זכרונות של עו"ד מזדקן
פוסטים פופולאריים
-
יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
10/5/19 | 5284 צפיות
-
ועדות ומכרזים
12/6/09 | 7746 צפיות
-
בית המשפט
16/9/08 | 1179 צפיות
-
ההנהלה הראשית
19/9/08 | 929 צפיות
-
בחינת קבלה ללשכה
24/10/08 | 1343 צפיות
-
ענינים של הבנה
17/9/09 | 1039 צפיות
פוסטים אחרונים
- עברית קשה שפה 28/8/19
- יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי. 10/5/19
- בנקים - וכיצד מדברים עמם. 3/4/19
- בעיריה עובדים בשבילך. 30/3/19
- אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה. 28/2/19
- חווית שירות (פלאפון) 21/1/18
"פעמיים הוצל"פ" II
"נכיון שטרות" בעקבות תגובתה של אילנה דור לפוסט "פעמיים הוצל"פ" – נזכרתי בפעם האחת שבה גם אני "ניכיתי שטר". ומאחר שהיא טענה שנכיון שטרות הוא דווקא ענין מכובד – אני גם מוכן לספר על כך. מחצית שניה של שנות השבעים. פונה אלי עובד שקיבל משכורתו בשיק ממעביד, השיק לא כובד, כמובן, והוא מבקש שאפעל. אין בעיה. אני נוקב בסכום הוצאות פתיחת התיק ושכ"ט ראשון. לא, את זה מצפה שאקח מתוך הסכום שאגבה. "אתה לא מוכן להשקיע אגורה בחוב שלך – ואתה מצפה שאני אשקיע?..." אבל אין לו כסף, זה היה שכר עבודתו... אני עדיין צעיר, והוא מצליח לשבור את לבי. אני מוכן לשאת בכל ההוצאות מכיסי, ובלבד שהסכומים הראשונים שייגבו – ישמשו לכיסוי ההוצאות והשכ"ט. הקבלן גר בכפר בצפון. אני פותח תיק בחיפה ופועל לגביה על פי המידע המלוקט על ידי. הלקוח שלי לא מסוגל לעזור לי בענין זה, מלבד הכתובת. אני משיג סכום ראשון, ומכסה בו את הוצאותי והשכ"ט שנקבע בהוצל"פ. נשאר מן הסכום עודף קטן ואותו אני שולח ללקוח. הלקוח מתקשר אלי ושואל מדוע כה מעט. אני מסביר לו. הוא כועס שלקחתי לעצמי טרם ששלחתי אליו. אנושי. אני מזכיר לו את ההסכם.
אלא שלאחר תשלום ראשון זה, שינה הקבלן את מקום מגוריו וכל פרט אחר שיכול היה לעזור לי לגבות סכום נוסף. הוא נעלם לי ממסכי המכ"מ ולא הצלחתי לאתרו עוד. בדיעבד, אם כן, עסקתי גם אני בנכיון שטר.
ועוד על עבודת ההוצל"פ. באותו יישוב בו גר הקבלן מן הסיפור דלעיל, חי לו גם בעל חנות, שהיה חייב ללקוח שלי, סיטונאי היושב בחיפה. פתחתי תיק בהוצל"פ, ואפילו להוצאת צו מאסר הגעתי, אבל אני מסביר ללקוח, שלמשטרה יש סדר עדיפות משלה, ואם הוא רוצה שהצו יבוצע – עליו להשקיע ברכב שיביא את השוטר למקום עסקיו של החייב על מנת לבצע הצו. (ראו פוסט "הצד שלך") כשם שהאימפריה הרומית חיה ונושמת בקרית הוותיקן – כך האימפריה העות'מאנית משגשגת בממלכת הגליל. אנו יוצאים ברכבו של הסיטונאי לחנות. בינתיים מבין מישהו בתחנת המשטרה את גודל הפאדיחה - ומתעשת. השוטר אמנם נשאר מתואם עימנו, אך מגיע בניידת. הוא עוצר את החייב ומעלה אותו לרכבו, והחייב מובא אחר כבוד לחצר בית משפט השלום/הוצל"פ בנצרת, כשאנו ברכב מאחוריו. אני מרחרח סביב, כדי לוודא שלא ישוחרר החייב במחיר שלא יכסה את ההוצאות, ואכן, החייב מובא בפני ראש ההוצל"פ בלי להודיע לי מילה, ועד שאני מצליח להכנס ללשכה – הסוחר כבר בדרך למקח את שחרורו באפס מחיר, עקב מצבו הקשה, כמובן. אני מגיע בזמן כדי לספר לראש ההוצל"פ איך נראית החנות שבבעלות החייב. וכמה קונים היו בה. אני כמובן לא מוזהר, וזו אינה עדות, אבל לחייב בכל זאת קשה להכחיש דברי. מאמץ נוסף שלי – והסכום מכפיל עצמו פי חמישה. עבור הסכום הזה, כבר היה שווה לעשות טיול.
אין כמו אכיפה. עבור יתרת החוב, לא נאלצנו עוד לנסוע לאותו יישוב וממנו להמשיך לנצרת. שבועות ספורים אחרי כל צו מאסר – הוא שילם נתח בלא דרבון נוסף.
כמו כותבים רבים, אני מניח, גם אני מסתכל כמה פעמים נצפה כל פוסט שלי. התרגלתי לראות עד מאה צפיות לפוסט. והנה, בפוסט הקודם לזה – עלתה הצפיה עד קרוב יותר למאתיים. מאחר שבעיני אין פוסט זה טוב או גרוע מקודמיו (הראיה, הרבים שקראו פוסט זה, לא המשיכו לאלה שלפניו. מונה הצפיה של הפוסטים הקודמים לא נע ממקומו בשבוע זה), אני מניח שמה שקבע היה השם שבחרתי לו. ובכן, כמו כל סרט שהצליח – יצרתי לו המשך שיצדיק שם המשכי. אבל דווקא באשר לשם הפוסט, התלבטתי. תחילה התלבטתי בין השמות 'פעמיים הוצל"פ רוכב שוב' ו-'בנו של פעמיים הוצל"פ'.אלא שאז נזכרתי שמרבית האנשים החיים כיום, לא צפו בסרטים אילמים או אף בסרטי שנות השלושים והארבעים דרך קבע, אפילו לא בצעירותם, ויתקשו לרדת לסוף דעתי. לכן החלטתי לקרוא לפרק ההמשך, כדרך שקוראים לסרטי המשך בעשרים השנים האחרונות – השם הקודם בצירוף ספרור לטיני. |
תגובות אחרונות
-
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
-
תנועת כמוך
בתגובה על עברית קשה שפה
-
תנועת כמוך
בתגובה על בעיריה עובדים בשבילך.
-
תנועת כמוך
בתגובה על בנקים - וכיצד מדברים עמם.
-
bonbonyetta
בתגובה על אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה.
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה,
הייתי שמח לענות לך, אבל לא נעים לי לפגוע ב-4999 הקוראים האחרים שלי...
תודה,
אני שמח לשמוע ש"כעבור כמה חדשים..."
בתקופה בה מתרחש פוסט זה היינו אמורים להמתין ששה חדשים טרם שיתפנו השוטרים מעבודתם הקשה לבדוק מה מונח בתיבת המאסרים אצלם.
אבל ראוי להסתכל גם על הפן החיובי: האגרה היתה אז עשר ל"י בלבד, ועבור עבודה שאינה מבוצעת - ראוי לשלם כמה שפחות.
ושכחתי לציין, פוסט משובח כהרגלך.
האם השם הבא יהיה "חגיגה בהוצל"פ?
השתנו הימים, אריאל, שבהם ללשכת ההוצאה לפועל היו כמה אלפי תיקים, והשוטרים הסכימו לקום מהקפה השחור ולגשת לעצור חייב.
בימינו, כאשר נפתחים כמיליון תיקים בשנה, פקודת מאסר מבוצעת, אם בכלל, לאחר כמה חודשים. חייבים חמקנים לא ייאסרו כיון שהמשטרה מסמנת "לא אותר" בטופס, גובה את ה 200 שח שלה (אגרת פקודת מאסר) ושלום על ישראל.
1. הפסוק "מה כבר עשית?" מוכר וחביב על כולנו במידה שווה. ראיתיו כהערות אגב אצל יגאל קרט ואורי זעירא - ואני כתבתי על כך פוסט. פסוק שהוא קלסיקה.
2. שופנהאור, שהיה שונא-בריות ידוע, כתב כי (בתרגום להיום) מי שכותב לשוטים - כותב רב מכר.
איני בטוח שהדבר נכון תמיד, גם לכתוב לשוטים צריך לדעת, אבל מי אני שאחלוק על שופנהאור.
מאחר שאין פרנסתי תלויה בכך, ומאחר שאני אוהב לקרוא ב"קפה", לא פחות מאשר לכתוב בו.
אני מתייחס לכך כאל קוריוז.
צודק אבל..הפדיון עשוי להיות זהה בשני המקרים...
לגבי החלק הראשון - זה ממש מרגיז וקורה מפעם לפעם לעו"ד, קודם מגיע הלקוח
מתבכיין שאין לו כסף, אתה עובד בשבילו וגובה עבורו מה שמעולם לא היה מצליח
ולו בשקל אחד, ואחר כך כאשר גוזרים את שכר הטרחה המוסכם מראש ובכתב,
הוא עוד חושב עליך שאתה הגנב הכי גדול בעולם...... מה כבר עשיתה ?
כבר נאמר, כי האוייב הכי גדול של עו"ד הוא הלקוח, מהירות התהפכות פרצופם לעיתים מדהימה.
לעניין רייטינג של פוסטים - נפלאות דרכי הקפה, כתבתי לא מזמן איזה פוסט של סיפור קצר
איך מיקרוסופט שותלת רוגלה למציאת תוכנות, בהינף קולמוס מהיר, "ובום" מעל 5000 צפיות.
מאידך, אני כותה פוסט מושקע עם הגיגי משפט וקצת מלומדות, חוץ מכמה חברים מרושתים
בקושי 90 כניסות.
תכתוב ספרון קצר "מי הזיז את הגבינה שלי" תמכור עשרות מליונים תכתוב ספר על ניתוח ס'
12 לחוק החוזים 1000 עמודים תמכור 200, אולי.
כמי שרואה לא מעט עיקולי צד ג', וחלקם נראה כאילו הודפסו "הדפסה עיוורת" של ממש (כלומר - אין כל אפשרות לדעת למה הם מתייחסים, קל וחומר - לרשמם).
אז אולי כבר עדיף שיוציאו צווי עיכוב יציאה.
בצעירותי, קל היה לשבור את לבי. התפכחתי רק כאשר אחד הבכיינים הסביר לי שאין לו כסף עתה משום שהוא בונה את ביתו...
האם זה אותו אחד שכמה דקות לפני עלייתו לאוטובוס אמר למישהי:
"תשלום אני לא אקח, אבל לכוס קפה לא אתנגד..."..?
:-)
לפוסט הבא אתה יכול לקרוא הוצל"פ וחצי..???
ואתה מכיר את הסיפור על אותו מאכער של הוצאה לפועל שהתבקש על ידי משרד עורכי הדין לטפל בחייב מסויים ולהגיש בקשה לעיקול צד ג' ו"בטעות" הוא חזר למשרד עם עיכוב יציאה מהארץ...???
:-)
אריאל,
ראשית אני שמחה שתגובה שלי שמשה השראה לכתיבת פוסט נוסף שלך.
שנית, זה מזכיר לי בדיחה על אותו אחד שעמד בפתח האוטובוס בוכה בוכה...שאל אותו הנהג: מה קרה? השיב לו שהוא רוצה לנסוע אבל אין לו כסף. אמר הנהג: עלי...
עלה הנוסע, התיישב באוטובוס והמשיך לבכות. שאל אותו הנהג: נו, מה עכשיו? השיב לו: למה כולם מקבלים עודף ואני לא?....
ושלישית ולעניין ניכיון השקים - אני ציינתי עובדה. אתה נתת את הפרשנות. כמו כל דבר בחיים לכל מטבע יש שני צדדים: אתה ציינת את הצד החיובי (תראה, גם בנקים מנכים שיקים) וקיים גם צד שלילי (שוק אפור ושות').
שבת שלום