לני יקירי,
באשר לג'יין,
פגשתי אותה לגמרי במקרה ב"וושינגטון סקוויר"
ירד גשם דק ולה היה מבט של כלום בעיניים לגמרי ריק.
אמרתי לה "היי ג'יין רוצה לשבת באיזשהוא מקום?"
היא חייכה קלושות, שקלה בראשה, אבל לא בכובד ראש
ואז אמרה "בוא נדלג לאן שהוא"
רצנו בגשם הדק כל הדרך לרכבת התחתית,
וצחקנו, אני זוכר שעשינו פרצופים וקולות משונים...
היא שאלה לאן? ליטפתי את לחיה ואמרתי
"מה זה משנה..." ישבתי מולה ברכבת והבטתי בה.
שאלתי "מה קורה ג'יין?" והיא סיפרה לי דרך דמעותיה וגרונה שהשתנק.
אמרתי לה "זה בסדר ג'יין, מספיק עם הפרצוף 'הכל בסדר' תרוקני את כל המחסנית.
עטפתי אותה קרוב אלי ואספתי אותה אל ביתי. היה חם ונעים וברנדי.
כשנרדמה, לקחתי אותה אל מיטתי כיסיתי אותה ועשיתי לה שקט.
כי אתה מבין לני, פשוט רציתי לדאוג לה.
כשהתעוררה, חפרה באצבעותיה את מצחה, אמרתי לה
"עזבי זה מיותר, תחיי, לא בשבילי, לא בשבילו ולא בשביל ההורים שלך.
אם עשיתי לך טוב אז זה מה שזה שווה" היא חייכה ואחר כך צחקה ממעמקי הסרעפת שלה.
ואני רק "נגעתי בגופה המושלם במחשבתי..."
היא חזרה אליך ואני כבר הייתי בדרכי אל המסע שלי למדבר.
עוד הספקתי לפגוש אותה לפני...
היה בה משהו שביקש לבוא אחרי, חייכתי אליה, ונתתי לה קווצת שיער,
אמרתי לה, "הייתי נותן לך את כל הקרקפת...אבל אני צריך אותה כדי לצאת למסע שלי."
אני חי בשקט לני, החושים שכהו התחדדו כאן במדבר,
בדקתי כאן את כל התהומות שלי וניקיתי את ניו יורק ממני.
לפעמים אני קופץ לבר המקומי משחק פול עם החבר'ה אולי איזה בירה...
אבל כבר בלתי מזיק, לא לעצמי ולא לסביבה.
ואתה לני יקירי, האם קיבלת את ג'יין אל חיקך?
האם נשארתי ביניכם?
האם היית נדיב כלפי ג'יין כמו שהיית נדיב כלפי במכתבך?
שלך,
ווילי
נ.ב. המעיל הכחול נמצא על אחד מחסרי הבית בכניסה לרכבת התחתית, הוא לא שייך למדבר ולא שייך לי...
אפשר לקרוא מכתבים ללני גם אצל:
- פרח 1 - ש.ת. - כש-רונית - ענת - מגדל השן - מנוע שקט - קובי - אילן |