כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    i,blogger

    סיפורים, חלקם מציאותיים,
    רעיונות, חלקם סודיים,
    חלומות, חלקם ממש חלומיים.

    פוסטים אחרונים

    ארבעה

    31 תגובות   יום רביעי, 25/7/07, 21:42

    אמא ואבא שלי אומרים תמיד שאני מתעורר מוקדם מדי בבוקר, ושאני אשתוק ואתן להם לישון עוד קצת, ושהם עייפים. אבא שלי קורא לזה נדנודי שינה, וזה מצחיק אותו. אבל הבוקר זה בכלל לא הפריע להם, כי הבוקר התעוררתי בבית של סבא שלי שמוליק. אני מת עליו. הוא הכי בעולם. והוא כל הזמן לבד, אז כיף לי לפעמים לבוא לישון אצלו, כי אז הוא צוחק הרבה. הוא לבד כי סבתא נעמי טסה לשמים, ואבא ואמא לא יודעים מתי היא תחזור.

    בעצם, סבא שמוליק לא ממש לבד. יש לו ארבעה כלבים: בוני, לאקי, סילבר, ושולי. שולי זה שם של כלב בן. וסבא שמוליק כל הזמן לוקח אותם לטיולים בדיוק באותו מקום. ככה הוא מטייל עם ארבעה כלבים והמון רצועות. ויש ברחוב ספסל שהוא תמיד עובר לידו ועוצר קצת. פעם הוא סיפר לי שהוא ישב פה הרבה שנים עם סבתא נעמי, עד שהיא טסה. כל הכלבים שלו מכירים את הספסל הזה, ורק שולי מנסה לעשות שם פיפי לפעמים, וסבא ממש כועס עליו.

    והכי כיף אצל סבא זה שהוא מרשה לי לקום מוקדם מדי. הוא רק לא מרשה לי לגעת בדברים שלו אם הוא עוד ישן, והוא גם לא מרשה לי לעצבן את הכלבים שלו. אז בבוקר הוא ישן המון. ואני שמרתי על השקט. שיחקתי עם המשחקים שלי. אחר כך רציתי לעצבן קצת את הכלבים שלו, אבל להם בכלל לא היה אכפת ממני. הם שמחו שסבא ישן, וטיפסו על המיטה שלו למרות שאסור. צריך להעניש אותם. אחר כך הייתי מאד רעב, אז אכלתי המון ענבים. וגם המון זיתים. וסבא כל הזמן המשיך לישון. ולא רציתי להדליק טלוויזיה כדי שהוא לא יתעצבן. שעמם לי מאד מאד. ובסוף היום אמא שלי באה מהעבודה, וסבא המשיך לישון, והוא בכלל לא רצה לפתוח לה את הדלת. אז שמתי את הפה שלי קרוב לדלת וצעקתי לאמא שלי שסבא ישן, ושהוא לא מסכים לפתוח את הדלת.

    ואחרי כמה זמן הגיעו שוטרים ונכנסו מהחלון.

    כפיר
    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/5/10 12:27:


      וואו...

       

      אין לך מושג איזו צמרמורת עשית לי!!!!

       

       

        5/5/10 00:04:


      גם אם לקראת הסוף הבנתי לאן זה הולך, התעקשתי להשאר אופטימית

      אבל אצלך כנראה אין הנחות.

        6/7/09 09:31:
      אווווי מסכן:(
        18/3/09 16:06:

      צטט: ♥ניתי♥ 2009-03-18 15:19:16

      אין מילים כאשר קוראים את הפוסט הזה

      מצמרר...........

       

      ניתיייייי, מה את עושה פה? בחזרה ל-2009 בבקשה!

       

      ותודה :)

        18/3/09 15:19:

      אין מילים כאשר קוראים את הפוסט הזה

      מצמרר...........

        30/11/08 08:40:

      צטט: שוקולד מריר 2008-11-28 20:58:44

      יום שישי שאחרי טנקסגיבן

      המשרד כמעט ריק , כולם עדיין חוגגים

      ואני פה אחרי כל העבודה שהצטברה 

      יושבת וקוראת את כל הפוסטים הישנים שלא הספקתי לקרוא

      וחושבת

      למה אי אפשר לשפוך את כל הכוכבים אצלך ודי 

      קח את כל 1528 הכוכבים שלי אלייך

       

      מוכשר אתה.

       

      וואי וואי, שוקולדית, עד לכאן הגעת?  :)

      תודה ענקית לך על הקריאה והפרגון.

      תודה :)

       

        28/11/08 20:58:

      יום שישי שאחרי טנקסגיבן

      המשרד כמעט ריק , כולם עדיין חוגגים

      ואני פה אחרי כל העבודה שהצטברה 

      יושבת וקוראת את כל הפוסטים הישנים שלא הספקתי לקרוא

      וחושבת

      למה אי אפשר לשפוך את כל הכוכבים אצלך ודי 

      קח את כל 1528 הכוכבים שלי אלייך

       

      מוכשר אתה.

        3/3/08 01:08:
      איזו קונטרסט בין הצילומים המתוקים שלך לסיפורים המרים...
        2/3/08 22:43:

       

      סליחה

      לא יכולתי להתאפק.

      אז קילקלתי,אז מה ?

        2/3/08 21:50:

      פשטות יפה ונוגעת ללב.

      רציתי לתת כוכב וחשבתי:חבל.

      פוסט בשם 4 ,קיבל 4 .

      שאני אקלקל ?....

      אשמור לחמש.ואם מישהו אחר יעיז,

      אחזור גם אני.

        4/8/07 14:36:

       

      צטט: עדנה ויסלר 2007-08-04 12:12:29

      12:12

      אמרו לך שיש לך אובססיה למספרים?

      כן, כן, כבר אמרו לי את זה,

      אמרו לי את זה כבר 83 פעמים,

      לא יודע על מה הם מדברים...:)

       

        4/8/07 12:12:

      12:12

      אמרו לך שיש לך אובססיה למספרים?

        30/7/07 17:23:

       

      צטט: mania-na 2007-07-30 14:51:36

      כפיר... לולא הסיום המצמרר... כבר התכוונתי לשלוח אותך לכתוב ספרים לילדים. לדעתי, הבלתי מקצועית, אבל המשוחדת מאד (יש לי חולשה לנשמות טהורות כמוך), - יש בך ניצוץ גאונות!!

      והלוואי שיש לי כוכב, אבל קטנים עלינו הכוכבים, לא? כל מה שאנחנו רוצים זה להדליק את הניצוץ ולעשות את זה לאנשים, נכון?

       

      האמת היא שסיפרתי את הסיפור לילדים שלי, אבל עם סוף שונה כמובן.

      מניה - עם מילים כאלה מי בכלל צריך כוכבים?

      תודה שבאת.

       

        30/7/07 14:51:

      כפיר... לולא הסיום המצמרר... כבר התכוונתי לשלוח אותך לכתוב ספרים לילדים. לדעתי, הבלתי מקצועית, אבל המשוחדת מאד (יש לי חולשה לנשמות טהורות כמוך), - יש בך ניצוץ גאונות!!

      והלוואי שיש לי כוכב, אבל קטנים עלינו הכוכבים, לא? כל מה שאנחנו רוצים זה להדליק את הניצוץ ולעשות את זה לאנשים, נכון?

        28/7/07 22:04:

      מיתולוגית,

       

      אני לומד כל כך הרבה מהתגובות שלך.

      נכון, המתח לא פתור, הוא עדיין נמצא שם, מדלג מסיפור לסיפור.

      והלב מתכווץ...

       

      אבל ההקלה בוא תבוא, אני מבטיח.

       

      תודה לך!

       

       

        27/7/07 03:44:

      "...אני מת עליו..."

      כל כך משובח לראות שלא נופלים למלכודת המבוגר בכתיבה מתוך עיני ילד, משובח ונדיר.

      ועם כל זאת, מוקפד. בהחלט ניתן לראות את נגיעת העט של היוצר, נדנודי שינה למשל, המופיעים כבר בפיסקא הראשונה, מהדהדים היטב כאשר הכלבים עולים על המיטה של הסבא ומטלטלים אותה. כאשר בסוף הטקסט מתברר אשר נזרע לכל אורכו -  לעיתים אי אפשר לנדנד מישהו משנתו, אם זו שנת מוות.

      המבט הילדי (בשונה מהמבט הילדותי) משקף היטב את תחושת התום והרוך, והמבט המבוגר נגע בשפת הילד כדי ליצור כתיבה מרתקת.

      שאפו !

      ועם זאת, אותי מרתקים ההקשרים -

      על אחד שניים ושלושה - הגבתי ב-שלושה. המתח של שלושה, היוצר אלכסון, הוא מתח לא נינוח, מתח שלכאורה לא יכול לבוא לידי השלמתו, זו תנועה שכל אשר מי עוסק ב-חלל, בעיקר חלל בימתי מכיר בה.

      עכשיו הגיע הארבעה, והוא נושא על כתפיו עול לא פשוט - לפשט את המתח והכבדות של השלושה -

      והעול הזה הוטל על ילד.

      והאמת, זה מצמרר.

      כי כמה פעמים אנו נוכחים שוב ושוב שה-אין של ההורים, רוצה להתמלא דרך הילד. כל כך הרבה פעמים ילד הוא נושא ומושא כמיהת ה-יש הזוגי. ו-יש הרבה עם ילד, יש הרבה נדנודי שינה, מן התמלאות של עולם שכמעט נדם בפטפוט המשיב את כל אשר הספקנו לשכוח.

      אבל,

      ילדים רואים הכל, שומעים הכל ומבינים הכל, למרות שבשפתם אינם אומרים זאת כמו בשפתינו. וזה לב המתח של סיפורך זה - עד כמה הילד מיטיב ראות והבן, ומדבר בשפתו, והבוגר יודע לקרוא שפה זו - ומדבר בשפתינו ועם שפתו,

      שכן - אל מה הילד בסיפור נפקח ? הבוקר שהוא אוהב, פוקח את עיניו אל המוות. אל האינוּת.

      מכאיב לדעת, כמה עוד בקרים שכאלה היו לו, מבלי ש'מישהו' ימות, אבל בכל זאת ישתרר אובדן.

      אזי,

      המתח הנוצר עם השלושה בחלל, אכן לא נפתר ולא פתור. אולי לא היה יכול להיפתר מלכתחילה, אין מתח זוגי הנפתר על ידי שלישי או רביעי או ארבעה כלבים. גם לא עם ילד אחד תמים ויפה. אך לא רק זאת שהמתח אינו מגיע לידי שלמות, אלא שכאן הוא אף מושפף עוד יותר, כי נראה שלאינות הזו - אין באמת -חלל- שהיא כל כך חנוקה וחונקת עד כי אין אוויר לנשום אותו ולנשום בה.

      ואפילו,

      כמעט נמשחת כאן גזירת גורל, או נבואה תנכ"ית - "והבאתי בכם - על שניים, על שילשים, על ריבעים..." - - הנה בדיוק התפתחות סיפוריך - שניים קראנו, שלושה והנה הרביעי,

      ואם לא רוצים להרחיק לכת כדי כך - אז -  "על שלושה פשעים דיברה תורה - ועל ארבעה לא ידעתים" - כל המבנה של משלי - - רוצה לומר, שאפילו הסיפורים הם ריאליסטים ונוקבים, בכל זאת צפון בהם משום המשל, ומאחר ואת ספר משלי כתב שלמה, והוא בדיוק השני מבין ספריו - הרי שהראשון הוא אולי שיר השירים, אבל שניים שלושה וארבעה הם כבר משלי - חכמת אמצע החיים (ואמצע - הוא תמיד חיתוך)...אם יהיה חמישי - הוא כבר יהיה קהלת...(והאמת היא שקהלת כבר מהדהד למן השני - הבל הבלים הכל הבל...)...

      מורכב לקלף את רובדי סיפורך -

      כראוי לספרות איכותית.

      תודה...

        26/7/07 21:38:

      וואו

       

       

       

      כמה עצוב

        26/7/07 20:15:

      נוגע ועצוב בעיקר כיוון שנכתב בתמימות שכזו

        26/7/07 20:11:
      סיפור עצוב ויפה. מאוד אהבתי!

      הטוויסט בסוף לגמרי תפס אותי בהפתעה, לא ציפיתי לסוף זה.
        26/7/07 12:10:

      אהבתי מאוד.

      קבל את הכוכב החמישי שלך.

       

      בהצלחה.

       

      גיל

        26/7/07 09:32:

      נו מיכל -

      תודה! אני עובד על זה... קורץ

       

      פרנקל -

      תודה! אני שמח שזה מצא חן בעינייך.

        26/7/07 09:30:
      נילוש - כמובן שתודה על הכוכב!
        26/7/07 09:29:

      עולמית, process, נילוש -

       

      תודה!

      האם אפשר לקנא במבט הנאיבי של הילד על העולם?

        25/7/07 23:37:

       

      מצויין!

        25/7/07 23:22:

      ככה ביום בהיר צצת

      ואתה חושב שנעבור על זה בשתיקה

      אם לא נקבל מה שאנחנו רוצים בקרוב

      יהיה לנו קשה

      רחם עלינו

       

      ותפרסם מהר אתה חמישה

       

      אתה גדול 

        25/7/07 23:00:

      וכמיטב המסורת (טוב, אז מה אם את שלושה פספסתי..):

      כוכב :-)

        25/7/07 22:55:

      מצטרפת לקודמיי:

      "מצמרר, עצוב, נאיבי, עמוק"

      כתוב מדהים..

      כפיר, אתה לא מפסיק להפתיע..

       

        25/7/07 22:48:

      כפיר, קטע נאיבי לכאורה, אבל בעצם עמוק וחזק.

       

      אם לאיכות הזו אתה מגיע ב-4, מה יהיה בהמשך?

        25/7/07 21:50:
      כפיר, זה מצמרר ועצוב כל כך.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      כפיר דן-ארי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין