כמישהי שאובחנה מלקות למידה

אני אומרת לך הלקות הראשית שלנו היא הלקות החברתית

החברה החליטה לנו שנצליח פחות

בוא יחד איתי, נראה שהם טועים !

אור היקר!

אין ספק, שכל מה שקורה לך ,התחושות שמלוות הן נכונות!

כל התחלה היא זרה ,מנוכרת , לא מוכרת..

ורוצים לברוח לעולם "הישן" שלנו ששם הכל מוכר וידוע..

אבל, לאט לאט ככל שהימים יעברו זה יהפוך לחלק ממך לחק מהעולם שלך.

בהצלחה!!!!

אל תיפול ברוחך. אתה נראה לי בחור רגיש ומקסים.

עוד יבואו אנשים שילמדו להעריך את מה שיש לך להעניק.

אני עוברת את אותו הדבר עם בני בן ה-12. הוא מאד בוגר ורציני לגילו וקשה לו למצא חברים שמתאימים לו. כולם מרוכזים בעצמם, שטותניקים, אוהבים לצחוק על אחרים ולרכל והוא ממש לא בקטע הזה. אין לו הרבה חברים היות ואינו מוכן להתפשר על העקרונות שלו. עוד יבוא היום והוא יפגוש אנשים אשר ראויים לו ולכל מה שיש לו בליבו הרחב להעניק.

אותו הנ"ל גם לגביך.

חזק ואמץ!!

*כוכב לעידוד המורל

סיפור בן כמאה שנים מספר על שניים העומדים על הרציף ליד הרכבת, ועימם מזוודה כבדה, והם מתווכחים ודנים ביניהם כיצד להעלותה אל הרכבת. זה טוען כך - וזה עונה לו כך, ואינם מגיעים לכלל הסכמה.

עובר לידם איש פשוט, ושואל מה הבעיה. מסבירים לו הם כי יש להעלות את המזוודה לרכבת, וקושיא היא, שמא יאחזו בה כך, ושמא כך... - האיש חדל מלהקשיב להם, אוחז במזוודה ומניפה אל הקרון.

השניים מסתכלים בו בבוז מוחלט. אה, הם אומרים, בכח...

 -

ובכן, לעניננו:

לפעמים חבל לחשוב ולהרהר. צריך פשוט לעשות.

קוראים מה המטלות - ומבצעים אחת לאחת.

ואז המזוודה מגיעה לקרון והכל מסתדר.  

אין לך מושג כמה אנשים "רגילים" נושאים עימם מגבלות בלתי נראות לעין,

שהדבר הזה המטריד את מנוחתך מתגמד לעומתם. מתוך הכאב בא העונג,

ומתוך המגבלה מגיע אדם טוב יותר, שלם יותר, המכיר את תוכו טוב מכל אדם אחר.

*

אור יקר

מצטרפת לכל מה שאמרו

חבריי לפניי

בטוחה שיש בך את העוצמה

הפנימית והיכולת.

בעוד זמן מה תתבונן אחורנית

ותוכל לטפוח לעצמך על הכתף.

מברכת אותך

אמונה

פעמים רבות אנו שומעים אנשים אומרים "אני מפחד...", "לא לפחד...". להרגשת הפחד יש ביטוי נפשי (דאגות בלתי פוסקות).

ויש ביטוי גופני (דפיקות לב, רעד, הזעה, נדודי שינה, שינוי בהרגלי האכילה –

תאבון מוגבר או חוסר תאבון).

האדם המפחד יודע היטב מהו אובייקט הפחד. גורם הפחד מוגדר היטב והוא שייך לעולם החיצון.

חשוב להתגבר על הפחדים שלנו כי הם מונעים מאתנו את הדרך להצלחה.

אזור אומץ להתגבר על פחדיך קטנים וגדולים כאחד.

שםי לב עד כמה חייך יתפתחו ועד כמה הם יהיו מופלאים, כאשר תפעלי מאזור ה"אין פחד".

ממקום זה, האמת והיופי שלך יזהרו. ה"אין פחד" הוא המקור לכל הצלחה משמעותית בחייך.

כולם  חווים  את  הפחדים  האלה,  את  החוסר  שייכות

וכו'  -  אין  מה לעשות

נקווה  לימים  טובים  יותר............נשיקות  ! 

לאף אחד אין הנחות אור

היית צריך לראות אותי כשהתגייסתי

זה היה פחד אמיתי, בזמני לא עשו

טירונות שבועיים אלא חודש מלא!

את הספקות, החרדות.. והכל

עוברים גם את זה, היום אני מסתכלת

על הכל בנוסטלגיה מתוקה.

אח"כ ביום הראשון שהתחלתי לעבוד.

בדיוק אותם ההגיגים שעוברים בך.

האם אצליח? האם אהיה אהודה?

האם.. האם.. האם.. האם...????

אח"כ נכנסתי לשגרה וזה בכלל

לא נורא.

בהצלחה ואל תוותר

תעשה לעצמך טובה.

אל תחשוב על הנקמה באחרים

תרכז רק בלעשות לך טוב

זה יהיה יותר קל ואפילו נעים.

אור

זו רק ההתחלה, והתחלות מטיבען הן קשות.

הזמן יעשה את שלו. תתרגל ותסתגל.

ותנסה להחליט שאתה חלק ושייך ולא רק צופה מן הצד.

לגבי קשרים חברתיים, אם לא ניגשים אליך, תנסה אתה לגשת ולשוחח עם חבריך ללימודים.

ברגע שאתה תיצור את הקשר - הקרח יישבר. המחסום יפתח. אולי אתה צריך להקל עליהם ולהיפתח.

פה באתר יצרת קשרים נפלאים, זה לא כזה מסובך להכיר גם בחיים האמיתיים, אני בטוחה.

מאחלת לך הצלחה רבה מכל הלב.

הדרך סלולה לך, אתה כבר צועד בה, על קביים אומנם, אך צועד בביטחה.

אני מצדיעה לניסיון שלך.

יעל

אור,

אני בטוחה שזה עניין של זמן.

זה קורה גם לאלו שלא סובלים משום לקות למידה.

אני זוכרת שבימי האניברסיטה הראשונים שלי, הייתי ממש בסוג של הלם (הכי שיגע אותי שמצאתי כי יש אנשים יותר אינטלגנטיים ממני! אך גם עם תחושה זו השלמתי אחרי זמן מה, וכמובן שגם התידדתי איתם).

אל תיתן לעצמך לשקוע בפחדים ובתסריטים פסימיים, זה גוזל ממך אנרגיה שכרגע אתה זקוק לה בשביל התארגנות והתאקלמות.

תוך כמה ימים או שבועות מבינים לאן ומתי ללכת, מה ואיך לרשום, עם מי להתחבר, איך לבנות קבוצת לימוד (או שלא, לא מוכרחים).

תן לעצמך הזדמנות אמיתית להתאקלם, להתחיל ללמוד ואפילו להינות.

המון בהצלחה,

דינה

תנסה ללמוד מחדש איך ללמוד ואחר כך יהיה לך יותר פשוט.

אתה בחור חכם, אל תבזבז את הזמן בדאגות.

כן,חששות פחדים זה  משהוא שהוא חלק מאיתנו כמו שאני מכירה אותך זה יתפוגג מיד

ועוד מעט כבר יהייה כאן בלוג אחר,ואנו כולנו איתך במסע בשביל זה יש חברים(: