האם זה הצורך בשינויים תמידיים והיכולת הבלתי רגילה להשתעמם מעצמי ובכלל בנקל? הלא כשמשרים אותי יותר מדי זמן במקום אחד כשעועית לפני קפיצה לסיר חמין, אני מתחילה לתסוס באופן עצבני וקשה.

האם זה הצורך להתריס כנגד מה שמקובל לחשוב כיפה? הלא נולדתי בעצם בגוונים שנראים יותר כנגטיב של עצמי כיום וכל כך שנאתי שדודה רוז'ה היתה מוחצת לי את הלחי עד לכדי יצירת נמק בלתי הפיך ומוסיפה שכזה שיער זו'רנל (בהגה ז'ורז'תית)  מדהים למצוא.

אולי זה בעצם איזה שהוא סוג של בדיקה עצמית  בלתי פוסקת ונסיון לראות מי אני בכלל בכל השצף הזה של 38 שנות קיומי? ואין קל יותר מאשר להרגיש ברנד ניו אחרי שינוי מראה ותדמית.

לא יודעת בחיי.

לא יודעת מה גרם לי להגיע על מחלפותיי הארוכות והבהירות ולבקש למרוח מחיקון על כל שהיה שם עד עכשיו ופשוט לצבוע בשחור אדמדם ואז לבקש לקצץ אותי , את השרופים מאחורה, את ה rare מקדימה והכל בכדי לצאת משם , מהמספרה well done שחרחורת חדת שיער  ולוותר על הזרימה הטבעית של המחלפות, בשם הרבולוציה.

לא יודעת מה גרם לזה? לא יודעת מה היה יכול לבטל זאת, ודאי שלא החרטה שבאה לאחר מעשה.

סיפורה של אימפולסיבית מועדת  שמייחלת כבר לאריכה מחודשת של מה שאך אתמול היה ארוך דיו.

פור גוד סייק, פור צ'נג'ס סייק ואולי סתם פור פורים סייקו, דווקא אחלה תחפושת,  לגוון כך את הראש לפעמים.