במזבלה בירושלים

TheMarker Cafeזרמים באישיחת איבריםבמזבלה בירושלים

שיחת איברים

פוסטים פופולאריים

שערות כלב ולשון אלוהית
5/3/09 | 3 צפיות
ילדה יפה על מיטה של חבר
5/3/09 | 15 צפיות
דיל אוראלי
5/3/09 | 326 צפיות
השוטרת ואני
5/3/09 | 591 צפיות
במזבלה בירושלים
5/3/09 | 584 צפיות

פוסטים אחרונים

במזבלה בירושלים

לצפייה במסך מלא

במזבלה בירושלים

‎0

יחסים

0 תגובות יום חמישי, 5/3/09, 15:31

המוח הולך דווקא אליה. והיא באמת הסתתרה יפה מפניי עד עכשיו. נפגשנו, אם אפשר לקרוא לזה כך, ב-MIRC, אותה תוכנת תקשור רב-חדרית בימים שלפני המסנג'ר, גוגל-טוק וגם איי.סי.קיו. היא הייתה אז בת 43 ואני - כנראה 24. בזריזות של מוכווני מטרה, עברנו עד מהרה לטלפון. שם כבר נרטבנו.

במקום לבזבז זמן בהיכרות, התחלנו לפנטז על הפגישה שתהיה לנו. היא שאלה אם אהיה מוכן לבוא לירושלים, ומעולם לא נשאלה שאלה רטורית כל-כך. הזין העומד שלי תפס פיקוד, וכשזה קורה חשבון ההוצאות פתוח ואיש לא שואל שאלות, למעט כאלו הקשורות במטרה, כלומר: בדרכים להשגתה. שום עינוי סדיסטי שתמציאו לא יגרום לי לזכור את שמה, אבל אני זוכר בבהירות את קולה כששאלה אותי: "איך תרצה שאבוא? מה ללבוש?"

מעניין לבחון, במרחק השנים, את תשובתי. אני לא בטוח שהייתי משנה משהו היום, וזה אולי מעט עגום. גרבי רשת, מיני שחור, בלי תחתונים. אני רוצה שתיראי כמו זונה. קבענו בלילה, על-יד בנייני האומה. נסעתי לשם באוטובוס, בגיל ההוא עוד חששתי לנהוג וממילא לא הייתה לי מכונית. חיכיתי לה חצי שעה, הייתי בטוח שלא תבוא.

אבל אז נעצרה שני מטרים ממני מכונית קטנה, נשית - ואשה לא צעירה בתוכה. היא שאלה אם אני אני, וזו הרי תמיד שאלה מכשילה. אמרתי שכן. היא חייכה, ושביעות הרצון קרנה אפילו מהליפסטיק. "בוא תיכנס". נכנסתי. בפנים, על רצפת המכונית, במושב שעל-יד הנהג, שקשקה שקית ניילון ובה שישה בקבוקי בירה. אחד מהם נלקח, נפתח והוגש לי. "תראה אותי", היא צחקה, "אני כבר רטובה בשבילך". היד שלא אחזה בבקבוק הרוויחה סיור מודרך: שוק מכוסה רשת, ירך, בטן תחתונה, כוס רטוב. נגעתי בשתי אצבעות בדגדגן שלה, דרך הרשת. המשכתי למקור הרטיבות ואף נמוך ממנו. כשהרגישו האצבעות איך חור התחת שלה מתכווץ ונרפה לכבודן, שלחו פקודה דחופה של "התנהלות בעת זיקפה". מיד אחר-כך בא האישור לקרוע חור קטן ברשת, שם למטה.

היא, שעסקה בינתיים בשיטוט היכרות לשוני בחלל הפה שלי, מעט הופתעה, אך לא מחתה. עכשיו יצאה אצבע חלוצית אחת שלי, שהורטבה בפיה במציצה מקדימה, למסע מענג של הקשות סקרניות על דלת היציאה וניסיונות עדינים לחדור פנימה. נכנסתי קצת, הוצאתי. והאצבע נשלחה לאף. רציתי להריח אותה ככה, בלי שום בשמי הגנה. "יש מקום שקט שאני מכירה, בוא ניסע לשם". ירדנו בירידות, עלינו בעליות, עצרנו בדממה ברמזורים. ירושלים ישנה ברובה מסביבנו, בחוסר עניין מופגן.

פתאום הסתיים הכביש והחלה דרך עפר מעוטרת בורות ואבנים שפשוט לא היו אמורות להימצא שם. היא תמרנה היטב, יחסית לגברת שנהגה בו-בזמן בשני מוטות הילוכים, בליל ירח כסוף וכמעט מלא. האוטו הנשי התאמץ בעליית עפר תלולה מקודמותיה האספלטיות. "זה כאן", היא אמרה, "זו המזבלה הגדולה של ירושלים, זוגות באים לכאן כדי להזדיין. תיכף תראה". היינו עכשיו בתוך מכתש גדול, מעשי ידי אדם, שנחצה בגבעות של אשפה וחפצים שאנשים לא רצו עוד.

בשבילים שבין הגבעות הבחנתי בכמה מכוניות דוממות, כבויות אור. כשחלפנו בסמוך לאחת כזו יכולתי כמעט להרגיש, או אולי לראות, את התשוקה הריקה, המגוחכת למתבונן מבחוץ והעוטפת עולם למשתתפיה. מישהי כרעה על ארבע לצד הנהג. ראשה נע למעלה ולמטה ומדי פעם גם במעגלים קטנים, שבחרתי לנחש כי היו מענגים. הבנתי שאני מתבונן בעתידי. ושמחתי. "נעצור כאן, בסדר?" המנוע כבה. היא שחררה את שנינו מחגורות הבטיחות ואמרה שהייתה רוצה, קודם, לנשק אותי קצת.

התנשקנו. היד הפנויה שלה, זו שלא נכרכה סביב עורפי, מצאה את החגורה, את כפתורי המכנסיים, טיילה על התחתונים השחורים וחדרה מתחת להם מלמעלה. בקצה הזין הזקוף שלי נבטה טיפה של זרע מזוכך, שקוף. היא מרחה אותה על אצבעה, הראתה לי בגאווה ילדותית ששעשעה אותי - והכניסה לפה. אחר-כך רכנה במושב הנהג, ועינגה אותי בשפתיה ובלשונה. הרגשתי גם את שיניה. השקפתי סביב וחשבתי כמה מאכזב יהיה לשוט מכאן לקונדום לוחץ וממית תחושות. "בוא נעבור אחורה". היא נשכבה על המושב האחורי וגלגלה מעליה את גרבי הרשת. אני, בדלת אחורית פתוחה, קיצרתי מרחק ממנה בזחילה אנדיאנית מוזרה שנבעה מהיעדר מרחב, ולא עצרתי עד שהרגשתי והרחתי ונשמתי כוס שעיר, רטוב לגמרי, מתחנן לכל הדברים שלשמם באנו לכאן.

כבר לא היה לי אכפת מהסביבה, רק מהדגדגן שלה שהביט בי בשיא גודלו ושאל מה אעשה לו. אלקק אותך. אנשק אותך. אנשוך אותך קלות אם תרצה. וגם אם לא. "תזיין אותי!" היא לחשה. "אבל, רגע, קח את זה". היא פשפשה בבהילות בתיקה, והוציאה ממנו משבית שמחות. "שים את זה עליך". שמתי. סידרתי. כיוונתי. חדרתי. לא הרגשתי כלום, למעט נבילה איטית, מעצבנת ומלחיצה. הנה אני, מגשים פנטזיות ידוע, מזיין אשה מכובדת, עורכת בהוצאת ספרים, הלבושה עכשיו כמו זונה בשקל, בלב מזבלה עירונית בעיר שחוברה לה יחדיו.

והנה אני מאבד זיקפה. והנה אני ממלמל משהו, למעשה מתנצל - ומחליק החוצה שלא ברצוני. והנה אני מקלף קונדום ומשליך אותו בזעם לפח שבתוכו נמצאנו. והנה אני כועס. והנה גם היא, מנחמת. נוגעת. מבהירה לי שלא קרה כלום. אבל, אני הודף אותה. היא נעלבת. אנחנו יושבים שם כמה דקות ארוכות בשתיקה שאין מרוחקת ממנה.

אחר-כך אני מנסה לתקן. נוגע בה. מרטיב אותה שוב. היא מחליטה לתת ללשונה לטייל על האשכים הגדולים והשעירים שלי. אני משלים בעידוד ידני. הזין שלי קם לתחייה ומתחיל ללכת על מים. אני חודר אליה, הפעם בלי קונדום. אני צובט פטמות וקורא לה בשמות שהרוויחה ביושר. היא נרגשת, נאנחת פתאום בתכיפות, עד הצרחה. אני ממלא אותה עכשיו בזרע צעיר וחם, שנצבר משך יום שלם של התאפקות נדירה. אנחנו צוחקים, נדמה לי שבהקלה מסוימת. הצלחנו. עמדנו בגבולות הפנטזיה. אפשר לחזור הביתה. היה די נעים להכיר.

דרג את התוכן: