בּקושי
משב של רענון ,
ציוץ הדרור על העץ
לא יפסיק את נביחות הכלב
בּאוזני מי שעובר,
אך השכונה כבר מוכנה
לשלוות השבת.
אתה אוהב לאט,
כמו הנרות שתמיד על השולחן
בּשעה הקבועה
והשלהבת לא זזה
גם כשהדלת פּתוחה.
רק הריח,
ריח הלילך ליד הקיר
משכּר כל מי שבּא.
אתה לא משכּר,
אתה כמו מים צלולים בנחל
מפכים לאט בימי קיץ חמים.
לשתוק איתךָ שם על הספסל,
להניח ראש על ברכייךָ
והגפן כבר מתחילה
להיות ירוקה,
אולי נושיט יד
בעוד חודש
ונקטוף ישר אל הפּה
ענב לך
ענב לי.
מריחה את הקיץ |