כלום
סערות-סופות מוחיות
פוסטים אחרונים
- ושוב אתה 8/6/16
- ושוב אתה 8/6/16
- אם - רודיארד קיפלינג - לגזור ולשמור 18/12/15
- התאהבתי 5/11/15
- האמנם 28/10/15
- עיתונות ומה שבינה 5/10/15
ארכיון
הקדשה- פולחן האביב, סטרוינסקי, להקת מוריס בז'אר (1970)
| הקדשת לי ספר. קראתי עד סופו והתרגשתי. בצד הפנימי של הכריכה האחורית הודבק פתק בכתב יד מיועד אליך.על החתום היה : מיכל. שולחת אליך את הספר (הוא כבר לא שייך לי) .הירשיתי לעצמי להעתיק את המכתב ולפרסמו כלשונו. היית גבוה כצמרתו של ברוש על איצטרובליו הייתי נמוכה וחיוורת כצלחת מנה עיקרית במסעדה פריזאית כשרבצנו בסלון על השטיח הפרסי אמרת לי מילים גבוהות אני רציתי לשיר אתה רצית לאהוב כשהתיישבת ליד הפסנתר כיוונתי את הצ'לו זכרת את מילות השיר כולן שכתבתי כשעזבת וחזרת אהבנו לצחוק אהבנו להיות אהבנו לאהוב צחקנו בימים ובלילות במקומות בהם היינו ובמקומות בהם חלמנו להיות חיבקת אותי חזק כמו אני היחידה בחייך בנשיקתך הארוכה ובעיני העצומות הרצנו תמונות מחיי הביחד שוב צלצל הטלפון שבכיסך ורטט בין רגלי שוב ענית ויצאת מבלי לומר מילה שפוף כשרפרף לא הספקנו לאכול את הערמונים שהבאנו מן השוק התיישבתי לכתוב עליך שיר חדש עצוב אבל אתה כבר זזת פעם לפני שנים היית צעיר ונמוך אני הייתי גבוהה ורזהשוב נותרתי בכמיהתי העירומה ואתה כבר בחיקה של האחרת |
תגובות (34)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הדס, תודה.
לפי השיר שכתבתי, הוא לא ראה את הפתק, לכן החזרתי לו
את הספר (אבל זה רק שיר.....)
ושוב תודה לך
מירה
מירה
האם ראה הוא את הפתק?...של מיכל...שהחזירה...
לפני שהקדיש את הספר?
ספק אם כן...ואולי דווקא כן...
האם הבנתי נכון?
*לילה טוב
מהדס.
איך בכלל אנחנו יודעים משהו??????????????
אנחנו נותרים תמיד רק עם הכמיהות..........
מירה
תודה לך.
איך את יודעת תמיד לומר את המילים הנכונות?
מירה
תודה לאה - ימים טובים עוד יבואו.
מירה
הי מירה!
שיר הפלגשים העצובות באשר הן, לא?
איך נתקעת לנו אנרגיה בדברים נטולי פתרון,
איך הכמיהה היא דווקא ללא-מושג בעליל.
תודה!
כולם כבר
כתבו את
כל המילים
הניתנות
לכן שולחת
לך מכאן
חיבוק גדול
וחושבת
שימים
יפים
עוד יגיעו........
עצוב
ונהדר
חיבוק
לאה
תודה מכל הלב
מירה
עוצמתי עד מאוד, מירה....
תודה שהזמנת:)
חברים יקרים,
תודה לכולכם על התמיכה החמה.
מירה
יפה.
מירהלה'
אני מנסה לשמור על אופטימיות
מזל שאת יודעת לבטא כאב וצער
בכזאת פיוטיות וחוכמה
*דניאלה
מכתב מרגש, נוגע ועצוב. מקסים.
*
מכתב ענוג של אהבה רבת שנים.
ההבדל היחידי הוא, שבתחילתו של הרומן
עדיין לא היו טלפונים סלולארים.
מירה יקרה, המילים פשוט מדהימות. יכולתי לראות ממש את הסצינה
הזאת מול עיני..נוגע ועצוב, ואז ההשלמה עם המצב..
תמר
תענוג כרגיל.
תהיי איתו וזהו בלי המסביב
מירה יקרה,
"חיבקת אותי חזק כמו אני היחידה בחייך "
מילים נוגעות ומרגשות כתבת כאן
והבלט מקסים.
כיכבתי,
טלי
lemi?
lemira
ma slomech?
petek?
otzaha la or ioter matim
shabat shalom
ve chagpurim sameach
חג פורים שמייח
תודה על הפנינים שאת שולה עבורינו ברשת. עונג שבת צרוף.
פרחי השקדיה ימותו כשהם נושאים הבטחה לשנים הבאות.
ובין כה, פרחים חדשים יפציעו גם בחורף הבא,
או אז, יראה העיסוק בצער מיותר.
למירה היקרה!
מכתב שכל מהותו הוא חלום.
חלום של ביחד, חלום של אחרי...
"ופרחי השקדיה מחייכים אל מותם".*
תודה לך
אסתר
איצטרובלים זה לא של אורן?
מתי ביקשת מנכדתך הצעירה להגיד "איצטרובל"?
היום זה עלי!!
מן החלון> תקווה
ניבטו אלי פרחי שקדיה> הפרחים הכי יפים
מחייכים אל מותם> החיוך הכואב ,וההשלמה עם הגורל
כואב נורא השיר התחלה אופטימית וסוף עצוב. מתי יבוא ההפי אינד !
אוי, כואב ויפה
כתוב נפלא
ועצוב
C'est la vie....
מכתב מקסים.
חבל שהסוף מאכזב.
YYY בעודו בעיבו
בלתי ממומשת האהבה
שכן היתה ברקע "הפרעה".
מכתב רב משקל.
פורח ועצוב גם יחד.
תודה שהבאת...
כמה יפה..כמה נוגה..
וכמה חבל שכך חייב להסתיים הניגון ..
יופי של מכתב..
תודה.
נפלא!!
מושר השכל:
כשאת איתו, תשאירי את השירים והצ'לו בצד.