כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    צבוע, אריה ונימיה

    19 תגובות   יום שלישי, 3/3/09, 19:40

    מישהו שיחרר את החיות ובכל פעם שניסנו לסגור את הדלתות מצאנו שיד נעלמה שבה ופתחה חריץ באחת מהן. השעה הייתה מוקדמת ובפרוזדור שסביב החדר הגדול שררה דממה של בוקר. הציפורים עוד לא התעוררו ורק הטווס מן החצר המרוחקת השמיע מדי פעם אנחת יקיצה. הסתובבתי יחף על השטיחים האפגניים שכיסו כמעט כל מטר בבית האחוזה. הרעיון לתת לחיות בר לפסוע על השטיחים לא היה כל כך מקובל על בעל האחוזה ועל כן סגרו אותן למשך הלילה בחדר הגדול.   

    היה להם בר משקאות, פסנתר כנף ופינות הסבה. שולחן קלפים ושולחן ישיבות רחב ידיים המואר במנורות זכוכית ירוקה. מספר שולחנות צרים שנראו יותר כמו מדפים, בלטו מהספריה הענקית שהקיפה את כל החדר. בכל פינה ראית ספרים, כריכות עור של אינצקלופדיות ישנות ומעל לכל היו תלויים ראשי צבאים, איילים וכמה שועלים מפוחלצים. בלילה, היו סוגרים שם את החיות. מנגנון חשמלי מתוחכם היה משמיע זמזום רציף בזמן שהדלתות נסגרו אך מישהו חיבל כנראה במנגנון.  

    מדובר בחיות פראיות ועם כל הכבוד לזה שהן גדלות בבית עם אנשים יש להם אינסטינקטים של חיות טרף. במיוחד בלילה. גם האריה, גם הצבוע וגם הנימיה משוטטים על ריצפת העץ וציפורניהם משמיעות חריקות של אי נחת. בין האריה לצבוע לא שוכנת חיבה גדולה והאחרון משתדל לשהות רחוק ככל האפשר מן האריה החצי ישנוני. את הנימיה, שבאופן טיבעי יכולה הייתה לשמש לו ארוחה, הוא מפחיד עד מוות בנסיונותיו המגושמים לשלוף אותה בציפורניו החדות מתחת לספה. אך הבוקר הופרה השלווה ופחד השתלט על המעברים.

    הדלת הפתוחה למחצה בישרה רעות. אם אחת החיות יצאה החוצה מרבית הסיכויים כי האחרות חמקו אף הן. הפעלתי את פעמון האזעקה. פעמון עופרת יצוקה המכריז על מועדי ההתכנסות לשעת התה ובשום אופן לא נועד להכריז על מצבי חירום.  בעל הבית, איש מכובד שקרחתו מבצבצת היה הראשון להגיע. לשאלתו עניתי כי אין זו שריפה וריח העשן מגיע מעבודת הגננים בגינות האחוזה.  כשאמרתי שמישהו שיחרר את החיות, הוא  מיהר להיכנס לחדר הגדול ואמר בקול סמכותי, סגור עלי את הדלתות, אני יודע מה לעשות.

    מיהרתי אל דלפק הבקרה בו מצויים המתגים וסגרתי עליו את הדלתות.  למרבה האימה, רק אחר כך הבחנתי, כי מחוץ לחדר, ליד הדלפק ממתינים לי צבוע, אריה ונימיה . הם חיכו לרגע הזה. ממתינים לשניה שאפשיל מבטי והם, משוחררים לגמרי מכל רגשות אשמה, יתרוממו להסתער לעברי. עצמתי את עיני והתחלתי להתפלל. מה נשאר לי לעשות?

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/3/09 23:21:

      צטט: פראshoot 2009-03-04 23:10:28

      כן, זה מה שקורה כשמשפילים מבט. לא מבחינים שנמר הופך חברבורותיו (רק ברוורס במקרה הזה). לכן משתדלת להסתכל להכל בלבן של העיניים.

      ואני רק תוהה למה בעל הבית עשה לך את זה.

      אח, בעל הבית, את מכירה אותו. כולנו מכירים. כל פעם מישהו אחר אבל מאותו השטנץ. אוהבים לחיות טוב. לא מוותרים על הדמנויות. מחבקים אותך בשתי ידיים. הפה שלהם תמיד מלא. אוהבים כוח. חולים עליו. בלי בושה.

       

        4/3/09 23:10:

      כן, זה מה שקורה כשמשפילים מבט. לא מבחינים שנמר הופך חברבורותיו (רק ברוורס במקרה הזה). לכן משתדלת להסתכל להכל בלבן של העיניים.

      ואני רק תוהה למה בעל הבית עשה לך את זה.

        4/3/09 09:14:

      צטט: יואל עיני 2009-03-04 08:53:14

      צטט: צבע השרב 2009-03-03 21:57:51


      דמיון בריא...

      אמיתי, הכל.

       

       

      ברור. לא התכוונתי שזה דמיוני. אלא מדמה...

      לכן אמרתי דמיון בריא (וחייכתי לעצמי)

        4/3/09 08:58:

      צטט: אפי גבזו 2009-03-03 23:32:41

      צטט: ים סוף לוי 2009-03-03 23:06:12


      עופרת יצוקה מה?!... שד אתה. שד משחת

      לא חושבת שיש לך מה לדאוג מהחיות.

      :))

      פיספסתי תובנה? כנראה. אני חושב שיש מה לדאוג מהחיות.

      אם בשכנינו הדרום אשקלונים מדובר, זה מעלה את הפוסט ב 16 דרגות מעלה. מעולה.

       

      היית עסוק בחנות הדגים.

       

        4/3/09 08:56:

      צטט: ים סוף לוי 2009-03-03 23:06:12


      עופרת יצוקה מה?!... שד אתה. שד משחת

      לא חושבת שיש לך מה לדאוג מהחיות.

      :))

      דברים שרואים מהדרום לא רואים מכאן. יפה קלעת יקירתי.

      חיות טרף מדאיגות אותי תמיד.

       

        4/3/09 08:55:

      צטט: מרוה אינדיגו 2009-03-03 23:00:11


      זה מזכיר לי את הסרט ג'ומנג'י אתה זוכר?

      רובין וילאם וקירסטין דאנסט, בטח זוכר. איזה לוח משחק היה להם.

       

        4/3/09 08:53:

      צטט: wonders 2009-03-03 22:35:00

      אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה של החיות,

      לצאת מאולם מפואר הכולל בר משקאות, פסנתר כנף ופינות הסבה.

      שולחן קלפים ושולחן ישיבות רחב ידיים

      למסע צייד לילי בו לא ברור מי הצייד ומי הניצוד...

      בהמות. לא מעריכים מה שיש הא?

       

        4/3/09 08:53:

      צטט: צבע השרב 2009-03-03 21:57:51


      דמיון בריא...

      אמיתי, הכל.

       

        4/3/09 08:52:

      צטט: אפי גבזו 2009-03-03 21:37:47


      יואל בעל החלומות..

      זה ידוע שפוחלצים סופם לחזור לחיים. יש להם מין מבט כזה של "חכו, חכו..". אני חושב שתבטל את הצ'ק לבעל הבית על לינתך במקום רדוף החיות הלזה. חוץ מזה.. תמיד תחזיק עצם בכיס הפיג'מה, זה ירגיע אותם כשיבואו. זה מה שאני עושה, כך אני ישן, עם עצם בכיס אחת וסוכר בכיס השנייה. סוכר זה לסוס שמבריח אותי על גבו מחלומות כאלו.

      אתה כמו שיבר ענק של המוביל הארצי, איך שאני קורא אותך..סכר דגניה שלי מתנפץ והמים שוטפים לי את הקלבסה. איזה כיף זה.

       

      אחויה, יש לך זמן לתגובות? עם המשימה הזאת שלקחת על עצמך אני מחכה בשבילך שיגיע כבר פורים!

      עצם וסוכר זה רעיון מעולה...

        4/3/09 08:50:

      צטט: מושכת בעט 2009-03-03 20:25:03


      באמת לא יודעת, אבל אשאל את החתולות שלי ואחזור אליך,

      למרות שלא נראה לי שהן זוכרות משהו בעניינים שכאלה...

      זה בגנים שלהן, הן זוכרות.

       

        4/3/09 08:50:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-03-03 19:52:57

      לפעמים תפילה היא כל מה שנשאר לעשות. 

      איזו כתיבה...קוראת ומקנאה, קנאה ירוקה כזו, ללא שום בושה. 

      מי שמדברת על כתיבה.

       

        3/3/09 23:32:

      צטט: ים סוף לוי 2009-03-03 23:06:12


      עופרת יצוקה מה?!... שד אתה. שד משחת

      לא חושבת שיש לך מה לדאוג מהחיות.

      :))

      פיספסתי תובנה? כנראה. אני חושב שיש מה לדאוג מהחיות.

      אם בשכנינו הדרום אשקלונים מדובר, זה מעלה את הפוסט ב 16 דרגות מעלה. מעולה.

       

        3/3/09 23:06:


      עופרת יצוקה מה?!... שד אתה. שד משחת

      לא חושבת שיש לך מה לדאוג מהחיות.

      :))

        3/3/09 23:00:

      זה מזכיר לי את הסרט ג'ומנג'י אתה זוכר?
        3/3/09 22:35:

      אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה של החיות,

      לצאת מאולם מפואר הכולל בר משקאות, פסנתר כנף ופינות הסבה.

      שולחן קלפים ושולחן ישיבות רחב ידיים

      למסע צייד לילי בו לא ברור מי הצייד ומי הניצוד...

        3/3/09 21:57:

      דמיון בריא...
        3/3/09 21:37:


      יואל בעל החלומות..

      זה ידוע שפוחלצים סופם לחזור לחיים. יש להם מין מבט כזה של "חכו, חכו..". אני חושב שתבטל את הצ'ק לבעל הבית על לינתך במקום רדוף החיות הלזה. חוץ מזה.. תמיד תחזיק עצם בכיס הפיג'מה, זה ירגיע אותם כשיבואו. זה מה שאני עושה, כך אני ישן, עם עצם בכיס אחת וסוכר בכיס השנייה. סוכר זה לסוס שמבריח אותי על גבו מחלומות כאלו.

      אתה כמו שיבר ענק של המוביל הארצי, איך שאני קורא אותך..סכר דגניה שלי מתנפץ והמים שוטפים לי את הקלבסה. איזה כיף זה.

       

        3/3/09 20:25:


      באמת לא יודעת, אבל אשאל את החתולות שלי ואחזור אליך,

      למרות שלא נראה לי שהן זוכרות משהו בעניינים שכאלה...

        3/3/09 19:52:

      לפעמים תפילה היא כל מה שנשאר לעשות. 

      איזו כתיבה...קוראת ומקנאה, קנאה ירוקה כזו, ללא שום בושה. 

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין