היום שוב באופן מפתיע הייתי מדוכדכת. עברתי יום רצוף תלאות וייסורים שקצרה היריעה מלפרט. לקראת סוף היום נזכרתי שוב שבקרוב אהיה בת 26 וטרם הגשמתי את עצמי. בשנה הבאה אני מתחילה ללמוד משחק וכשאסיים אהיה בת 29. פאקינג 29!!!

בטח יש קוראים  וקוראות שחושבים כרגע שאני ילדה חצופה ושאין לי זכות להתבעס על גילי הזאטוטי אבל מבחינתי אני בפיגור חמור אחרי השאיפות שהצבתי לעצמי. אני לא מתחרטת על שום דבר שעשיתי עד כה אבל איך לעזאזל עבר לי הזמן ככה? זו פשוט שערוריה!!

בקיצור הייתי שרויה בדכדוך ולמזלי ה MP3 שלי בא להושיע וצלילי האמברלה אלה אלה ממש שיפרו את המצב רוח...

אחר כך שמעתי קצת Mika ואז בכלל הייתי מאושרת מאוד מאוד.

עכשיו אני רגועה ונינוחה.

על אף שהפוסט הזה לא עושה רושם של בעל עומק, הומור ואו חשיבות, בכל זאת נראה לי שיש כאן ממצא מרתק על המיינד האנושי: מסתבר ששירי הפופ הקלילים האלה עושים נפלאות לנפשם המיוסרת של הבריות.

מישהו חייב לחקור את העניין הזה....