חן הקוקייה
\"כדי לא לשנוא את בני האדם, אני מעדיף להתרחק מהם\"
ז'אן ז'אק רוסו
פוסטים אחרונים
- טרגדיות של חורף 26/1/12
- חרדתו של הגבר בשמלה הלבנה 10/11/11
- הלשעברית 23/9/11
- הנרדפות 8/9/11
- עזה כמוות חניה 1/9/11
- סלח לי, אתה רוכב על צווארי 11/8/11
ארכיון
כך ייעשה לערס
נתקלתם בערס מעצבן? קפדו ראשו, ויפה שעה אחת קודם
לפני שעה קלה חזרתי מהליכה ספורטיבית (במלרע) מהנה בחברתן של תמר האצנית ודבורית הדעתנית. והנה בעודי משלימה חוסרים במינימרקט הקרוב לביתי בשעת ערב נוחה, נתקלתי במכשול בלתי צפוי בדמות הערס הישראלי מזן הפריק הרסטאי. הערס היה מגובה בשני חברים תואמים ונעמד בתור לקופה כשפחית בירה בידו. אלא שהבחורה שהיתה לפניו בתור נזכרה שחסרה לה עגבניה להשלמת הקנייה. מכאן החלו העניינים להידרדר במהירות.
ערס רסטאי: הלו, גיברת, כדאי שתזדרזי. אין לנו זמן לחכות עד שתיזכרי בכל השטויות שלך.
בחורה (עדינת מראה) מתעלמת. קופאית מתעלמת. שני ערסים צוחקים. שני גברים נוספים בחנות מתעטפים בשתיקה נזירית.
ערס רסטאי (מעודד, ממשיך): ....כי את לא נראית כמו מישהי שיש לה מה לעשות היום. ולנו יש. אה? אין לך מה לעשות, נכון? כן, חשבתי ככה...
אני (מפציעה מהיציע): תגיד לי, גמרת תואר במגעילות?
ערס (מופתע, פונה אליי): מה את מתערבת? מי שאל אותך? מה זה עניינך?
אני (בנחת): זה ענייני, כי פה זה מינימרקט של אנשים שעושים קניות גדולות, ואם זה לא מתאים לך לחכות בתור, לך לקנות בירה בפיצוצייה.
ערס (מתעצבן): שתֶקי, שתֶקי, לא שאלתי אותך. אין לי זמן לחכות לה עד שתיזכר בכל הדברים. ואם יש לי פגישה בעוד רבע שעה?
אני: כן, אתה ממש הטיפוס של המנכ"ל העסוק שיש לו פגישה בעוד רבע שעה... גיבור על חלשות, אה? נראה אותך מציק ככה לגבר בגודל שלך!
בשלב זה החברים של הערס התחילו לצחוק.... הערס דווקא מאוד התעצבן. שילם על הבירה והלך תוך נהמות - מה שהתחלתי לכנות בביטוי החדש שאימצתי לי: 'נהמו נהמו עמי' (זה על העילגים שלא יודעים לדבר ורק נוהמים).
בקיצור, בניגוד ליאוש ולאוזלת היד שההרגשתי והפגנתי כשכתבתי את פוסטי לעצור את הזרימה, לאחרונה התמלאתי עוז ועזוז והחלטתי לעצור את הערסים בשטח עצמו. אתם מוזמנים לנסות את זה אצלכם - הנאה מובטחת.
בתמונה: אנימֶה, אנימציה יפנית
|
תגובות (198)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כל הכבֶד!
לשון חדה וביצים גדולות.
חבל שלא קראת בעיון, אני מעולם לא מעליב. באיזה חלק בדיוק העלבתי אותה? וציינתי מפאת כבודך.
האמת שכן הייתי שואל למה לקחת את זה קשה? יש לי כללים: אני לא זורק אבנים על השכנים, כי אני גר בבית מזכוכית.
הוי אומר, אם לא פגעת באף אחד אין סיבה שיפגעו בך.
ניפרד? כידידים? התחברנו ולא הרגשתי? התיידדנו ולא נותרו לנו חוויות משותפות להתרפק עליהן?
לפחות התחלת במשפט סבבה, שבזה אנחנו מסכימים, אין להסכמה זו תקווה להתחלה חדשה?
אולי בכ"ז?
"אני חושבת שכל אחד צריך להיות עם מי שמתאים לו וטוב לו. וזאת בלי שמץ של ציניות.
והיא לא צריכה להיות פחות סקסית ממני. יש המון בחורות סקסיות."
הופה הופה, רגע של צניעות היא לא צריכה להיות פחות סקסית ממני.
כן יש מלא בחורות סקסיות, זה נכון! (וביום יום שלי אני חשוף אליהן ללא הפוגה)
אבל במכלול, סקסית, נאה עד מעוננת חלקית, חכמה, אחות של...מר עולם, ופלפלית
וכשרון כתיבה וביטוי ואף גדול, זה יש רק אחת.
וזה יפה שאת חושבת שכל אחד צריך עם מי שבלבלבלה, וגם אני לא ציני
אך אני עושה את הבחירות שלי,
מיא, למדתי פעם סטטיסטיקה והסתברויות, ואני לא אומר לעצמי לי זה לא יקרה.
לקחתי בחשבון שיקרה שיסרבו לי, וכתבתי שזה ממש לא מבאס.
וזה רק בינך וביני (על מנת לחזור לנושא שבו אנו דנים)
אם אני הייתי לידך באותו מעמד במינימרקט, וחלילה היתה נפלטת לצ'ח
איזו מילה כלפייך, היית מבינה למה, חשוב לי לשמור עלייך.
היית גלוייה וסיפרת הכל על עצמך, על כל הג'נן הקריזות והקפריזות
התרופות והתרפיות, נדמה לי שרק מכות חשמל לא היו שם.
ובכל זאת את תשארי הדבר מבחינתי. ד"א אני חולה על המונה ליזה
זה אומר שאני חייב לפרוץ ללובר ולגנוב אותה, או שאני חייב לגור שם?
גם רחוק זה בסדר לי.
אל תדאגי, אפילו אמא שלי לא הצליחה לסתום לי כשהייתי בת שלוש!
אני חושבת שכל אחד צריך להיות עם מי שמתאים לו וטוב לו. וזאת בלי שמץ של ציניות. והיא לא צריכה להיות פחות סקסית ממני. יש המון בחורות סקסיות.
הלאה לסתימת הפיות!
שכל יש לך זה בטוח, ואני סמוך ובטוח, שבבוא היום את תסתמי ! תסתמי ביג טיים.
כי ההיגיון, הקומנסנס, והאינטואיציות הנשיות הגבוהות אצלך במיוחד, כך ינחו אותך.
ואם בשלשומי, ובאתמולי לא היית מבאסת. (וואלה התכוונתי לכל מילה כשאמרתי שהצתת בי אש)
גם היום זה לא מבאס לי ככל שיהיה.
החלטתי למצוא מישהי אולי קצת פחות סקסית וחושנית ממך, אך עם אף קטן יותר (שפחות נדחף)
ומדברת כיאה לגובהה.
אני יאמר שאת הבנת נפלא, זה אני שלא הסברתי נכון.
יש הרבה יותר מ-4 מצבים, אך אני לא בא לפרט מצבים, אלא עובדות.
1. דוחה את בטח שלא, (הרי חיזרתי אחרייך, ואני לא טועה)
2. שתוקה - ממש לא. (וזה בסדר אם יש לך מה להגיד)
3. סקסית בטרוף !
4. ברברנית (זה לא ביטוי שלי) בכמויות שלא היו מביישות את מתקן המיחזור בדודאים, (עדיף מלקרוא לזה מזבלה).
אכן המצב השלישי, הוא המצב בו את נמצאת, ואני לא מייעד לך כלום, נאדא, גורנישט, וואלו. nothing rien.
נכון להיום ולרגע זה שום דבר לא טורד את מנוחתי (אומרים מטריד לא?)
ספרתי אותך אז, וסופר אותך היום בעיקר בגלל מראך, ומהר מאוד בגלל כתיבתך והראש הטוב שלך. (אני לא משנה דעתי בנקל).
אבל שיתקי קצת, סיתמי את הפה מדי פעם. מדי פעם מדי פעם.
לא סובל שתוקה בשום מצב, דוחה, סקסית, אך אפשר מדי פעם למתן ולעיתים אף לשתוק.
אז מדבריך אני מבינה שיש 4 מצבים:
1. דוחה ומברברת
2. דוחה ושתוקה
3. סקסית ומברברת
4. סקסית ושתוקה
כשלמעשה רק המצב הרביעי הוא המצב שאתה מייעד לי, בעוד שהמצב השלישי הוא המצב שאני נמצאת בו, ואילו הייתי בשני המצבים הראשונים זה בכלל לא היה טורד את מנוחתך כי לא היית סופר אותי ממילא. הבנתי נכון?
מיא ממש במקרה הגעתי לפוסט הזה.
וזהו, סופית! את "פלברה" הרבה רוח וימבה צילצולים.
הגיחוך העצמי, אף גדול, כשמתגברים אז..., הביג סייז
תבוא לאחי, נו באמת, פתטי לאללה.
(מה הקטע שלך את לא יכולה להשאר כמו שאת- סקסית ושתוקה?!?!)
ערס אמיתי לא היה מרים יד על אישה. תאמיני לי,
וערס אמיתי היה בג'נטלמניות מוותר לבחורה בתור
ואף היה מנסה לחזר במקסימום עדנה.
אולי גם את היית זוכה.
ואתה קלמן אם אתה ערס אני אל קפונה
לפחות שדרג את השם שלך. קלמן = ערס ? בידרנת אותי.
וכן שתדעו כולם גם אני ניסיתי להתחיל עם מיא.
היא היתה אחלה, היא דחתה אותי בנימוס "לא כרגע"
היו לי איתה בדיוק 50% הצלחה,... אני רציתי והיא לא.
ערסים לא מבינים את זה...
וכל הכבוד על האקט. למרות שאני בטוחה שלי לא היה האומץ להגיב לערס ככה.
מי ?
מי ?
מי ?
מי יעשת את מיא עשת הבלתי מתעשתת??
אני נורא אואבת שמדברים על אסמול
ושמכל הבלוג שלי עם כל הדקויות של האישיות שלי מתייגים אותי כסמולנית והסמולנים נתפסים כמו איזה חלשלושים.
בו'נה - לא לשכוח שהסמולנים הקימו ת'מדינה הזאת ולחמו עליה, כן? מפא"י היו, לפי כל ההגדרות הרווחות כיום, סמולנים מניאקים - ובנגוריון היה אחלה סמולני שבעולם, כן?
דיקטטורים צריך לעצור? אלימות צריך לעצור? דמוקרטיה גם היא צריכה להגן על עצמה? סובלנות לאלימות מולידה אלימות? סמולנות זה לא ביטול עצמי ולא חולשה, כפי שימנים מפרשים אותו בטעות. שמאל, בכל העולם, שווה להומניזם, לראיית צרכיו של האחר כשווים לשלי, אבל לא על חשבוני. אבל לא זה הדיון כאן ואני גם לא פותחת אותו כאן.
את שמאלנית?
השמאל לא טוען ששימוש בכח מול כח רק יגביר את האלימות?
אני בטוח שהוא היה המום, חזר לביתו, בכה שעות ולא הסכים לצאת.
all that is needed for evil to thrive
is for good men (and women
to do nothing
סליחה אבל בנקודה הספציפית הזו, זה פשוט לא נכון.
קיבלתי מאורן, שמבין בנושא, ש"ללכת" בידיים חשופות מול סכין זה כמו להכניס יד למטחנת בשר.
ממש ממש לא מומלץ.
אוי, אני חולה על שימי, כפרה עליו -
הבטחנו זה לזו, ברגע של חולשה
שאם ניפרד נגמור את זה יפה....
הוא הגבר? זו גבריות? יפה, יפה. איש יקר. למה הוא כבר לא שר? פר, חסר לי הקול המאנפף שלו, והזרת, הו, הזרת....
אני האיר לעט שלא תסתנוורי כי זה רק דוגמית
http://www.celebplus.info/?p=82
לא אמרתי שה- מַאֲזָן שלו מתוחכם במיוחד או שהוא מֵאֲזֶן חכם במיוחד, אלא התמקדתי בחשיבותו של האיזון שהכיר בין ציפורי אהבה שכמותכן. את מתעסקת בשוליים, אני אומר לך...
די נו אני כבר בקטע של והדרת פני זקן
חכי...... :)
פחחחחחחח - ממש איזון. אתה מוצף בכאלה, הא? אתה מדבר על נוכלות ואני מדברת איתך על גברים רגילים לגמרי.
את חייבת להאיר את עיניי. אני לא רואה טלוויזיה.
כשהייתי ילדה קראנו להם פושטקים,אחר כך הם הפכו לצ'חצ'חים והיום ואין לי מושג מתי ואיך זה קרה הם הפכו לערסים.
גדלתי בשכונה מעורבת היו בה גם יורמים וגם פושטקים. הסתדרתי איתם. היה אחד שאפילו שמר עלי מהאחרים אולי בגלל זה הרשיתי לעצמי מאז ועד היום להטיף לאנשים כמו אלה שאת מתארת כאן. ואבא שלי נהג תמיד לומר יום אחד את תחטפי מכות,זה עדיין לא קרה:)
הוא עושה קיצורי דרך....לא משקיען
מה את אומרת על הגבר גבר שמוצץ אצבע
בשידור ישיר ויש לו אלפי נשים מעריצות ואוהבות!
את יודעת מה הדבר הכי חשוב שהוא כתב? שהוא מאזן בין העצמה עסקית ורוחנית. תחשבי מה היה קורה אם הוא מעניק משנה תוקף לצד אחד של המשוואה: אם נגיד הוא היה מעצים מאוד את הצד העסקי ומזניח את הרוחני, אז הוא היה ביזנס-מן מפואר, אך הרוחניות שלו לא הייתה משו לספר לחבר'ה, ואז כנראה שהוא לא היה שולח לך את המייל הזה, אלא עסוק בעבודה..
מצד שני, אם הוא היה מזניח את הצד העסקי ומעצים רק את הצד הרוחני, אז הוא היה מן שאנטי-באנטי שכזה - בטח כזה אסטרונאוט שגם אם היה רוצה לשלוח לך את המייל הזה - הוא לבטח היה שוכח את כוונתו...
אז תראי כמה חשוב שהוא מאזן בין שני התחומים האלה. איזון זה דבר חשוב.
ואפרופו - הנה הודעה שקיבלתי עכשיו:
קשר עם קשר ישירמלCANIVAR+E Tוקלקט.
הי מיא,
הי טל!!!... את יפהפיה מדהימה עם מבט קסום ושרמנטי,את עושה רושם של בחורה אנרגטית ומעניינת. אני בן 45 חתיך נראה מצויין, גבוה עיניים כחולות... ספורטיבי חייכן ומיוחד, איש העולם הגדול... איש עסקים בתחומי ההייטק... אוהב אתגרים ,בילויים וכיופים ואת החיים הטובים. מאזן בין העצמה עסקית ורוחנית. מה דעתך על הכרות ? ... קובי
והקטע שהוא כבר שלח לי את זה פעם.
גם את הכותרת לא הבנתי. מל זה מייל? שיהיה בריא.
את חושבת שיש בחורות שמתפתות לשרמנט איש העולם הגדול?
כל הכבוד! אמתין בסבלנות.
יותר קרוב ממה שאת חושבת. לא הספר, אלא המדור בעיתון. הודעה תגיע בקרוב.
אני יודעת בדיוק על מה את מדברת, אבל היו שנים רבות שלא קיוויתי כלל להחזר מע"מ מהזולת כי אני הייתי משק אוטרקי, והיום, בעקבות התהליך שעברתי והכדורים והכל אני מגיעה שוב להרגשה כזאת, כאשר כמובן יש זולת תומך והוא הקרובים לי. ואת יודעת מה? אני באמת באמת מקווה למצוא במות יותר רחבות לכתיבתי מאשר דה מרקר כדי להפיץ את הגיגיי ואולי גם לשכנע מישו. כי יש לי מה להגיד ויש לי מה להפיץ.
ויש דברים נקודתיים שאני חושבת שיכולים להשתנות. עובדה - למשל במקרה קצב - נכון שבעבר, בצבא למשל, מה שקוראים היום הטרדה מינית היו נורמה ולא נחשבו להטרדה כלל? גם היום אני חושבת שהמעשים האלה לא נדירים, אבל אפשר להתלונן עליהם ויש לגיטימציה ויש מי ששומע. אז נורמות כן משתנות בסופו של דבר.
אז אני הולכת להתנהג ולדבר ולכתוב עכשיו בדיוק כפי שאני חושבת שראוי, בהרבה כוחות נפש וגוף ובהרבה תקווה. עכשיו הזמן שלך לנוח ואני, אחרי שנים של קרבות מוצלחים, אבל בשנים האחרונות הייתי שבורה ולא לחמתי - עכשיו הזמן שלי. ונראה.
הבת שלי אכן מקבלת עיצות מהסוג שהזכרתי: "זה שלו, (או שלה) לא שלך!". כשהיא נתקלת בבהמתיות חסרת מעצורים.
ובאמת לחצת במקרה, או שלא, מדוגמא חיה ובועטת מהחיים האקטואליים האישיים, כי הבת שלי (25.5) נתקלת לראשונה בבהמתיות לא קטנה מצד בעלי שררה גדולה משלה, ולפעמים תוך נימוס אירופאי. שדווקא אותי מדהים יותר מהתלהמות רחובית.
אני גם לגמרי לא שופטת אותך, יתכן שאני עצמי הייתה מתנפלת על בעל הראסטות, כי זה בדם הטיבעי שלי, ממש לא בשביל לחנך אותו, כי ברור לי שכשתנוח עליו הרוח - הוא יתנהג שוב בצורה דומה - אלא כדי לעודד את אותה שוחרת העגבניה הנשכחת.
אך לאחרונה הבנתי שאת הביטחון העצמי שלי לא אשאב יותר מההתנהלות ברחוב או תוך כדי אינטרקציה עם אחרים, כי את מה שאת עוברת עכשיו - אני עברתי כמה שנים קודם, ומסקנתי היא שאת העצמיות שלי אדלה מעצמי, מהכישורים, מהיכולת לתת, מבלי לשפוט את הנתינה של האחר, לכן היא לא בהכרח תבוא - וגם לא הישועה מתקווה לזוגיות מוחצת או מרמת קבלת הערכה מהצד השני, כי קורות העבר כבר לא מצדיקות את ההווה. דהיינו, אם הוא פינק אותך ולקלק את בהונות רגלייך רק אמש, זה לא יהווה ערובה לכך שיעשה כך בעוד שנה, או בעוד יומיים... כך שכל אלה בפירוש עניין זמני וחולף בעיניי.
מסתבר שלכל אחד שיוצא לחיים העצמאיים יש את נקודת השבירה, ונופל לאיזו שהיא אכזבה טוטאלית מהחברה הכללית ומהסביבה הפרטית, ובמישור האישי - זו אכזבה מהיכולת של הזולת, יותר נכון מהרצון, לקבלת האחר כפי שהוא, לנתינה מרצון ללא השאיפה (או הדרישה) לקבל בחזרה תמורה "שווה", או יותר שווה. לי אין את הכוחות לזה יותר. מודה כי כל זה החליש אותי עד מאוד. מקווה מאוד בשבילך, שלך זה לא יקרה.
גדול! מתי הספר?
לא, לי לא היתה חשובה לא תחושת הטפיחה העצמית ולא חינוך הערס (גם, קצת) אלא בעיקר התחושה של הבחורה, שלא רומסים אותה בנוכחות עוד חמישה אנשים והם כולם שותקים. היה לי חשוב כקהל לא להיות קהל דומם. היה לי חשוב לספק לה הגנה. הוא לא עשה לה את זה סתם ברחוב. הוא עשה לה את זה בזירה חברתית סגורה, ולא היה מצב שאשתוק. אני אף פעם לא אשתוק בסיטואציה כזאת. החלש אמור לקבל הגנה מהסובבים. הם לא יכולים להפנות את הגב ולהתנהג כאילו הם לא שם, כמו שלושת הקופים. זה לדעתי לא מוסרי. חשבי שזאת היתה בתך. לא היית רוצה שיעזרו לה? מילא אם היא הולכת ברחוב והוא בא מולה ומעיר משהו והיא ממשיכה בהליכה. אבל שם לא היה לה לאן ללכת כי היא היתה צריכה להישאר ולשלם ולכן היא היתה קהל שבוי ונאלצה לעמוד ולשמוע את כל נאומו. לא, מישהו היה חייב לעצוא את ההשפלה שלה.
הבעיה היחידה שזו אשליה, ששם הרחק מעבר לאופק מחכה אהובתך הנצחית, הדמיונית והנפלאה, בעלת שרשרת האורגזמות הבלתי ניתנת לעצירה....
אכן אשה יקרה וטוב שהעלית כאן את זכרה!
אני חולקת עליך. גם כותבות שירי הכימהון מייחלות לרשימת תכונות מעפאנה סגורה (גבוה, שרירי, 'מבוסס', 'רציני' - האמת בא לי להקיא אז אפסיק כאן) ולא שיקבלו אותן כמו שהן כי הן בכלל לא יודעון מי הן, הפקאצות. אני, ושכמותי, נשים בגילי, חברותיי, אחרי הרבה עבודה שעבדנו על עצמנו ועוד עובדות, עומדות על כך שהיחס אלינו יהיה אישי - כלומר שיתחילו עם האשה המסוימת מיא, עם האשה המסוימת ולרי, או טל. לא עם אשה טובת מראה באופן כללי, כי יש הרבה נשים טובות מראה. אלא עם אשה שיש לה התכונות המסוימות שלי שמצאו חן, נניח חוש ההומור שלי. ומהבסיס הזה לצאת. ולא שכל חרמן זב ריר יבוא ויטריד מלנ'תלפים נשים בגלל שמישהי אולי מספיק מיואשת ותיענה לו. התרגולת הזאת עובדת, זה נכון, אבל על סוג מאוד מסוים של נשים. שהן הרוב, זה נכון, אבל הרוב המטומטם. ואני יודעת ששוב יאשימו אותי בהתנשאות, אבל אם נשים מספיק מטומטמות כדי לא להבחין שהמייל 'האישי' שקיבלו הוא מייל אחיד שנשלח בתפוצה, אז אני באמת לא אבוא לנגב להן את הדמעות יום אחרי הזיון, כשהמחונן לא יתקשר.
למרות שניסיתם את יכולתכם בהגדרות (קראתי רק את המחצית הראשונה של התגובות) - אני עדיין לא יודעת מה זה "ערס", ובמקרים כאלה אני לא יודעת אם השתיקה, (זו שלא באה מתוך כניעה, אלא מ"חוכמה" מסויימת), לא יותר טובה. כי למעשה עצם הכניסה לויכוח, או התוכחה, לא מחנכת אף אחד ולא מובילה לכלום מלבד תחושת הטפיחה העצמית על השכם. אז פעם גם אני הייתי מעירה לחסרי נימוס, ולא עוד. ואפילו מוותרת על התור הנכסף שלי בשביל מי שמראה פזיזות או דוחק של זמן מבלי לבדוק בציציותיו אם זה נכון או שהוא סתם מנצל את טוב ליבי.
איפה שיש הצטופפות אוכלוסיה שם תפגוש יותר התנהגויות פחות מנומסות. זאת הסיבה למה עזבתי את תל-אביב. על אף שיש שם ה-כל, החל מהים וכלה בתרבות נגישה, אבל יש שם יותר מדי אנשים(!) ודווקא מי שהפריע לי הם אנשי התרבות ההולכים לקונצרטים ונוכחים בפתיחות נוצצות לתערוכות - אבל יכולים לרצוח שכנים בשביל חצי מטר חנייה מתחת לבניין.
זה לא אומר שבמקום הצחיח יחסית שבו בחרתי להקים את ביתי לא נתקלתי בבריונות, שגם היא הגיעה משום מקום מבעלי שררה וכוח, ולאו דווקא ממוצא לבנטיני מובהק, המניעים עצמם, אני מניחה, אותם מניעים מן הסתם.
נכון, ב'מת בחירת מילים גרועה למדיי לא התכוונתי לזה למשו שבו אתה עושה טובה, אלא למשו אחר. שמתייחסים לקטע הזה של האהבה כאילו זה קידום בעבודה או בחירת קריירה. כאילו בסופו של דבר תגיע לאיזה יעד נכסף. וכשאתה מוצא אותה - אתה כאילו הגעת לנחלה ועכשיו אתה יכול לנוח...
אבל זה הקטע, שאז הדברים מתחילים להשתבש כשאתה חושב שהגעת לנחלה הזו, כי זה מה שמכרו לך ומכרת לעצמך מימים ימימה. אני חושב שבעבר היית יוצא מתוך האהבה אל העולם, וכרגע אתה נמלט מהעולם אל האהבה, וכשאתה מגלה שגם שם צריך להשקיע, אתה חש שאתה מרומה, שזו לא המנוחה והנחלה שציפית לה. זה לא מה שהובטח לך בחוזה...
זה דיי אירוני: ככל שאנשים יותר נהייו יותר אינדיבידואלים ואגואיסטים, הם תפסו את זה כחלק מהעולם שמחוץ לבית שלהם, בעוד שאם יש מקום שאתה יכול להיות בו עצמך זה הבית שלך. הצליחו לשכנע אותם שב- 'עולם' תמצא את מה שאתה מחפש בכל התחומים, מה שנקרא 'הגשמה עצמית' וכל מיני מנטרות שכאלה, ואז למה שלא תחשוב שמה שיש לך, הקשר שיש לך - לא הגשמת שם את עצמך? למה שלא תחשוב שההגשמה הזו מחכה מעבר לפינה, מעבר ליעד.
כעת, מה שאמרתי זה עתה הוא לא הכי רציונלי בעולם. יותר סוג של משאת לב. אבל לטעמי האינטרנט הפך את העניין הזה לרציונלי. כעת ב'מת אתה יכול להבחין בפוטנציאל המיליונים שמחכות לך מעבר לאופק. פתאום אפשר לתכנן מן מודל שכזה שיתאים לאותה משאת לב.
את מכירה את המקבילה הפריחה? זו שעומדת ומתעצבנת על הרוקח וצועקת עליו באמצע התור לסופר/סנטר/ניו פארם?
אז עומדים ומסתכלים עליה במבט המום עד שהיא שואלת: "על מה את מסתכלת" צווחני מלווה בתנועת יד סיבובית...
ואומרים לה ברוגע ונינוחות של תינוק ישן: "את מאוד מעניינת, מזמן לא ראיתי תופעה כזו..."
ואז מגיעות... כמובן... הנהמות :))
מסכים שאין סתירה, מחפשי האחת כותבי שירי הכימהון והמייחלות לאביר על הסוס שיקבל אותן כמות שהן, נראים כמו צדדים של אותה מטבע, שני הסוגים לא מוכנים להתפשר עם מה שיש, ובדבר אחד את צודקת, גם כאן בקפה תמצאי מתחזים למיניהם שמנצלים את הכמיהה ההדדית כדי לפתות פתאים ולנצל אותם לצרכיהם, וזה נכון לשני הצדדים, לא מזמן נתקלתי בבלוג של אחד שמספר סיפור קורע לב על אהובתו המיתולוגית שנהרגה באש מרצחים ועכשיו הוא בודד ועצוב, ובלוגריות רחמניות באות לנחם אותו, וגם אני הייתי מצטרף ומרחם עליו אילולא נזכרתי שכבר שמעתי סיפור דומה לזה כמה פעמים באותו סגנון ואני חושד שהוא משכתב את הסיפור שלו ומעלה אותו כל פעם בבלוג חדש כדי ללכוד את הפתיות הרחמניות שבאות לנחם אותו, מצד שני גם נתקלתי בלא מעט בבלוגריות שמנחשות את אותה אחת שהבלוגר התמים מייחל לה וכותב שירי כימהון (אהבתי את המושג, זה שלך?) והן יודעות לשחק אותה כל כך יפה עד שהוא משוכנע שזו היא, זה הטבע האנושי, אין מה לעשות, אבל אם מדברים ברמת העיקרון, את לא שונה מכותבי שירי הכימהון :)
לחלקת אהבה קטנה - הבן שלך נתקל בשודד דרכים עברין, והם אומנם חושבים בצורה אחרת, ובאוניברסיטה אפשר ללמוד קרימינולוגיה אם את מתעניינת בצורת החשיבה שלהם, הערס המדובר כאן (על פי הבנתי לפחות) גם מחזיק צורת חשיבה אחרת, אבל הוא לא עברין.
לו היית ביתי לא הייתי מיעצת לך לנהוג כך
ערסים אמיתים יכולים להיות מסוכנים מאוד
בני לפני שבוע עם שני חבריו, נתקל בערס כזה
כתף לכתף הם נפגשו
הערס החמוד במהרה שלף סכין והעמיד את הארבעה למול הקיר
אחד ברח
נשארו שלושה
לבני הוראה ברורה, ברח כאשר תוכל והזעק עזרה
ואכן היה רגע שכך עשה
עד שהגיע השוטרים הנער לקח את הפלאפון של הנער שהתנגש בו וברח
בסופו של דבר לאחר שבוע אותר , התברר שיש לו תיקים של דקירות, לא מעט
הפלפון הוחזר והוגשה תלונה
כאשר יש המלצה להתמודד מול אותם חברה
צריכה רגישות וזהירות
שכן הם לא חושבים כאדם נורמאלי
זה עלול להיות מסוכן
האמת, הצמידות בין שני המושגים אהבה ותחזוק כבר צורמת קצת. תחזוק יותר קשור לעולם הרכב והמוסכים, לא? קודם שתהיה אהבה - אחרכך נתחזקההה. העניין הוא שאני חושבת שבני הדור המקולקל של היום בכלל לא מדברים עוד על אהבה ולא שואפים לה וכמו שאני נוהגת לומר - לא יזהו אותה גם אם תכה על ראשיהם בפטיש חמש קילו! הם מדברים רק על הפן של מיסוד שלה - 'קשר',, 'מערכת יחסים', 'זוגיות' ("אני בזוגיות" הנתעב), 'הקמת משפחת', 'הקמת בית'. הם שואפים לבנות ולהקים ולתחזק - כולם מושגים מתחום הבניין והרכב. אהבה אין שם. האהבה היא קצת יותר שברירית מענייני הטיח והשפכטל האלה.
אין כאן כל סתירה 'האחת' הוא מושג ערטילאי, תבנית יצוקה בראשו של הפציינט הנ"ל, המשלבת למשל גוף של דוגמנית-על, פנים של מלאכית, טוב לב של אמא תרזה וטמטום טהור שילווה בהערצה למפעל חייו שלו עצמו. נאמר. 'האחת' זו לא אני. אני רוצה שמי שירצה אותי ירצה אותי בזכות עצמי ולא כי אני סתם אשה שנראית טוב. או סתם כוס מהלך. בזכות עצמי זה אומר על מעלותיי וחסרונותיי, על האופי שלי המסוים.
אני חושב שזה בגלל שאנחנו כבר לא רואים את האהבה כבסיס שצריך לתחזקו, ויחד לגדול למקום המאושר והנכסף הזה, אלא כמטרה נשגבת בפני עצמה שצריך לשאוף להגיע אליה.
זוהי ראייה אינפנטילית לחלוטין, שבה ההגעה לאהבה הזו חייבת להיות מושלמת. אם זה מזכיר לך סרטים הוליוודיים דביקים ביותר אז זה לא במקרה. ככה מפספסים את מה שמונח מתחת לאף, כי הוא אף לא זוהר. הוא אף פעם לא 'יעד מבוצר' שכזה שצריך לכבוש.
זאת גישה של שורה תחתונה שבה האהבה היא מן פרס על התנהגות טובה. צריך רק לספר לאנשים האלה שכאן אין קיצור שהייה על התנהגות טובה...
זה יפה מיא אבל קצת בעייתי, מצד אחד את שולחת את מחפשי האחת כותבי שירי הכימהון בקפה לעזזאל, אבל בשבילך את רוצה אחד שיהיה מוכן לעבור שבעה מדורי גיהנום כדי לזכות בך, אלא שרק אלה שמחפשים את האחת והיחידה יהיו מוכנים לעבור בשבילה שבעה מדורי גהנום, השאר מסתפקים הרי במה שיש, אבל את שלחת אותם לעזזאל, אז איך זה אמור להסתדר?
מה אגיד לך, אני מקווה שתצליחי למצוא מתנדב בתנאים האלה.
לא שקדי, זה אותי כבר ממש ממש לא מייאש. אני רק רוצה שלא יזיינו לי את השכל בענייני אאבה, זה הכל. רק היום אחה"צ קיבלתי הצעה כזאת ודחיתי אותה בנימוס ובטוב טעם. שלא ידברו לי על 'חיפוש קשר' ועל 'זוגיות' - אותה מילה מאוסה, כשבעצם הזוגיות האחרונה של הבנאדם היתה עם בנזוגו לאוהל בטירונות בשנת תרפפ"ו. כותב שירי כימהון בקפה, עאלק. מחפש את 'האחת', פחחחח.
אותי זה לא מייאש כי היו לי לאחרונה כמה וטפו טפו יש לי נדירים שראו אותי כפי שאני. המאסה חרא אבל המאסה לא מעניינת אותי. אני טורחת לכתוב תגובות כמו זו שציטטת רק למען הציבור הרחב, למען נשים אחרות, שלא יאכלו לתיאבון את השקרים שמאכילים אותן. אני עצמי ממש עברתי את שלב ההתבאסות והגעתי לשלב הקונסטרוקטיבי. אני עובדת עם מסננת מיקרוסקופית, בחשדנות של שוטר קג"ב, ורק מי שעובר את שבעת מדורי הזוועות שלי ועדיין רוצה - ורק אותי - בגלל מי שאני - נכנס לתקופת מבחן נוראית. ואם יש תקופה נטולת אמיצים, לא צריך. אני, על פירורים (ע"ע אצלך) לא אחיה עוד.
צ'מעי, צריך שניים לטנגו, ואם גברים מוצאים להם את תשושות-הנפש שישחקו את המשחק שלהם - אדרבא. הנה - גם לקצב יש גילה שעומדת לצדו. עובדה. היא הרי אשה מוכה. מוכה נפשית. אלה בדיוק הסימפטומים של טראומת אונס - הקורבן חוזר לזירת הפשע שוב ושוב, כי אם לא תחזור, תהיה בכך משום הודאה בפני עצמה במעשה הנורא שנעשה בה, והיא לא תעמוד הזה. ויש עוד המון גילות כאלה שנותנות לגברים להתעמר בהן, שמקבלות את כללי המשחק שלהם. שמשלימות עם אפס נתינה נפשית. אבל איך זה קשור אלינו בדיוק? לא קשור.
מיא, כל כך נכון וכל כך מייאש.
אוי, זאת התגובה שלך? כה מאכזב... כבר השחזתי ציפורניים לקראת התכתשות ארוכה ומספקת...
אבל בדבר אחד אני חלוקה עליך. אין סימטריה בבורסת הזיונים. נשים, ככלל, נוטות יותר להתיישב כשהן מוצאות גבר שטוב להן איתו, בלי לעשות חשבון, האם הוא 'האחד', האם מתקיימות בו כל התכונות התרומיות שהן מייחלות להן בדמיונן. גברים - פרדון מי פרנץ' - די חזירים וממשיכים עוד ועוד ועוד, אתה יודע מה? אפילו לא בחיפוש אחרי מישהי טובה יותר, אלא רק אחרי מישהי אחרת. בבולמוס של עוד ועוד ועוד, רק כי אפשר.
זה לא ש"גם אנחנו הגברים מחפשים אהבה", זה אולי אתה. במקרים רבים מאוד גברים עוטים מסווה של רצינות וחיפוש אהבה כדי לשדל נשים לשכב איתם, כי מעט מאוד נשים מסכימות ביודעין לסטוץ, ומהר מאוד גזים מחייהן או מציעים להן יזיזות - ועוד מסבירים להן למה זה מצויין גם בשבילן! אבל נשים תוכנתו להזדקק לחום, לרגש, לעטיפה, להגנה, לביטחון, לנאמנות. וכך זה גם היום, גם אחרי שחרור האשה. ומשקרות הנשים (גם לעצמן) שיגידו אחרת.
יש משהו ויותר מזה במה שאת אומרת. המילים שלי היו קיצוניות ויכול להיות שבסיטואציה שהיית בה הייתי נעמד לטובת האשה. לא בגלל שהיא אשה אלא בגלל הצדק.
הביקורת שלך מגיעה אליי ואני מקבל אותה.
סה"כ אני שם לב שאת בחורה דעתנית ואכפתית ויכול להיות ששנינו באותו צד של המתרס.
אז קודם כל אני מתנצל אם אמרתי דברים פוגעים. אני עדיין עומד מאחורי מה שאמרתי, לא הייתי נוכח בסיטואציה אז מי אני שאשפוט. רק ניסיתי להבהיר נקודה.
לגבי שוק הבשר, כולנו אשמים, גברים ונשים.
אני מת שתהיה לי מערכת יחסים עם אהבה, נאמנות, כבוד ועתיד משותף. כן. גם אנחנו הגברים רוצים אהבה. אבל כשאין אהבה אז מסתפקים בסקס זמין. אני מקווה בשבילנו שנמצא את האהוב שלנו במהרה.
נורא מעצבנת.
או שאתה רוצה להגיד שאתה נפגע מסוג הביקורת הזה כגבר - או שזה לא מזיז לך, אבל ממתי נשכרת על תקן יועץ תדמית שלנו, הנשים? זה קצת צבוע, לא? בשם עצמי אדבר, שיש לי טונות חן, צחוק ונועם שמאפשרים לי לומר בערך כל מה שאני רוצה ועדיין גברים לא ינדו אותי, כן? ובאופן כללי, לדעתי כנות (לא גסות או פוגענות) היא ערך קצת חשוב יותר מחינניות. אבל בעיקר אנ'לא אוהבת את האיומים האלה - אם לא תהיו נחמדות, לא נרצה אתכן. זה בסדר. אתם לא רוצים אותנו במילא. מעטים הגברים שמוכנים לתת לנשים מה שנשים רוצות - מערכת זוגית עם מחויבות, עם חום, עם רגש, עם בלעדיות, עם נאמנות. ולשוק הבשר של הזיונים יש לי הרגשה עמומה (והמומה) שנתקבל גם ללא החינניות המופלגת.
במקרה הספציפי היא הלכה להביא עגבניה מהארגז וזה לקח שנייה ונתקלה בתגובה מזעזעת לא היה כאן שום בזבוז זמנו כיוון שראו שהשלישייה משועממת ומסתובבת באפס מעשה.
כתבתי כבר בכמה פוסטים בעבר - לעצור את הזרימה, לעוף מכאן ועוד, על הגסות שבהתנהלות במרחב הציבורי בארץ - וממש ממש ממש לא כיוונתי רק לגברים. נהפוכו. נשים בהמיות לא חסר. אני מגנה כל גסות, כל בריונות, כל רמיסת הזולת, כל התעלמות ממנו. ומצב העניינים לא סטטי. הוא הולך ומידרדר כל העת.
אני עד לא מזמן לא התעלמתי מכל אלה אבל הייתי מביעה את מחאתי בעזיבה דרמטית של הזירות החברתיות - עזיבה של בית הקפה שבו עישנו לי בפרצוף - גם ברחבה חיצונית, השארת כל המצרכים בקופה ועזיבת התור בסופרמרקט שבו ניסו לעקוף אותי או דחפו אותי. גם תור לרופא הייתי מסוגלת לקום ולעזוב אם מישהו התחיל לטעון, שלא בצדק, שהיה לפניי, וניסה 'לגנוב' לי את התור. פשוט הייתי קמה והולכת. הרגשתי שאני מתבזה בעצם הימצאותי בכל הסיטואציות האלה. לא רציתי להיות שם והטקטיקה שלי היתה הימנעות.
לאחרונה אני מרגישה יותר חזקה, ואני אומרת - למה להימנע? יש לי כוח. ועם כל גס/ת רוח כזה/כזו, באמת לא משנה מה המין או המוצא - אני מסוגלת להתמודד. יותר מזה - גם מסוגלת לבוא לעזרת חלשים ממני.
חברה שלי סיפרה לי שעמדה וחיכתה לאוטובוס והיתה עדה לגבר מבוגר שנעץ מבטים תאוותניים בנער כבן 13. הנער נבוך מאוד ועמד בצד, אבל המבוגר עקב אחריו. לבסוף, למזלו של הנער, הגיעו שני אוטובוסים ביחד, והוא עלה לאוטובוס אחר. חברתי לא ידעה מה לעשות, כי זו היתה רק נעיצת מבטים. אבל אתה יודע מה אני הייתי עושה? אני הייתי פונה לאיש ובקול גדול אומרת לו: הפסק מיד להציק לנער. בפירוש כך. כי גם זה מטרד. כי הפכנו סדום. כי ברחוב כל אחד לעצמו. ואני בפירוש זוכרת שכשהייתי קטנה והסתובבתי באותם רחובות ממש - דיזנגוף, בן יהודה, יכולתי לפנות לעזרת כל מבוגר. והיום אני המבוגר האחראי הזה. אני נאמן הניקיון.
קלמן, אני איתך. גם אני ערס אשכנזי שגדל בבאר שבע. מעצבנות אותי הפרימדונות התל אביביות העדינות המדומות שאין להן בעיה לחסוך לעצמן זמן על חשבון הזמן שלך תוך כדי שאתה מחכה בתור.
ועוד מילה לכל הנשים כאן שמתאגדות מיידית ואוטומטית נגד הגברים. אני מרגיש מכן המון אלימות כלפי גברים, זה לא עושה לכן חסד ולא חן.
והעלמה הענוגה לפחות היתה מתנצלת בפני הערס על בזבוז זמנו זה היה נפתר בטוב ורוח טובה.
למטבע יש שני צדדים.
גם הערס הוא אדם עם נשמה ואולי הוא שירת את המדינה בגולני ואיבד חברים בצבא? קצת כבוד לאנשים.
איש אחד ניגש לרשות שמורות הטבע וביקש רשיון לצוד ערסים.
לאחר שמילא את הטפסים כפי שנדרש הוא קיבל את הרשיון.
מיד נסע לחנות הנשק הקרובה, קנה רובה ציד, ונסע לאיצטדיון טדי בירושלים.
הוא נכנס לאיצטדיון והחל לירות לכל עבר ולהרוג ערסים. לפתע עצרו אותו שני שוטרים.
"זה בסדר", הסביר לשוטרים, "יש לי רשיון לצוד ערסים!"
אז אחד השוטרים ענה לו "מותר לך לצוד בשטח, אבל לא בשמורה!"
תודה על העריכה פה ושם.
אגב, לכל מי ששלח לי בפרטי ושאל (אני המומה מזה)
מחד גיסא = מצד ראשון
מאידך גיסא = מצד שני
מצד שני יכול להיות שהפנים מסביב הולכים ומתקטנים ככל שמזדקנים ורק האף נשאר באותו גודל. בכל אופן, אצלנו במשפחה, על פי הזקנים לפחות, דווקא האוזניים הולכות וגדלות.
כתבת יפה (ערכתי קצת את התגובה שלך, מקווה שלא איכפת לך :) ואת צודקת לגמרי, התגובה המצוטטת שלי באה כקונטרה לפרובוקציה של מיא הן בכותרת הפוסט והן בתוכן, לכן צריך לקחת את הדברים שלי בפרופורציה, תודה על ההתיחסות :)
(הוא באמת גדל. פיזית. אני חושבת שכשמזדקנים יש מצב שהאף גדל...)
זה נכון, האף הוא האיבר היחידי שממשיך לגדול עם השנים, ראית פעם זקן שיש לו אף קטן ? אין
קלמן שלום, אומנם הפנית את השאלות למיא אך הרגשתי צורך שגם אני אענה לך .
מחד גיסא, נתחיל בזה שלדעתי צדקת בחלק הראשון, זה הכי מצעבן שעומד בתור ומישהו נזכר ברגע אחרון להביא עוד משהו ומעכב אותך, במיוחד שאתה ממהר, ואני אישית אפילו אם לא ממהרת זה מעצבן אותי, ובצדק, בזמן שמפסידה יכולתי לנצלו בדרך יעילה יותר, מאידך גיסא, לדעתי מיא התפרצה וירדה על הערס לא מכיוון שלא רצה להמתין כמה דקות , אלא מדרך התבטאותו לבחורה המעכבת, בצורה ה"משפילה" שדבר אליה , ובכלל צדקה מיא בכך שאינו עסוק, כי עסוקים יגיבו בדרך אחרת ,לא יחכו וילעגו בינתיים,ופנו ישירות לקופאית וישלמו כמה שיותר מהר עם הבעת פנים עקומה ותחושת פיספוס פגישה מסויימת, להבדיל מהערס במקרה דנן, ניתן לראות שאינו לחוץ בזמן, אלא סתם עצבני כרגיל לטיפוסוים כאלה, אין לו כוח לחכות ובא לו להסתלבט ולהצחיק את הנוכחים במקום ולהפגין נוכחות עלובה...
תפסת אותי. אני רוצה להתאבד, ואת ה-200 כדור שינה שאגרתי, בזבזתי - אבוי - על שינה!
תמיד אמרתי כוחה של אשה שברירית מול ערס שרירי תמיד הערס יפסיד, כוחה של כריזמטיות נשית :)
אתם דוקורות יותר עמוק מכל סכין...
כדאי שתרכשי כרטיסיה כל ערס ניקוב אחד ביקורת בסוף החודש
המוטו החדש: להרוג ערס ולנוח
תגידי, יש לך משאלת מוות?
הרי מדובר בחיות טרף בלתי צפויות, ולא בבני אדם, שניתן איכשהו לצפות את תגובתם.
חוצמזה,ובלי שום קשר, איך להגיב כשאני נתקל בעארסית מפורכסת, שעוקפת אותי בתור, בגלל שאני נראה לא מזיק??.
סתאאם הרהור אגבי, ואם את כבר בעסקי ההגדה של פסח- תשקלי את ברכת הגומל. אנשים מברכים אותה בגין צרות קטנות מזו שנתקלת בה.....
למיא מיכון שפורים הגיע ופסח בפתח
הנה מס משפטי פתיחה של ערסים:
את נראית לי מוכרת, תגידי, לא העמסתי אותך פעם?
שלום בובה, אני מוכר אותיות, ושמתי לב שחסר לך ``ז``
חמודה, אם רגל ימין שלך הייתה פורים ורגל שמאל שלך הייתה פסח הייתי מבקר אצלך בין החגים
בואי אלי לדירה נשמע מוזיקה, לא ימצא חן בעינייך - תתלבשי ותלכי
את במקרה לובשת תחתוני חלל? פשוט יש לך תחת לא מהעולם הזה!
מה בחורה נחמדה כמוך עושה בתוך מוח מלוכלך כמו שלי?
הי... אחלה נעלים. רוצה להזדיין?
תגידי.... אנחנו הולכים להזדיין הערב, או שאני שוב צריך לשקר ליומן שלי?
תגידי, את מכירה את תנוחת הקוסם? אני גומר ואת נעלמת
סלחי לי, בא לך לחסוך לי 200 ש``ח?...
יש מצב לפנק את הצב?
הגעתי, יש לך עוד 2 משאלות ...
את טובה במספרים, נכון? אני צריך לבדוק איתך איזו תיאוריה.
את מאמינה באהבה ממבט ראשון?או שאני יעשה עוד סיבוב ואחזור?
כמה סוכר לשים לך בקפה בבוקר?
באמת חשבתי על זה, שזה לא חרוז.
זו בעיה קשה, כך נדמה לי.
אז בוא ונחפש מה יעשה לערס - שיהיה גם חרוז וגם מאה אחוז.
סחוט כל דוס- זה כמעט חרוז נכון?
אבל סחוט ושחוט זה ממש חרוז מעולה.
מרס לכל ערס -
קצת קשה לחרוז ערסים...מסתבר
אני לא מקטרת... אני מזמן הבנתי שאני
נמצאת במדינת העולם השלישי.
חוששת מאוד לעתיד המדינה ולעתיד
ילדינו.
לשחוט כל ערס?
לשחוט כל ערס??????
זה בכלל לא חרוז!!!צר לי אבל אני כל כך, אבל כל כך לא מסכים איתך, שאין לי את האנרגיות להכנס לדיון הזה, ובכלל השתלטנו למיא על הפוסט לגמרי, אבל אני אעשה מאמץ קטן...
כל מה שהבורגנות רוצה זה שלא יקלקלו לה את התיאבון עם מראות קשים של אנשים סובלים. זה ממש לא טוב לעיכול.
כולנו יכולים לחיות בששון ובשמחה בשכונותינו המטופחות, לשלם עבור חינוך פרטי, שירות בריאות משלים והצגות תאטרון מסובסדות, כל עוד הערסים למיניהם ישארו בשכונות שלהם ולא יעשו רעש בין שתיים לארבע.
לא אכפת לנו האבטלה בעיירות הפיתוח, לא אכפת לנו חינוך כושל שמגדל דורות חדשים של אנשים שאינם מסוגלים להשתלב בשוק העבודה, לא איכפת לנו שום דבר חוץ מהנוחות שלנו והרווחה שלנו, כי אנחנו הרי הנורמאליים.
אנחנן מתחילים לקטר, להתלונן ולדרוש פתרונות רק כאשר "מלכלכים" לנו את האידיליה. כשפתאום הערסים האלה "מעיזים" להבחר לכנסת (ממש חוצפה) כשפתאום הם, השונים והמפחידים מסתובבים אצלנו ברחובות מדברים בשפה העילגת שלהם ומסתכלים עלינו במבטים עקומים. פתאם אז אנחנו נזכרים ודורשים שמישהו יעשה משהו. לא שיעשו משהו עם דורות שלמים של הזנחה והשפלה, רק שירחיקו אותם מהעיניים הרגישות שלנו כי זה ממש מקלקל לנו את מצב הרוח.
הבורגנות לעולם לא תיצא למחות על אפליה או על הזנחה או על ניצול כשמדובר בדברים שקורים "שם" בשכונות שלהם, במפעלים שלהם בעיירות שלהם. רק כשאנחנו מתעוררים יום אחד ומגלים שהפכנו למיעוט בארץ שמשום מה אנחנו חושבים שהיא שלנו, ושההם האחרים פתאום הפכו לרוב ולנותני הטון, אז אנחנו נזעקים כדי שמישהו ימנע מהם לדרוך לנו על הדשא.
אני לא מדבר על הפשע המאורגן שזה סיפור בפני עצמו, למרות שגם שם ההתנהגות שלנו לאורך שנים היתה של חוסר איכפתיות כל עוד זה לא פוגע בנו ישירות. זה גם מאד דומה ליחס שלנו לפלסטינאים. לאף אחד לא היה אכפת משום דבר עד שהתחילו הפיגועים, וכשהם התחילו אנחנו פשוט מנסים לראות איך אפשר לבנות חומה מספיק גבוהה כדי שלא נצטרך להתמודד עם הזוועות שקורות "שם" ושנוכל להמשיך בחיינו בלי שהעובדה השולית שיש פה באחריותנו מיליוני בני אדם נטולי זכויות תקלקל לנו את הנופש בטורקיה.
כאילו באמת נכנסתם כאן לדיון תרבותי על חייו של הערס המצוי.
אני בעד לדרוס כל דוס ולשחוט כל ערס.
האמת,
נהנתי לגמרי.
נכון פעם היו מתי מעט ערסים והם היו בשוליים היום הם מיין סטריט
בכנסת, ובכל מקום ואנחנו הנורמאליים עבד לרגליהם!
אני שמחה שבסוף יצא דיון מעניין. זה החזיר אותי בימים האחרונים להמון מחשבות על בצפר. על כמה שנאתי את בצפר וכמה אהבתי ללמוד. את זה לא לקחו ממני.
גיא אתה צודק מי הקורבן? ד"ר ג'קי סרוב
שאם לא היה מטפל באסי אבוטבול חייו
היו בסכנה - לאן הגענו? רופאים מפחדים
יש כל כך הרבה פשע גם בבתי חולים
לגבי הסדרים שרופאים עושים לגבי תרופות.
מורים ומנהלים מפחדים מתלמידים והוריהם
אתה יודע.
לפני שנה בפורים מורה נבהלה
מנפצים ומתה. זה לא חוקי למכור נפצים
ובכל המדינה יש נפצים לפני יום נחתכו
לילד האצבעות - מי הקורבן?
כל הכבוד לאימך ואני לגמרי בעד שיטת החינוך הזו.
את שתי בנותי שלחתי כאן לבית ספר ציבורי קפדני ותובעני כמ בימים ההם ולא לשום בית ספר מודרני רגיש ומתקדם.
הקיטור של דליה נשמע לי לעומת זאת כמו קיטור בורגני של אכלו לי שתו לי, בלי להבין מי באמת פה הקורבן.
לא אופייני לשמאלנית יפת נפש כמוך לדבר כך!
זה נשמע כאילו את חוצה את הקווים, ליברמן מחלחל לך לדם ואת אפילו לא שמת לב...
אל תעני לי אפילו!
גללתי וקראתי הכל!!! היה מרתק.
תודה מיא, ותודה לכל המגיבים, על הרחבת הדעת וריבוי הפרספקטיבות על הבוקר (אפילו לטרול) :)
האמת שמיכל צודקת.... ואילו ידעתי אילו מהומות תרבותיות תחולל הכותרת שלי, הייתי בוחרת בכותרת אחרת, למשל - זה סופו של כל בריון, או כיוצא באלה שנינויות. אני מסכימה איתך גיא לגבי ההקשר התרבותי של האהבות והשנאות שלנו. לגבי בתי הספר - זה נכון שפעם, גם גשההתנהגות ב'שכונה' היתה אלימה או ווטאבר, היתה יראת כבוד בפני המוסד ובפרט בפני המורה. היום המורה נחשב לאחרון פועלי-הזבל, מעמדו נשחק ויורקים לו בפנים.
ההשערה שלי היא שזה קרה בגלל השתלטות התרבות הצרכנית על החברה הישראלית. החברה שלנו הרי היום מקדשת את הכסף, ולא במקרה לא הופנו תקציבים לחינוך ולמשכורות המורים אלא לתחומים אחרים, ולא במקרה לא פונים עוד לחינוך אנשים שרואים בו יעוד. ולא במקרה אין עוד מורים כמו הנפילים של פעם, דמויות להערצה, ששינו ממש את חייהם של תלמידיהם והיה בכוחם לשלוף אותם מהבור ומהבורות שבהם חיו אל עולם טוב יותר, של השכלה, של הצלחה בחיים. אבל בחברה שבזה להשכלה, שמקדשת את המונח 'לעשות מכה' שאנשים שהגיעו לעושר שלהם בתחבולות, בדרכי קיצור ואפילו במרמה, נחשבים אבדאים הרבה יותר מאלה שעשו את כספם בדרך הקשה, במדינה שבה פרופסור בדרגה הגבוהה ביותר של מחקר אוניברסיטאי של ותק מקבל חלקיק משכרו של מנהל בנק גדול, ברור שמעמד המורה יהיה בזבל.
לכן כל מערכת החינוך, שהיא בעצם אמצעי הסוציאליזציה המובהק ביותר, או בעברית - המכון לשיקום ערסים - למעשה לא מתפקדת ככזאת, ודליה צודקת. וזה כמובן עצוב לא רק בשבילנו שנפגעים מגסות הרוח, כי זה כסף קטן. אלא בעיקר בשביל כל ה'ערסים', כלומר כל מי שבאים מבתים שלא היה לאל ידם לתת להם את החינוך ואת ההשכלה, ואין להם שום סיכוי במצב של היום להשלים את הפער בבתי הספר - כפי שניתן היה לעשות פעם - מספיק היה מורה אחד כריזמטי שדחף, לקריאה, להתמדה, שנתן לך הרגשה שאתה מסוגל, שתצליח.
אתה יודע גיא שאליי עד היום פונים אנשים כאלה כי שמי הוא עשת ואמי שהיום נאמן היתה אז רינה עשת - ומבקשים את מספר הטלפון שלה - כדי להודות לה אחרי שנים על השינוי שחוללה בחייהם? ואגב, אמא שלי היתה מאוד קשוחה בענייני אלימות בכיתב וגם נימוסין. והיום היא מלמדת באוניברסיטת תל אביב וגם בבית הספר לאופנה שנקר - ושם היא נדהמת למשל לראות תלמידים מוציאים אוכל ואוכלים בשיעורים... ותלמידות מוציאות לק ומורחות בשיעורים ועוד כהנה עיסוקים - ואלה שיעורים עיוניים, כן? אנתרופולוגיה! ללא שמץ של כבוד למורה. ולמה? כי כך התקבעה הנורמה במשך השנים האלה. פעם זה לא היה ככה. אני למשל, לא הייתי מוכנה להרצות בשומקום ושיאכלו לי מול הפרצוף.
טוב, יש לי עוד המון אבל אפסיק כאן.
זה נכון מאד.
פעם הם ידעו את המקום שלהם, היו להם את השכונות שלהם והם לא הפריעו לנו האנשים הנורמאליים. היום זה פשוט נורא ואיום.
תודות :)יופי.
אם זה כל כך פשוט בעינייך אני מצטער שבזבזתי את זמנך, במידה שטרחת לקרא את מה שכתבתי לפני מתן פסק הדין.
מיא יצאה נגד גסות הרוח (באשר היא). זהו
הערסים הללו גדלים ומתפתחים בבתי הספר
בחינוך הרגיל (כשאין חינוך!). בבתי הספר יש עכשיו
מצלמות, וגם זה לא עוזר. הם מלכי
הכיתה המורים והמנהלים מפחדים מהם
ומהוריהם לא מערבים משטרה.
סביר להניח שלא הייתי מעיר לבחורה, ואולי אפילו הייתי מגיב כמוך כלפי הערסים.
הספין שלי בסך הכל בא כדי לעורר מחשבה ולנסות לתהות מה באמת גורם לנו להגיב כמו שאנחנו מגיבים, איזה מטען תרבותי עומד מאחורי התגובות שלנו, כמה פחדים וכמה דעות קדומות, בנוסף לתחושת הצדק והרצון להגן על החלש שיש בנו.
לא חסרים בינינו אלו שיצדיקו תמיד את הצד שהם תופסים כחלש, ללא שום קשר לסיטואציה האמיתית, החלש יכול להיות פלסטיני, אשה, אשכנזי, מזרחי, ערס או הומוסקסואל. ככל שאנחנו מחויבים יותר אידיאולוגית לקבוצה מסוימת וככל שיש לנו הזדהות רגשית אתה התגובות שלנו יהיו מוטות לטובתה. אנחנו יוצאים בחמת זעם להגן על הצד שנתפס אצלנו כחלש, אפילו אם הנסיבות האוביקטיביות לא מצדיקות זעם קדוש כזה. יכול להיות שהערסים שלך הצדיקו תגובה אפילו חריפה יותר, מה שבטוח זה שהתגובה שלך כמו של כל אחד מאתנו היא לא אוביקטיבית והיא מושפעת מהדעות הקדומות שיש לנו לגבי מהות הטוב הרע, הנכון והלא נכון, החזק והחלש. בויכוח בין רסטאערס עילג וקולני ובחורה ענוגה ונבוכה הסיכוי שתצאי לטובת הערס קלוש ביותר גם אם הצדק המוחלט (שבניגוד אליך אני לא מאמין בקיומו) עומד לצידו.
אני למשל עוד לא פגשתי אף פמיניסטית שתודה שהכסף שקיבל גיא ריצ'י בזכות גירושיו ממדונה מגיע לו בדיוק כמו שמגיע הכסף לגרושתו של מקרטני לדוגמא. התפיסה המקובעת של האשה כצד החלש והנרמס מונע מהן להודות שיתכן מצב הפוך.
ההבדל, מיא יקירתי, שאם זה היה אחד שנראה כמו ערבי מהשטחים עם שני החברים שלו, רוב הסיכויים שמנהל הסופר היה מזמין משטרה עוד לפני שהיו פותחים בכלל את הפה ואת היית כותבת פוסט מתלהם על האפליה הגזעית של הישראלי המכוער, מאחר ואלה היו שלושה צ'חצ'חים עם רסטות כתבת פוסט אמיץ ובו ספרת כיצד ניצחת את הרוע וקרעת אותו לגזרים בידיים חשופות, לא סליחה, עם חרב חדה וארוכה ודי מפחידה למען האמת.
ראנסום, קשה להתייחס לעניין כשאחד הצדדים מדבר באותיות גדולות, אם היית נרגע ומפסיק להתלהם היית מבין שאף אחד לא מצדיק התנהגות גסה, כל מה שאני טוען זה שלא תתכן אינטראקציה שיש בה צד אחד בלבד, בכל אינטראקציה שותפים שניים, איך שלא תהפוך ותסתכל על זה אי אפשר לטעון אחרת, ואם אתה טוען שזה אפשרי, בעיני זו טענה לא שפויה.
*
לא היתה לי כוונה להתגרות בך אלא להעלות טיעון רציני.
הפרשנות שאנחנו נותנים לסיטואציה מסוימת, למילים ולצורת ביטוי מסוימת, תלויה לחלוטין באמפתיה שאנחנו מרגישים כלפי הדמות, כלפי הרקע שלה והמקום ממנה היא באה.
המאמץ שאנחנו מוכנים להקדיש כדי לנסות ולקבל התנהגות של מישהו שונה מאתנו תלוי בתפיסה שלנו את הרקע שלו והתרבות שלו.
האמפתיה שלך לעניין הפלסטינאי (וכידוע לך אנחנו חולקים בעניין הזה יותר הסכמות מאשר ניגודים) בהכרח משפיעה על הפרשנות שאתה מעניק לכל סיטואציה נתונה, כנ"ל האמפתיה של קלמן כלפי ה"ערסים" .
כולנו מבינים וטולרנטים כלפי מי שגורם לנו להזדהות ותוקפניים וחסרי סובלנות כלפי מי ששונים מאתנו ומפחידים אותנו.
אגב, אם אתה חושב שאני לא ראוי לתגובה - אל תענה, אבל להגיב כמו שהגבת זה לנסות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
אותי למשל גם מעצבן שאיזה מעופפת נזכרת ברגע האחרון שחסרה לה עגבניה אורגנית וגורמת לי לבזבז זמן תוך התעלמות מוחלטת מקיומי העלוב. אני מבטיח לכל המתלהמים כאן, שמציעים לבצע לינצ' בערסים, שאם אני הייתי מאחורי הצעירונת הייתי אומר פחות או יותר אותו דבר, רק שלי אין רסטא, ויש לי מבטא אשכנזי וטון אירוני ומושחז.
משום מה לא נראה לי שמיא היתה מתנפלת עלי באותה הצורה.
הערסים פשוט שונים ומפחידים. יכול להיות שהיה פה שימוש מופרז באלימות מילולית, אני לא אומר שלא, אבל נראה לי שמה שיותר מהכל היה פה זה שימוש באלימות מילולית "מהסוג הלא נכון" שונה תרבותית ונורא מפחיד.
רציתי לענות לך בהתחלה, אבל אז נזכרתי שאני כבר לא בגן חובה.
רנסום, תגיד את האמת, ואם הוא היה פלסטינאי הערס, לא היית ממציא איזה צידוק תרבותי מתוך נקודת מוצא של אמפתיה?
רעיון מצוין. אגב, אני מציע גם שלירות בערס לא יחשב לפשע.
יש גבול כמה אפשר לסלף את הסיטואציה, ולקחת אותה למחוזות חפצך.
מי שיצר בסיטואציה הזו את ההיררכיה, זה הערס (כן הערס) שהחליט לשים מתחתיו ולדרוך על האישה ההיא. ואיך שלא תסובב את זה (מלשון ספין) זה מה שהיה שם. ההימצאות של מיא באיזור היתה במקרה, בפוקס, והיא היוצאת מן הכלל שלא מעידה על הכלל. התגובה שלך מגיעה ממקום שבכלל לא היה רוצה לדעת על הסיטואציה הזו, ולכן אתה מנסה להפוך את הסיטואציה הזו לנורמלית.
אז זהו, שלא!
בחברה של הערס מקובל שהוא יכול לחנך זרים, בעיקר נשים. הם כל הזמן פותחים את הפה הערסי הגדול שלהם ומנסים לחנך אחרים, איכשהו לדעתי הם מנסים לעשות זאת בעיקר לאשכנזים.... נכון יותר, לאשכנזיות.
אז אני בעד להבהיר להם שאין שיוויון: אנחנו נחנך אותם, נעיר להם, וההיפך - לא מקובל עלינו. ובעיקר לא מקובל עלינו כשזכר מתנשא על אשה. וכשהוא תוקפן - מקומו הסופי במשטרה.
טוב שהערת לו. וטוב שבחריפות. הייתי מצפה שכל האחרים יצטרפו ובמקום להתעלם מן המכוער - כי הוא לא נעים, כי אין חשק לבוא איתו בשום קשר - יעירו לו כמוך.
אגב, לו הוא היה ערס כבד, אמיתי, הוא היה פותח בקללות לעומתך. קלמן מכיר את הסחורה שלו....
הבעיה היא כמובן מה עושים עם הערסים העברייניים באמת - אלה שמתקיפים פיזית. מזמן חשבתי שלאזרחים ובעיקר לאזרחיות במדינה הזאת זכות לשאת נשק. ושבמקומות כמו סופרמרקט, אוטובוס, קופ"ח, צריכים להיות כמה קציני בטחון.
אני מבין אבל אתה לא נופל כאן קצת למלכודת של תיאורית "הפרא האציל"?
אני חושב שאנחנו פחות או יותר מסכימים וההבדלים בינינו הם כמעט סמנטיים. אני לא חושב שהערס הוא ישות נחותה על אותו סולם תרבותי, אני חושב שמדובר בתת תרבויות שונות וכדי להשוות אותם צריך להסכים על סולם ערכים משותף.
בכל אופן, הדיון מעניין. שמחתי להכיר...
שום התנהגות אינה "טבעית לאדם" והכל הוא תלוי תרבות וסביבה.
הפרובינציאלי יוצא מגוחך בעיר הגדולה, העירוני נראה אידיוט בבגדי עבודה כחולים בקיבוץ, הערס שמנסה לדבר בעברית של אוניברסיטה יתקל באותו בוז שבו יתקל שינקינאי (יש עוד דבר כזה?) אם יתערב בשיחה של חבר'ה מהצ'חונה.
לכל תרבות יש דרכים משלה לתקוף את השונה, חלקן אלימות מילוית וחלקן אלימות פיזית. בכל חברה המותר והאסור נקבע ע"י האליטות, במקרה שלנו האליטות מחשיבות אלימות מילולית מושחזת כלגיטימית ואלימות מילולית בוטה כנחותה ולא מקובלת, שלא לדבר על אלימות פיזית שהיא כבר אסורה ממש. האופציה של הערס בעימות כזה הוא לקפל זנב בין הרגליים או להגיב באלימות פיזית, בשני המקרים הוא יפסיד כי הוא מחוץ לסביבה התרבותית שלו.
ולעומת זאת, האם יצא לך במקרה לחשוב על הכיוון השני, כמה קל להכניס את השכונה לבנאדם, וכשאני סוקר את נסיון החיים שלי והמקומות שעברתי בחיי ישר קופצות עשרות דוגמאות של טיפוסים שחונכו על ברכי המנרז שאת מחזיקה ממנו כל כך, שהגיעו למקומות שבהם השכונה שולטת, ולאחר ההלם הראשוני ותקופת התאקלמות קשה ממש להבדיל אותם מאנשי השכונה, והמסקנה היחידה שעולה מכך היא שההתנהגות 'התרבותית המנרזית' אינה טבעית לאדם, היא כסות שהורכבה עליו בגיל צעיר וכל זמן שהוא מסתובב בחוגים שתומכים בכסות הזו היא מחזיקה מעמד, וברגע שהוא מחליף מקום ואווירה הכל מתמוטט כמו בניין קלפים, זה מה ששווה המנרז שלך ובגלל זה אני לא מחזיק ממנו, עם כל הכבוד כן, את יודעת שאני מת עליך :))
כל הכבוד לך שהתאפקת להתערב אחרי שני משפטים...
אני כאן בקריאת הפוסט, כבר ראיתי איך אני קופצת עליו בהתנפלות מילולית כשאפילו לא סיים להגיד את ה"יאללה" בפעם הראשונה !!!
תזהרי מהערסים האלה, יקירתי, לא תמיד זה נגמר בתשלום בקופה.
כן, אין דבר מכמיר לב מנובורישים שכאילו קנו את סמלי הסטטוס אבל לא את המנרז ואת המנהגים המתחייבים מהסטטוס. היכרתי כמה כאלה שמתאימים לביטוי הידוע שאפשר להוציא את הבנאדם מהשכונה אבל לא את השכונה מהבנאדם. וזה גם אגב לא חובה להוציא את השכונה מהבנאדם. קולניות וכאלה זה לא נורא בכלל, רק היומרה שלהם היא המגעילה. ההתנשאות על 'פשוטי העם' בעוד שהם אמא של הפשוטים.
אני ממשיכה את הטיעון שלך ואומרת שמול כוח משתמשים בכוח. ואין דין החזק שמשתמש בכוח מול בריונות כדין הבריון. ומצדי שיקראו לי אלימה עד מחרתיים.
חחחחח
זה מזכיר לי את מיקי מלץ שהיתה איתי בצבא ב'במחנה' והיום עורכת יוקרתית ב'לאשה'. אותה מיקי הגיעה תמימה מהפרובינציה, וכשאיזה בריון פעם איים עליה וקילל אותה, התייצבה מולו במלוא קומתה שהיא כמעט מטר שמונים ואמרה בפנים אדומות: אתה....אתה....אתה.... טמבל!
אני יש לי חוש צדק מפותח ומילדות ראיתי הכל כמלחמה בין טוב לרע, שחור/לבן. זה בהחלט לא מהבית בגלל שאמא שלי מאוד רלטיביסטית ותמיד הראתה לי נקודות השקפה שונות לאותה בעיה וכיצד אפשר לראות את הדברים מנקודות מבט שונות, בחברות שונות, בפילוסופיות שונות וכו'. ומילדות יצאתי למלחמות בשביל מה שראיתי נכון וצודק. בניגוד למה שאני מגדירה כערס, לא חרחרתי ריב, אף פעם לא חיפשתי קטטות במקום שהיה שליו ושקט לפני כן, לא התגריתי ולא הצקתי. אבל באמת לא סבלתי לראות גדולים וחזקים שהתעמרו בחלשים מהם.
כשעברנו לחטיבת ביניים בגמנסיה הרצליה, שמו את כל הכיתה שלי בז' 8 ורק אותי, המופרעת, בודדו בז' 5 - למען יראו וייראו. יום ראשון בבית ספר חדש וענק. היו נדמה לי 11 כיתות ז', 40 ילדים בכל כיתה, ואני היחידה המבודדת. באותו יום נבחרתי לראש ועד הכיתה על ידי ילדים שלא הכירו אותי.
איך? זה קרה בזכות רודפת צדק אחרת, טל לבליך, שניגשה אליי באותו יום והציעה את חברותה. היום היא שותפה ובעלים של משרד העו"ד לבליך-מוזר, העו"ד של רשת שוקן ודיעות אחרונות, והיא חברת נפש שלי עד היום. היא אחד האנשים הישרים שאני מכירה. היא היתה אז בת 12 וראתה ב'מופרעת' שהוגלתה את מי שהייתי ואמרה לי - בואי, אני אגיד לחברים שלי(כולם צפוניים כבדים בכסף מכיכר המדינה) להצביע בשבילך לראש ועד הכיתה, כי את המתאימה. ככה. כי היא ראתה מה שהמורים לא ראו. כי הגעתי עם הסטיגמה של המופרעת.
ומאז נלחמנו הרבה מלחמות צדק ביחד, אני וטלי.
טיעון חזק.
אגב, היהודים עדיין קולניים, גסים והמוניים.
בארגנטינה ניסיתי להבין את פשר התופעה הזו וההסבר הלא מדעי שלי הוא שהיהודים נמצאים בשכבה כלכלית גבוהה יותר מן השכבה החברתית שלהם. כלומר, הם לא יותר קולניים, המוניים וגסים מן המעמדות הנמוכים בארגנטינה, אבל הם בהחלט בולטים לרעה בנימוסים שלהם בהשוואה לשכבות האמידות. מאחר שברובם הם "כסף חדש" או מה שנקרא נובו ריש, הם מתחככים באליטות החברתיות בזכות הכסף שלהם אבל אין להם את העידון וההליכות שמעמדות אלה סיגלו לעצמם במהלך הדורות.
גם הערסים שלנו לא מפריעים לאף אחד כשהם יושבים על הברזלים בנתניה, הבעיה מתחילה כשהם עומדים בתור בסופרמרקט "קול" בתל אביב, ואין להם את הקודים הדרושים, או כשהם קונים BMW ומתקינים לו אורגן אורות. בקיצור, מלחמת הציביליזאציות.
ואני שואל, מדוע אף אחד לא מבטא דעה באשר לאנימציה המשובחת ששיבצת כאן, ערסי-קולה?
רוצה גם להוסיף בחינניות של ביזון בבריכת בלונים, שערס בלתי ניתן לקיטלוג. הוא מערסן את חותמו בהתאם לסיטואציה הנבראת באותה שניה. כסוחר יומי בבורסה, הוא תר אחר אי היעילות המובנית במערכת הנימוסין והמוסכמות החברתיות, וחופר בה. מאדיר אותה. מעמת אותה עם נשואי המוסכמה.
ואם אשתמש באנלוגיה של תוכנות אנטי-וירוס, הרי שמכיוון שאי אפשר למחוק את הוירוס, ואי אפשר לתקן אותו, בטח שלא להתעלם ממנו, הרי שהדרך היחידה כמעט להתמודד, הוא להתחבר אל הנשיות שלו.
(כמובן, שאילו הייתי גבר בסיטואציה הזאת, הנפיחות היתה יורדת אחרי בערך 5 ימים, עם או בלי קומפרסים.)
טוב, קצת יותר ברצינות מיא, הסיטואציה מפחידה, בעיקר מכיוון שאין בה נוסחה מנצחת. כמעט בשום מקרה, למעט כח, שזה בדיוק מרחב המחיה והמצע עליו חי הערס עצמו. למזלי הפה שלי לא מעט פעמים תמרן אותי החוצה ממצבים כאלה (וגם הכניס אותי למצבים כאלה, כיאה ללשוני שמופיעה בראש הבלוג).
*
אני מסכים עם גיא נבו. מעניין כאן.
אני קורא הכל כפוסט לשבת, כשחיוך דבילי מרוח לי על הפנים.
אפשר לחשוף שאני שופט כדורגל לשעבר. כלומר, ראיתי הרבה וחטפתי הרבה.
וזה מזכיר לי קטע מהשני בקוואדרולוגיה של ג'יימס הריוט, "כל הדברים, נבונים כמופלאים". חרשתי, לא מצאתי את הציטוט, אבל זה הולך ככה בערך:
אחרי שהריוט מוצב באפסנאות וכולם מקללים אותו על כך שלא הצליח לחלק את מדיהם בזמן, והרכבת שאמורה להביא אותם לחופשה עוזבת כל רגע, הם מקללים אותו בכל מילי דמיטב, תוצרת בריטניה. ואחד מהם, בחור חמד שלא יודע ולא יכול להוציא דבר קללה מפיו, מביט בהריוט, אדום-פרצוף, ואומר, לאחר חיבוטי נפש של אדם עדין שממש לא רוצה לקלל:
"זוהי שיטה... ממזרית!"
הריוט כותב שהוא הסכים עם הבחור ללא סייג.
ממש התנגשות ציביליזציות נהיתה פה.
אני לא יודע במי לתמוך, במיא שמקסחת את הערסים אבל בעצמה ערסית לא קטנה, או בקלמן שתומך בערסים אבל למרות מה שהוא טוען הוא ממש אבל ממש לא ערס (אולי רוצה להיות)
מעניין כאן.
גם לי היו כאלה מקרים. זה ממש מזכיר לי איזה משהו אבל אני לא זוכרת במדויק....
מה שכן, פעם ערס אמיתי ומגורמט חתך אותנו באוטו, אותי ואת ענת חברתי בשדרות בן ציון, וענת שלא התאפקה ורצתה לקלל את האם-אמא שלו, צעקה לו מבעד לחלון בקול גדול ממיטב הקללות שלה, יענו: "אתה ממש לא ג'נטלמן!" הערס הסתובב ונתן בה מבט תמה.... יענו הוא בכלל לא הבין את הקילול... והיא לא הבינה מה הבעיה עם הקילול... כן, זוהי חברתי מגיל תשע, צחה ותמימה וברה כביצה שהוטלה בשבת...
האמת שהערסים לייט כמו אלה בסופר מרקט פחות מפחידים
לפני כמה זמן בעת שנפרדתי בקצרה ממישהו ברמזור ליד ביתי
נשבעת לכם שזה לקח חלקיק שניה ברגע שהאדום התחלף לירוק
מישהו ברכב מאחור החל לצפור בטירוף, והמשיך לא משנה שהאוטו מלפניו כבר נסע
אז פתח את החלון גבר מעונב, דומה למנהל הסניף של הבנק הקרוב, או רואה החשבון
בשנות החמישים שישים לחייו
וצרח מולי באטרף: "תלכו תזד.... שניכם, את זו.... את שרמוט...."
הדחף הראשוני שלי היה לזרום איתו ולומר לו כמתבקש: "שרמו... אחותך"
אבל אז הסתכלתי על הפנים שלו וראיתי את הטירוף בעינים, את הפנים האדומות
ושתקתי והמשכתי הלאה. קצת בהלם.
דמיינתי אותו ממשיך הלאה, חונה בחניה שמתחלת לביתו הפרברי המסודר
עולה לארוחת הערב עם החליפה שלושה חלקים
וכל הזמן הזה מסתתר בפנים הטירוף האלים הזה.
מפחיד.
החלטתי שבמקום לנהוג באלימות דומה כלפיו, יותר חכם יהיה
לנהוג בסוג האלימות המוכרת וחביבה עלי כפולניה: פאסיב אגרסיב.
אוי, איך שכחתי את המושג המקסים הלקוח מתחום הפולקלור הנורווגי?
אוףףףףףף - כמה התעסקות עם מגוון מרעין בישין בבוקר חמסיני יוקרתי זה שהנורווגים לא שיערו כמותו מעולם!
זה לא ערס כפרה, זה טרול, יש הבדל, ערס עומד כמו גבר אחרי עצמו ולא מסתתר אחרי בריקדות כמו זה, ומשם הוא משלח ומתיז את עצמו, ויש מגוון התייחסויות אפשריות, יש לדוגמה אומרין - דו נט פיד דה טרול, יעני אל תתיחסי אליו והוא יעלם ויפוג מעצמו, ואפשר למחוק אותו ואפשר גם לנצל את האנרגיה שלו ולהשתעשע איתו, בכל מקרה הטרול לא באמת מזיק, ואם את שואלת אותי, אני מתגעגע לימים של ישרא הקדומה, אז הסתובבו שם טרולים אמיתיים עם עוצמה ולא נחנח כמו זה.
אשמח מאוד לקבל ממך ברכייה לביצים, ועד אז מוזמנת לקרא את הפוסט האחרון שלי, שרק לאחר שסיימתי לכתוב אותו התברר שהוא נכתב גם בהשראתך :)
תודה לא הכרתי, אז בוא תשמע את הסיפור המלא, אבי עלה לארץ בתקופת הבריטים באוניית המעפילים יהודה הלוי ממרוקו והם נתפסו ונשלחו לקפריסין, שם הוא ישב כשנתיים במחנות המעצר בחברת הפליטים היהודים מאירופה, והם קראו לו קלמן, לא יודע, בטח נראה להם ערס כזה מצחיק שאוהב לעשות שטויות, לא ידעתי שיש גם קלמנים רציניים :)
קלמן הוא גם שמו של מלחין ידוע.אני הייתי חיה כשהייתי קטנה - מה זה קטנה? אני את קרב המכות האחרון שלי הלכתי בגיל 20. ואני לא שתקתי לאף אחד שפגע ורמס והעליב והשפיל - לא רק אותי, גם אחרים. וגם היום. אח שלי הוא מאמן אגרוף תאילנדי במקצועו והוא לימד את הבנים שלי כמה מכות של הגנה וכמה מכות של התקפת פתע - רק כדי שיידעו להחזיר לתוקפים ובדיוק בשביל שבריונות בבצפר וברחוב לא תעבור. זה הכל. לי לא היה אז הידע הזה. הייתי הולכת מכות כמו חתולה, עושה דברים מטומטמים לגמרי כמו חניקות וכאלה. והיו עליי מלא כחולים ותמיד שפשופים מהאספלט והבלטות ודם ושריטות. אבל המצפון שלי הנה נקי. זתומרת תמיד אבל תמיד ניסיתי לפשר קודם בדיבורים, אבל אם מישהו איים עליי - לא פחדתי.
חה, יוצא שהיית ערסית רצינית כשהיית קטנה, האמת שנשאר בך משהו מזה, ואולי בגלל זה הקדשת להם פוסט :)
לערס-אל : קלמן זה לזכר יהדות אירופה שנכחדה, השם ייקום דמם, שהושמדו בין הייתר גם בגלל שלטענת הגרמנים יימח שמם, היו המוניים, קולניים וגסים ולא תאמו בהתנהגותם לסטנדרט של הגזע העליון.
אני אענה לך שאנ'לא יודעת באיזה גודל הבת שלך אבל אני באה בגודל קינג סייז ואומרת לבנים שלי - תמיד תעמדו על שלכם, אפילו נגד מישהו שהוא בבירור חזק מכם - זאת בתנאי שיש עוד אנשים בסביבה, שיכולים להפריד או לקרוא לעזרה. אם אתם לבד ומישהו חזק מכם מאיים במכות - תברחו. אבל אם אתם לא לבד - תיכנסו למכות גם נגד חזק מכם. תמיד יימצא מי שיפריד. מתים לא תצאו מזה. זו תמיד היתה האסטרטגיה שלי כשהייתי קטנה - ללכת על האפיל של המטורף. כי גם חזקים לא אוהבים להתעסק עם מטורפים. ואת יודעת מה? היו כמה נקודות בחיים שלי, כילדה, כבת/בן, שאני זוכרת שהסתכלתי על מרצפות הבטון האפורות האלה של ילדותנו ואמרתי, לא איכפת לי למות כאן על המגרש אבל אני מפה לא בורחת.
אבל זה שטויות כי כמו שאהוד אמר - מי ירביץ לאשה?
ולא להתערב במה שלא שייך לנו זה טקטיקה שטובה לאנשים שלא אכפת להם נדודי שינה. אני לא רוצה לקום אחרי איקס שנים עם סיוטים. המצפון שלי נקי. אני ישנה טוב בלילה. בכל מקום שהיה צריך להתערב, התערבתי, תמיד. אני זוכרת בבצפר את התיק שלי מתעופף מהחלון לא אחת וכל התכולה מתפזרת. אני זוכרת סכין שנשלפה בתחנת האוטובוס של קו 61 בחזרה מהגמנסיה. אני זוכרת שלוש ילדות גדולות ממני שאיימו עליי - כבר לא זוכרת למה. אני תמיד עמדתי מול בריונות וכל מי שהציקו לו ידע שהוא יכול לבוא אליי ואני אגן עליו, גם ילדים שלא היכרתי. גם כשהמורים היו נטפלים למישו בלי סיבה הייתי פותחת פה. לא היה איכפת לי כי במילא היה לי גיליון הרשעות ארוך. ואל תשכחי שכל אותו זמן הייתי התלמידה הכי טובה בבצפר. ככה שלהעיף אותי לגמרי זה לא היה פשוט, לא פשוט.
חחחחח, אלה היו הימים. אמא שלי התייאשה. אמרה למנהל שהיא כבר לא מוכנה להגיע לבצפר. שיש לה עוד דברים לעשות בחיים. שיטפל בי ככל העולה על רוחו, אם כי לדעתה האישית יש בעיה אחת שמפריעה לו לתפקד שמנהל מצוין - והיא התלמידים. אני, מרוב שיעמום בחצר, התחלתי להשתעשע בזריקת כדור ברזל עם איזה בהמה גברית והפכתי לאלופת תל אביב של בתי הספר. כן, היו קטעים. נוסטלגיה חביבה...
לא תדעי עד שלא תנסי
יש לך אומץ של תמימות. יכולת גם לחטוף מכות.
אני בחיים לא מעירה לאיש. אני מפחדת שיעלה להם הדם לראש, וראינו כבר ויכוחים שנגמרו ברצח.
ככה אני גם מחנכת את הבת שלי. לא להתערב במה שלא שייך לנו.
ואני גם יודעת מה תעני לי :)
על מה ולמה הקיבעון על שמות מזרח אירופיים?
הנה עוד כמה אלטרנטיבות, שכן הרעיון בפני עצמו, דווקא נשמע לי:
טיוודר,TIVADAR
אלמר, ELEMER
ארווירנקה ERVINKE, זה מקישון
בוגדאן
ולענינינו, אני כמובן כוונתי לכתיבה אלגורית, על אף שלאחר מחשבה שניה, אני בהחלט חושב, שלהיות ערס זו עבירה פלילית, או לפחות כך צריכה להיות, במדינה מתוקנת.
אנא שתפי.
זה נכון את בריאה בהחלט, נאלצתי למשוך לקצה ההפוך כדי להראות את האבסורד בגישה של מיא שמזכירה לי קצת את הבריטים שהכניסו תרבות בילידי המושבות שלהם עד שגורשו משם והיום אנגליה עצמה מלאה בילידים לשעבר, צחוק גורל משעשע אבל יש בו גם הגיון.
מה שאצלך נחשב התנהגות פרועה ואלימות מילולית (על אלימות פיזית אני לא מדבר, זה כבר עניין של החוק) רוב הסיכויים שבצד השני נחשב כהתנהגות נורמטיבית תקינה, ומי בדיוק אמור לקבוע את ההתנהגות תקינה, מיא שמנופפת עם התקן המערבי ומבקשת לקבוע סטנדרטים שהתגבשו הרחק מכאן או תושבי המקום שהם סלאט מייצג של כל העולם?
ובנוגע לבלוגים, כדאי גם לך לנסות, זה משחרר את המוח ופותח זווית רחבה, להבדיל מהבלוג האחד הצר מלהכיל :))
הנאה מובטחת
הנאה או ראש מפוצח - לפי "טיב" הערס.
לא, אבל כמה שיעורים אצל אחי המתאגרף - ואתה מסודר.
תלוי אם אתה זבוב
אני כבר דיברתי וכתבתי אינספור פעמים בעבר על כך שמנרז - שזה לא בדיוק נימוסים אלא יותר מכך, קוד התנהגות שלם - מאוד חסרים בחברה שלנו. זה לא בגלל הערסים אלא בראש ובראשונה בגלל דמות הצבר המשוחרר ממנהגי לעז. כאמור חזרתי מפאריז, שם לא השתחררו ממנהגי לעז, והמנרז שם מאוד מרעננים. גם מזג האוויר בפברואר בפאריז אמנם רענן אותי עד כדי כך שכמעט קפאתי, אבל זה כבר עניין אחר.
הטיפוס נשוא הפוסט היה מציקן אקטיבי (קטעים, אילו היה יודע שהוא מוקד לדיון מכובד שכזה...), אבל הרי כמה כאלה יש שסתם רומסים את המרחב הציבורי בהתנהגויות מגעילות? למשל כאלה שמעשנים ברחבה חיצונית של בית קפה, באוויר הפתוח, איפה שמותר, אבל השולחנות צפופים ום נושפים את העשן בפרצופך ממש? או שלא עוקפים אותך בתור אבל נצמדים אליך בחשקנות? או שעומדים מאחוריך בצמידות מעצבנת כשאתה מושך כסף בכספומט? או - המקרה הקלאסי - 'אני רק שאלה' בכל מקום שבו בזבזת שעות המתנה יקרות מחייך? או המזהמים הווקליים עם עלילות אלף-לילה-ולילה בפלאפון באוטובוס/רכבת או בכל מקום אחר שאינך יכול לברוח ממנו ולהתאבד בשקט?
מה עושים עם כל הערסים האלה? חינוך מחדש? בגולאג של המידות הטובות? שבוע עם ליברמן? בעזה המשתקמת? בבניית ציפורניה של שו אסמה השחורדינית והפרנץ' - תעזרו לי כאן - היתה שרת משו - בחיי שאני לא זוכרת - המוח שלי הקטן והחמוד מתקומם לזכור את השם של הפוסטמה. טוב, זהו.
קלמן/אלפרד (חשבתי שאתה צוחק בעניין הכמה בלוגים, אבל אם טוב לך ככה...) -
אל תהפוך אותי לחולה ואת ההתנהגות הערסית לתקינה.
כאשר מתנהגים בסביבתי באלימות פיזית או מילולית (גם אם אין עליה עונשים בחוק), אני נבהלת. כאשר מפחידים אותי - אני פוחדת. זו אינה פוביה. זו תגובה נורמלית ותקינה.
בתקופה הזויה בעבר, נהגו לחלק את האחריות למעשה הפלילי, (בעיקר בעבירות מין ואלימות), בין הקורבן לפושע.
נראה לי שאתה טרם נגמלת.
מותק שלי
את יכולה להגיד להם כל מה שאת רוצה כמעט
כי את אישה
חכי חכי איזה פיתה יעשו ממני אם אעיז - לא לדבר! להסתכל שניה מיותרת לכיוון שלהם!
את מכירה מנתח שינוי מין, שיעזור לי בקטע הזה?
אני ממליצה לעשות את הקניות בסופר ברחובות. לערסים כאן לא נאה להגיע לסופר והם שולחים את הנשים שלהם. במקרה של חוסר, האמהות נשלחות. זה בילט אין אצלם.
רעיון מעולה אירה יקירתי, יותר עדיף שהמפחדים יעשו תראפיה לריפוי מהפחד מאשר להכחיד את הערסים מהעולם, אחר כך אולי נעשה גם תראפיה מהפחד מהערבים, והשחורים ובכלל, יהיה מקום בעולם לכולם ויהיה סבבה.
אז מה, שנמשיך לתת לערסים להיות "הם" ואנחנו נעשה תראפיה באיך להפסיק לפחד?
סליחה רנסום אם פגעתי בעצב רגיש, כלל לא דברתי עליך, אם תבדוק שוב את תגובתי תראה שדברתי ברמה העקרונית, אם תרצה הרי לך דוגמה להיפגעות ספונטנית מבלי שיהיה בכלל צד פוגע, אבל אם אתה מתעקש זו זכותך כמובן, לגבי ההכרות שלי עם אנשי תרבות אני מודה שהכרתי אותם רק כאן בבלוגוספירה, עד אז לא היה לי כמעט מגע עם היצורים האלה ואם לומר את האמת הם די מעניינים, בעיקר בגלל הנטיה שלהם להיפגע באופן ספונטני, ועכשיו רק תחשוב מה קורה כאשר אחד כזה פוגש ערס ברחוב, גם אם הערס ישתדל בכל מאודו ויעשה לו קולות של פוצי מוצי הוא יתעקש להיפגע, אז אולי תסביר לי אתה, איפה הבעיה באמת, מי מסתובב עם הבעיה שלו ומשליך אותה על אחרים בשעה שהערס עצמו עסוק בעיקר בלהיות הוא עצמו, ותאמין לי שגם ככה זה קשה.
בקיצור רנסום, הבעיה אינה בערסים אלא באלה שמפחדים מהם.
מדליק!!
בדיוק!
קלמן, עוד רגע אתה תקרא לי 'פלצן' ו- 'אוכל סושי' (למרות שאני לא סובל סושי).
שוב פעם את מקל בעניין הזה. איפה מתחיל הכבוד לזולת והיכן הוא נגמר? אתה עושה צחוק תגיד לי? יכול להיות שהאשה שמיא תיארה עשתה טעות ושכחה משו. סו פאקינג וואט. מה עם קצת סבלנות? או שמא אתה חושב שאסור לאדם לעשות טעויות? כי עושה רושם שלגבי ה- 'ערס' הזה אתה סבלני לגמרי.
ואם ה- 'השתחררות' שלו באה על חשבון אותה אישה? זה בסדר? אתה יודע, יש עוד השתחררות גברית כזאת שיכולה להגיע על חשבון נשים, יו נואו, והמדרון הזה הוא מדרון חלקלק.
בכך שאתה מציין את 'בן התרבות', אתה שוב עושה עוול לאותו אדם.
יפה דרך אגב איך שאתה עושה דיאגנוזה לאיך שבני תרבות מתנהגים לגבי המרירות שלהם. מאיפה אתה יודע? אני לא הייתי עושה את מה שמיא עשתה - אין לי את זה. אבל איך אתה יודע מה זה היה גורם לי לחשוב?
סליחה מיכל אם בלבלתי אותך, אני ערס מרובע ולא סתם מפוצל, יש לי ארבעה בלוגים כאן ולפעמים אני שוכח באיזה דמות אני מסתובב :)
רנסום יקירי, ומי קובע היכן מתחיל הכבוד לזולת והיכן הוא נגמר, בוא נעזוב רגע את המקרה שלך מיא בצד, הוא רק הטריגר לדיבור כאן, מהכרות אינטימית עם ה'ערס המצוי'' לרוב התגובה התוקפנית שלו באה בגלל פגיעה בכבודם כבני אדם, אבל את זה כמובן אף אחד לא רואה, ולמה, לערס המצוי אין רגשות? אם יפגעו בו הוא לא יפגע? המחאה שלי אם לא שמת לב לא באה להצדיק פגיעה שרירותית בחלש, אלא להראות שהצד השני אינו מפלצת שצריך לקפד את ראשה, כל ההבדל הוא רק בכך שהערס המצוי יבטא את מחאתו על המקום ובאותה הזדמנות גם ישתחרר ממנה, ואילו בן התרבות הנאור יסחב איתו את מרירותו ואולי יותר מאוחר יכתוב על זה פוסט.
ואגב, כפי שכבר ציינתי, מיא התנהגה בדיוק כמו ערס מצוי ואולי בגלל זה גם עשו לה כבוד והתקפלו בשקט.
יש פה פיצול אישיות שאני לא מודעת לה?
עניתי לקלמן והנה בבר לוקח את זה אליו.
לא שיש לי בעיה עם זה. נהפוך הוא.
הערסים, כמו שאתה מתאר אותם דורשים הרבה תשומת לב וטיפול.
למי יש סבלנות?
וחוץ מזה, יש רק ילדים מגודלים טמבלים ואנשים מנומסים משעממים?
שום דבר אחר אין?
קלמן,
אין שום רומנטיזציה בסיטואציה שמיא תיארה, ואתה רק עושה עוול לאותו 'ערס' כשאתה פוטר אותו מאחריות למצב. אתה לא עושה לו טובה גדולה, אם כבר מיא היא זו שעשתה לו את הטובה ולמדה אותו שיעור בהליכות.
אתה עושה לו בדיוק את מה שעשו אלה שחינכו אותו - אתה מקבע אותו בנקודה מסויימת, שבצורה אופיינית לישראליות הזו, אין בה כבוד עצמי, ולכן גם אין בה כבוד לזולת ולמרחב האישי שלו.
'ערסת' לו את הצורה....
ויפה שעה אחת קודם.
למה מיא (כפרה עליך אל העולם) בגלל שאני יודע לבטא את עצמי? זה לא מעיד בהכרח על הרושם שהייתי משאיר עלייך במפגש פנים מול פנים בתור לסופר, תתפלאי אבל אנשים מורכבים יותר מהדימויים שאנחנו משליכים עליהם, ועל פי הסימנים שנתת בערס בפוסט הזה אני די מתאים, התנהגות תוקפנית היא פרשנות של הצופה ורוב הסיכויים שאם היית נתקלת בי ברחוב היית עוברת למדרכה השנייה.
אגב, על פי הפוסט הקודם אני גם מועמד מובהק למשלוח לנארניה, אני ערס שמחכה לאחת וליחידה:))
קלמן:
א. בהגדרה שלי אתה לא ערס.
ב. הוא ממש לא התחיל איתה. הוא היה בהמה ודיבר בתוקפנות ובלעג.
ברור שלא, מיכל, לא מחיתי על עצם העובדה שהעירה לו אלא על אווירת העליהום בפוסט שמתירה את דמם של הערסים באשר הם, יש גם ערסים חמודים, כמוני למשל, ואם נכחיד את כולם נשאר עם המנומסים המשעממים שעושים חשק להיכנס לדיכאון רק מלהסתכל עליהם, זה לשפוך את המים עם התינוק, צריך לענות להם ולהתווכח איתם ולהעמידם במקומם אם צריך, והעיקר לא לפחד מהם כלל, כי בסך הכל הם אנשים חמים וסימפטים שאוהבים תקשורת, ואני משוכנע שהבחור בסופר העיר לגברת העדינה רק בגלל שהיא מצאה חן בעיניו.
בדיוק נגד הגישה הזאת אני מתקוממת. ואם יבוא - תבוא המשטרה. אדרבא. שיעשו משהו בעיר הזאתי פרט לרישום של דוחות חניה.
לא, אני חושבת שהוא היה אשכנזי דווקא... או שפשוט לא בדקתי בציציותיו.... בשבילי ערס זה בריון גס רוח, או חוליגן מה שהיו פעם קוראין. לאו דווקא מזרחי. יענו כמו שיש פרחה-צפונית עם בלונד-פסים וכולה מותגים מכיכר המדינה והיא עדיין פרחה. בכלל, לדעתי בדור הזה יש המון מעורבים. כלומר אם אביו מרוקאי ואמו פולנייה? בקיצור, לא המוצא אלא ההתנהגות המגעילה היא הקובעת.
ממש ככה יפה ענית להם מיא.
בפעם הבאה הם ירוצו להביא כמה עגבניות
ועוד יכינו לבחורה סלט טעים - רק שיעזבו
אותם.
בדרך כלל - מפחדים ושותקים בסיטואציה
ובכך נותנים להם כוח. ברגע שמראים להם
שלא מפחחחחחחחחדים - הם נעשים
קטנטנים וחלשלושים.
יש תקווה!
חבל שלא הייתי שם,
יש לי שיטה סודית שפיתחתי לגמד ולאפס אנשים מהסוג הזה
באופן מיידי.
פיספסת את העיקר
זה לא שהוא רק העיר לה על העיכוב של התור
גם היו לו דיעות משפילות עליה ועל החיים שלה וגם גסות רוח למיא שהגיבה עליו.
רק לו מותר להעיר?
ברור, אחרת איך היית שמה לב אלי :)
אני כמובן מפרגן להתגברות האישית שעברת בסופר, לא עלה בדעתי שמדובר במהלך חריג עבורך, את עושה רושם של בחורה אסרטיבית שלא מהססת לפתוח את הפה כשמשהו לא מוצא חן בעיניך, לי הפריע השימוש בביטוי 'ערס', כי מה זה ערס במובן המקובל - גבר מזרחי המוני ונבער מדעת, וכאחד שכל חייו חי בין ערסים וחבריי הם כאלה ואולי גם אני בעצמי כזה, הרגשתי שההתקפה שלך מכוונת נגד הסוג שלי, וחבל, זו רק התדמית שהדביקו לנו, במקור אנחנו אנשים חמים ואוהבי חיים, וכן, גם אוהבים לעשות רעש והמולה סביבנו, וכמו בניסיון שעברת בסופר, אנחנו לא ממש אלימים עם רצח בעיניים, ואם מעירים לנו, אנחנו גם יודעים להתקפל בשקט, אנחנו לא כל כך נוראים כמו שמציירים אותנו, מה שכן אני שמח למסקנה שלך, שבעצם ממליצה לכולם לעמוד על שלהם ולהיות ערסים :))
תיזהרי. לא בריא להתעסק איתם.
קשה לדעת מאיפה זה יבוא.
זהו, שלא מתחזקים אותן. הכינים כבר דואגות לזה (שיט, אני מתחילה להתגרד).
אני אענה לכולם ביחד כי כולכם משבחים - ורק לקלמן לחוד - כי הוא לא כל כך....
העניין הוא שבאמת לפני עידן הכדורים הפסיכיאטריים שאני נוטלת ומפרסמת תחת כל עץ רענן, הייתי שבר כלי עד כדי כך שאשה שדחפה אותי קלות בסופר גרמה לי לפרוץ בבכי. ואילו היום התחזקתי כל כך עד שכל הזבָּלות במרחב הציבורי צורמים לי בצורה כזאת שלא בא לי לשתוק ואני מעירה ותוקעת את אפי הגדול (הוא באמת גדל. פיזית. אני חושבת שכשמזדקנים יש מצב שהאף גדל...) בכל דבר ועניין.
והנה - השמיים לא נופלים עליי. הערס לא ממהר לשלוף את הסכין המיתולוגית, איש עוד לא הרביץ לי (שינסו!), והכל בסדר. בגלל זה אני ממליצה למי מביניכם שיש לו כוח נפשי - לא לשתוק. חלאס, נמאס מכל הבריונים האלה. עם כדורים או בלעדיהם, באמת נמאס. אגב, מי שעושה זאת שנים בלי כדורים כלל היא אחותי, ד"ר ליה עשת, שמאז ומתמיד, ממש מילדותה, פותחת פה גדול מאוד על מפגעים כאלה. על אנשים שדוחפים בתור, למשל, ואני זוכרת את עצמי כאשה צעירה ואותה כמתבגרת (יש בינינו שבע שנים) - והיא מגינה עליי. זאת אומרת פשוט צריך את האטיטיוד. וכשמתחילים ורואים כי טוב, כבר אי אפשר להפסיק!
ולך קלמן - העניין הוא שזה לא סופרמרקט תקני בשעת העומס, אלא מינימרקט מאלה שפתוחים 24 שעות ביממה, והשעה תשע וחצי בערב, וכל מיני תמהוני העיר עורכים בו את קניותיהם הנינוחות, כי ככה זה במרכז תל אביב, וזו נזכרת בעגבניה, וזה נזכר בעוגיות בגלל אורחים שקפצו עליו, ואני נזכרת בחסה בגלל הדיאטה (לא, האמת שדווקא את החסה שכחתי לזוועתי) - זה המודל. ושפת הגוף של הערסון-דמיקולו ענתה בו שהוא וחבריו סתם מצ'ועממים ומחפשים דרך להעביר ת'זמן ולכן נטפלו לצעירונת. ואני מתערבת איתך שלגבר, נאמר עם חזות מאיימת כשל בעלי לשעבר, לא היו אומרים דבר. ואני כמובן כן הייתי מעירה לגבר בחליפה (מאימתיי מסתובבים אצלנו גברים בחליפות?) ובכל סוג של לבוש. מכפת לי הלבוש? העניין הוא - א. שהיה ברור שהוא נטפל אליה סתם - והוא נאם ונאם וניג'ס וניג'ס בקול מאיים ודוחה ואלים ותוקפני. ב. שאיש מהנוכחים לא עזר לה ושכולם היו מפוחדים ושהיא עצמה היתה מפוחדת.
ואני רק רוצה לדעת, איך מתחזקים ביום יום את הרסטות.
עומד לי על קצה הלשון לצעוק לך קריאות כיפק
אלא שכיוון שגם לי יש את הטבע הזה להצליף בשכמותו את חוד לשוני
כל פעם אחרי אני מוחאת לעצמי כפיים איך לא חטפתי מכות
כי להם אין אחות ובדרך כלל יש להם אח עבריין
כל הכבוד לך.
אני רואה שאת ממש "נאה דורש נאה מקיים" - כמחצית השעה קודם לכן שנית שיש להעיר למיני טינופות ברחוב(הלוטשים עיניים לבני נוער והמציקים באופן כללי..).
נ.ב
להפסיק לקרוא לי האצנית, כי אני בכלל לא ..אני יותר המדדה
איך אפשר לקפד מה שאין?
העניין הוא שחיסלת אחד, עדיין נותרו אלפים. אבל אולי בכוחות משותפים...
כל הכבוד לך יפיופה.
טוב לדעת שאת גרה בקרבת מקום (עד מסריק זה תחום השיפוט שלך, לא?).
כל הכבוד, חזקי ואימצי!
ישופדו ויקופדו כולם ואז אולי יהיה פה קצת מקום לנשוםכל הכבוד לך, ותדעי לך שהמילים שלך הכאיבו לו יותר מאלף אגרופים במיוחד שזה מול חבריו.ונכון הנאה מובטחת לעזור לאחרים ולא לשתוק על דברים שמציקים לך ולאחרים.נסיתי את זה לא פעם,בפעם האחרונה הייתי בבית בד וכולם באו וועברו תורה של אלמנה עם בנה הקטן .והייתי סתם עם חבר לא היה לי תור .ושבא מישהו לעבור אותה . עצרתי אותו ואמרתי לכולם שאין לכולכם כבוד כלקוחות וכבעלי עסק ועזרתי להם עד הסוף, הנאה שאין בעדה הנאה ומספיק התודה של האישה .
ירבו נשים אמיצות כמוך
כל הכבוד
רוח קרב שלי :-))
מי ,מי אמרה לי לבחור את הקרבות ולא לנסות לתקן את העולם ??
למה רק לך קוראים הדברים האלו
היית צריכה להגיד לו שישתה ערסי קולה
חחח **
ערסים רסטפרים זה דבר דוחה.
גם מוש בן ארי.
הניקיון אינו נר לרגלי
אבל בחייאת