חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2504 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3401 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2791 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1446 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1324 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
Atomic Rooster, להקת פרוג/רוק כבד מאנגליה, שהוקמה בשנת 1969, היא אחת הלהקות המוערכות מסוגה, הפחות מוכרות לקהל הרחב. הלהקה שילבה את הכיוון הפרוגרסיבי עם משהו שיש בו נגינה כבדה יותר מהרוק המתקדם המקובל (לפחות בחלק משיריהם ,הקליפ הראשון כאן בפוסט הוא דווקא לא בכיוון הזה). מבלי להפחית כהוא זה מערכם של שאר החברים ,הרבים יחסית והמובחרים שעברו בה, ניתן לומר ש-אטומיק רוסטר היא סיפור חייו של איש לא שגרתי אחד, Vincent Crane . בדומה לוינסנטים אחרים (גוך/פרייס/קופר-אליס), נשא כנראה השם בתוכו, שילובים של אובדנות ואימה. וינסנט קריין, בוגר מוסד מוסיקלי בנגינה בפסנתר והלחנה, נמשך, בדומה לרבים דומים לו בתקופה ההיא, דווקא למחוזות אחרים מאלו שלמד. עם סיום לימודיו המוסיקליים הקים במהלך הזמן 3 הרכבי בוסר , j.c & the machine (בו השתתף גם ג'ון מקווי, לימים פליטווד מק)the world engine , Vincent crane band . ב-1966, הקים יחד עם ארתור בראון הססגוני והתיאטרלי (סטודנט לפילוסופיה ואולי אחד ממקורות ההשראה ל"מתאפרי האימה" שבאו מאוחר יותר, כגון אליס קופר- שמצאתי כי שמו הפרטי במקור הוא גם וינסנט- ואחרים ), את ההרכב סטייל רוק אימה/פסיכדלי Crazy World of Arthur Brown, הרכב של אלבום אחד ולהיט אחד מאד מצליח ודי מוטרף מ-68, בשם fire . .http://www.youtube.com/watch?v=NOErZuzZpS8&feature=related
בקליפ שני כאן מההרכב , שיר הנקרא Nightmare (הבטחנו אימה) ניתן לראות קצת יותר בבירור את שאר חברי הלהקה, וינסנט נותן את הטון המוסיקלי הדומיננטי עם האורגן (האמונד, בו ניגן בעיקר ,אך גם בפסנתר וגיטרה), ועל התופים (נראה שם מסומם לגמרי, כנראה קליפ מבוסס פלייבק ) ידידנו קרל פאלמר, לימים elp. http://www.youtube.com/watch?v=b5hs3IDETcg&feature=related
כבר בסיבוב האמריקאי שלהם עם הלהקה , החלו אצל קריין התופעות הראשונות במישור הפסיכיאטרי, מניה דפרסיה,דיכאונות וכדו', בעקבותיהם הוא גם אושפז. בהיותם בניו יורק, ב-1969, החליטו הוא וחברו ללהקה, המתופף קארל פלמר, להקים את ההרכב "אטומיק רוסטר" אליו צירפו את הבסיסט ניק גראהם. הם שבו לאנגליה ביום שישי ה-13 לחודש (דבר שיש המייחסים לו חשיבות לארועים שבאו בהמשך) והסינגל הראשון שלהם עם התרנגול נקרא אכן Friday the 13th”" . (ל"הגברת האימה", מוצג השיר על ידי הקריין בקליפ, בשפה מסוימת... )
http://www.youtube.com/watch?v=WTI4pklgpSY&feature=related בעיני זה מרשים איזה עושר צלילי הם מפיקים מבס, תופים ואורגן בלבד(ואגב , קריין נגן קלידים מחונן ביותר).
האלבום הראשון של הלהקה , מ70, (ומבין היפים שלהם לטעמי) נקרא סימפלי - "אטומיק רוסטר" (כנראה שיש לו שתי גרסאות, אנגלית ואמריקאית, באחרונה התווסף הגיטריסט ג'ון דו קאן) אשר השיר winter ממנו מוצג כאן בקליפ הראשון ,והוא בעצם האלבום היחיד בו השתתף פאלמר.באלבום מנגן הבסיסט גראהם גם בחליל . שימו לב בקליפ הראשון שבפוסט (winter) כמה פעמים חוזר שם המשפט what is the point of going on , בעיקר לקראת הסוף... דוגמה נוספת שאני אוהב מהאלבום- השיר banstead ,גם כאן המשפט-
Please Take Me Out Of This Place, http://www.youtube.com/watch? v=0CqWgTh30Oc ב-70, עזב פאלמר את הלהקה לטובת " אמרסון, לייק ופלמר", באותה תקופה בערך הוכנס להרכב הגיטריסט דו קאן ,שהוסיף גוון מוסיקלי נוסף להרכב. (למעט בודדים, מוכרים יותר ,לא אפרט כאן את כל האמנים שעברו בלהקה, הנסיבות וקריין עצמו גרמו לחילופין אינסופיים בהרכב לאורך הדרך ). יש הרואים בתקופה שבאה לאחר מכן שרשרת אירועים של חוסר מזל, אם לא יותר מכך. עזיבתו של פאלמר, ניסיונות גיוס כושלים של קריין שחלקם הוא על גבול אגדות שלא נבדקו , למשל כמעט גיוסו של ג'ק ברוס מcream - (שהחליט לבסוף ללכת לסולו) , או את בראיין ג'ונס שעזב אז את הסטונס , ונמצא מאוחר יותר מת בבריכת השחייה שלו, ועוד. קריין לא וויתר ( המאפיין את הפקת אלבומיהם ,במקרים רבים, הוא מאמצי גיוס להרכב שהושלמו לעיתים ממש ברגע האחרון ליצירת האלבום) והצליח ליצור הרכב איתו הוא הקליט את האלבום השני של הלהקה, המוכר והמצליח מבין אלבומיהם, והנקרא בשם האירוני (כפי שניווכח בהמשך) "Death Walks Behind You" . האלבום הוקלט על ידי שלשה חברים בלבד, קריין כקלידן, דו קאן הגיטריסט(שגם שר) והמתופף פול האמונד. את תמיכת הבס נתן כנראה באורגן(בדומה ל-doors) קריין. מהאלבום יצא גם סינגל להיט אחד, שכיאה ללהיטים לקח דברים( באופן יחסי כמובן ) לכוון קצת מלודי וקליט יותר Tomorrow Night . כאן ניתן לשמוע כבר סולו גיטרה, ואפילו ארוך של דו קאן.http://www.youtube.com/watch?v=685BnQAgFsI&feature=related
להלן ציטוט שמצאתי על שיר הנושא של האלבום Death walks behind you(המופיע בקליפ השני בפוסט),והבנוי על ריף חוזר מיוחד. זה מתחיל בכלל כמו סרט אימים: הפסנתר של קריין מנגן באיטיות קטע מינורי ומצמרר שנדמה כאילו נלקח מתוך "פסיכו". ואז חודרות לתוך אווירת האימה הזו צרחות גיטרה חדות, שרק מחזקות את האווירה הפרנואידית. הקטע כאילו צועק "תעצרו, תסתכלו אחורה!", כמו במיטב סרטי האימה. ואז זה מתחבר בכמה אקורדים מז'וריים בפסנתר של קריין, והשיר מתחיל. "המוות צועד מאחוריך!" זועק הפזמון שוב ושוב, כשהוא נע בין בתי השיר לקטעי אלתור זריזים של קריין והחברים. זה איננו שיר לרכי-לבב. וקטע קטן מהליריקס.
Death Walks Behind You.
מהאלבום השלישי שלהם, In Hearing of Atomic Rooster, מ-71 , בו השתתף כזמר סולן פיטר פרנץ'(בקיצור, כמעט בכל אלבום סולן אחר), הוציאה הלהקה עוד סינגל שהצליח ששמו (איך לא) Devil's Answer .(מזכיר מאד באופיו את tomorrow night). קטע אחר,קצת יותר רוקי/ריפי, מהאלבום השלישי . http://www.youtube.com/watch?v=yOeH9WBdamc&feature=related
באלבום הרביעי של הלהקה , made in England, צורף אליה זמר הריתם אנ' בלוז והרוק (אוהב את קולו, בין היתר בתקופות מוקדמות יותר ) - Chris Farlowe ,שהיה בין היתר אחד מפליטי הרכב הפרוג הידוע והנחשב מהראשונים שבז'אנר, "קולוסאום" ,ושהייתה לו גם קריירת סולו לא רעה ב-60. פארלו השתתף עם הלהקה ב- 2 אלבומים בלבד. 2 דוגמאות איתו. בראשונה שוב- An Invisible Prison Encircles My Mind. http://www.youtube.com/watch?v=4X5ePSNVFz4&feature=related http://www.youtube.com/watch?v=zVf7SG1-DGg&feature=related (פארלו אוכל כאן סנדוויץ', שימו לב לדמיון מסוים בין רוב החברים שם).
בין 70 ל-83 הפיקה הלהקה 7 אלבומים בהם התחלפו/הוחלפו ללא סוף צוותים בין היתר בהתאם לקריזות של קריין.(בשלב מסוים אפילו מתופף קרים לשעבר ,ג'ינגר בייקר, ביקר שם לפרק זמן קצר). ב-86 יצא לאור אלבום נוסף, שהוא סוג של אוסף . במהלך השנים, בין האלבומים, שיתף קריין פעולה עם ארתור בראון (ההוא עם האש) , רורי גלאגר ונוספים. באותם שנים הוא גם הספיק להתגרש ולהתחתן שוב. האלבום השביעי של הלהקה, מ-83, Headline News, היה בעצם אלבום האולפן החדש האחרון שלהם ונחשב על ידי חלק כאחת מיצירותיהם הטובות (יש הטוענים כי אלבומיהם הראשונים הם המובחרים יותר). מי לדעתכם , בין היתר, משתתף שם כגיטריסט? (אמנם לא יחיד )- כן, כן, ידידנו מהפינק פלויד, דיוויד גילמור! ב 1984 פירק קריין את הרוסטר והשתתף בפרויקט משותף עם פיטר גרין (מפליטווד מק המקוריים והטובים ) ונוספים, הנקרא a case for the blues. שנה לאחר מכן הצטרף וינסנט ל- Dexys Midnight Runners, כן , כן אלו מ- "Come On Eileen", שהוקלט אמנם שנתיים לפני שקריין הצטרף (סתם קוריוז, פרסונל האלבום טו רה אי ,ממנו בא איילין מונה 22 אנשים !). ב-87 הדיקסיס התפרקו וקריין תכנן להקים מחדש את הרוסטר, אך מצב בריאותו גרם לביטול התכנית לצאת למסע הופעות עם הלהקה. קריין סבל במשך כל אותם השנים ממאניה דפרסיה רצינית ביותר, שגררה כאמור גם אשפוזים לא מעטים. לאחר מאבק ארוך במחלה ובדיכאונות החזקים שליוו אותה, נמצא קריין מת, בשנת 1989, בהיותו בן 45.(יש המדגישים שזה קרה בסנט ואלנטיין דיי ). הגרסה הרשמית לסיבת מותו היא נטילת מנת יתר של משככי כאבים. ב- 1992 מת מתופף הלהקה בשניים מאלבומיה, וביניהם Death Walks Behind You , פול האמונד, ממנת יתר. שם האלבום הנ"ל הוא במידת מה משפט שקריין התהלך לצילו, כעל חבל דק, במהלך כל חייו. יש המזכירים , כחלק מהמזל הרע של אותו יום שישי ה-13, גם את המחלה שפגעה בשנת 93 ביכולת התיפוף של קרל פאלמר, לאחר שהתאחד עם שני חבריו, אמרסון ולייק, אשר לאחר מספר סיבובי הופעות התפרקו שוב. אוהבי ה"סימנים" מציינים את העובדה שהיחיד שנותר בחיים מהאלבום הנ"ל הוא הגיטריסט דו קאן. זהירות קאן.
אז במה מילאו לנו את התרנגול הזה של קריין? (חלקם הם רק שיתופי פעולה או "כמעטים" שלו כמובן ). ארתור בראון, קרל פאלמר, ג'ק ברוס, בראיין ג'ונס ז"ל, כריס פארלו, פיטר גרין, דייויד גילמור, ג'ון מקווי, רורי גאלגר(שגם הוא אגב כבר לא בין החיים ) דיקסיס מידנייט ראנרס, קמצוץ של ג'ינגר(בייקר) מלמעלה והרבה תהפוכות, דיכאון, אימה ומוות. מקווה שהיה לכם טעים.
|
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (46)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזו תגובה נהדרת!
פוסט בפני עצמו (טוב שהמתנת עד שתבוא לך המוזה).
שמע , עברתי משהו דומה.
בשעתו קניתי, כשאך יצא, את התקליט
Death Walks Behind You
אהבתי, אבל נתתי עדיפות ללהקות אחרות אז.
מאוחר יותר, וגם היום, אני מעריך אותם הרבה יותר, ההסבר שלי לכך הוא שבינתיים עברתי עוד כמה סגנונות והאוזן שלי נפתחה והתחדדה לדברים.
לכלימתי לא מכיר את הסדרה (יש לי לא מעט חורים בנושא) אבל אני מכיר את זה כשבקונטקסט נכון של עלילה חזותית, שיר יכול לקבל עוצמה רבה יותר.
השירים שהבאת כדוגמאות, הן מהסדרה והן האחרים, נהדרים.
גם אני אוהב מאד את כריס פארלו, הן כשהיה סולן,בקולוסיאום ובהמשך.
לראשונה הכרתי אותו כאן, בשיר ששרו גם הסטונס. תראה איזה חמודי הוא שם.
בזמנו הבאתי מחו"ל דיסק משולש שלו.
שמע, למה ההרכב הזה לא בא לארץ? נראה לי גדול לראות אותם, וכריס נשמע שם כמי ששמר על קולו. (אם כי לא על שערותיו...).
ועכשיו להפתעת הערב עבורי- מאונטיין.
יכול להיות שאני נאיבי, אבל שמע, לא מכיר אישית הרבה אנשים שמכירים בכלל את ההרכב הזה.
הגעתי אליהם בשעתו דרך המלצה של מישהו בחנות מוסיקה בחו"ל , ואף שקלתי לעשות איזה פוסט עליהם ( מסיסיפי קווין ועוד).
קראתי בשעתו באיזה ספר על רוק כבד/מטאל שאוזי אוסבורן אמר שמאונטיין לדעתו היא להקת הרוק החזקה ביותר.(אולי הגזים קצת, אבל יש בהם איזה ייחוד).
יש לי את הדיסק שלהם שבו יש את השיר "המערבוני" הנהדר הזה.
שמע, איזה קול שם לפארלו, בדוגמה שהבאת, מייד כשהוא פותח.
הביצוע של לסלי ווסט גם מצוין , גיטריסט מעולה אגב.
גם את זה אהבתי, נראה שלסלי גם שם.
אגב, ראיתי גם שיש קליפ הופעה של מאונטיין עם לסלי מ- 2002.
אבל, כמו שכתב שם גם בעל הקליפ,זה לא משתווה לשירה של הסולן המקורי של ההרכב פליקס פפלרדי, שמת כבר מזמן.
ואכן השילוב של לסלי ופפלרדי היה אדיר.
אז כך דילגנו לנו מהתרנגול,לפארלו, ללסלי, למאונטיין.
היה כיף.
מאוד אהבתי את הפוסט הזה .
הכרתי את אטומיק רוסטר , אך הם לא הרשימו אותי במיוחד בזמנו , דוקא עכשיו בעקבות הפוסט ובעקבות הסדרה לייף און מארס חזרתי אליהם שוב .והפעם החיבור היה מוצלח יותר .
devils answer עשה לי את הפרק בסידרה ההיא ויותר מכך השיר הזה בפרק המסיים את העונה .
אין ספק שקריין הוא קלידן ענק ( חזק בהאמונד ) שלא זכה להכרה המגיעה לו .
made in england התקליט עם כריס פארלו מכיל כמה פנינים ביחוד השיר הפותח Time Take My Life
ואם בפארלו עסקינן ( אחד הזמרים האהובים עלי ) לדעתי מגיע לשיא הפוטנציאל בתקליט של קולוסיאום Daughter of Time.
זה תקליט עם ההרכב הכי טוב שלהם ( קלמפסון , פארלו , גרינסלייד , הייסמן ) בשנים האחרונות למיטב ידיעתי הם התאחדו ויצאו לסיבובי הופעות . כאן למשל theme for an imaginary western של ג'ק ברוס .
ואם כבר השיר הזה אז הביצוע האהוב עלי הוא של לסלי ווסט שגם ניגן עם ברוס בזמנו וגם בלהקת מאונטיין .
הפוסט הזה הוא כרגיל כתוב היטב ומושקע וניכרת בו האהבה של הכותב . עשיר בפרטים ולפחות אותי הוא סחף וגרם לי לחזור להתרפק על להקה ששכחתי מקיומה . מדי פעם חזרתי אליו וקראתי אותו שוב , והסיבה שאני מגיב רק עכשיו היא בגלל בעית קשב וריכוז כזו או אחרת
לא בדיוק (תעלה דיון כאן ותבקש מאנשים שיביאו בשליפה, מוגבלת בזמן, 10 שירים, אתה יודע מה 5, 3 , של הדיקסיס וכנ"ל משל בואי ותראה מה תהיה התוצאה).
אבל הבנתי את כוונתך ומקבל .
כן... אבל זה כמעט כמו להגיד "זוכרים את דיוויד בואי? זה מ let's dance ?"....
וול קאם לונג טיים דיסאפירד פריינד (וואלה, נסיתי, זה באמת טוב, במיוחד לעצלנים שבינינו).
מה שהעלית בנוגע לאמנים הנותנים ליטימצ/גלוריפיקציה למצבם המנטלי, ראוי למחשבה.
המידנייט ראנרס הם באמת לא רק איילין, אבל אם אתה רוצה להמחיש/להזכיר למישהו, אז השיר הזה ,עם הקטע שנהגו לרקוד אותו ולהתלהב כשהטמפו בסוף מתגבר ומתגבר, זה השיר.
אה כן - והדקסי מידניייט רנרז הם הרבה יותר מ"קמון איילין"
(ואיזה יופי זה לכתוב אנגלית באותיות עבריות...)
וואלה - שוב הקליריפדיה משגרת טיל מוזיקלי חכם :-)
קראתי פרוג-רוק ונעצבתי אל ליבי, אבל winter הראשון דווקא מאוד חימם לי את הלב. יופי של שיר. אבל אחר כך הפרוג-רוק הרים את ראשו ואת הבאים בתור פחות אהבתי. אבל היה תענוג לקרוא עד הסוף.
אני חושב שבאיזשהו מקום, ה"הילה" המזוייפת מסביב לאומנות מעודדת את העוסקים בה לא לטפל ב"שגעון" שלהם, אלא להקצין אותו, כאילו שזה חלק מ"להיות אמן" או "מתהליך היצירה". אצל אנשים שחיים את חיי היומיום, המוטיבציה היא לחזור לנורמה ולא לעשות גלוריפיקציה של ההפרעות הנפשיות.
כייף שיש מי שמצחיק אותי על הבוקר (הזה במיוחד).
איזה כישרון כתיבה יש לך.
התאוריה עם האישה לא נראית לי לגמרי מופרכת, תיסכולים שלנו ,הגברים, כשאנו לא משיגים משהו.
כנראה שהשירים של קופר מתאימים כפורקן להוצאת תיסכולים (עיין ערך פויסון ).
ממש לא החמצתי.
אפילו התפעלתי מהכפתור שששמו לו בראש הכרות, כדי שאפשר יהיה להשפריץ צבע אדום על הקהל, אבל זה בכלל לא הכי גרוע בעיני. המזרק שתקעה לו האחות בצוואר נגע בי יותר ואני עדיין חושבת שהמכות שהחטיף למסכנה בשיר השלישי, היו רק שאיפה כמוסה לשליטה במישהי שכנראה ממש לא התלהבה מהרעיון והפכה את חייו לסיוט, עד שנקעה נפשו מהחיים, אבל כאמור, זו רק תאוריה ואולי אני טועה. אולי הכל בגלל שסדקת את תדמיתי האפלה, עד כדי כך ששמתי תמונת משתמש צוהלת לפורים
וחג שמח לך:))
תודה עמיר.
תתחדשי על הלוגו החדש, שיעמם לך כבר עם הקודם?
החמצת את הקטע בו עורפים את ראשו בגילוטינה?
סחתיין על ההשקעה
לא מכיר את הלהקה
לא מהזמן שלי, אבל החכמתי
תודה *
הא...ברור! ברור שלאפל הזה, יהיה שם מקורי מקולל ולא אליס (בארץ הפלאות). האיפור שלו מקשר אותך ישירות לפורים.
השירים שלינקת מאפילים על מרי פופינס, ללא ספק. במיוחד welcome to my nightmare. נראה לי שהיתה לו משאלת לב שהסתכמה ב only women bleed, אבל לא ממש הסתדר ואז המנטרה שאימץ לעצמו היתה welcome to my nightmare
ובסופו של דבר, התייאש מאהבת החיים ועבר לאהבת המתים (מניחה שהסדר הכרונולוגי של כתיבת השירים לא ממש מסתדר עם התאוריה שלי, אבל לא נורא. העיקר הכוונה)
מתנצל שהפחתתי מערכך (חשבתי שאולי זה לא הובן בגלל היעדר הוואן, אופ, יצא לי חרוז).
אחד האהובים גם עלי, אם יצא לך אמסטרדם (ואולי כבר יצא )ממליץ על המוזיאון שלו שם.
אז את כן מפייחת אנשים (כנראה בעיקר גברים ).
אליס קופר, זמר -רוק, כבד, גלאם,שוק רוק, מטאל וכדו'-שנהג לאפר את עצמו בסגנון מאד דומה לארתור בראון הנ"ל, נהג להופיע עם נחשים , "לערוף ראשים",לדמות סיוטים ,דם ואישפוזים פסיכיאטריים (האמת שסגרת לי יפה את הפוסט עם העלאת שמו של קופר).
תשמעי, תגלית, עכשיו מצאתי ששמו הפרטי במקור היה vincent .
כנראה שלהבא אני צריך להעביר לך פוסטים לעריכה,פספסתי את יום שישי 13, את קופר/וינסנט (את זה נראה לי שאערוך בפוסט).
הנה פויסון שלו (כאן פחות "מאופר"). תשמעי אם נתיחס למילות השיר,לא מקנא באלו שאת "מפייחת".
http://www.youtube.com/watch?v=-1c14Z0YUTU
כאן תוכלי להתרשם מעוד כמה מ"תכני" שיריו,מקווה שזה נותן פיצוי על היעדר רמת אפילה מספקת שהתלוננת עליה קודם.
http://www.youtube.com/watch?v=AuyGecXu4zw&feature=related
http://www.youtube.com/watch?v=VOeO8-hvbCU&feature=related
http://www.youtube.com/watch?v=c_HVXCyJCH8&feature=related
אגב, יש דרכים להמיס דבק מהסוג, ולא באמצעים כימיים.לא רמזת. כתבת את השם המפורש "גוך" ואת הציור הבאתי בגלל שאיזכרת אותו . הוא אחד הציירים האהובים עלי במיוחד. אגב, נזכרתי שהתברר לי בשבוע שעבר, שאני אמורה לדעת מי זה אליס קופר, כי פעם מישהו שפייחתי הקדיש לי שיר נחמד שלו שנקרא poison, ע"ג קסטה (זוכר מה זה?) ...
לא חושבת שאפשר להרוס את התדמית הצינית שלי. היא מחוברת אלי בדבק מגע :)
טוב, אם איני טועה, רמזת כבר שאתה לא מת על כמה מהסוג .
אני רכשתי בשעתו את הדברים האלו בין היתר בגלל הסאונדים הכבדים שלהם.
אם כי יש להם גם לא מעט מעודנים יותר, לדוגמה הקליפ הראשון כאן, ויש להם עוד מהסוג, צריך להכיר יותר אלבומים שלהם.
בדרך כלל יש שם כלל שילובים של רוק כבד עם אלמנטים קלאסיים ,ג'אז ופה ושם גם בלוז.
אני מניח שלמי שלא מתחבר עם הללו, קשה עם הסגנון.
אני אישית שומע ואוהב גם את ה"מעודנים" וגם את ה"כבדים", כמעט בכל הסיגנונות.
אגב, חלק גדול מהלהקות בסגנון ,מהתקופה ההיא, כלשונך-נשכחו ונזנחו.
פוסט מושקע, תודה
לא מת עליהם בכלל
באמת להקה שנשכחה ונזנחה
אולי קצת בצדק... אבל אני מרושע כאן
לא מת על כל הסאונדים הכבדים והאפלים הללו, והמנופחים
זה לא פרוג, זה הרבה יותר כבד, לדעתי, לא מעודן בכלל
אבל תודה על זרקור שהפנת למשהו ישן ולא מאוד ידוע יחסית
הכרתי רק את השיר הראשון. יש לי הרבה מה להשלים . את המנטרה הוצאתי לעצמי בכח מהראש, כדי לא לאבד את השפיות :)) לגבי Death walks behind you - לא נבהלתי (אולי כי אני לא רכת לב?) התעצבתי שמישהו הרגיש פעם כל כך רע ולבד. אהבתי את ההתחלה. לי זה נשמע כאילו הפסנתר מתעקש לשמור על השפיות וההרמוניה בעוד שצווחות הטרוף של הגיטרה חודרות לאט לאט ו...הטרוף מנצח כמובן.לפעמים יוצא משהו טוב מבריחת השפיות (ציורים ומוסיקה למשל) ואני כמובן, מתבלנת הכל עם צ'ילי (אפילו גלידה).
תודה טלי, שמח שבאת לבקר.
ברוך בואך.
גם אני מאד אוהב את כריס פארלו, בגילו הוא עוד מהדור של ג'אגר ומקרטני, אולי אף יותר.
הבאתי לא מזמן דיסק משולש שלו.
לא עקבתי אחר מעשיו היום, הקישור שהבאת מעניין, נראה אחלה הרכב, הייתי רץ אם היה מגיע אלינו.
מה יהיה, כל הזמרים המיוחדים הם בני ....?
התוודעתי אליו בשיר out of time שהוא שיר של הסטונס, אבל הוא, בהפקה שלהם, הוציא סינגל והגיע אתו למקום ראשון בצ'ארט הבריטי.אוהב את שני הביצועים.
http://www.youtube.com/watch?v=GNyAzuB1-rE&feature=related
לגבי קלם קלמפסון, הוא היה גם אחד מפליטי קולוסיאום שהלך לסופר גרופ מצוינת אחרת (אולי עוד אכתוב עליה ) האמבל פיי.
מקנא בך על ההופעה עם ברוס וקלמפסון.
תענוג של טיול מוסיקלי נוסטלגי...
Vינסנט קריין היה ענק אמיתי
ואת קולו של פארלואו אני בכלל אוהב ברמות קשות...
בגיל 69 הוא עדיין פעיל ומופיע עם הרכב בשם Hamburg blues band.
http://www.youtube.com/watch?v=zHOow7ObDaA
איתו בהרכב הנ"ל גם קלם קלמפסון - עוד אגדת גיטרה בריטית מתוצרת שנות השבעים...
היה לי העונג לראותו עם ג'ק ברוס, במועדון ליקוויד, לפני המון שנים...
תודה על ריענון הזכרונות...
תודה לך :)
מגיע לך כוכבים ....
תודה.
יאללה שים איזה קטע שלהם בהפלגות...(לא מהמפחידים אבל ).
תודה.
כן, פעם ניגנו אחרת.
אתה מוזמן תמיד, גם אם יש הערות/הארות.
ידידי
פוסט מושקע ועתיר ידע. הכרתי את ההרכב רק שטחית, היום סוף סוף השלמתי..
תודה וסופשבוע מצוין!
ממש אוניברסיטה הפתוחה.
כבר שכחתי שפעם ניגנו עם כלי נגינה אמיתיים ממש. זה נשמע כמו זמנים עתיקים. זה מרענן וגם נותן פרספקטיבה על מה שנעה היום.
אני הולך לקרוא את הפוסט הזה עוד כמה פעמים. עד שאני אקלוט את כל תוכנות.
יופי של השקעה! וגם כמובן *
תודה.
תודה.
יש משהו בשם וינסנט, אה?
נושא פורים, אולי אכן יצא משהו לא מודע.
אגב "המגיב" שלפנייך היא מגיבה.
אני מה זה גרוע בתיזמונים .למה לא רמזת שיש הזדמנות כזו ,בשבוע הבא בלבד? טוב ראי זאת כערב יום השישי ההוא (בהוא, בתי הקטנה מגיעה אלי וזה בטח לא זמן לשחורות).
הכרת את הקטע הראשון? העיקר שאת מצטנעת.
כיום, המנטרה שציינת, יצאה כבר מהראש?
בנוגע להמשך הטעימה, יש תבלינים שחסרים לך ואוכל להשיגם בינתיים?
חידשת לי
כתוב מצויין
תודה לך.
תודה.
לגבי 1- כנראה תוצאה של נחישות ותשוקה אמיתית ליצור מוסיקה מצידו של קריין.
אבל תסכים כי גם תנאי השוק כאן שונים, ויחד עם זאת במחשבה שניה, זה לא תירוץ.
2- כן, פעם הייתה יותר.
זה העיקר.
נראה לך שיש מצב שהיא תתנגן במלונ/ה?
תודה.
אחת מ-5 להקות הפרוג האהובות/ מוערכות עלי ואל תשאל אותי (בשלב זה ) מי הן ה-4 האחרות.
באמת בקליפ השני של ארתור בראון שצירפתי הוא ממש דומה לאליס קופר.
כמו שכתבתי לעיל, כולנו לומדים בעת הכנת הפוסטים, אכן החברה האלו עברו מאחד לשני בסיטונות,
כפי שתואר גם אצלך בפוסט על ג'נטל ג'יאנט, ובחלק גדול מהמקרים אנחנו מכירים רק את ההעברות "המפורסמות".
אני למשל בחיים לא הייתי מעלה על דעתי שגילמור השתתף באחד מהאלבומים של הרוסטר, זאת למרות שיש לי כמה מהם, וגם אצלי הם מעלים קצת אבק, אבל שומע אותם מכווצים ברכב..
עוד קורס באוניברסיטה לפרוג רוק ע"ש clear1 - קורס חובה למתחילים!
למתקדמים, שלעסו את החומר מאז היו רכים בעצמות ובשנים (אישית ברחתי אל
מתחת לשולחן ועמדתי שם ניצב, בגיל 4-5 לערך, בכל פעם שהושמע FIRE המוטרף
המפחיד והקודר - שנים רבות לפני שידעתי מה זה "קודר"..
וינסנט - מממ... - מאוד אוהבת את השם בגלל וינסנט של קת'רין מ The beauty & the Beast גרסת הטלויזיה המופתיתי משנות השמונים.
שומעים שהבחור למד נגינה בפסנתר באופן מקצועי, אהבתי את השיר הראשון, למרות שלא
ציפיתי שזה יקרה (אני בחורה מינימאליסטית שאוהבים קטעים רזים צנועים ועדינים.. זה גדול
ונפוח עלי בכמה מידות).. ובכל זאת..! אהבתי את החליל בשיר הראשון, אין אביבי יותר מחליל.. את השיר השני לא שרדתי..
ולמגיב שלפניי - תמיד בפורים עולה (לפחות אצלי) מפלס הדכאון ---- בקו ישיר לשמחה המאולצת של כולם סביב..
O WHAT A WAY TO BE YOUNG
תודה, גם אני למדתי כמה דברים חדשים תוך כדי כתיבה.
סוף סוף פוסט לפורים מנקודת מבטו של המן, חבל רק שיום שישי ה13, זה רק בשבוע הבא.אין מושלם :-(
מסקרן אותי לדעת, איזה פוסט תכתוב ליום הכיפורים?
קלישאה מעצבנת, אבל נכונה. עצב, כאב, ודיכאון מוציאים הרבה יופי. השיר הראשון מוכר ואהוב עלי מאוד, במיוחד קטע החליל (שעכשיו נודע לי מי מנגן אותו) והמנטרה שהתרוצצה לי הרבה שנים בראש:
what is the point of going on and on and on
פוסט משובח ומעשיר יצא לך, אני מקוה שלא קשור לדיכאון...בכל זאת עוד מעט פורים, כן?
אשוב בקרוב לטעום מהתרנגול האטומי הטעים שלך :))
תודה רבה
שבת שלום
קרו כאן כמה דברים מדהימים.
1 מנהיג הלהקה החזיק מעמד לאורך כל הפוסט
למרות כל מחלותיו והלהקה הוציאה כמה- 9 אלבומים- הזוי
בארץ להקות בלי שום מחלות בקושי מחזיקות אלבום:)
2 -סיימתי לקרוא את הפוסט אבל השיר ששמתי בתחילתו -
עדיין לא הסתיים..
בקיצור ..פעם,נכון- הייתה יותר (מוסיקה) טוב
אהבתי את המוזיקה.
תודה
פוסט עשיר ומחכים על אחת הלהקות ה - undrerated לתקופתה ואחת האהובות עלי.
גילית לי כמה עובדות מעניינות על ההרכבים שלה ועל התהפוכות שעברה במשך השנים.
אני הולך להאזין ל- death walks behind you אחרי שכבר העלה אבק על המדף...תודה!
וואלה אני גאה להיות הראשון שמככב לך את הפוסט המעולה הזה שהבאת לנו.
פשששש, איזו השקעה!
האמת, אני תמיד הכרתי את ה"אטומיק" כלהקה שבה היה חבר פאלמר לפני "אי.אל.פי",
כך שהחכמתי מכל האינפורמציה המעיינית שהבאת לנו.