התבקשנו בעת האחרונה לבחון מועמדים לעבודה. חודשים ארוכים ארכה הבחינה המדוקדקת. כמו בכל מקום עבודה עם הילה ופרסום גם אצלינו האגו שיחק תפקיד מרכזי. התכנסנו לערב של הכרעות כל העורכים בחדר. ניסינו תאמינו לי שניסינו לעשות את העבודה המקצועית ביותר שאפשר. התוצאה היתה -- כשלון גדול. כל אחד הביע את דעתו הנחרצת בצורה רגשית וכל כך לא ראויה. משום מה לא למדנו דבר. במקום לקבוע מדדים ברורים להצלחתו או כשלונו של אדם הכל נשען על התחושות הפנימיות של שלל העורכים שהיו בפגישה. התוצאה בסופו של דבר היתה נכונה וראויה. האיש שהומלץ שלא יהיה עורך בחדר החדשות באמת לא התאים. עצוב אולי, חבל אבל זו המציאות. כדי להיות עורך בדסק חדשות חייבים שלל תכונות ואחת מהן להשאר רגוע בכל רגע  נתון. חייבים גם להיות קואופרטיביים. מי שלא מתאים אין זה אומר שהאיש עצמו הוא אדם לא ראוי ממש לא. רוב עורכי החדשות בכלי התקשורת הם אנשים לא קלים שאפשר שבמקומות אחרים לא היו מצליחים אפילו לא דקה אחת. עם זה חבל שההחלטה הזו לוותה בטונים צורמים במיוחד מהעורכים ומהמנהלים. פירוט לא ראוי לפחות לא כאן. עם זה התוצאה היתה נכונה. אני אעשה כל מאמץ שעד הפעם הבאה תהיה תכנית הדרכה מסודרת לכל מתלמד. תכנית שבה יש הדרכה צמודה ומערכת בקרה ראויה. אם אצליח לעשות את זה דיינו.

בוקר טוב