זה לא תרגיל שאת עושה עלי אז אני רוצה להוכיח לך ולי שאתן לך הרבה.

וזה שאת מתנתקת ממני ודוחה כל דבר רק עוד יותר מחשיד.

זה אולי לא רגיש לומר במצב כמו שאת מתארת. אבל אין לי אפשרות לדעת אם את באמת במצב שאת מתארת.

אני רוצה להאמין לך בכל ליבי. אני צריך להגן על עצמי.

ואת לא בדיוק עוזרת.

וכן, כבר שמעתי סיפורים מהסוג הזה בעבר. של לך ושוב. וזה הכי מרגיז ומפחיד. כי אמון והפרת אמון זה משחק על שמיטת הבסיס לחיבור למציאות בכלל. ואני שונא משחקים שאני לא קובע להם את הכללים בכלל.

ובינתיים, עם הכל מהכל, הכל רק מילים. רק מילים. וכמה תמונות שגם הן שאלה של אמונה.

אז מצטער. האברהם הזה צריך עוד הוכחות.

וזה מרגיז אותי להגרר ככה. ומצד אחד אני ורצה לתת ולהתמסר ולא רוצה לוותר על הסיכוי לדבר הגדול ההוא שאני מרגיש פה. אבל אני צריך משהו. משהו כדי להרגיש שזה ממשי. ולא עוד איזו אפיזודה שתקהה עוד את ליבי ולא יצא ממנה כלום. שוב. ושתקשה על אהבת חי האמיתית לנקות ולהבריא ולהפשיר.

וכבר ההגיון אומר לי שלא יצא מזה כלום. מבחינת הסיכויים. תגידי לי שאנחנו טועים. כי אם לא אני מאוד אכעס. על המסע הסתמי הזה.

כי זה, לא מגיע לי.