באחד הפוסטים הראשונים שלי ציינתי את הבחור שאני פוגשת בגינה כל יום עם כשאנחנו מטיילים עם הכלבים. אז הנה הסיפור, עם התפתחות מעניינת : נפגשנו בגינה פעם ראשונה לפני 3-4 חודשים. תמיד הכלבים שוברים את הקרח, וזו סיבה טובה להתחיל לדבר. מאז פגשתי אותו כל כמה ימים בגינה. תמיד נעצרנו ודיברנו קצת. אין ספק שהוא מצא חן בעייני. לפני חודשיים בערך, נפגשנו ברחוב ב12 בלילה (בלי הכלבים). פתאום היה מתח אחר בשיחה... פתאום זה רק אני והוא.... שאל אם אני מתכוונת לרדת עם הכלב, אמרתי שכן, אמר שהוא יחכה לי בגינה. 12 בלילה, אנחנו יושבים בגינה בערך שעה וחצי ומדברים. שום דבר אחר לא קורה. מאז אנחנו נפגשים בגינה ותמיד יושבים יחד ומדברים. אבל שום דבר אחר לא קורה... לא הבנתי למה הוא לא עושה כלום. למה הוא לא לוקח את זה צעד אחד קדימה. למה הוא לא מציע לי לצאת איתו לדייט? היה לילה אחד שישבנו בגינה, והכדור של הכלב שלו הלך לאיבוד. אחרי שנפרדנו בלילה טוב, מצאתי פתאום את הכדור. הייתי קצת חצופה ודפקתי לו בדלת ב 1:30 בלילה כדי להביא לו את הכדור. נכנסתי לחמש דקות אליו לדירה, לשטוף ידיים (ובדרך ווידאתי שיש באמבטיה רק מברשת שיניים אחת...) והלכתי הביתה. גם אז לא קרה כלום. היה לי קצת מוזר שהבחור מעביר איתי כ"כ הרבה זמן בגינה, תמיד נחמד לנו יחד, מדברים, צוחקים. אבל אף פעם לא קורה כלום... אני יודעת שאולי אני הייתי צריכה לעשות משהו בעצמי, אבל ממש התחשק לי שזה יבוא ממנו. באיזשהו שלב הנחתי שהוא לא בעניין, והרמתי ידיים. אתמול בלילה, שעה 1:30, חזרתי מחתונה. עברתי ליד הגינה, וראיתי אותו יושב שם עם הכלב. דיברנו קצת ואמרתי לו שאני הולכת לקנות לי חלב לקפה של הבוקר. שאל אם אני רוצה לבוא לקחת ממנו כוס חלב. אמרתי שכן. הלכנו אליו לדירה. ואז הוא שאל אם בא לי לעשן איתו משהו. כמובן שנעניתי בשמחה. אז כבר התמקמתי לי על הספה. ישבנו יחד ועישנו.הוא הציע כוס תה. שוב נעניתי. ישבנו יחד על הספה, דיי קרובים, מעשנים, שותים תה, מדברים, צוחקים, לאט לאט יותר ויותר מסטולים. ועדיין שום דבר לא קורה..... מה קורה איתך בחור?? אמצע הלילה, יושבת לידך בחורה, קצת מסטולה, ואתה לא עושה כלום??????? פה זה כבר היה קצת מוזר. הוא היה יכול לתת לי כוס חלב, להגיד לילה טוב, וזהו. אבל הוא הציע לי להישאר. פעמיים. פעם אחת לג'וינט, ופעם שניה לתה. ישבנו אצלו שעתייים בערך. ואז החלטתי שזהו, כדאי שאלך הביתה כי שום דבר כבר לא יקרה פה. קמתי ללכת, הוא ליווה אותי לדלת, שנינו מחייכים, נבוכים ולא ממש יודעים איך להגיד שלום. אמרתי לילה טוב ויצאתי מהדלת. ואז הסתובבתי ואמרתי לו "אני פשוט חייבת". הוא הסתכל עלי מופתע. התקרבתי אליו לנשק אותו. ואז, שניה לפני, התרחקתי שוב, ושאלתי "מותר לי?" הוא ענה שכן וחייך. התנשקנו.
הלכתי הביתה עם חיוך מטופש על הפנים. קצת בהלם מעצמי שעשיתי את זה.... מרוגשת :)
|
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
האומץ משתלם :)
סחתיין על הצעד.
בואי נקווה שההתנהגות שלך מדבקת
איפה היית כשהייתי קבור בביישנות ורק נשים מעל 150 קילו התחילו איתי ?
מאוד מקווה שאתה צודק....
למרות שאני לא לגמרי בטוחה בזה...
לא יודעת.
כלכך מוזר וגם כלכך ברור
האם המתח היה הדדי?
אני מניח שכן אבל לפעמים יש ביישנים
לא תמיד כולם יודעים איך לזרום ולהרגש במהירות
אבל אני יכל להגיד לך בודאותשהוא לא סתם יש שם בגינה עם הכלב
הוא חיכה לך
והוא ידע שתבואי
תחבקי אותו כבר
צודק.
לוקחת את זה בחזרה :)
מעניין. במיוחד כשזה מגיע מגבר...
אוקיי, מקבלת את הגישה שלך.
אז איך היית יוזם את הצעד הבא?
אני צריכה לציין שאין לנו אפילו את מספרי הטלפון אחד של השני....
ואני כ"כ נבוכה שאני נמנעת מלהגיע לגינה עם הכלב.... אני לא יודעת מה להגיד אם אפגוש אותו.
אשמח לשמוע מה אתה חושב...
אני מנתח את הסיפור אחרת ממך.
הוא משקיען !! (ומתאפקן אין ספק)
רואה מה הוא עשה לך, סקרנות, עניין, צפיה.
הייתי יוזם את הצעד הבא.
כרמי
מה זו הביקורת העצמית אין לה מקום כאן את מרוגשת זה לא הזמן להקפדה על הטקסטים
בכיף שיהיה לכם
לא, לא בדקתי SMSים באותו רגע.....
:)
והאמת, שקראתי את זה עכשיו, וזה כתוב לא משהו....
מקווה שלא בדקת SMSים באותו הרגע :)
כתוב יפה!!