דצמבר, לפנות בוקר, אני כותב,

אני לא יודע אם טוב לי או רע,

קר בניו יורק, אבל אני אוהב אותה,

אוהב לשמוע מוסיקה,

אולי הייתי צריך בית אחר, במקום רחוק,

אולי במדבר,

אני חי, איכשהוא,לא עושה דברים חשובים,

רוצה לשמור על עצמי,,

חשבתי לתעד את חיי, אבל זה לא נראה לי

חשוב ממש למישהוא,.

גין באה והולכת, לא יודע

מה להעניק לה, אולי תלתל, שתזכור אותי,

אני רוצה להיות ברור יותר

עם האהבה שלי אליה

ניסיתי להיות, ברור יותר, אני לא יודע,.....

וכמו תמיד,

אני במעיל הישן שלי, זה כבר הסמל שלי,

קרוע מרוב שימוש, בלוי,.

הרכבות באות והולכות, חולפות להן,

אני לא מוצא גם את לילי, אהובתי,

כל הנשים שלי נעלמות, שייכות לעצמן,

אולי אתן להן וורד,

אני נראה כמו צועני שגונב אהבות,

אני חושש שהן לא אוהבות אותי,

אני רוצה את אהבתן,

מתי אסלח לעצמי

ואשמח להיות מי שאני,

אני יודע שאני זקן,

מתגעגע לעצמי, שהייתי,

מנסה לסלק את העצב מהעינים שלי, מהלב,

יודע שלא אהיה כאן

לנצח.