לטעמי, הכוונות האמורות לבנות בכיכר המדינה הם טיבם העיקרי של כל אותם גורמים שדרדרו את חברתנו ואומתנו לאותו דיר חזירים שבו אנו חיים היום. התרגלנו אומנם, אך לפעמים אנו שוכחים כי תקופת הצנע נגמרה מזמן. בבנייה הפרטית הפנימו זאת מזמן, וניתן לראות זאת בפרויקטים רבים כמו הקניונים הרבים, מגדלי עזריאלי, אקירוב, מגדלי הבורסה, ובתי מלון ספורים. אך מה עם הבנייה הציבורית? לא יתכן שכל פעם שיתכננו פרויקט ציבורי כל שהוא התוצאה הסופית תיראה כמו מקלט אטומי משודרג. יש לכם את פארק הירקון? אז תשתקו.. אומרים לנו, אך מה לעשות עם ישראל אוהב לטוס הרבה, ותר רבות את בירות העולם היפות, חוזר לו לביתו ומה רואות עינו? כיכר המדינה, אחת הכיכרות המיוחדות בארץ ובתל אביב, בעלת יופי ומיקום ייחודי, ששימשה שנים רבות ככתובת יוקרתית וגם כגן ציבורי נרחב לתושבי העיר הולכת להיהרס ולהיעלם לתמיד. הכוונה להקים על הכיכר מגדלי מגורים יוקרתיים, הולכת יד ביד עם הקו החדש של חולדאי להקים מתחמים סגורים לעשירים, על חשבון קרקעות ציבוריות או כיכרות מרכזיות. במקום להכיל חשיבה ייחודית, לבדוק מה יכול כן לעבוד בכיכר היפה הזו, לשמר את המרקם הציבורי שלה ועם זאת לממש את ערכה הקרקעי לבעליה, לבדוק תכניות שכן יכולות להכיל את כל אלה ולעבוד. ויש הרבה אפשרויות. אחת מהם שאגב נעשתה בבירות היפות בעולם, כמו פריז לונדון וניו יורק,  היא לשמור על הכיכר או מקסימום לבנות מסביבה טבעת צרה מסחרית, של חנויות יוקרה, להניח מעל הכיכר כיפת זכוכית עצומה, וכך בעצם לשמר את הפעילות הנוכחית שלה ככיכר ציבורית, ולבנות מתחתיה מרכז מסחרי עצום בלב תל אביב. לדוגמת הקרוסל בפריז. אז נכון, כיכר המדינה היא לא הלובר, אך מבחינת הערך שלה לציבור הוא לא פחות מזה. כך אנו בעצם משדרגים את הכיכר ויוצרים כתובת שתפרסם את העיר ברחבי העולם כולו. אך לצערנו שודדים אותנו מכל עבר מעברינו, מגנינו, מארמונותינו ובתי מדרשינו. הדוגמא הכי קלאסית היא הרס הגימנסיה הרצליה ובניית מגדל שלום במקום. שומה ענקית על פני העיר תל אביב יפו. בניגוד למגדל אייפל בפריז, שעורר התנגדות רבה בזמן בנייתו. גם בעוד מאה שנה המגדל הכל כך מכוער הזה לא יראה יותר טוב. ספק עם בכלל יהיה קיים. למה כל בניין ציבורי במדינת ישראל צריך להיות יצוק מבטון ולהיראות כמו קובייה מעוכה וללא כל ערך אדריכלי, ארכיטקטוני? לדוגמא נוספת, ראו את בית אריאלה. הספריה הגדולה בתל אביב, עיר היהודים הנחשבים לעם הספר, וראו היכן שיכנו את הספרים שלנו, במבנה שנראה כמו מקלט שכונתי על סטרואידים. אולי הגיע הזמן להתעורר מהשוק שלנו, לצאת ולהריח את הפרחים באיי התנועה, (שגם עליהם כבר זוממים להקים מגדלים), לנער את קברניטי עירנו, ואדריכלנו ולומר להם: עד פה!

 מגיע לנו מבנים יפים יותר, מגיע לנו שטחים ציבוריים מטופחים יותר, מגיע לנו מוסדות היסטוריים נוצצים ומעוררי קנאה. אל תשכחו שבזמן המהפיכה הצרפתית, אולי העם הצרפתי ערף את ראשו של המלך אך בוורסאי לא העזו לגעת. בניינים הם סמל לחוזק העם, סמלים לשלטון, חוסן העם ועושרו, ומקור לגאווה. במה אנו יכולים להתגאות? בעזריאלי? באקירוב?

אני אסתכן ואומר משהו שנוי במחלוקת. אנו צריכים בניין שנוכל להתגאות בו. שיהווה סמל אמיתי לתקומת העם היהודי בתקופה המודרנית. האם ידעתם, כי בשנת  363 לספירה,  הקיסר הביזנטי יוליינוס הכופר יזם את בנייתו מחדש של בית המקדש בירושלים? הפרויקט שהיה בהסכמתו המלאה של העם היהודי יצא לדרכו והחלו העבודות בהר הבית למה שלכל הדיעות היה בניית בית המקדש השלישי !!. עם מותו של הקיסר העבודות הופסקו ומה שיש באתר היום אנו יודעים. אז לפני שכולם מקבלים עווית ומתפלצים, לא אנחנו לא הולכים להרוס את אל אקצה, אך גם לא חייבים להמשיך להתגאות במפלצות בטון. צריך להוציא את הגאווה הלאומית הרמוסה שלנו מהכנסת, (עוד מקלט ציבורי גדול במיוחד), ולהתחיל לבנות ובגדול!