אסתטיקה - מונח שנוצר בשנת 1750 על ידי הפילוסוף אלכסנדר גוטליב באומגרטן שעמיד את הדרישה לראות באסתטיקה ענף מיוחד של המחשבה על היפה. המחשבה על היפה, בצירוף התיאוריה של ביקורת הספרות והאמנות שהתקיימה עוד לפניה, הולידו את 'פילוסופית הטעם' של האסתטיקה במאה ה - 18. שכונתה "האסתטיקה הקלאסית". באומגרטן ציין שני ענפים בעלי יסוד הכרחי להכרת העולם: הלוגיקה כענף של החשיבה העוסק בביקורת ההכרה המגלה את ידע העולם והאסתטיקה כענף החוקר ומלמד כיצד להתבונן וכיצד לחוש ולראות את העצמים שבטבע. אסתטיקה של יכולת להתעמק בפרטי התיאור היצירתי אשר יוצר בנו את היכולת לחוש במורכב ובעשיר שבמציאות. כתוצאה מכך היפה אינו התכונה של האובייקט אלא תכונה של אופן התפישה שלנו. כדי להגיע לתפיסה החושית המושלמת יש לפעול דרך התפיסה הבלתי מודעת כלומר: הדרישה היא להנאה שבאמנות, הנאה כתוצר של פעולות אריתמטיות ללא מודעות ושיש להם קשר ויחס למתמטיקה על ידי ריתמוס ומקצבים שחוזרים על עצמם. דרישה זו מענגת אותנו בזכות האלמנטים המקבילים לפעילות רציונאלית טהורה. יחס בין פעילות אסתטית לפעילות אינטלקטואלית משתנה לחלוטין אצל הפילוסוף עמנואל קאנט. קאנט קושר את הכינוי אסתטיקה במונח של 'טעם' שהוכר במחשבה האנגלית והצרפתית של המאה ה - 18 ככושר אנושי מיוחד שאינו משרת את ההבנה האינטלקטואלית של העולם. טענתו של קאנט הפוכה לבאומגרטן הטוען לתפישת האובייקט דרך החושים ובעצם התפישה עצמה נמצא את האסתטי. קאנט טוען שהאסתטיקה קשורה באובייקטים ובהיבטים מסוימים באובייקט. תחושה אסתטית על פי קאנט היא דווקא משום שהם נקלטים על ידינו באופן בלתי אמצעי, ספונטני ומידי "כיפים". בכל חפץ ואובייקט קיימת אסתטיקה, עם זאת היא אינה בהכרח מייצגת את התכונות של אותו אובייקט. צמח יכול להיות מועיל או מזיק, מזין או מרעיל, אך יופיו וההנאה ממנו אינו קשור בתכונות אלו.
במאה ה- 19 מקבל המונח אסתטיקה מובן שלישי והופך להיות קשור לאמנות בלבד. תפיסה זו תואמת את תפיסתו של הוגה הדעות הגל הרואה באסתטיקה של תפישתו של באומגרטן לא כדבר אוטונומי בהשוואה לקוגניטיבי אלא צורה מסוימת של ההכרה והיא הצורה הדימוית של הכרת העולם. האמנות תופסת בצורת דימויים דברים שהמדע והפילוסופיה תופסים אותם בצורה מושגית.
במאה ה- 20 הפרידו בין הפילוסופיה של האמנות לבין האסתטיקה. הניסיון הוא בהגדרת האסתטיקה ליפה בלבד. מדברים על האמנות כפעילות אנושית (יצירת אמנות כתקשורת אנושית) לעומת האסתטיקה נמצאת הפילוסופיה של האמנות כתחום רחב של החיים העוסק בהיבטים רחבים ואינו מסתפק בטעם ובדרישה ליפה.
מונח נוסף לאסתטיקה הוא ההערכה של יצירת אמנות והתיאוריה של הביקורת או הפילוסופיה של הביקורת. המונח אסתטיקה קשור גם בהערכה ובשיפוט של יצירות אמנות והעיסוק בתיאוריה שלהן, יצירת אמנות ניתנת גם להערכה מזוויות אחרות כגון: מוסריות, חברתיות, דתיות, מדעיות וכ"ד. טענה זו מביאה אותנו לויכוח הראשון בתולדות הפילוסופיה של האמנות השייך כמובן לתקופה הקדם אסתטית והוא הויכוח בין אפלטון לבין אריסטו על הערכת האמנות המחקה. עמדתו של אפלטון הייתה כידוע שהאמנות היא שקר מזיק לעומתו העמיד אריסטו עמדה הפוכה, האמנות אינה לא אמת ולא שקר ושהיא מועילה.
המשך בשבוע הבא. |