זוכרים אילו תהפוכות היו לנו עם החג הזה?
בתור ילדים, חיכינו לו כל השנה והתענגנו על מה שיש לו להציע – תחפושות, אוזני המן, משלוחי מנות...
אח"כ, כמתבגרים, בנטייה הטבעית שלנו לנסות להיות מיוחדים וללכת נגד המוסכמות, נטינו לזלזל בו, להתחפש לא היה מספיק cool או מגניב או שווה או כל מילה אחרת שהגדירה באותם זמנים מה נחשב
זה ליווה אותנו כמה שנים עד שעברנו את המחסום הזה של מה חושבים עלינו ומה נכון או לא נכון
וכבוגרים, שוב למדנו לחבק את השמחה והחגיגה הזו בשתי ידיים.
כי מה יותר כייף מלהשתטות לגמרי פעם אחת בשנה...
לשים על עצמך כל תחפושת שתבחר, בלי לתת דין וחשבון,בלי לחשוב מה חושבים, בלי לחשוב איך זה נראה עליך ומה זה אומר...?
אבל יש גם כאלה שלכל אורך השנה מחופשים, ולא מתוך שימחה, דווקא מתוך הבדידות, העצב והפחדים.
מכירים אותם?
אלה שקמים בבוקר, מצחצחים שיניים, שותים קפה, קוראים עיתון, שמים מסכה ויוצאים מהבית.
אלה שאף אחד לא באמת מכיר את הפנים האמיתיות שלהם.
כל אחד וסיבותיו הוא, מה שבטוח שטוב לא יכול לצאת מזה,כי כל מקום שאדם נמצא בו בחוסר אוטנטיות, ברמיה עצמית ומול הסביבה הוא מקום שהנשמה שלו נחנקת.
כי במקום שכזה הערכים שלו לא באים לידי ביטוי, האמת הפנימית שלו נעולה
ובמקום כזה אין שום סיכוי ליצור איזושהי מערכת יחסים משמעותית
ובמקום שכזה הבדידות והריק הם עצומים והחושך בולע את האור...
אז אם אתם מכירים מישהו כזה תיתנו לו עצה ממני –
בפורים הזה תתחפש לעצמך!
במקום לשים את המסיכה – תוריד אותה במקום ללבוש את המגן – שים אותו בצד במקום לשחק את המשחק – פשוט תהייה
ואולי, רק אולי, תרגיש פעימה מבפנים, סוג של חיות שלא הכרת, ניצוץ של תשוקה...
ואם תהיה מספיק אמיץ תרשה לעצמך למשוך את התחפושת הזו עוד יום, עוד יומיים, עוד שבוע...
ותדע שמכל התחפושות ששמת על עצמך בחיים, זו היא התחפושת האמיתית שלך,שהיא בעצם בכלל לא תחפושת...
תכיר, נעים מאד – אתה!
ואתה גם מוזמן להישאר...
חג פורים שמח חברים יקרים |
