אז אני כאן, בקפה.

אחרי שנה בעיר בנסיונות להבין את התעשיה, לחדור למקום אליו אני רוצה להגיע, סוף סוף הצטרפתי למקום היחיד שאני ב א מ ת חייב להיות בו. קפה דה מרקר.

כאילו - דה, ברור שהייתי צריך להיות כאן מזמן - זירת עסקים קריטית וכר פורה לפיתוח היזמויות המבריקות שלי בתחום האינטרגלקטיק קומיוניקיישנז...

והנה, אני כאן - ומה הסיפור?

איפה הענין? איפה הקפה? 

אנשים?? בחורות (נשוי באושר, אבל לשטוף את העיניים לפחות...)

הקפה הזה זה באמת מקום מפגש חשוב כמו שנאמר לי?

- לא, ירדן יקר, זו שוב אותה אשליה - כאילו יש כאן מ ק ו ם. זה שוב הסייבר ספייס ההזייתי הזה שנותן תחושה שיש מפגש.

(אני כותב בלוג פרוזאי , בסגנון דיאלוג פנימי)

ומה ייצא מלהיות כאן? מפגשים שיובילו לעסקאות?

- לא נראה לי.

אולי לפרסם יזמויות חדשות?

- את הדברים החשובים אתה אומר רק בארבע עיניים.

אז למה לי להיות פה?

- כי זה בלוג, טפשון - וכאן אתה מרגיש נוח לקשקש.

ומה ייצא מזה?

- אתה מעביר את הזמן עד לפגישה של 12:00

זה לא בזבוז זמן? מה עם לעבוד...

 - אין כרגע עבודה, אין בוס. אתה עצמאי, בעל עסק. בין פרוייקטים.

מה פתאום - יש לי יומן מלא משימות, אני חייב לנצל את הזמן להמשיך את הכנת הפרזנטציה של מחר.

- טוב, שברת אותי. תפסיק לכתוב ותחזור "לעבוד".