעשה מה שהוא יודע...את תמשיכי לכתוב סיפורי זימה.

      ורגע של גאווה - בגיל עשר כבר ניגרתי ותפרתי.

       

        2/3/09 14:24:


      זכרונות מתוקים!.

      חייכת אותי עם הפוסט המהנה שלך.

      התחפושת של שום דבר ממש מקורית. התגלגלתי מצחוק כשקראתי עליה...

      כיף שהיתה לך אמא תופרת שיכלה ליצור תחפושות כרצונך.

      גם סבתי ידעה לתפור והיתה תופרת תחפושות יפות.

      לצערי איני יודעת לתפור וגם לא ניחנתי בחוש אומנותי... אז מזל שיש חנויות...

       

        2/3/09 13:29:


      שני הוריי רופאים, אך טרם הומצא החג שהם עשויים לעזור ולתרום לו...(וטוב שכך לשון בחוץ).

      אצלינו תמיד הלכנו על חומרים שיש בבית, גם בגלל שבזמנו כמשפחת עולים חדשים לא ממש שפענו בממון, וגם בגלל האמונה שכך צריך לעשות.

      כמובן שהיו שנים שאחי ואני היינו מחופשים לכל דבר שקשור לעולם הרפואה- דוקטורים, אחים סיעודיים, פציאנטים בגבס וכיו"ב...

      לבנות היצירתיות שלי, לעומת זאת, יש כלל מנחה אחר: להתחפש לכיוון המקורי. ובכל שנה הן אכן מצליחות להפתיע ולהרשים מחדש. (בניגוד למרבית הנערות היום, שנדמה כי העיקר אצלן הוא לחשוף כמה שיותר איבריםצעקה).

      כך או ארחת, פורים הוא בהחלט מועמד מוביל לזכיה בחג הכי כיפי בשנה, שמאפשר לנו להיות מי ומה שאנו רוצים (או שלא קריצה).

        2/3/09 13:28:


      אני מקנאה באנשים שיודעים לתפור, לסרוג, לצייר, לנגר, לנגן ... פשוט מקנאה באנשים האלה.

      כל פורים אני תופרת לילדים שלי את התחפושת (לא ממש תופרת, לוקחת בד וגוזרת ותופרת ומה שיוצא יוצא), וכל פעם מחדש אני מקנאה במי שיש לו את הרגש והטאץ' הנכון לשים כל קפל במקום שלו.

      השנה למה את מתחפשת?

      שאנסה לתפור לך משהו?

      נשיקה

       

        2/3/09 12:50:

      צטט: הדב מהיער 2009-03-02 12:28:36

      אני זוכר את החג מהצד השני של שרשרת הדורות.

      באחד החגים, לפני המון זמן, עלה הרעיון שהבן הגדול יתחפש לרובוט. 

      מיד הותקנה קופסת קרטון גדולת ממדים, ונעטפה בנייר כסוף.

      אבל הדבר העיקרי היה קופסת אלקטרוניקה על החזה של הרובוט, שהוכנה על ידי חבר-חשמלאי,

      ושניצנצה בשלל צבעים.

      למרות שעברו כבר כעשרים שנה מאז, אנחנו עדיין נזכרים באותה תחפושת.

       

       אין ספק שהבן של אבא שלו...

       

        2/3/09 12:28:

      אני זוכר את החג מהצד השני של שרשרת הדורות.

      באחד החגים, לפני המון זמן, עלה הרעיון שהבן הגדול יתחפש לרובוט. 

      מיד הותקנה קופסת קרטון גדולת ממדים, ונעטפה בנייר כסוף.

      אבל הדבר העיקרי היה קופסת אלקטרוניקה על החזה של הרובוט, שהוכנה על ידי חבר-חשמלאי,

      ושניצנצה בשלל צבעים.

      למרות שעברו כבר כעשרים שנה מאז, אנחנו עדיין נזכרים באותה תחפושת.

       

      פרופיל

      אירה ג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      קהילת משפחה וילדים

      קהילת משפחה וילדים

      אירה ג