כמה הזוי ככה מחרמן. היא פנתה אליי באתר היכרויות, וכבר הייתי עם אצבע נחושה על המקש במקלדת שהיה שולח אותה לאגף המחוקות. משהו עצר בעדי, ככל הנראה המבט שלה. התחלתי לחשוב איפה צולם הרגע הזה: אשה שמנה שוכבת לבושה שמלה כחולה על בטנה הגדולה על מיטה רחבה, רגליה היחפות מקופלות ומונפות באוויר ופניה אל המצלמה. משהו ברגע הצילום לא השאיר מקום לספק: הצלם הולך לזיין, לקבל מציצה ארוכה, להשפריץ על כל השפע הזה. עכשיו גם קלטתי זיקפה, שלי.

פניתי אליה במסנג'ר של האתר, והיא נשמעה אינטליגנטית וצינית להפליא. היה ברור שגברים באו והלכו כאן קצת יותר מדי, לפי כל קנה מדה. כמעט מיד היא הטיחה בי שאני רק רוצה סקס, ומאחר שהייתי טיפש דיי להודות בכך התקשורת בינינו דעכה במהירות. היא סיפרה לי שהיא חרמנית כמעט כל הזמן, אבל גם שאין לה שום בעיה למצוא זיון. ואם זה כל מה שאני מחפש, אז רק בריאות וכולי.

כמה ימים מאוחר יותר נפלתי עליה בתזמון טוב יותר. הצעתי שניפגש ונראה מה יקרה, מי מבטיח לנו בכלל שתהיה משיכה ומי אמר שזה יסתיים בזיון. אולי נתאהב, מי יודע. בשם החרמנות, זה ברור, יצרתי תלולית בולשיט מפוארת, שכל מטרה למנוע מבת שיחי הדשנה להיוועץ בשמש, בכוכבים  ובהיגיון הבריא.

נראה שאמרתי משהו נכון, כי היא הסכימה להיפגש, כלומר: הסכימה שאקח אותה לארוחה בעיר הולדתה. בת-ים. חשבתי שאם יש ערים בעולם שבה לא תהיה לי בעיה להיראות במחיצת אשה השוקלת יותר מ-100 קילו, בת-ים היא בהחלט אחת מהן.

שעה אחר-כך כבר חניתי מול הכתובת שנתנה לי. חמש דקות של המתנה מתוחה הסתיימו בחיוך כמעט מפלצתי בחלון מכוניתי. "אתה - המפורסם?" הודיתי באשמה. כשנכנסה למכונית מהצד השני נעצתי מבט נטול בושה בישבנה, שהיה ענקי. זה גירה אותי.  זה, וסגנון הדיבור התקיף והמוזר שלה. הרגשתי כאילו אני על סף מעצר, ואינטואיציות מכזיבות רק לעתים רחוקות. "אני שוטרת", אמרה לי, "ביחידת סיור בכפר שלם. ותמיד יש בתיק גם את זה". ישבנו במכונית שלי, נפגשנו לפני דקה והנה - אקדח. אקדח טעון, כפי שהתברר לי מיד. שחררתי את בלם היד ונסענו לאכול פסטה.

במסעדה, החלטתי לשמור על איפוק מירבי ולהיראות כמי שמתעניין במפגש בלבד. זה עבד כמובן והשיחה התגלגלה במהירות לדיון לא ממש אקדמי בסקס ובאפשרות שנתרגל פעילויות שונות בסיומו של הערב. עם זאת, לאחר ששילמתי את החשבון היא רצתה שנרד לשיטוט בטיילת, "להוריד את האוכל" וכל זה. כאן התחלתי להבין שהחושך מסביב הוא בעצם אפלת בור, אבל כבר לא יכולתי לסגת. וכך, זחלנו לנו מול הים, מצליחים איכשהו (אני) להימנע מהליכה יד ביד מול מגוון כוסיות ופרחות בת ימיות שעברו מולנו עם בני זוגן הצעירים והסתכלו עלינו כאילו היינו צורת חיים חדשה.

היא הציעה שנשב על ספסל בסמוך לחבורת פושעים צעירים בפוטנציה. לפחות הרגשתי בטוח כמו ברחם דודתי. החלטתי לעבור לגישה ישירה ושאלתי את השוטרת איך, לדעתה, נסיים את הערב. היא אמרה שחשבה שבשלב זה כבר אנסה לנשק אותה - ולא נרמזתי. לאחר חמש דקות נוספות של שתיקה, שנקטעו מדי פעם בהערות חלולות על ראש העיר של בת-ים, הצעתי שנלך אליה. והלכנו.

משהו בי מסכים עם הערתה של אחת הקוראות הבודדות שלי, המכונה כברירת המחדל "ללא שם", בעניין האיכססס שמעורר הסיפור הקטנטן שלי על השוטרת מבת-ים. אוקיי, מקבל. לא אספר איך נכנסנו לדירה מעופשת וחשוכה, איך שמעתי אותה אומרת "שלום אבא" לזקן בטרנינג מהוה שרבץ על הספה בעלטה, איך כיוונה אותי לגרם מדרגות לולייניות שהוביל לגג, ובגג - למן מחסן שהוסב לחדר גמדי שבו היו מיטה ענקית, טלוויזיה ומסך פלזמה גדולים כמעט באותה מידה, מראה מלבנית ואלפי פריטי לבוש ואיפור.

לא אספר איך כרעה מולי על ברכייה, פתחה את רוכסן מכנסיי, הוציאה זין עומד למחצה והיללה את יכולותיה האוראליות תוך כדי מעשה. לא אספר גם שגרמה לי להסכים איתה בנוגע ליכולות אלו. ולבטח לא אספר איך קילפה את מכנסיה, התייצבה בתנוחת ארבע על המיטה, מכוונת אליי את התחת הגדול ביותר שראיתי מימיי, שאיים לקרוע בכל רגע תחתונים זעירים שחורים שהתעקשו להיצמד אליו.

לא אספר, ברור שלא, איך חדרתי אליה מאחור, עם קונדום - ולא הרגשתי כמעט כלום. לא אספר איך צרחה "אתה מקבל עכשיו מה שרצית נכון". לא אספר איך הסתיים העניין, כשאני שכוב על גבי מול המראה, מאונן והיא נושכת ומוצצת את פטמתי השמאלית. לא אספר איך טיפת שפיך עפה במסלול קשתי נהדר ונמרחה על הפלזמה. וכמובן, לא אספר שמיהרתי לחמוק משם בתחושת גועל עצמית מוצדקת, לשם שינוי.

בפעם הבאה, סקס עם אהבה. אולי.