היי,

מזה זמן לא מועט לא כתבתי והנה הגיע הזמן לשתף את הקהל בחויה נוספת מימי הדייטים.

לדאבוני, השם חסך בחומר ביד היוצר ויצאתי רק מטר שבעים וכמה בודדים. יתר החומר נשאר להמשך השבט...

עם גובהי זה, הממוצע יש לומר, עלי להתמודד בשטח הבוצי של הסצנה ועלי להתחשב בו בחיפושים.  כמו גם העובדה שרבות מאלה שצפו בתמונתי ,שפיארה את הפרופיל  שלי באתרים השונים, התחשבו בו, ובטח חלקן אמרו "אוף, אילו רק היו לו עוד כמה סנטימטרים.." - סוג של Wishful thinking, אבל תרשו לי.

היו לפחות שלוש עלמות שממש לא נרתעו, למרות היותי סמוך ובטוח שתמיד המשיכו לחלום שהן רוצות למצוא גבר חלומות הנושק ל-190 ס"מ...

אלה, כאמור , לא פסלו, העיזו ונהנו. למרות החוסר בסנטימטרים. הרי כיום, כל אישה משוחררת תרשה לעצמה להראות גם ליד גבר נמוך ממנה, ראו בוהדנה ובבו, וזה לא שיש לו כסף...

למרות כל זאת ועל אף העובדה שצעדתי זקוף, כמו שאף פעם לא צעדתי, ליד מספר עלמות חן תמירות, אלה בסוף חזרו לחלום על גבוהים ממני ומסיבות שרק הגובה יכול להסבירן החליטו אפילו לא לתת צ'אנס לדייט נוסף.תופעה אותה התחלתי להבין רק מאוחר יותר.

ככה זה כשתובנות הקשורות לרווקות מחלחלות לאט...אך פחות לאט מקצב מציאת החתנים.

אני נוטה לחשוב שרק הגובה היה בעוכריי מהסיבה המאד פשוטה שבחורות בוגרת (כרונולוגית) ,משוחררות, עצמאיות, משכילות ,דעתניות  ועוד המון מעלות טובות, בוחרות לקבל החלטה אחרי (או לפני..) פגישה מוצלחת ,לטענת כל הצצדים, לפיה למרות שיש סיכוי להצלחה, אין סיכוי לדייט נוסף בו תיבחן התשתית למערכת היחסית העתידית.

אחת התשובות שנתתי לעצמי בנושא היתה כזו שבסוף גרמה לי למצוא את אהבת חיי. עד לחשיפתה ,  שלדעתי תקומם חלק מכן, עוד יש לי מה לספר ולשתף, תמשיכו לעקוב.

Datez