כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    מחשבות על פחד

    34 תגובות   יום חמישי, 5/3/09, 18:18

    זה אצלי בגנים, הענין הזה של הפחד. כולנו במשפחה מפחדים, כל אחד ממשהו אחר. זה בדנ"א שלנו. אחד מפחד מהעתיד ואחד מפחד מאישתו או מעניני בריאות וכסף ומה לא? חסר?  הכל מפחדים מהכל. וכשאתה מנסה להבין למה זה ושואל חברים , מתייעץ, אתה מגלה שאצל כולם אותו דבר. בדיוק אותו דבר. כל אחד והפחד שלו שמזיז אותו לכל המקומות שהוא צריך לבקר בהם.

    כי זה מה שקורה בדרך כלל. הנשמה חוזרת לתרגול נוסף. דברים שלא הצליחה לעשות ביום תעשה בלילה. היא עובדת שעות נוספות, מטורטרת, מנסה לעבור את כל הבחינות שנשארו לה. הבעיה בדרך כלל שהיא סוחבת ציונים שליליים מהפעמים הקודמות שהיא הייתה  פה. ואז היא כל הזמן בפיגור. יש כאלה שעומדות בזה יפה ויש כאלה שפשוט לא מצליחות. הן חוזרות לכאן שוב ושוב וצריכות לעבור את כל המבחנים מחדש. אין מה לעשות. כאלה אתה יכול לזהות בקלות. אבל את האחרות , אלו היותר מתוחכמות שהחליטו שהן לא חוזרות לפה יותר, אצל אלה היה קשה. נשמות מדרגה גבוהה, תואר שני, שלישי, פוסט דוקטורט וכו. ועם אלו אין לך דיבור אלא אם אתה מהליגה שלהן ורק בטעות נפלת פה אצלנו הא? וכשהוא אמר פה הוא התכוון שפה, ממש בסביבה התקבצו יחד כל מיני נשמות שאין להם מי יודע מה נסיון . שהחזירו אותם לפה לעשות מקצה שיפורים והם לא יודעים על מה בדיוק הכשילו אותם בפעם הקודמת. כל אחת הייתה פה פעם, פעמיים,  מקסימום ובגלל זה הרגישו בנוח האחת עם השניה. מאותו מחזור, יותר קל להתחבר ביחד. להידבק. ושלא תטעה, כולם מפחדים. פחות או יותר באותה מידה, זה מה שמדביק אותם אחד לשני, הריתמוס של הרעידות. זה מרגיע אותם כמו זרעונים במבחנה. מתואמים. מחפשים את הישועה באותו הכיוון פחות או יותר.

    וזה פחות או יותר המחשבות שיש לי על פחד, מה ששאלת, כי אני בניגוד אליך אדוני האינטיליגנט, אין לי קומפלקסים. הכל אצלי בחוץ. אני אומר בפנים. מפרק את זה כשזה קטן, לא שומר בבטן אתה מבין? בבטן זה קילקול קיבה, זה עושה אותך עצבני. עדיף לעמוד מול המציאות זקוף ולהשיב מלחמה אם צריך. זה ככה צריך. אבל הרבה אנשים לא רואים את זה. חושבים אני משוגע כשאני אומר להם שזה רק עניין של זמן וכולם יחשבו כמוני. אתה מבין? רק עניין של זמן. בסוף זה יגיע. זה חייב להגיע. אין בכלל שאלה.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/3/09 15:29:

      צטט: שקט על עקב גבוה 2009-03-11 15:26:10


      רק המחשבה שאצטרך לעשות את כל זה שוב

      מפחידה אותי...

      We are doomed (almost) forever

       

        11/3/09 15:26:


      רק המחשבה שאצטרך לעשות את כל זה שוב

      מפחידה אותי...

        9/3/09 12:56:

      צטט: יואל עיני 2009-03-09 12:11:57

      :-)

      מצוייד. הכלב. יותר מדי. ותר על חמש. לטובת כולן.

      כולן, בטח, ברור.

       

        9/3/09 12:11:

      צטט: אפי גבזו 2009-03-09 12:06:44

      צטט: יואל עיני 2009-03-09 10:02:44

      צטט: אפי גבזו 2009-03-09 08:21:19

      הפחד הגדול הראשון שלי היה כשכלב בגובה 25 ס"מ רץ אחריי כל הדרך מבית הספר ועד לביתי. רצתי כל כך מהר כשאני מחזיק את הלב שלי בשתי ידיים כדי שלא יפול על המדרכה. זה טוב להתחיל את החיים בפחד גדול מהסוג הזה. לאחר מכן כל פחד נראה כמו סתם פינצ'ר.

      הלו אפי. אני מעריך את זה שאתה מוצא את הזמן בתוך משימת הפורים שלך לקפוץ לביקור. תודה

      אתה כותב על הפחד הראשון שאתה זוכר אך ישנו פחד אחד גדול ונורא שאינך זוכר בברור אך הוא טמון בך

      באינסידנט ההוא, כאשר זה קרה, לא הבנת מאין מגיע הכאב הנורא והפחד שהתעורר אחר כך על בדידותך, נרדפותך, נטישתך ומה לא?   נשמע לך מוכר? מצלצל משהו בראש?

      כל תינוק שעבר ברית מילה נושא את זה בתוכו אך לא יכול בהכרח לספר על זה. כל הגברים. כל האמהות. כל העם.

      זה הפחד הצרוב בנו כיהודים נימולים. זה מה שמחבר את כולנו, גם אם נמעיט בערכו. זו ברית בין הבתרים שאנו כהורים מסכימים להעביר בה את בנינו. טביעת הכאב. חקיקת הפחד.

      יואל..הוא שאמרתי..: "הפחד הגדול הראשון שלי היה כשכלב בגובה 25 ס"מ.." - פרוייד יוצא ומקפץ לו מקברו..

      ברור שהחיבור שעשיתי היה רק לאחר מה שכתבת..

       

      :-)

      מצוייד. הכלב. יותר מדי. ותר על חמש. לטובת כולן.

       

        9/3/09 12:06:

      צטט: יואל עיני 2009-03-09 10:02:44

      צטט: אפי גבזו 2009-03-09 08:21:19

      הפחד הגדול הראשון שלי היה כשכלב בגובה 25 ס"מ רץ אחריי כל הדרך מבית הספר ועד לביתי. רצתי כל כך מהר כשאני מחזיק את הלב שלי בשתי ידיים כדי שלא יפול על המדרכה. זה טוב להתחיל את החיים בפחד גדול מהסוג הזה. לאחר מכן כל פחד נראה כמו סתם פינצ'ר.

      הלו אפי. אני מעריך את זה שאתה מוצא את הזמן בתוך משימת הפורים שלך לקפוץ לביקור. תודה

      אתה כותב על הפחד הראשון שאתה זוכר אך ישנו פחד אחד גדול ונורא שאינך זוכר בברור אך הוא טמון בך

      באינסידנט ההוא, כאשר זה קרה, לא הבנת מאין מגיע הכאב הנורא והפחד שהתעורר אחר כך על בדידותך, נרדפותך, נטישתך ומה לא?   נשמע לך מוכר? מצלצל משהו בראש?

      כל תינוק שעבר ברית מילה נושא את זה בתוכו אך לא יכול בהכרח לספר על זה. כל הגברים. כל האמהות. כל העם.

      זה הפחד הצרוב בנו כיהודים נימולים. זה מה שמחבר את כולנו, גם אם נמעיט בערכו. זו ברית בין הבתרים שאנו כהורים מסכימים להעביר בה את בנינו. טביעת הכאב. חקיקת הפחד.

      יואל..הוא שאמרתי..: "הפחד הגדול הראשון שלי היה כשכלב בגובה 25 ס"מ.." - פרוייד יוצא ומקפץ לו מקברו..

      ברור שהחיבור שעשיתי היה רק לאחר מה שכתבת..

       

        9/3/09 10:03:

      צטט: bonbonyetta 2009-03-07 23:54:58


      חיוך

      תודה בונבון

       

        9/3/09 10:02:

      צטט: אפי גבזו 2009-03-09 08:21:19

      הפחד הגדול הראשון שלי היה כשכלב בגובה 25 ס"מ רץ אחריי כל הדרך מבית הספר ועד לביתי. רצתי כל כך מהר כשאני מחזיק את הלב שלי בשתי ידיים כדי שלא יפול על המדרכה. זה טוב להתחיל את החיים בפחד גדול מהסוג הזה. לאחר מכן כל פחד נראה כמו סתם פינצ'ר.

       

       

      הלו אפי. אני מעריך את זה שאתה מוצא את הזמן בתוך משימת הפורים שלך לקפוץ לביקור. תודה

      אתה כותב על הפחד הראשון שאתה זוכר אך ישנו פחד אחד גדול ונורא שאינך זוכר בברור אך הוא טמון בך

      באינסידנט ההוא, כאשר זה קרה, לא הבנת מאין מגיע הכאב הנורא והפחד שהתעורר אחר כך על בדידותך, נרדפותך, נטישתך ומה לא?   נשמע לך מוכר? מצלצל משהו בראש?

      כל תינוק שעבר ברית מילה נושא את זה בתוכו אך לא יכול בהכרח לספר על זה. כל הגברים. כל האמהות. כל העם.

      זה הפחד הצרוב בנו כיהודים נימולים. זה מה שמחבר את כולנו, גם אם נמעיט בערכו. זו ברית בין הבתרים שאנו כהורים מסכימים להעביר בה את בנינו. טביעת הכאב. חקיקת הפחד.

        9/3/09 08:21:

      הפחד הגדול הראשון שלי היה כשכלב בגובה 25 ס"מ רץ אחריי כל הדרך מבית הספר ועד לביתי. רצתי כל כך מהר כשאני מחזיק את הלב שלי בשתי ידיים כדי שלא יפול על המדרכה. זה טוב להתחיל את החיים בפחד גדול מהסוג הזה. לאחר מכן כל פחד נראה כמו סתם פינצ'ר.

       

       

        7/3/09 23:54:

      חיוך
        7/3/09 18:44:

      צטט: דורין 123 2009-03-07 17:35:45

      נגעת בי במקומות כל כך כואבים,

      למדתי לחבק את הפחד,

      למדתי  שאני שולטת בפחד ולא הוא בי,

      זה לא תמיד קל,

      אבל זה אפשרי......

      תודה יקירי

      לחבק?! איך הצלחת לחבק? מה הוא דובי?

      כי אצלי זהו גריזלי ענקי ורעב תמיד, אין חיבוקים. רק ביסים.

       

        7/3/09 18:41:

      צטט: forrest gump 2009-03-07 12:41:05

      צטט: יואל עיני 2009-03-06 22:02:56

      את חכמה. תמיד היית. גם בפעם הקודמת. אני זוכר אותך. בכל הפעמים.

      אני רוצה לחזור. נראה לי שכאן כל האקשן, אי הודאות, הספק, הבורות

      מה היינו עושים בלי הבורות? לאן היינו עולים?

       

      לא חכמה מספיק...מסתבר... (-:

      יאללה די. תחזרי. תחזרי . יהיה מענין.

       

        7/3/09 18:39:

      צטט: ניפי 2009-03-07 10:17:51

      צטט: יואל עיני 2009-03-07 10:08:31

      צטט: ניפי 2009-03-07 09:23:31

      צטט: יואל עיני 2009-03-06 21:56:41

      עוד מעט יש לי יומולדת, זמן טוב לבדיקת

      מדדים...

      את אביבית! מתי היומולדת?

       

      א' בניסן :)

      למה את עושה לי את זה? בעברית זה ה-30 למרץ השנה?

       

      בלועזית זה ה-18 למרץ

      אבל בעברית זה יותר פשוט - א'

       :)

       

      אני רץ לשים תזכורת.

       

        7/3/09 17:35:

      נגעת בי במקומות כל כך כואבים,

      למדתי לחבק את הפחד,

      למדתי  שאני שולטת בפחד ולא הוא בי,

      זה לא תמיד קל,

      אבל זה אפשרי......

      תודה יקירי

        7/3/09 12:41:

      צטט: יואל עיני 2009-03-06 22:02:56

      צטט: forrest gump 2009-03-06 06:54:33

      קראתי כמה פעמים

      היה לי קשה להבין....ואז שמעתי: אתה כועס.

      כל אחד מתמודד עם הכעס אחרת. ענין של תרבות. תורשה וסביבה....אתה יודע

       

      כעס הוא מתאבן קר קצת כמו סושי לא כל אחד יודע איך לאכול אז זה

      ולאלה תמיד קל יותר להגיש חמלה.

      אין דרך אחת להגיע לסוף הארוחה או אחת לבשל אותה

       

      עובדת קשה

      מקווה שלא אחזור (-:

      את חכמה. תמיד היית. גם בפעם הקודמת. אני זוכר אותך. בכל הפעמים.

      אני רוצה לחזור. נראה לי שכאן כל האקשן, אי הודאות, הספק, הבורות

      מה היינו עושים בלי הבורות? לאן היינו עולים?

       

      לא חכמה מספיק...מסתבר... (-:

        7/3/09 10:17:

      צטט: יואל עיני 2009-03-07 10:08:31

      צטט: ניפי 2009-03-07 09:23:31

      צטט: יואל עיני 2009-03-06 21:56:41

      עוד מעט יש לי יומולדת, זמן טוב לבדיקת

      מדדים...

      את אביבית! מתי היומולדת?

       

      א' בניסן :)

      למה את עושה לי את זה? בעברית זה ה-30 למרץ השנה?

       

      בלועזית זה ה-18 למרץ

      אבל בעברית זה יותר פשוט - א'

       :)

       

        7/3/09 10:11:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2009-03-07 10:03:16

      צטט: יואל עיני 2009-03-06 22:33:50

      זאת הערה לעצמי בעיקר

      הסתכלו סביב על האנשים שסביבכם. חפשו מישהו שממש לא אוהב אתכם. שגורם לכם להרגיש רע במחיצתו.

      אל תגידו שאין לכם. לכל אחד יש אחד כזה לפחות. ותסתכלו על עצמכם מנקודת מבטו.

      תנסו. אני יודע שזה קשה אבל אתם חייבים לנסות. מה תראו? משהו שלא ידעתם?

       

       יואל, איזה כיף שחזרת לכתוב!

      המחזוריות הזאת לא ברורה לי עדיין. זה אחד השיעורים שאני תמיד מתפלח ממנו בגלל הים.

      וידעתי שהקטע הזה ימצא חן בעיניך. ידעתי. תמיד מצא חן.

       

       

        7/3/09 10:08:

      צטט: ניפי 2009-03-07 09:23:31

      צטט: יואל עיני 2009-03-06 21:56:41

      עוד מעט יש לי יומולדת, זמן טוב לבדיקת

      מדדים...

      את אביבית! מתי היומולדת?

       

      א' בניסן :)

      למה את עושה לי את זה? בעברית זה ה-30 למרץ השנה?

      צטט: יואל עיני 2009-03-06 22:33:50

      זאת הערה לעצמי בעיקר

      הסתכלו סביב על האנשים שסביבכם. חפשו מישהו שממש לא אוהב אתכם. שגורם לכם להרגיש רע במחיצתו.

      אל תגידו שאין לכם. לכל אחד יש אחד כזה לפחות. ותסתכלו על עצמכם מנקודת מבטו.

      תנסו. אני יודע שזה קשה אבל אתם חייבים לנסות. מה תראו? משהו שלא ידעתם?

      רק שהוא משחק לכם עם זה מול העיניים. זה כל ההבדל. זה שמולכם מנפנף בזנב שאתם רק רוצים להסתיר.

      בטח שזה מעצבן. מאוד מעצבן. ולמה הוא עושה לכם את זה?

      אל תגידו לי שאתם לא יודעים. בטח שאתם יודעים.

      כי הוא זה שעשה לכם את הטריק הזה גם בפעם הקודמת ונפלתם איתו כבר פעם בפח. אולי אפילו יותר מפעם.

      זה תמיד היה הוא. אבן הנגף שלכם. בכל פעם מחופש למשהו אחר אבל תמיד מצליח להטעות.

      להפיל אתכם בקטנה, בסוגיה מוסרית כמובן, איתו משחקים בערכי, לא בטריקים זולים

      אבל אחרי כל כך הרבה הצלחות שלכם להתחמק ממגע ישיר איתו.

      הנה שוב נפלתם.

      סלאמאת, להתראות בפעם הבאה

      אם תהיה.

       

       יואל, איזה כיף שחזרת לכתוב!

        7/3/09 09:23:

      צטט: יואל עיני 2009-03-06 21:56:41

      צטט: ניפי 2009-03-05 19:07:42

      אני מרגישה בתוך מקצה שיפורים מידי שנה

      לפעמים אפילו מידי חודש

      פוגשת באותם פחדים ישנים

      מנסה לעשות משהו אחרת הפעם.

       

      עוד מעט יש לי יומולדת, זמן טוב לבדיקת

      מדדים...

      את אביבית! מתי היומולדת?

       

       

      א' בניסן :)

        6/3/09 22:33:

      זאת הערה לעצמי בעיקר

      הסתכלו סביב על האנשים שסביבכם. חפשו מישהו שממש לא אוהב אתכם. שגורם לכם להרגיש רע במחיצתו.

      אל תגידו שאין לכם. לכל אחד יש אחד כזה לפחות. ותסתכלו על עצמכם מנקודת מבטו.

      תנסו. אני יודע שזה קשה אבל אתם חייבים לנסות. מה תראו? משהו שלא ידעתם?

      רק שהוא משחק לכם עם זה מול העיניים. זה כל ההבדל. זה שמולכם מנפנף בזנב שאתם רק רוצים להסתיר.

      בטח שזה מעצבן. מאוד מעצבן. ולמה הוא עושה לכם את זה?

      אל תגידו לי שאתם לא יודעים. בטח שאתם יודעים.

      כי הוא זה שעשה לכם את הטריק הזה גם בפעם הקודמת ונפלתם איתו כבר פעם בפח. אולי אפילו יותר מפעם.

      זה תמיד היה הוא. אבן הנגף שלכם. בכל פעם מחופש למשהו אחר אבל תמיד מצליח להטעות.

      להפיל אתכם בקטנה, בסוגיה מוסרית כמובן, איתו משחקים בערכי, לא בטריקים זולים

      אבל אחרי כל כך הרבה הצלחות שלכם להתחמק ממגע ישיר איתו.

      הנה שוב נפלתם.

      סלאמאת, להתראות בפעם הבאה

      אם תהיה.

        6/3/09 22:11:

      צטט: "מנוע שקט" 2009-03-06 22:05:18


      *

       ככה ?

      פה, זה לא מספיק.

      אצלנו מדברים.

      ורוצים מאוד לשמוע,

      זה עוזר לנו להשתפר

      מוסיף כוח למנוע

      בשקט בשקט

       

        6/3/09 22:06:

      צטט: בלאק סמארה 2009-03-06 10:19:52


      מעולה אחד.

       

      יכולתי לכתוב בדיוק את הדברים הללו בעצמי, לו יכולתי...

      אחד. בטח אחד.

      ולו יכולת לכתוב כמה תוספות לדברים האלה, מה היית רושמת?

       

       

        6/3/09 22:05:

      *
        6/3/09 22:04:

      צטט: בלאק סמארה 2009-03-06 08:46:17


      מסמנת כאן כדי לחזור.

      מאחר שסיכמנו בעבר שאת ברדלס צמחוני

      ומאחר שלסמן אצל ברדלס זה משהו שמשאיר ריח

      מסכימים הצדדים לחכות

      עד שיעלה.

       

        6/3/09 22:02:

      צטט: forrest gump 2009-03-06 06:54:33

      קראתי כמה פעמים

      היה לי קשה להבין....ואז שמעתי: אתה כועס.

      כל אחד מתמודד עם הכעס אחרת. ענין של תרבות. תורשה וסביבה....אתה יודע

       

      כעס הוא מתאבן קר קצת כמו סושי לא כל אחד יודע איך לאכול אז זה

      ולאלה תמיד קל יותר להגיש חמלה.

      אין דרך אחת להגיע לסוף הארוחה או אחת לבשל אותה

       

      עובדת קשה

      מקווה שלא אחזור (-:

      את חכמה. תמיד היית. גם בפעם הקודמת. אני זוכר אותך. בכל הפעמים.

      אני רוצה לחזור. נראה לי שכאן כל האקשן, אי הודאות, הספק, הבורות

      מה היינו עושים בלי הבורות? לאן היינו עולים?

       

        6/3/09 21:59:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-03-06 00:38:47

      בסוף זה קלקול קיבה, אין בכלל שאלה.

      ואני עושה בכל פעם השלמות בראש למה עבר

      בראשך כשכתבת, ומה הנסתר שמאחורי המילים הגלויות.

      יום אחד אולי נעשה הצלבות ונתגלגל מצחוק

      היום הוא היום. כמו שאמרו חזלנו "אם נדע למתוח את ההוה מעבר לקצותיו על מה שהיה ועל מה שיהיה, נוכל לנוח"

      מצליבים?

       

        6/3/09 21:57:

      צטט: irisoded 2009-03-05 21:14:59

      חיבור מתוך פחד נשמע לי נכון. צריך אומץ להודות בזה.

      צריך אומץ להתחבר. להתידד איתו.

       

        6/3/09 21:56:

      צטט: ניפי 2009-03-05 19:07:42

      אני מרגישה בתוך מקצה שיפורים מידי שנה

      לפעמים אפילו מידי חודש

      פוגשת באותם פחדים ישנים

      מנסה לעשות משהו אחרת הפעם.

       

      עוד מעט יש לי יומולדת, זמן טוב לבדיקת

      מדדים...

      את אביבית! מתי היומולדת?

       

        6/3/09 10:19:


      מעולה אחד.

       

      יכולתי לכתוב בדיוק את הדברים הללו בעצמי, לו יכולתי...

        6/3/09 08:46:

      מסמנת כאן כדי לחזור.
        6/3/09 06:54:

      קראתי כמה פעמים

      היה לי קשה להבין....ואז שמעתי: אתה כועס.

      כל אחד מתמודד עם הכעס אחרת. ענין של תרבות. תורשה וסביבה....אתה יודע

       

      כעס הוא מתאבן קר קצת כמו סושי לא כל אחד יודע איך לאכול אז זה

      ולאלה תמיד קל יותר להגיש חמלה.

      אין דרך אחת להגיע לסוף הארוחה או אחת לבשל אותה

       

      עובדת קשה

      מקווה שלא אחזור (-:

        6/3/09 00:38:

      בסוף זה קלקול קיבה, אין בכלל שאלה.

      ואני עושה בכל פעם השלמות בראש למה עבר

      בראשך כשכתבת, ומה הנסתר שמאחורי המילים הגלויות.

      יום אחד אולי נעשה הצלבות ונתגלגל מצחוק

       

        5/3/09 21:14:
      חיבור מתוך פחד נשמע לי נכון. צריך אומץ להודות בזה.
        5/3/09 19:07:

      אני מרגישה בתוך מקצה שיפורים מידי שנה

      לפעמים אפילו מידי חודש

      פוגשת באותם פחדים ישנים

      מנסה לעשות משהו אחרת הפעם.

       

      עוד מעט יש לי יומולדת, זמן טוב לבדיקת

      מדדים...

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין