"לכתוב כאילו אין מחר,

לגמוע מילים הנובעות מנביעת הקיום,

להרגיש אותן נקבות בהדרגה עד מלאות חונקת

ולשחררן בפרץ המלבלב את עוצמתו."

ייחודה של הכתיבה מתפתחת ממורכבות חוויתית ועומק נביטתה,

היכולת לאחוז בעט/מקלדת ולעצב מילים לתוך תבניות מורכבות,

מאפשרת דרגת תקשורת המזינה את מעגלי היצירה.

דיאלוג פנימי המאמן את שריר האינטואיציה

נבנה בין חלקי החשיבה הקוגניטיביים,

לבין אזורי היצירה הרגשיים/יצריים.

ידע + חוויה = אינטואיציה

כשתקשורת זו מתורגלת בתוך מסע מתוכנן היטב המתמודד עם מסוכות הקושי,

צומחת התנהלות ספונטנית המאפשרת כתיבה יוצרת.

כמו כל אימון, גם זו, דורשת מחויבות והתמדה

ונאמנות בלתי מתפשרת לאמת הפנימית השואפת להגשמה מוחלטת.