בעקבות הפוסט של בועז על החוזה שעורר את סקרנותי חיפשתי את האיורים של רמברנדט לספרו של הרב מנשה בן ישראל .. למטה

כך הגעתי לרמברנדט "צייר היהודים" 

עבודתו של אלי אשד היוותה בסיס לחלק ניכר מהמידע המופיע כאן

.

.

רמברנדט ואן ריין, הצייר, וכנראה ההולנדי הכי המפורסם, שב- 2006 מלאו 400 שנה להולדתו, היה מוערך בחייו אך מת בעוני כשהפסיק להיות אופנתי.

לאחר שיכחה של מאות שנים התגלה מחדש במאה ה-19.

על יהודים הוא תמיד היה אהוב. הוא אחד האמנים המאוזכרים ביותר בספרות העברית והיה האמן הידוע היחיד שהכיר יהודים היטב לפני המאה ה-19.

רמברנדט שהיה נרקסיסט (או קימץ על דוגמנים), צייר את עצמו מספר הפעמים הרב ביותר בתולדות האמנות עד המאה ה- 19. לא פחות מ- 80 פעמים מתוך כ-900 יצירות ב- 41 שנים.

הוא הכניס את ה"אני" לציור, דבר שלא נעשה קודם ובכך הפך לאדם שחי לפני המאה ה-19 שפניו מוכרים יותר מכל אדם אחר.

.

 .

.

.

.

רמברנדט הוא גם אחד האמנים המזוייפים ביותר.

אלפי ציורים שיוחסו לו צוירו בידי זייפנים או בידי תלמידיו שחיקו אותו. חלקם נושאים את חתימתו (או הערה "תוקן בידי רמברנדט").

ב- 1968 הוקם "פרוייקט רמברנדט" - ועדת מומחים המחליטה אלו מהתמונות המיוחסות לו אותנטיות. הועדה הגיעה עד כה רק לחצי הדרך בבדיקת היצירות הרבות.

.

ליצירתו משמעות מיוחדת ליהודים בגלל העיסוק ביהודים, נושא חריג בקרב הציירים שעסקו בסיפורי התנ"ך, אבל לא ביהודים בני זמנם (וכשהתייחסו זה היה באור שלילי כמקובל בקרב הנוצרים באותם ימים).

.

ההולנדים בימיו קראו בתנ"ך, זיהו את עצמם עם העם הנבחר, ובמאבק בני ישראל בפרעה ראו מקבילה לסיפורם הלאומי ולמאבקם בספרדים.

בתקופתו נוצרו עשרות אלפים ציורים תנ"כיים, אבל רמברנדט העניק לנושאים המקראיים הומניות חדשנית כשצייר את גיבורי התנ"ך כדמויות אנושיות ממשיות ומעוררות הזדהות. הוא גם צייר את עצמו ואת בני משפחתו כדמויות תנ"כיות.

בהסבר גישתו לתנ"ך הועלתה סברה שהגיעו לידיעתו מדרשים יהודיים שהשפיעו על גישתו לתנ"ך. ידוע שהוא השתמש ב"קדמוניות היהודים" של יוסף בן מתתיהו כמקור לאיורים, אולם הוא לא אייר את התנ"ך באופן שיטתי ובסגנון אחיד.

.

אחת הדמויות החביבות עליו היתה שמשון הגיבור, באחד הציורים נתן לשמשון את פניו שלו.

את דוד המלך צייר ב- 6-7 סצינות וצייר לפחות 5 סצינות של מפגש בין בני אדם ויצורים מיסטיים, מלאכים ושליחי האל.

 .

הטעיית שמשון הגיבור 1636

.

.

בת שבע במקלחת (כמעט דוד, לא?)

המיתוס על הקשר ההדוק בין רמברנדט ליהודים מתבסס על ציור "הכלה היהודית", אם כי ככל הנראה היא לא יהודייה, למרות שיתכן שהציור מתאר את יצחק ורבקה.

.

הוא צייר טיפוסים יהודיים, אולי כי נמשך לאקזוטיקה. היהודים הגיעו זמן קצר יחסית לפני תקופתו להולנד. הספרדים והאשכנזים חיו בקהילות מסוגרות ועוינות. הספרדים בזו לאשכנזים וסירבו להתחתן עימם.

הוא התגורר באזור שהתרכזו בו יהודים ושקיבל את השם "רובע היהודים" כעבור 100 שנה. ייתכן שיהודים מסביבתו שימשו לו כמודלים. הגיוני כי הם היו עניים, אבל אין על כך פרטים, מלבד דיוקנים המזוהים כבעלי תווי פנים יהודיים "טיפוסיים".  

.

רמברנדט היה האמן הראשון שידוע שהכיר יהודים מקרוב. קשרים עם יהודים לא היו נפוצים בקרב יוצרים לפני המאה ה-19. רמברנדט הכיר את דוקטור אפרים בואנוס שהיה רופא יהודי ידוע, ואת דניאל פינטו שהיה שכנו, ועשה עסקים עם סוחר יהודי בשם שמואל אורטגה. עם חצי מהיהודים שהכיר הסתכסך, אבל זה דומה ליחסיו עם הלא יהודים כי נחמד הוא כנראה לא היה.

קיימות סברות שרמברנדט היה חבר באגודה לשיפור היחסים בין יהודים לנוצרים. אין לכך הוכחה, לא נמצאו פרוטוקולים מישיבות בהן רמברנדט נאם, אבל היתה קבוצה נוצרית שקידמה דו שיח עם היהדות מתוך פתיחות דתית והומניסטית.

.

יש טענות שרמברנדט הכיר את שפינוזה וצייר אותו. אין לזה הוכחה. 

סביר להניח שתמונת פורטרט של שפינוזה היתה עושה גלים.

.

הוא השתמש במילים עבריות ב-5 ציורים לפחות: 3 על נושאי הברית החדשה, 2 ציורים תנ"כיים ובציור משתה המלך הבבלי בלשצר, בו מופיעות בעבריות "מנא מנא תקל ופרסין" כמסופר בספר דניאל, מילים שהופיעו עד אז בציורים על הנושא רק בלטינית.

הרב בן ישראל הוא כנראה הסיבה לכך שהמילים כתובות מלמעלה למטה כיון שהוא קיבל את התיאוריה של רב שמואל מהתלמוד, שטען שהכתובת היתה אנכית ולכן לא הובנה בחצר בלשצר.

הוא כנראה הכניס יותר מילים עבריות לציוריו מכל צייר עד המאה העשרים. הוא לא ידע עברית אבל ידידיו, כמו הרב מנשה בן ישראל, שרמברנדט צייר את דיוקנו, סייעו לו בנושאי יהדות ועברית. לכן המילים מדויקות, בהשוואה לציירים אחרים שהכניסו אותיות אקראיות.

ייתכן שציור זה היה עבודת הכנה בדיונים ששניהם ניהלו משך שנים על ספר חזוני שכתב הרב בן ישראל על פי ספר דניאל ושרמברנדט אייר. "אבן יקרה" היה הספר היחיד אותו אייר רמברנדט בימי חייו. רמברנדט  הכין ארבעה תצריבים לספר שעסק באבן עתיקה המוזכרת בתנ"ך שעליה הניח יעקב את ראשו.

(כדאי לקרוא אצל בועז)

.

הרב מנשה בן ישראל היה מנהיג בולט ביהדות אירופה והאחראי להחזרת היהודים לאנגליה בימי קרומוול. הרב בן ישראל האמין שהאבן היא סמל לחזון אחרית הימים וכששמע שהתגלו שרידי עשרת השבטים האבודים באמריקה היה משוכנע שלאחר פיזור היהודים ברחבי העולם כולל העולם החדש הגיע זמן הגאולה. הוא הוסיף חזון אוטופי לפיו תוקם בעתיד בארץ ישראל מדינה יהודית רציונלית והומניסטית שתהיה דומיננטית בעולם ושהגויים הטובים, כמו ההולנדים והאנגלים, שיעזרו ליהודים יזכו גם הם לשגשוג ולהצלחה, אם כי לא כמו היהודים.

זו הייתה דעה יוצאת דופן וליברלית וייתכן שרמברנדט ידידו החזיק בדעות קרובות ולכן אייר את הספר יוצא הדופן. זה הספר הראשון שנכתב בידי יהודי ושידוע בודאות שאוייר בידי אמן לא יהודי.

.

בספר ניסה להוכיח שחלומו של המלך הבבלי המרושע נבוכדנצר מספר דניאל אינו אלא נבואה על ביאת המשיח שיש לה סיוע בחזונו של דניאל וכי האבן שרוצצה את פסל מלך אשור בחזון דניאל אינה אלא האבן עליה שכב יעקב בבית אל וגם האבן שעימה הרג דוד את גולית.

יתכן שהאיורים של רמברנדט לא מצאו חן בעיני הרב בן ישראל, אולי כי אחד מהם "ארבע המפלצות מחזון דניאל" הציג את פרצוף האלוהים - מעשה שלא יעשה, שהרי "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה".

.

דף מהספר - איור נבוכדנצר

.

.

4 האיורים מודפסים יחד

.

.

סולם יעקב

.

.

דוד וגוליית

.

.

האיורים פורסמו במספר עותקים מצומצם והוחלפו במהדורה החדשה באיורים של אמן יהודי. יש הסבורים שהסיבה להחלפתם לא הייתה בגלל שהרב לא היה מרוצה מהם, אלא, כי איכותם הטכנית הייתה גרועה וקשה היה להשתמש בהם למספר רב של עותקים. הסבר דחוק למדי בהתחשב במקצועיות של רמברנדט והישרדות הדפסיו הרבים.

(ועל תחריטים ותצריבים, שזו העבודה הכי שחורה שיש, ובלי ספק הכי מהנה ואני מתגעגעת לה מאד..  אצל אילנה)

.

.
רמברנדט הפך לאחד הסמלים הראשים של התרבות האירופית בשיאה.

ביאליק שהעריץ את רמברנדט, כתב בהקדמה לספר של פסטרנק (אביו של חתן פרס הנובל מחבר דוקטור ז'יואגו) על  רמברנדט, יצירתו וערכו ליהדות: "גאון ציירים זה מן הגויים השיג באורח פלא את הנשמה העברית ובא עד חקר תכונתה, כאשר לא השיגה שום צייר מן הגויים".

פסטרנק דן בספר בשאלה אם רמברנדט היה יהודי, אחרת לא ניתן להבין את הבנתו את רוח אישי התנ"ך. הוא הסביר זאת בהיכרותו את יהודי אמסטרדם שאפשרה לו לזהות את תווי הגזע הקדומים. "אמנם גם כיום הזה אין לב ההמון היהודי פנוי עדיין אל האמנות אל הציור. אך יבוא יום - ואולי תחישנה את בואו התקוות התלויות בארצנו ההיסטורית - ועם ישראל יזקק לאמנות. והראשון באמני המכחול הגדולים אשר יביא אתו אל אוהליו את השמחה, מתוך האמנות האמיתית יהיה רמברנדט. ולא יהיה הבית יהודי שבו לא תקשט את הקיר - אולי על יד תמונת מונטיפיורי והרצל - רפרודוקציה של אחת התמונות שנעה מעמקי נפשו הנעלה של רמברנדט, אשר מסר באהבה כה רבה ובעמקות כזאת את היפעה הרוחנית המקננת בנבכי האומה העברית. כי אכן לא קם במשך הדורות ועד אתה בתוך היהדות ולא בתחומי "על דבר היהדות", אמן "יהודי" כרמברדנט הגדול".

.
הרב קוק פרסם מאמר ב- 1935, בו הסביר את חיבתו ליצירות רמברנדט. הוא קבע כי רמברנדט היה צדיק וזכה לראות את "האור הגנוז", האור שנברא בשבעת ימי הבריאה, אור שקוף ואינסופי, שאמור להתגלות לצדיקים גמורים, או בעת ביאת המשיח ואותו העלה ביצירותיו על הבד. כלומר, האור בתמונותיו אינו אור רגיל. זה האור שיצר האל בימי בראשית.

.

לדעת אורי צבי גרינברג, רמברנדט כמו הומרוס ובטהובן, ייצג את העבר שההרמוניות הקלאסיות שלה אינן יכולות לדבר אל ליבו של האדם העירוני במאה העשרים הסוערת. ציוריו של רמברנדט נראו לו לאחר מלחמת העולם השנייה כחלק מהמזימה הנוצרית נגד היהודים להפיל עליהם חבלי קסם ולפתות אותם באמצעות יצירות אמנות נשגבות להיכנס למלכודת המוות.

.

פרופסור אבנר הולצמן טוען שרמברנדט, ואן גוך ומיכאל אנג´לו הם שלושת האמנים המאוזכרים ביותר בעברית. רמברנדט מוזכר 60-70 פעמים בספרות העברית (לאונרדו דה וינצ´י לא הוזכר הרבה. בסוף המאה ה-19 הזכירו את רפאל שהיה אופנתי ונחשב לאידאל הקלאסי).

אצל שלושת הגדולים המשותף הוא סיפור החיים והתחושה שהם מבטאים הומניזם עמוק. לאונרדו שיקף את אהבת השכל והמחקר אך האישיות שלו פחות מושכת והסופרים היהודים פחות התחברו אליו (חוץ מסיפור קצר של דן צלקה).

..

רמברנדט מוזכר רבות בסיפורי עגנון שהיה מעריץ נלהב שלו ואף כתב עליו מחזה בשם "רמברנדט ואסתר" שנשרף עם כל כתביו וספריו בשרפה גדולה בביתו בגרמניה. הוא דן רבות בציורי ברמברנדט בספרו שירה ותמונת "הכלה היהודיה" נידונה בסיפור ו"גבעת החול".  

.

יצירות ספרות קישרו אותו עם שפינוזה שהוצג כידידו, למשל בספר של יוחנן טברסקי הסהר וההגה. המשוררים עזרא זוסמן וש.שלום כתבו שירים על חיי רמברנדט. ש.שלום כתב שיר "רמברנדט אל בנו", שהוא מונולוג של האמן על בנו טיטוס שמת לפניו ובו מזדהה רמברנדט עם יצחק הנעקד ואף מציין לעצמו ללמוד את תפילת "שמע ישראל" לפני המוות.

עזרא זוסמן כתב שיר המלווה את התחנות בחיי רמברנדט מהולדתו על דמותו ומתאר את התפתחותו הרוחנית מחיי עושר לחיי עוני וסבל. בערוב ימיו חיבר ש.שלום שיר מיוחד על הדיוקנאות של היהודים בציורי רמברנדט שנכתב כפניה לצייר ומהלל אותו על עיסוקו בגילוי המאור שביהדות ומשיר זה אפשר להניח שרמברנדט הקדיש את חייו ויצירתו באופן בלעדי לפיאור שם ישראל בעמים. רושם שגוי כמובן.

.
רמברנדט מופיע  במחזה של אפרים קישון "תוציא את השטקר המים רותחים" שהוא סאטירה נגד האמנות המודרנית. רמברנדט מוצג כמודל הטוב והנעלה באמנות האמיתית של הדורות הקודמים ויוצא מתמונת דיוקנו לשוחח עם הגיבור ואף מסנגר על האמנות המודרנית. הוא מבקש ללמוד לצייר בסגנון זה אך למרות מאמציו להתיז צבעים על הבד מה שהוא מצליח לעשות זה ליצור יצירות מופת בסגנונו הרגיל. קישון מציג את רמברנדט כאמן האולטימטיבי לעומת הננסים האמנותיים בימינו.

.

שמעון צבר כתב ספר לילדים בשם "איפה אתה טיטוס", בו אירוע בחיי המשפחה של רמברנדט מאוייר בציורים של האמן. 

בספרו של אילי גורליצקי "טהירו" רמברנדט מוצג כעוסק במסתרי הקבלה וכידידו של שפינוזה. הסיפור סובב ציור מסתורי ומיוחד, שהאמן החביא, על האר"י הקדוש העומד בהרי צפת ופניו מאירים כפני מלאך כשבידיו קלף שעליו רשומות מילים מסתוריות בעברית. הספר עוסק במאמץ לפענח את סוד צירופי המילים בתמונה. הדמויות משוכנעות שיש בו סוד גדול של הקבלה. רמברנדט לא יצר תמונה כזו, אבל אם צייר נוצרי יכול היה להגיע למסתרי היהדות, המיסטיקה והקבלה במחקר מפורט והיה מצייר כזה, הרי זה רמברנדט "צייר היהודים".

.

.

רמברנדט והנאצים

לצייר הנערץ על היהודים, היתה השפעה גדולה גם על הנאצים. יוליוס לנגבהן פירסם ב-1890 ספר 'רמברנדט כמחנך' שהפך לאחד מספרי היסוד של התנועה הגזענית האנטישמית ולרב מכר. לגנהבן (מעריץ של ניטשה שניסה להוציאו מבית המשוגעים בו חי בסוף ימיו ולהעבירו לביתו), קרא לגרמנים לנטוש את הרציונליזם, לקבל את המיסטיקה ולהפוך לאמנים יצירתיים כמו רמברנדט - התגלמות האמן הארי. שליטתו באור נתפסה כהוכחה ליכולתו לגבור על כוחות החושך והכאוס היהודיים.

בהשראת רעיונותיו נוצרה בגרמניה תנועה גזענית אנטי אינטלקטואלית "תנועת רמברנדט".

לנגבהן היה אחד ממורי הדרך של היטלר שהתיימר להיות צייר.

ב- 1943 עשו סרט ביוגרפי על רמברנדט שהופיע כ"פיהרר אמנותי", אמן טוטלי הנאבק ב"אמנות החומרנית המנוונת של היהודים" ובסוחרי אמנות יהודים מנוולים שהם הסיבה לבעיותיו הפיננסיות.

היטלר קבע שבתמונת "האיש עם כובע הזהב" (שהיום ברור שלא צוירה בידי רמברנדט) תווי הפנים "ההירואיים" של החייל מוכיחים כי רמברנדט היה ארי אמיתי.

שם משפחתו של רמברנדט - ואן ריין כמו נהר הריין - שימש כהוכחה שהוא ארי.

הנאצים בהולנד הוציאו בולים עם תמונת רמברנדט, הכריזו על פרס רמברנדט על תרומה אמנותית לתרבות הנאצית וקבעו יום חופש לאומי ביום הולדתו ה-15 ביולי (במקום יום הולדת המלכה).

גרינג והיטלר אספו את הפורטרטים של היהודים של רמברנדט בכוונה להציגם כמוצג ביזארי של עם מנוון שנכחד. רוב התמונות נתפסו בידי האמריקנים במכרות המלח באוסטריה, רובן היו זיופים ואין הוכחות שהמצוירים יהודים, מעבר לזה שידוע שכל מזוקן עם מבט אינטליגנטי חייב להיות יהודי.