זה הרבה מעבר לנפיחות בשדיים,עצבים,תסכול,,חוסר סבלנות,,כאבי ראש,,עייפות לא מוסברת וירידה על ערמות לא הגיוניות של אוכל, בעיקר מתוק או חמוץ או חריף או ביחד או לסירוגין או גם וגם,, הכל הולך. מעבר לתחושה שתקוע משהו בגרון, זהו מצב רגשי שמגיע כל חודש ולא פוסח על כל מי שסובלת מ,,LIVER QI STAGNATION שפירושו תעוקת צ'י הכבד בראי הרפואה הסינית.
למצוקתיות שבינינו זה יכול להתחיל עד שבועיים לפני הווסת ולבריאות בנפשן כמה ימים לפני, ולמי שלא סובלת,,סביר להניח שיש פתולוגיות אחרות שיפורסמו בהמשך,,,אני אישית חוויתי כמעט הכל,, אז זה הולך ככה: אני קמה בבוקר ומקללת שלא יורד שלג במדינה הזאת או לפחות באיזור חיוג 03,,מתקלחת ומזיעה אחרי דקה,,משכנעת את עצמי שהדאודורנט החדש בטוח יעבוד כי היום פחות חם ולח, אחרי שאני מבינה שהילדה שוב באיחור לקייטנה, מתחיל השעון הקטן שבבטני לצפצף ,ואני מוצאת את עצמי חסרת סבלנות לכל שאלה או בקשה עם התפרצויות חצי מנומסות כלפי סובביי ואהוביי, כדי להרגע אני מכינה לי פרוסה עם לפחות 7 כפיות ממרח שוקולד בדרך תוקעת עוד איזה 3 כפיות,,,ואז נושמת ומקללת על כל השומן הרווי שהתווסף לתחת החמוד שלי,, נרגעתי,,פתאום אני ממש מצליחה לשמוע שאוריה לא מצליחה לנעול לבד את הסנדלים, אני עוזרת לה ואז היום מתחיל,, אנחנו מנשקות לשלום את שושה החתולה, מדלגות במדרגות, אני נזהרת לא להשיג בשביל למנוע מלחמה ואיחור נוסף,,וכך אנחנו צועדות לנו לקייטנה של שרל'ה,, בדרך אני חושבת (חוצ מעל אוכל) שאם אני מטפלת ויודעת בדיוק רב מה עלי לעשות ואיך. איך זה שאני מצליחה לעזור לכל כך הרבה נשים,,ואותי אני משאירה לסופ ,,כי עד שאני לא במצוקה רמה 8 , אני פשוט מסרבת לעזור לעצמי . פשוט מדהים אותי כח הסבל שלנו הנשים, ושלי בפרט. אז עם ציצי נפוח והרבה אמונה עולה לקליניקה ליום עבודה, נשאבת לתוך כל אותם מקרים, כל אותם יקומים שאותי כל כך מסקרנים,, אני חייבת לציין שבאותם ימים קשים (טרום הווסת ) קורים גם דברים אחרים, הכל תלוי כמה אני מסוגלת להתעלות על עצמי ולראות את האחר ,, המציאות בקליניקה מכריחה אותי לראות ולהרגיש, ואז קורה דבר מדהים,, אני בעצם מבינה (גם כשההורמונים משתוללים), שהתהליך הפיזי אכן מתרחש אם אבחר בו או לא - שאומר: שבכל יום ויום אישה היא משהו אחר (לא לנוטלות גלולות כי אז זה מבטל את כל תהליך המחזוריות הטבעית) לנשים יש עוד שעון קטן בגוף עוד משהו קטן שקשור לזמן,,זמן אחר ,הימים בהן אנחנו מדממות, הימים בהן אנחנו מרוקנות - אחרי הווסת - זמן בניית הרירית, זמן הביוץ - הימים בהן אנחנו חרמניות או אמורות להיות, והימים בהן אנחנו משתגעות לפני ,,לפני,,,.
אני חושבת שבעצם הרחם שלנו אחרי הביוץ מבין שהנה עבר עוד חודש ושוב אין הריון, כי ברמה הכי בסיסית כל חודש הוא מחכה ומצפה,,וכשזה לא מגיע הוא בוכה ,,עם דמעות אדומות של נשמה,, אבל אם נסביר לו יפה שעדיין זה לא הזמן ,,שעוד לא ממש בטוח עם מי והתקציב עדיין לא אושר,, אולי הוא יבין ואז ידרוש קצת פחות מתוק ,חמוץ וחריף,, מתוק בדר"כ (כגון:לחם,עוגות,שוקולד וכו') הוא סימן לחוסר או צורך באהבה, החריף והחמוץ מניעים את האנרגייה ובכך עוזרים לנו להרגע,,,זמנית כמובן.
אז כל מה שבעצם צריך לעשות זה פשוט לקבל , לקבל אותי לפני אחרי ותוך כדי (כן ,גם תוך כדי השוקולד),,לקבל את חוסר הסבלנות ולנסות לצחוק על זה מהצד, לקבל את התסכול על כל מה שלא מושלם,,כי בעצם אין באמת כזה דבר, לאהוב לתת ולהנות,, כי כל יום שעובר,,,,, לא ממש חוזר,, לעולם,, אז חבל לבזבז על PMS,,,,,
|