יד גרומה נשלחת רחוק , רוקדת בחשכה,

בדואט תאומתה מאתרת מיקומה ,בהתאמה.

שריר זרוע מתנפח לו ,תורם את מיתריו,

ושתי גבנונית גב עולות ויורדות  בקצב הנגינה ,

אוחזות את אידרת הגב ,שהתבלטה.

ויצרה חורים תואמים של עור שנפרם לתוכה ,

מושכת אליה מתניים צרים,לבנים

שבורקים את הדממה.

ותיבת תהודה של כינור מתעגלת משם,

עולה ויורדת

עולה ויורדת

עולה

בגמישות  רכה של גלים,

בים סוער ,בסלאוו מושן בסרט  שצולם בFילים ישן,בשחור לבן.

כוריאוגרפיה של תשוקה.

אבוב משתתק מחפש צעדי ריקוד

אולי ואלס או טנגו

מינואט,מאתר את דרכו לדואט.

מוצא,מאתר,מברר

עוד לא מתחבר

לסולו של הכינור.

מעביר בקצות קדושה את הרטט ,מחפש איפה נגמרת

תיבת התהודה .

מעגל כאומן את המותן ,

מפסל מחדש .

מצייר עצם עצם בהידרה,

עולה ויורד בעור שפרמה,

מגלה את שריר הזרוע

שנע  לו בהתמדה

מתרפק על כפות ידים שהתרחקו להן

לקצה המיטה,

ופורט,

עם שישים כינורות

מקהלה ענקית

מוצרט,שוברט,היידן,טציקובסקי, סטאקטו ואדטו,

את הדרך

לבפנים.