מוקדש לכל מי שנפשו חשקה בגלימה ובכתר
במושג "איש ברזל" נתקלתי לראשונה לפני 4 שנים, עוד לפני שאני עשיתי את הטריאתלון הראשון שלי, גם אז וגם היום אני חושבת שהתחרות הזאת היא לא אנושית, לא סתם קוראים להם אנשי ברזל, הם עשויים מחומר אחר, דם לא זורם בגופם (עוד יגלו גן משותף לכל הנגועים במחלה).
![]()
ביום שישי האחרון התקיימה תחרות ישראמן באילת, תמיד רציתי להיות שם, לראות במו עיניי את האנשים האלה, על המסלול, אולי הכל זה פיקציה? כשמיכל הציעה לי להצטרף אליה לעודד את המאמן שלה, שתכנן להגיע למקום הראשון, אמרתי מתאים לי, אני והמצלמה נגיע!
זאת הייתה החלטה ספונטנית, נסענו כל הלילה של יום חמישי לאילת, והגענו שעה לפני הזינוק, ידענו שהולך להיות סוף שבוע סוער, אבל לא ידענו עד כמה!!!
05:00 בבוקר שטח ההחלפה מתחיל להתעורר, הברזלים התחילו ללבוש את חליפת השחייה,טפטוף קל של גשם התחיל, מה שהיה סימן לבאות.
החצי ישחו 1.9 והשלם 3.8 ק"מ
החצי ירכבו 90 והשלם 180 ק"מ
ולקינוח החצי ירוץ 21 ק"מ והשלם ישלים מרתון מלא
Ironmen אילת נחשב לאחד הקשים שיש, מתוך 180 ק"מ רכיבה, רק 60 ק"מ זה מישור כל השאר זה עליות ועליות וגם קצת ירידות.
מה גם שאת כל השליש הראשון של המרתון רצים בירידה, למה? ככה!!! הכי קל ככה לדפוק את הברכיים.
אבל השיא של התחרות הזאת, היה הפעם מזג האוויר, כנראה שבשמים מישהו החליט להשתעשע קצת הוא בטח אמר לעצמו, אם כבר לאתגר זה את החברה האלה, ככה סתם לשחות לרכוב ולרוץ זה לא מספיק מעניין!!! ושלח מכל טוב.....
מה לא היה שם??!! גשם שהתחיל בטפטוף ובשיא הגיע לברד, רוחות חזקות שלאט לאט הגיעו ל100 קמש, הרוכבים היו מאוד רוצים רוח גבית של 100 קמש, אבל הייתה זאת רוח פנים או צד לסירוגין, היו גם כאלה שנפלו מהאופניים אבל כמובן חזרו לרכוב. כל כך הרבה סופות חול היו שם!!
מתמונה לתמונה הייתי חוזרת לרכב שבו מיכל הייתה צועקת ומעודדת, המומה כל פעם מחדש, איך הם מצליחים להישאר על האופניים?? כשבשבילי לצאת מהרכב לצלם היה סיוט, כל פעם שפתחתי את הדלת של האוטו הייתה תחושה שהיא פשוט נתלשת ושלא נדבר על זה שאי אפשר היה לסגור אותה בחזרה מההתנגדות של הרוח!!
תחרות שהתחילה ברבע לשש בבוקר מסתיימת אחרי 17 שעות לא מעט רצו את המרתון בחושך מוחלט עם פנס על הראש, אני עם חוש הניווט שלי בטח הייתי מגיעה לסיני.
אם עד עכשיו חשבתי שהתחרות הזאת מטורפת, עכשיו אני יודעת שצדקתי!!! מיכל כבר קבעה לעצמה תחרות כזאת בשנה הבאה, אני כנראה צריכה עוד כמה גילגולים, אני פשוט צריכה זמן לחשוב באפריל יש לי לרוץ 10 ק"מ וזה כבר מלחיץ!!!
ועכשיו ברצינות, זאת הייתה תחרות מרגשת במיוחד, לראות את המתחרים נאבקים באיתני הטבע השאירה אותי ללא מילים אומרים שהתחרות הזאת מנטלית, (אפשר לקנות מנטלית??) ותמיד הכי מרגש זה לראות נשים בקו הסיום, ולדעת שהם חזקות גם פיסית וגם מנטלית.
כל הכבוד לכל משתתפי התחרות החצי והשלם!!! ומזל טוב למאמן של מיכל, ליאור זך מאור שהגיע הישראלי הראשון בזמן של 10:28:46 וקטף את התואר אלוף ישראל בתחרות איש ברזל לשנת 2009
מיכל ואני חזרנו הביתה עם דלקת ראות, לא ברור אם זה בגלל הרוח או בגלל הרוח, מה שבטוח החוויה הזאת הייתה חזקה במיוחד, לי באופן אישי כטראתלטית וכצלמת ולמיכל, מיכל לפחות יודעת עכשיו למה לצפות, או אולי היא תתנחם בזה, שהתחרות הזאת הוגדרה כהכי קשה שהייתה בעולם ויותר גרוע מזה לא יכול להיות.... אז שיהיה בהצלחה מיכלי ותודה רבה על הכל, היה שווה כל רגע.
מידע נוסף בפורטל ספורטלי
|
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יש לי גיס מטורף כזה (מדלית זהב בתריאטלון במכביה)
ועוד כמה בני משפחה שמשתתפים בזה.
אכן מטורפים!
:)
תודה רבה גידי
החוויה עברה דרך התמונות היפות והמציאותיות
כל הכבוד
9 שנים?
כל הכבוד!!!
זה סתם שריון, את צודקת
זאת היית נסיעה לא מתוכננת,
מקווה שאת נהנת ... כי אני עדיין חולה
היי טלי
אני אישית בענף הטריאתלון כבר 9 שנים.
בין השאר השתתפתי בתחרות "ישראמן" בשנת 2006 .אמנם המסלול היה שונה אבל אפילו במזג אויר נוח (יחסית) התחרות היתה מאוד קשה על אחת כמה וכמה השנה טריאתלטים מנוסים מאוד עפו מהאופניים ואפילו שברו איזו יד או כתף.אכן תחרות מאתגרת מאוד.חוצמזה כל הכבוד על הצילומים בשאר התחרויות . זה כיף לאחר התחרות לראות את עצמך עם כל המלח הזיעה והחול מזנק למים רץ רוכב וגם מסיים.
יום קסום
פיצפון
כל אחד בדרכו שלו רוצה להוכיח לעצמו....
תודה סלטה :)
מדהים. ומה שיפה זה כאלה שהם איירונמנים מבחינה פיזית-מנטלית, אבל הכי רכים מבחינה רגשית, מחוץ לטריאטלון.
אני מכירה לפחות אחת כזאת.
יקירתי
אני לא מאמינה.. אבל בסופשבוע הזה אני גם הייתי באילת חחחח
איך לא אמרת לי ???
ראיתי את כל ההכנות שלהם שם..
את אלופה
חיבוק חם. מקווה שהבראת כבר.
מחכה לראותך.
נצחון הרוח על החומר, זה באמת הכי חשוב!!!
צודק, הכל בראש ואני בטוחה שאני לא יהיה שם יום אחד
כן אוסטריה מחכה לך ....
תהני מהדרך (רק שם אני אוכל לצלם אותך)
ואני באמת שואלת למה אנחנו אנשים בוחרים לעשות משהו לא אנושי ??
ולמה אנשים רוצים לזכות בתואר "איש הברזל", להיות איש זה לא פחות טוב ..
אכן ההישג מעורר הערכה והערכה עצמית..
אולי אתה צודק
מרגישה מצויין, תודה
תודה
-----
עדיין מחכה .....
טלי
התמונות מקסימות כמו תמיד (-:
ובאשר לאנשי הברזל - הם מדהימים בעיני! ולא בשל היכולת הפיסית שלהם אלא כפי שהזכרת - היכולת המנטלית!!
האומץ להציב לעצמך יעד שכזה, להתמיד באורח החיים הנדרש לאימונים, וההתמודדות עם האתגר הענק הזה.
האמונה שלהם בעצמם, הכוחות הנפשיים לא לוותר, לא לפחד, הרצון להשתפר כל הזמן ותמיד לשאוף לטוב ביותר.
כל הכלים, הכישורים והתכונות האלה, הם חשובים לא רק להשגיות בספורט אלא אבני דרך לחיים טובים והרמוניים!
נצחון הרוח על החומר.
מאחלת לעצמי ולכולנו את הנצחון הזה.
טלי,
אכן תחרות מדהימה. לקנא במשוגעים.
אני ממשיך להגיד שהכל בראש, כך שמי יודע, אולי יום אחד גם אנחנו נהיה שם.
השבוע במהלך ריצת נפח ארוכה אמרתי לאבי - לא משנה כמה שאתה לוקח את זה רחוק, תמיד יש שם בקצה מישהו שלקח את זה עוד יותר רחוק ועוד הגיע לפניך.
יופי של תמונות. יופי של פוסט.
ללא ספק!!!
תודה רבה.
הכי חשוב פה זה מס 4 !!!!!
תודה יקירי :)
טלי היקרה, איזה מקסימה ואיזה פוסט מקסים..
היה פשוט תענוג לסוע איתך לאילת ולעבור את החוויה הלא פשוטה הזו... אבל בהחלט חוויה של פעם בחיים
מוזר איך לפעמים הגוף שלנו מסוגל לעבור קשיים ואתגרים כה גדולים ובסוף אתה עוד יוצא עם הרגשה של תענוג וסיפוק כה גדול
את עבודת הצילום המדהימה את עשית... ומי יתן ובעוד שנה את תצלמי אותי באיירונמן אוסטריה
את סתם עושה עניין....
:-)
אהבתי את התאורים.
ודרך אגב,לחטוף דלקת ריאות באילת (בעוד במהלך נסיעה במכונית...) זה גם לא אנושי...
אני מקווה שאת כבר מרגישה יותר טוב.
אכן לא אנושי, יכולות גופניות מטורפות...
ואת צילמת מדהים :-)
*
אחלה תמונות
אכן ארוע מדהים
ולסיכום :-)
1. מטורפים
2. לבריאות
3. היה באוח מעניין להיות שם
4. תמונות נהדרות :-)