לפני מספר דקות אימי מתקשרת שתזכה לחיים ארוכים ובריאים.

אני צריכה ששוב תכתבי מודעה, יש אזכרה לאבא שלך 11 חודשים, ואני שומעת את הקשיחות בקולה, מתאפקת לא לפרוץ...

בסדר אמא, בקול קר אני עונה כאילו המודעה הזו לא שייכת אלי.

מה את רוצה שאכתוב, איפה זה קורה, באיזו שעה...בסדר, אכתוב ואעביר למייל שמשיהו ידפיס, אני במיטה חולה.

תרגישי טוב והשיחה הסתיימה.

מה קרה לי, לא מבינה, האסימון ירד לי עכשיו אחרי שהיא סגרה.הכל עולה וצף, השעות הארוכות ליד המיטה, הגסיסה, החיוך האחרון, הדמעה שזלגה, הקריעה של החולצה, השבעה... חזרנו לחיים? ממש לא,אנחנו לוקחים איתנו את הכאב לכל מקום שאנחנו הולכים.

מצרפת מילים לזכרו ל אבי ז"ל שכתב אחי הבכור לסרטון שהפקתי ואיני מצליחה להעלות לכאן משום מה.

לראשונה בחייו נוצח / יגאל חביב