במובן מסוים אני יודע מי אני. מי שיודע מיהו קרוב לוודאי שאינו יודע דבר. הקסם נמצא לא רק בידיעה, ברוב המקרים באי ידיעה. ומכיוון שהחיים, כפי שאפשר להבין אותם, הינם מסע...לפעמים אני חושב שרק רובוטים יש להם ממש זהות. המושג הזה מניח אי השתנות, שהייתי עצוב לו זו היתה המציאות. מדוע אי אפשר להכיר בעובדה שאנחנו שחקנים הרבה יותר טובים. אין דבר כזה ליהוק יתר. יש רק שחקנים מוגבלים, או, כפי שהמציאות מראה, שחקנים המגבילים את עצמם. גאה לא לדעת מי אני.
במובן מסוים אני יודע מי אני. מי שיודע מיהו קרוב לוודאי שאינו יודע דבר. הקסם נמצא לא רק בידיעה, ברוב המקרים באי ידיעה. ומכיוון שהחיים, כפי שאפשר להבין אותם, הינם מסע...לפעמים אני חושב שרק רובוטים יש להם ממש זהות. המושג הזה מניח אי השתנות, שהייתי עצוב לו זו היתה המציאות. מדוע אי אפשר להכיר בעובדה שאנחנו שחקנים הרבה יותר טובים. אין דבר כזה ליהוק יתר. יש רק שחקנים מוגבלים, או, כפי שהמציאות מראה, שחקנים המגבילים את עצמם. גאה לא לדעת מי אני.
במקרה של נעמי מדובר בתעודת זרות. אבל זו, החולשה הזו לכאורה, דווקא היא הופכת אותך לכל כך ביתית בעיני. תמיד כשאני רואה אותך אני מרגיש בית. לא יודע אפילו איך להסביר את זה.
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני? מי?
חיוך גדול
אפשר אבל זה לא כדאי
מתיישהוא זה הולך לאיבוד
חיוך
היכולה אישה למצוא את זהותה?
יודע מי אתה ויחד עם זאת גאה לא לדעת מי אתה?
שיחקת אותה
חיוך
במובן מסוים אני יודע מי אני. מי שיודע מיהו קרוב לוודאי שאינו יודע דבר. הקסם נמצא לא רק בידיעה, ברוב המקרים באי ידיעה. ומכיוון שהחיים, כפי שאפשר להבין אותם, הינם מסע... לפעמים אני חושב שרק רובוטים יש להם ממש זהות. המושג הזה מניח אי השתנות, שהייתי עצוב לו זו היתה המציאות. מדוע אי אפשר להכיר בעובדה שאנחנו שחקנים הרבה יותר טובים. אין דבר כזה ליהוק יתר. יש רק שחקנים מוגבלים, או, כפי שהמציאות מראה, שחקנים המגבילים את עצמם. גאה לא לדעת מי אני.
אין לי משהו חכם להגיד. פשוט אהבתי את הפוסט הזה ונהניתי לקרוא קצת מהתגובות החכמות והמעוררות מחשבה.
דרך אגב התחושה הזו של איבוד זהות באה לי כל איזה שנתיים..
זורמים הלאה בנהר הזהויות
לפעמים, ימים רבים.
* ותודה,
רותי.
נעמי'לה
קחי את הזהות שלי ! אינני זקוק לה יותר !
חיוך גדול
כשאני מאבדת את הנייד שלי , אני מתקשרת מהטלפון
בכדי לאתר אותו בבית .
לאחרונה כשאיבדתי את המשקפיים שלי בבית , ניסיתי
בהרגל האוטומט להתקשר אליהם ..
תנסי להתקשר לזהות שלך - אולי היא תתגלה ..
אז מה עם קו האופק?
והגבול בין שמיים וארץ
ויש עוד הרבה דוגמאות
הרי לא היתה לנו את המילה הזאת גבול אם לא היו גבולות
חיוך
במקרה של נעמי מדובר בתעודת זרות. אבל זו, החולשה הזו לכאורה, דווקא היא הופכת אותך לכל כך ביתית בעיני. תמיד כשאני רואה אותך אני מרגיש בית. לא יודע אפילו איך להסביר את זה.
זה נורא פשוט - אם יש תעודת זהות יש זהות...
עכשיו צריך רק תהודה.
...
זהות לא מצריכה בהכרח גבולות
וכן- אישה יכולה לאבד את זהותה.את רואה? אני אחרי 4 שנים הפנמתי את הבולשיט הסוציולוגי הזה והנה נעמי,
גם כשהיא מעורבבת, מצליחה להיות רלוונטית וצודקת :-)
אז זה יצא לי בפוקס
חיוך
בפוסטים כאלו אני לא מבינה
אבל יש בתחושה הזאת הקלה אני מודה
שלומי מעורבב
אבל כרגע טוב
מצד רביעי אני חמישית..צוחקת
במיקרו זה ניראה כך = איבוד זהות
במקרו זה בעצם תהליך ההכללה.
מצד שלישי ייתכן שאת מדברת על משהו אחר.
מה שלומך?