וידוי לפני הכל.

מאז שאני זוכר את עצמי תמיד אהבתי את קלינט איסטווד, מהפעם הראשונה (לפחות לפי זיכרוני) שראיתי אותו במערבון הקלאסי "הטוב הרע והמכוער" שהפך עם השנים לסרט האהוב עלי ביותר בכל הזמנים, לא הפסקתי לאהוב את איסטווד. שחקן יפה תואר בצעירותו (לטעמי לפחות, ולא אינני אוהב גברים מינית, אלה יודע להעריך יופי) שבמשך השנים כמו שקורה לכולנו גם הוא הזדקן, אך הצליח לשמור על פאסון קולנועי.

עכשיו לסרט.

קצת רקע על הסרט. הסרט מתאר את יחסיו של גבר זקן שאישתו זה עתה נפטרה (הסרט נפתח בהלוויתה כך שלא הרסתי כלום) שמערכת יחסיו עם ילדיו מעולם לא הייתה טובה, השכונה שבה הוא מתגורר מזה שנים מתפרקת ושכניו עזבו מזמן, מי שעבר לגור במקומם הם בעיקר מהגרים סינים ויפאנים, הכומר הצעיר של הקהילה מנסה לשכנע אותו להגיע לווידוי (לפי בקשתה האחרונה של אישתו) וגם זכרונות מלחמת קוריאה בה השתתף רודפים אותו.

כאשר בנם של השכנים שלו, מנסה לגנוב לו את הרכב, והוא עוצר מבעדו לעשות זאת, הוא הופך לגיבור השכונה בכך שהציל את הילד מלהידרדר לפשע. הוא מתחיל להיפתח לשכניו, מנסה להיות דמות אב לצעיר ולשנות את השקפת חייו הדי גזענית.

איסטווד במאי מיומן שהוכיח שהוא במאי גדול (וכן אין מילה אחרת מאשר גדול!!!) בסרטים רבים בהם "בלתי נסלח", "איש ההפקר", "בירד", "מיסטיק ריבר", "מיליון דולר בייבי" ואחרים, מביים סרט מינימלי, בלי הרבה בלאגן ורעש, עם הרבה הומור ורגש ועושה זאת בדרכו הייחודית והיפה. רוב שחקני הסרט הם אינם כלל שחקנים וזה מוסיף לאותנטיות של הסרט. הנער הצעיר שאיסטווד לוקח תחת חסותו, ואחותו משחקנים טוב מאוד, אך זהו איסטווד שגונב את הסרט. הוא מופיע כמעט בכל סצינה, בהתחלה נוהם ומתלונן, מקלל ורוטן, מלא בהומור וחסר מעצורים, אך אנו עדים למהפך שעוברת הדמות שמוכיחה שגם בגיל 78 ניתן להישתנות. איסטווד מלא הומור עצמי, משחק ברגש, הוא כמובן מעולם לא היה שחקן גדול ברמתם של פאצ'ינו ודה נירו אך עדיין קשה היה לראות מישהו אחר שמשחק את התפקיד הזה בטבעיות רבה כמו איסטווד.

אין מה להגיד, איסטווד שהוא אחד מגדולי כוכביה של הוליווד אם לא הגדול שבהם, מוכיח בפעם האחרונה כנראה (והוא הכרזי כי זהו סרטו האחרון) מדוע הוא כוכב כל כך גדול. כל סצינה שרואים אותו מרגישים כאילו צפינו בשחקן שהוא גדול מהחיים. הסרט אומנם טוב אך איסטווד עוד יותר טוב. לפעמים זה נראה כאילו דמותו יכלה להיקרא הארי קלהן על שם דמותו המפורסמת מסידרת סרטי הארי המזוהם, מכיוון שאיסטווד הוא איסטווד ודמותו המתבודדת והקשוחה נראית כאילו פשוט הזדקנה (אך לטובה).

לדעתי מעבר לסיפור הידידות שנרקם בין איסטווד לנער, בולט סיפור שינאה/ידידות/קבלה שנוצר בין דמותו של איסטווד לבין הכומר הצעיר שאותו כינה בתחילה "בתול צעיר בן 27 שרק סיים את לימודיו". דווקא הסיפור הזה הוא המעניין ביותר לטעמי, מכיוון שכאן ניתן לראות איך התפתחה דמותו של איסטווד במהלך הסרט ואיך שינה חלקית את יחסו לעולם/לכנסיה/לזרים ובכלל.

בקריירה ארוכה שנמשכת למעלה מ 54 שנים, לאחר שהיה לשחקן ניצב בסרטים זניחים, הפך לשחקן טלוויזיה ממוצע, היה לכוכב מערבוני ספגטי מפורסמים והפך לשחקן האמריקאי הקופתי ביותר בשנות ה- 70, עשה מהפך והיה לאחד הבמאים הגדולים של הוליווד בעשרים השנים האחרונות עם לא פחות מ- 2 פרסי אוסקר כבמאי, ובל נשכח לו את סידרת "הארי המזוהם" ואת משפטי המפתח "האם אתה מרגיש בר מזל?" וכמובן "קדימה, תעשה לי את היום", מוכיח איסטווד מעל לכל ספק שדמותו הקולנועית שכנראה זוהי הופעתה האחרונה, היא אחת הדמויות המרתקות והאהובות ביותר בכל הזמנים.

הציון שלי לסרט * * * * (4 כוכבים מתוך 5)

בשורה התחתונה: סרט יפה, קטן ומהנה מלא בהומור ורגש, מבויים ביד עדינה על ידי איסטווד הבמאי שעושה תפקיד ראשי מצויין, רגיש ומשעשע ובעיקר בגללו כדאי לראות את הסרט. טוב מאוד.