האם אפשר באמת להגיע למצב של גירושים ידידותים

ברור שהתשובה טמונה קודם כל בנפשות הפועלות

ובטח גם בעבר המשותף שלהם

אבל אפילו אם התגרשנו  הילדים הם העיקר

שבמילא מעצם הגירושין איכזבנו אותם, ניפצנו להם חלום,

עירערנו את היציבות הבסיסית שלהם-התא המשפחתי

ועכשיו צריך לדאוג למערכת יחסים שפוייה

אבל באותה מידה שלא לגרום להם לציפיות

הם עוד מאמינים שאבא ואמא נועדו לחיות יחד לעד

הגבול בין הדברים דק ביותר

ועדיין צריך לחשוב גם על האני שלי ועל המשך חיי

כי הילדים יגדלו וישרדו את המשבר, אבל מה צופן לנו העתיד?

לאקס שלי יש בעיה עם זה שהמשכתי הלאה

למרות שהגירושים היו ביוזמתו ואני ניסיתי למנוע אותם-הסיפור מורכב

אבל ברגע שנסתם הגולל על חיי הנישואין שלי אני לא מתכופפת יותר,

פשוט המשכתי הלאה והשארתי את העבר מאחור.

צריך לעצור ולחשוב לפני מעשה ולא אחריו,

לא רוצה ארוחות שישי משותפות , לא רוצה בילויים משותפים עם הילדים,

והוא פתאום רוצה, חסר לו הביחד- טוען שזה למען הילדים

ערוץ התקשורת שלי עם הילדים חזק ביותר ואני מדברת איתם

וגורמת להם להבין בדיוק שאבא ואמא לא שונאים אבל פשוט

לא חיים ביחד יותר, אני מאמינה בכנות ופתיחות.

מבחינתי גירושים ידידותיים הם משהו כמעט בלתי אפשרי

אלא אם אין נפגעים בדרך...