כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    מי מכיר את האיש שבקיר?

    16 תגובות   יום רביעי, 4/3/09, 21:56

    מי מכיר את האיש שבקיר?

     

    חלפה כבר שנה וחצי מאז מותו של בעלי והבית ממשיך לחוד לי חידות.

    בעלי העריץ דברים מושלמים, והיה מוכן לטרוח הרבה, וגם לשגע את בעלי המלאכה סביבו כדי להשיג את רצונו. כתוצאה מכך מעולם לא נראו בביתנו כבלים, חוטי חשמל, צינורות וכיוצא באלו, מיני מעבירים המסגירים את סוד ההפעלה של מכשירים שונים. כל הצנרת חבויה בקירות ללא כל רמז למאמץ החבוי מאחורי הקסם האלגנטי של הופעת חשמל, מים, מוסיקה, תמונת טלוויזיה, תקשורת מחשבים וטלפונים – כל המאמץ הזה מוסתר היטב בקירות.

    הכל מושלם.

    הבעיה מתעוררת כאשר מתרחשת תקלה. שזה לכשעצמו ארוע ביש המבטא את חוסר המושלמות המצער בעולמנו. בהיות המנגנונים סמויים מן העין, איתור מקור הקלקול, ותיקונו הופכים למבצע מסובך, מורט עצבים ויקר.

    יום אחד קלטה אזני רחש מבשר רעות. זה נשמע כמו מפל מים זורם בעוז בתוך אחד הקירות של חדר הארונות, הצמוד לחדר האמבטיה, בחדר השינה, הממוקם קומה מעל המטבח. הצמדתי אזני לקיר. בהחלט זרם שם אשד מים. יכולתי להישבע שבעשרים השנים שאני חיה בבית, לא שמעתי אותו קודם לכן. הזעקתי את שרון, יד ימיני לענינים שכאלו. הקשבנו שנינו לקיר, שכמובן שהשתתק מיד עם בואו של המומחה. חיפשנו פתח כלשהו שיתן בידינו קצה של חוט לפתרון התעלומה – נאדה. הקיר שתק, ולא נראה בו שום פתח תקווה.

    נורא לא רציתי להגיע לרגע שבו תתגלה לפני הקטסטרופה במלוא הדרה ואני אומר – "אהה, אז זה מה שזה היה".

    אבל לא הצלחתי.

    כשבועיים לאחר מכן שמעתי לפתע גשם יורד במטבח. מסך מים, מרהיב אגב, איך לא חשבתי על זה קודם? ניתך מאחורי הארונות העליונים על משטח השיש הירוק.  גמדי המטבח, שניצבו בחלון המטבח פנימה, השתאו לשינוי סדרי עולמם שעד כה היה יבש ובטוח. אגם מים פיכה ועלה מתחת לארונות המטבח התחתונים, לשמחתה של בובה שהחלה ללוק בהתלהבות מים חיים.

    אני איבדתי את עשתונותי, וגם כששרון הורה לי בטלפון לסגור את הברז הראשי, לא הצלחתי להיזכר היכן הוא ממוקם, הגם שידעתי זאת היטב בעקבות תקלות קודמות.

    טוב, שרון הגיע וסגר את הברז.

    הפעם, לאחר חיפוש אינטנסיבי, גילתה עינו החדה של שרון, מסגרת מוסווה היטב בדופן הפנימי של הארון, בחדר הארונות, הצמוד לחדר האמבטיה, בחדר השינה, קומה מעל המטבח. משהצלחנו לפתוח אותה התגלתה מאחוריה מרכזיית ברזים. אחד מהם היה מפוצץ. אני בטוחה ששמעתי אותו (את הברז) אומר: what took you so long?

    "אהה" אמרתי "אז זה מה שזה היה".

    אלו רגעים בהם אני מודה שמזלו של בעלי שהוא כבר מת, שאם לא היה מת, הייתי הורגת אותו במו ידי.

    השכם בבוקר ביום המחרת נפלו לתוך שנתי האינסטלטורים. התעטפתי בחלוק ופתחתי את הדלת כמו שהייתי – בעיניים מפלבלות ותלתלים פרועים לכל עבר. באינסטינקט מדיארי עתיק וחסר תוחלת ניסיתי לבחוש באצבעותי ולארגן את שערי למבנה קצת יותר מתקבל על הדעת. בפתח עמדו צמד אינסטלטורים, אחד גבוה דק ושתקן, השני גוץ ודברן.

    ארך הלשון פצח מיד בסידרת מחמאות שהגם שהייתי ישנונית למדי לא התקבלה על דעתי. "עזוב בחייך" אמרתי לו "תן לי להתחיל את היום". הוא המשיך בנאומו הנלהב, כשהשתקן, דלי בידיו וחיוך קטן בעיניו, מהלך אחריו ושניהם נלווים אלי לחדר הארונות, הצמוד לאמבטיה, בחדר השינה, בקומה מעל המטבח. "אמא שלי תמיד אמרה לי שאת היופי של האישה רואים על הבוקר. כשהיא ככה. לפני שהיא שמה את הצבעים" הספיק לומר לי לפני שהשתטח על הפרקט ופנה אלי בתמיהה – "בחיים לא ראיתי כזה דבר כזה" (הוא התייחס לברזים כמובן, ולא אלי, יפהפיית בוקר טרוטת עיניים שכמוני). "מי שעשה את זה לא חשב על תקלה, אין שום גישה לתקן את זה". "כן" עניתי, "אני יודעת. בעלי אהב דברים מושלמים, ללא תקלות". "רואים, רואים" הזדרחו לעומתי פניו (הפעם התייחס אלי).

    בכל אופן הם שהו שם כמה שעות במהלכן הצצתי מפעם לפעם לדרוש בשלומם ותמיד זכיתי בשלל מחמאות שהלך והתעשר ככל שהתחוור לגוץ הפטפטן שאין סכנה אמיתית שאחשוק בו ואעתר לפתע למטר דברי החלקות שלו.

    לאחר שהלכו התברר לי שמדיח הכלים, שעמד בלב מפלי הניאגרה שבמטבחי, שבק חיים. בהשראת פתאום טכנולוגית הבנתי שכנראה יש קצר, ועלי לחכות שהחוטים (הסמויים, יש לזכור) יתייבשו. צלצלתי לאינסטלטור לוודא שהשערתי נכונה. הוא הצר על כך שחיפשתי אותו בעניינים מקצועיים בלבד, וגלה את אזני כי זכיתי מפני שלא לכל אחת הוא מגלה את "רחשות ליבו".

     

    חיוך ליבי שלי היה אמיתי ושמח.

    אה, כן, נזכרתי – מישהו מכיר חשמלאי טוב?

    © נעמי ר. עזר 
    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/3/09 19:28:

      צטט: 2blog 2009-03-09 23:24:12


      לפתע נקלט לי שיתכן כי ביתנו, אינו רדוף רוחות רפאים המפיקים צלילי טפטוף, ובעצם מדובר במשהו פרוזאי לחלוטין ,שלא דורש את טיפולו של מגרש שדים, אלא של בעל מקצוע (מוטב בעל מקצוע יפה תואר ) .

      :))

       

       

      לענין בעל מקצוע יפה תואר, ראי תגובתה של עדית למעלה. אני, מצידי, פרוזאית לגמרי, מעדיפה אותו מכוער כמו השטן, אפשר גם קצת חנפן - אבל שיעשה את העבודה.
        9/3/09 23:24:


      לפתע נקלט לי שיתכן כי ביתנו, אינו רדוף רוחות רפאים המפיקים צלילי טפטוף, ובעצם מדובר במשהו פרוזאי לחלוטין ,שלא דורש את טיפולו של מגרש שדים, אלא של בעל מקצוע (מוטב בעל מקצוע יפה תואר ) .

      :))

        9/3/09 13:30:

      צטט: נומיקן 2009-03-04 23:21:50


      יום תקול אחד, החשמלאי שלי, הביט בסבך החוטים (המוסתרים היטב, מאוגדים באזיקונים כדי שחס ושלום אי אפשר יהיה לשלוף רק אחד מהם) ואמר לי - אני מקבל סחרחורת רק מלהסתכל על זה. אמרתי לו - מה זאת אומרת? הרי אתה בעצמך עשית את זה. אז הוא ענה, אני לא יודע מה עשיתי כאן. הוא (בעלי עליו השלום) עמד לי על הראש. הבעייה הפעם הייתה דלתו החשמלית של המשרד שנפתחה ונסגרה על דעת עצמה. שאל אותי החשמלאי בהיסוס - יכול להיות שהיא מקבלת הוראות ממקום אחר? הוא לא שם לב, אבל הוא גלגל עיניו מעלה, בחשש. גילגלתי עיני למעלה אחריו ועניתי - בטח, כמו שאנחנו מכירים את אלי ז"ל, שהיה חובב שלטים, הוא יושב על איזה ענן עם שלט בידו ומשגע אותנו.

       

      מעניין אם מי שבוחר להיות מתקן,  ועובד בתוך חוסר המושלמות בעולם, חי עם זה בשלום.

      מתקין-מתקן

      מושלם-שלום

      הפכתי להיות הבאבא-בובה

      ד"ש לבובה

        8/3/09 09:15:

      צטט: עדית... 2009-03-07 19:28:28

      צטט: נומיקן 2009-03-04 23:21:50


      יום תקול אחד, החשמלאי שלי, הביט בסבך החוטים (המוסתרים היטב, מאוגדים באזיקונים כדי שחס ושלום אי אפשר יהיה לשלוף רק אחד מהם) ואמר לי - אני מקבל סחרחורת רק מלהסתכל על זה. אמרתי לו - מה זאת אומרת? הרי אתה בעצמך עשית את זה. אז הוא ענה, אני לא יודע מה עשיתי כאן. הוא (בעלי עליו השלום) עמד לי על הראש. הבעייה הפעם הייתה דלתו החשמלית של המשרד שנפתחה ונסגרה על דעת עצמה. שאל אותי החשמלאי בהיסוס - יכול להיות שהיא מקבלת הוראות ממקום אחר? הוא לא שם לב, אבל הוא גלגל עיניו מעלה, בחשש. גילגלתי עיני למעלה אחריו ועניתי - בטח, כמו שאנחנו מכירים את אלי ז"ל, שהיה חובב שלטים, הוא יושב על איזה ענן עם שלט בידו ומשגע אותנו.

       

       

      תשמעי, נעמי'לה, ג'קי האמור לעיל הוא בחור שקט עם עיניים אפלות. והוא, כאמור לעיל, חתיך לא נורמאלי. והוא מאוד נשוי, אבל מאוד-לא-לי. וכשהוא נכנס לכאן הביתה, דבר ראשון הוא אומר: "בואי, ככה, בשקט, בלי להתרגש, בואי נבדוק את הבטריות בשלט, יכול להיות שזאת לא בעיה כל כך גדולה, אה? מה את אומרת?"

      ואני ישר נרגעת...

       

       

      ואני אומרת, כל אישה צריכה ג'קי/שרון כזה בחייה.
        7/3/09 19:28:

      צטט: נומיקן 2009-03-04 23:21:50


      יום תקול אחד, החשמלאי שלי, הביט בסבך החוטים (המוסתרים היטב, מאוגדים באזיקונים כדי שחס ושלום אי אפשר יהיה לשלוף רק אחד מהם) ואמר לי - אני מקבל סחרחורת רק מלהסתכל על זה. אמרתי לו - מה זאת אומרת? הרי אתה בעצמך עשית את זה. אז הוא ענה, אני לא יודע מה עשיתי כאן. הוא (בעלי עליו השלום) עמד לי על הראש. הבעייה הפעם הייתה דלתו החשמלית של המשרד שנפתחה ונסגרה על דעת עצמה. שאל אותי החשמלאי בהיסוס - יכול להיות שהיא מקבלת הוראות ממקום אחר? הוא לא שם לב, אבל הוא גלגל עיניו מעלה, בחשש. גילגלתי עיני למעלה אחריו ועניתי - בטח, כמו שאנחנו מכירים את אלי ז"ל, שהיה חובב שלטים, הוא יושב על איזה ענן עם שלט בידו ומשגע אותנו.

       

       

      תשמעי, נעמי'לה, ג'קי האמור לעיל הוא בחור שקט עם עיניים אפלות. והוא, כאמור לעיל, חתיך לא נורמאלי. והוא מאוד נשוי, אבל מאוד-לא-לי. וכשהוא נכנס לכאן הביתה, דבר ראשון הוא אומר: "בואי, ככה, בשקט, בלי להתרגש, בואי נבדוק את הבטריות בשלט, יכול להיות שזאת לא בעיה כל כך גדולה, אה? מה את אומרת?"

      ואני ישר נרגעת...

        5/3/09 20:08:


      עכשיו אין לי ספק שאת מושלמת :)

      ואני שמחה בכל לבי על כל החוטים המשתלשלים להם בבית על הקירות ועל הרצפה :)

      (ובעצם למדתי במשך השנים לא לראות אותם, האמת.)

      שוב כתבת בהומור נפלא על נושאים מעצבנים.

      *

      נעמה

        5/3/09 09:21:


      כן, לחיים יש הדרך שלהם להודיע לנו דברים. רק צריך להקשיב נכון.

      רק.

        5/3/09 08:25:

      נומיל'ה! משובח, פשוט משובח. התיאורים הפלסטיים, החיבורים (תרתי משמע)

      התענגתי על כל מילה. וכן, במיוחד התיאור על יופי האישה האמיתי שנגלה בבוקר

      כשהיא קמה עם השיער הסתור וללא איפור. זה מזכיר לי, כשהיה לי חבר שאמר

      לי שאני הכי יפה ככה על הבוקר, הבנתי שהלך עליו :-)

        5/3/09 00:49:
      כיף, בשעת לילה כזו, אחרי שעבדתי על הכנת השיעור למחר (אני שונאת לעבוד בלילות), למצוא פוסט שלך, שכרגיל משעשע אותי. תודה ולילה טוב (ויבש).
        5/3/09 00:46:
      הצלחת לגרום לכך שבפעם הראשונה מזה שנים הבטתי בחדווה ביער החוטים מתחת לשולחני
        4/3/09 23:21:

      יום תקול אחד, החשמלאי שלי, הביט בסבך החוטים (המוסתרים היטב, מאוגדים באזיקונים כדי שחס ושלום אי אפשר יהיה לשלוף רק אחד מהם) ואמר לי - אני מקבל סחרחורת רק מלהסתכל על זה. אמרתי לו - מה זאת אומרת? הרי אתה בעצמך עשית את זה. אז הוא ענה, אני לא יודע מה עשיתי כאן. הוא (בעלי עליו השלום) עמד לי על הראש. הבעייה הפעם הייתה דלתו החשמלית של המשרד שנפתחה ונסגרה על דעת עצמה. שאל אותי החשמלאי בהיסוס - יכול להיות שהיא מקבלת הוראות ממקום אחר? הוא לא שם לב, אבל הוא גלגל עיניו מעלה, בחשש. גילגלתי עיני למעלה אחריו ועניתי - בטח, כמו שאנחנו מכירים את אלי ז"ל, שהיה חובב שלטים, הוא יושב על איזה ענן עם שלט בידו ומשגע אותנו.
        4/3/09 22:55:


      ג'קי, החשמלאי שלי. פרטי לגמרי.

      חתיך לא נורמאלי.

      נשוי מאוד.

      עושה את כל העבודות בבית.

      ומכיר כבר את כל החוטים אצלי, הסמויים, הגלויים, אלה החדשים ואלה המתפוררים.

      הוא מדבר מעט - גם בטלפון! (שזה יתרון עצום מבחינתי). אה, כן, הוא יודע לשחרר מחמאות, אבל בלי שזה יהיה מחייב...

      אם את רוצה את המספר שלו - תפני אלי במייל הפרטי....

        4/3/09 22:46:

      צטט: בועז22 2009-03-04 22:42:57


      למדתי ש...

      את מושלמת, ללא תקלות...

      למדתי ש...

      אני, עם שתי ידי השמאליות, לא

      מסוגל אפילו..., להמליץ על

      בעל מקצוע...

      למדתי ש...

      בעת שכזאת, עדיף להחריש...

      שששששש

       

      חשבתי שהטור הזה מלמד בדיוק ההפך.

      הששששששש שלך, הצחיק אותי מאד.

        4/3/09 22:42:


      למדתי ש...

      את מושלמת, ללא תקלות...

      למדתי ש...

      אני, עם שתי ידי השמאליות, לא

      מסוגל אפילו..., להמליץ על

      בעל מקצוע...

      למדתי ש...

      בעת שכזאת, עדיף להחריש...

      שששששש

        4/3/09 22:35:

      צטט: אורנה ע 2009-03-04 22:13:13


      סוף סוף אני יודעת למה אצלי כל החוטים על הרצפה. :-)

      צחקתי כל כך למרות שברור לי שאת לא צחקת כשזה קרה.

      כתבת נפלא.

      נהניתי.

       

       

      כשזה קרה, כמעט השתגעתי, וזה שאמרתי לעצמי "פרופורציות, פרופורציות" רק הטרפתי את עצמי עוד יותר. אבל האינסטלטור החביב (והמקצועי) השיב את הצבע ללחיי, ואת המים לצינורותי, מה שלא פחות חשוב, כמובן.

        4/3/09 22:13:


      סוף סוף אני יודעת למה אצלי כל החוטים על הרצפה. :-)

      צחקתי כל כך למרות שברור לי שאת לא צחקת כשזה קרה.

      כתבת נפלא.

      נהניתי.