פרק ראשון : http://cafe.themarker.com/view.php?t=884796

פרק שני:     http://cafe.themarker.com/view.php?t=897848

מצאתי את עצמי יושב בראש כיפה ארכיטקטונית מושלמת. אבן הראשה של הכיפה הייתה שקופה ואנחנו הצצנו לאולם שבע של בית המשפט המחוזי.

"לא ידעתי שיש אולם שבע"

"בטח שלא ידעת, אולם שבע לא ידוע לפשוטי העם ועד עכשיו היית פשוט עם. היום אתה חודר אל מאחורי הקלעים של הקיום הרגיל, אל המציאות שמפעילה את המציאות המוכרת. אולם שבע, למשל, נועד למסחר".

"מסחר של מה"?

"של גזרי דין, זה בית משפט פה או לא"?

"מי סוחר בזה ועם מי"? הייתי באמת מבולבל לגמרי

"אין כמו דוגמה טובה, דרדלס. אולם שבע מיועד לנבחרים שסרחו. פעם הוא היה די נטוש אבל בימינו, אי אפשר למצוא כבר תאריכים חודשים קדימה". היא קרבה אוזניה משוכללת אל החלק השקוף שצפינו בו, כיוונה כמה כפתורים במחשב כף היד שלה והנה בקע קולו של הנשיא השמיני.

..."ויש לי גם תכשיטים מאד יקרים שאבי גנב מהשאה הפרסי. אני מוכן לתת הכול רק שכולם יבינו שה 'אלף' הזאת שקרנית פתולוגית".

"תסלח לי מאד, פרסי נואף ומלוכלך שכמוך" עלה קולה של הדמות שישבה בעמדת השופט. היא הייתה יפהפייה בלונדינית, אסופת שיער עם עקבי מסמר גבוהים ומבטא רוסי "כל מה שהיא אמרה זה אמת לאמיתה, ויש עוד עשר שמוכנות לספר מה עשית ועוד עשרים שעוד לא מספרות אבל גם הן יספרו".

"חשבתי על זה ויש לי רעיון, אנחנו נביא עוד עשרות של בחורות שגם יספרו עלי דברים שיתברר שהם לא נכונים ואז כבר לא יאמינו גם לאלו שבאמת זיינתי להן את הצורה". ברק  עלה מעיניו המבוהלות של הנשיא כשהוא נזכר איך הוא הראה להן את הזין הנשיאותי שלו.

"את לא חוששת שיראו אותנו כאן"?

"אי אפשר, מהעולם הרגיל אי אפשר לראות אותנו. אתה ראית פעם? העולם הרגיל נעול בתפיסה של אחדות הזמן והמקום. אצלנו אין אחדות כזו, אצלנו יש ריבוי. ייקח לך קצת זמן אבל אתה תבין."

..."זה כתר אמיתי ומאד יקר, תעזרי לי כבודה, אני מתחנן".

"אתה מוכן לשיתוף פעולה מלא איתנו"?

"בטח, אני מוכן לכול'.

"טוב. שומרים, קחו לפרסי לצילומים. אבל אני רוצה משהו ממש, ממש מביך שלא תהיה לו שום אפשרות להתחרט",

מול עיני הנדהמות צילמו את כבוד הנשיא בתנוחות מביכות כל כך שהשופט עם הצלופח נראה כמו אימא טרזה. הלבישו אותו בבגדי תחרה, ביריות, נעלי עקב. צילמו אותו עם ילדים קטנים, בעלי חיים, גברים. ממש תיאטרון אבנגרדי במיטבו. הייתי מוקסם. הוצאתי את הנייד וצילמתי. הכסופה הביטה בי בהערצה.

"אתה גאון, דרדלס, גאון".

"בעולם הרגיל נוכל לראות את התמונות"?