בגיל הנעורים,האמנו לשירים. היום -הרבה פחות. היינו עוצמים עיניים,ושרים את המילים,כמו אמיתות משמים, כמו דברי אלוקים חיים,היום – הרבה פחות. ארתור מילר כתב שכשמתבגרים, כוכבי האידיאליזם שלנו כבים, שהעולם מכריח אותנו להתפשר. בגלל האחריות, בגלל ההתחשבות באחרים. צריך לפעמים לפסוח על שני סעיפים. שיש דברים יותר חשובים מעקרונות , פשוט סתם לחיות.
אז , לקחנו כמובן מאליו, את הלהט והכוכב אך מה עכשיו???? |
חוזרלביקור0
בתגובה על wet
חייםטובים
בתגובה על האם יש לי מקום בליבך
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שרית, צבטת לי את הלב עם המשפט הראשון בשיר שלך. אחד המטרות שלי כאן באתר זה להחזיר לשירה העברית את כבודה האבוד ואת האמונה שדרך המילים ניתן לחוות תחושות שלא ניתן לחוות דרך תרבות הצריכה האגריסיבית שצימצמה את שיטחה של הרוח המנחמת, המלטפת והאוהבת ברגעים קשים,
וגם ברגעים שמחים. למה לא?
בזמנך החופשי, כנסי לפוסטים האישיים שלי, העליתי מספר שירים [בזמני המועט כאן באתר] מהתקופה ההיא של משוררים שהם אבני היסוד של השירה העיברית.
שלום לב