בכתבה שהתפרסמה במעריב לפני מספר חודשים גוללה שירה גל שרייבר את הקשיים והמלחמה במציאת צימר בעזרת מנועי חיפוש כמו גוגל. הטענה העיקרית שלה, שהיא גם קצת מוצדקת אבל קצת גם לא היא שהתמונות ששמים בעלי הצימרים מזוייפות, משופצות, לא מדוייקות ושכל בעל צימר הוא פתאום איש פשוט שמחובר לאדמה שבנה בשתי ידיו את ביתו ואת הצימרים שסביב לו.

אז נכון, שירה יקירתי, שישנן תמונות מרוטשות, נכון שכל דודה ממעלות הפכה למעצבת פנים ושבכתיבה ישנם רבים שמגזימים ומאדירים את המקום הרבה מעבר למציאות אבל...

1. זה קורה בכל ענף תחרותי. תכנסי לrest ותקראי מה כותבות שם המסעדות על עצמן. זה חלק מהעניין בשיווק. זה פשוט יותר מעצבן כשמגיעים לצפון ואי אפשר לעשות "אחורה פנה" כמו במסעדה שנסעת אליה 10 דק'.

2. ניסיון של 17 שנה בענף הצימרים הוכיחו לי שצימרים כאלה לא מחזיקים מעמד. ישראל היא שוק קטן במיוחד שבנוי על קליינטורה ולוקחות שחוזרים פעם-פעמיים בשנה. היא בנויה על שיווק מ"פה לאוזן" ומי שמוכר תמונות שקריות או אי דיוקים נופל ומוצא עצמו בדרך לפשיטה כלכלית בסופו של דבר.

שירה בעצמה כותבת בכתבתה שלקוח שמגיע ומגלה שמכרו לו במחיר מופרז משהו שהוא לא ציפה לו-יקום ויעזוב, יעבור לצימרים בבית השכן (והרי בגליל כל בית שני הוא צימר). כך מוצא עצמו בעל צימר עם חדרים ריקים בסופ"ש אחרי שהאורחים עזבו דקה אחרי שהגיעו מבלי לשלם דבר. הסיכוי לאכלס צימר בדקה ה-90 שואפת לאפס.

ובנימה אישית, בסופו של יום, בעלי צימר אינם אנשי עסקים ממולחים בדרך כלל, הם אנשים מהיישוב, כמוני וכמוך, שמנסים להרוויח את לחמם. אלו לא קרטלים ענקיים ומעטים הפכו לעשירים מענף זה. אנחנו בסך הכל רוצים שתבואו, תהנו ותחזרו גם בשנה הבאה.

וכמו שכתבתי בעבר, כל פעם שלקוח יוצא לא מרוצה, ליבנו נכמר.

והעצה היחידה שאני יכולה לתת לכל מחפשי הצימרים היא- אם נתקלתם בתמונות שאהבתם תרימו טלפון. אתם כבר תזהו במהלך שיחת הבירור אם אתם רוצים להתארח שם, אם אתם משדרים על אותו הגל כמו המארחים שלכם. זו מין אינטואציה פנימית כזו שתגיד לכם שאילו בדיוק סוג האנשים שאתם רוצים להתארח אצלם.