כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פיוט ישמח לבב אנוש

    ארכיון

    לפעמים אני הולך

    153 תגובות   יום שישי , 6/3/09, 09:41

    לפעמים אני הולך

    לִפְעָמִים אֲנִי הוֹלֵךְ אֶל קְצֵה הַמַּחְשָׁבָה לַחֲלֹם רִקּוּדֵי גֶּשֶׁם.

    צְעָקָה מִתְפַּשֶּׁטֶת בִּרְחוֹבוֹת הַדָּם וַאֲנִי רוֹעֵד מִבּוּשָׁה כְּרוּחַ זָר

    בְּעַנְפֵי עֵץ הַדַּעַת. עַכְשָׁו אִשָּׁה הִיא פֶּרַח טְרוֹפִּי נָדִיר כְּמוֹ מַלְאָךְ

    בְּסִפּוּר הַנְּפִילָה מִגַּן עֵדֶן אָבוּד אֲבָל אֲנִי מְנַסֶּה -

    לִפְעָמִים אֲנִי חוֹלֵם אַהֲבָה מִקִּמּוּר קַרְסֻלָּהּ וְעַד פְּסֹקֶת שְׂעָרָהּ. אֲנִי

    יוֹדֵעַ שֶׁאֶזְדַּקֵּן לְבַד. חֶדֶר קָטָן. עִיר זָרָה. אֲנִי אֵשֵׁב בַּלַּיְלָה לְיַד

    הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ וְאֶכְתֹּב לְאוֹר הַנֵּרוֹת. אֲבָל כָּל זֶה אֵינֶנּוּ אֶלָּא

    אָבָק -

    לִפְעָמִים אֲנִי מִתְעוֹפֵף בַּעֲרוּגוֹת הַמַּחְשָׁבָה לַעֲקֹר עֲשָׂבִים שׁוֹטִים.

    נְמָלִים יְחֵפוֹת רוֹחֲשׁוֹת בֶּעָפָר פֻּלְחָן מְטֹרָף שֶׁל עַלְוָה וַאֲנִי חוֹשֵׁב

    מַהֵר חוֹשֵׁב אִשָּׁה לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹא מַבּוּל -

     

    מתוך הקובץ "פֶּתַח דָּבָר" [מִבחר שירים 2005-1973], הוצאת קֶשֶׁב לשירה


    דרג את התוכן:

      תגובות (152)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/3/09 11:07:

      אמת, ענת. תודה
        22/3/09 11:01:


      הכמיהה שבלב

       

      לעולם לא נס ליחה ,

       

      לא תימוג רוחה ...

       

      ענת

       

        21/3/09 11:44:

      תודה, יפעת. דרך אגב, האישה כאן היא לא דמות מסוימת אלא מופיעה כמושג, מושא חלומו של גבר
        21/3/09 11:16:


      הולך וחולם, רועד, נופל, מנסה, חולם, יודע, מתעופף, עוקר,חושב והכל בשבילה.

      איזו בת מזל :-)

        20/3/09 22:58:

      תודה לך, ורד יקרה חיוך
        20/3/09 20:16:

      כתיבה יפיפייה..

      נהדר אתה..חיוך

        20/3/09 16:54:

      תודה, לילך. יגיע נבוך
        20/3/09 16:46:

       

      כל כך הרבה תשוקה וערגה למשהו שכנראה לא יתממש.

      אתה מוכן לכתוב (רק אם אתה רוצה) שיר על השגת היעד?נבוך

       

        20/3/09 13:16:

      תודה, עדי
        20/3/09 13:04:


      אהבתי את הפשטות

      את הדמיון

      את הלב

      ומשאלות הלב בתוכן

      נגעה בי הבדידות

      נגע בי הכאב

      הרשתי לעצמי

      למצוא את התקווה.

       

      מקסים!

         

       

        17/3/09 09:38:

      תודה, עדית
        17/3/09 06:53:


      אני כל כך שמחה שהגעתי לקרוא אותך.

      כל כך!

      הכוכב יגיע כשישתחרר ההסגר...

        17/3/09 04:21:
      תודה, מאיר
        17/3/09 04:10:

      *

      מקסים,

      יופי של שיר,

      יופי של כתיבה.

       אהבתי לקורא.

        14/3/09 18:24:

      תודה מקרב-לב, עופרה חיוך
        14/3/09 18:20:

      איפה ישנם עוד אנשים

      כמו האיש ההוא...?

       

       אתה זן מיוחד

      של דור הולך ונעלם.

       

      בריאות ואריכות ימים ידידי

      והמשך להעשיר אותנו בתבונתך

      ורגישותך.

        14/3/09 12:05:

      נכון, דודה. מתקופת המערות ועד היום לא השתנה דבר קריצה
        14/3/09 12:04:

      תודה, שולמית יקירתי
        14/3/09 09:14:

      את הצורך הזה שום קידמה לא תוכל לשנות.
        14/3/09 07:31:

      מדהים עודד. כל כך משמח אותי שקוראים כאן אצלך שירה טובה
        12/3/09 14:50:

      תודה, רותי
        12/3/09 12:32:


      לַחֲלֹם רִקּוּדֵי גֶּשֶׁם

      איזה יופי...דמיינתי לרגע.

      מקסים. אשוב ל*

      תודה

        11/3/09 20:57:
      תודה על הדאגה, ורדה. אבל זה שייך לעבר :-)
        11/3/09 17:08:

      כל כך הרבה בדידות. מדוע?
        11/3/09 16:44:
      תודה, ענת
        11/3/09 16:43:

      תודה, לילך
        11/3/09 16:40:


      לִפְעָמִים אֲנִי מִתְעוֹפֵף בַּעֲרוּגוֹת הַמַּחְשָׁבָה לַעֲקֹר עֲשָׂבִים שׁוֹטִים.

       

      גם אני.

        11/3/09 16:34:
      מקסים *
        11/3/09 15:15:
      תודה, ליילאך
        11/3/09 15:06:

      השיר כל כך גורם לך לחשוב..

      כל כך מרטיט...כל כך מרגש.. כל כך צועק וזועק..

      צְעָקָה מִתְפַּשֶּׁטֶת בִּרְחוֹבוֹת הַדָּם וַאֲנִי רוֹעֵד מִבּוּשָׁה כְּרוּחַ זָר

      בְּעַנְפֵי עֵץ הַדַּעַת

      משפט מדהיםםםםםםםםםםםםםםם ...

       

        11/3/09 12:55:
      תודה, מייט
        11/3/09 12:54:

      תודה, רותי
        11/3/09 12:49:

      אתה בטח כבר יודע,

      פשוט מעולה!

      אשוב עם *

        11/3/09 12:45:


      תודה להסבת תשומת הלב,

      עדיין רחוקה.

      נהניתי מאד !

        11/3/09 11:37:
      תודה על העצה, אלינה קריצה
        11/3/09 11:35:
      תודה לך, תמי יקירתי
        11/3/09 09:00:


      נפלא!

       

      תמיד תחשוב אישה, עוידד

       

        11/3/09 08:11:
      מקסים!
        10/3/09 23:15:

      תודה, של
        10/3/09 23:13:


      מקסים  :-)

       

      חג שמייח .

        10/3/09 13:45:

      תודה, דליה.קחי את הזמן שלך חיוך
        10/3/09 11:09:

      השיר כל כך עמוק מרגש

      לכן אחזור להגיב אני צריכה זמן לחשוב

      חג פורים שמח

        9/3/09 20:06:

      תודה לך, mafalda
        9/3/09 19:59:

      לַחֲלֹם רִקּוּדֵי גֶּשֶׁם

      יש לזה ריח של אדמה רטובה שעברה לא מזמן חריש

      מקסים

       

        9/3/09 17:23:
      תודה, רעות
        9/3/09 17:16:


      מהמם..!

       

        9/3/09 16:47:

      תודה, איילת
        9/3/09 15:54:

      טוב שלפעמים אתה הולך לקצה המחשבה. אפילו חיוני.
        9/3/09 00:12:

      תודה, מאיה
        9/3/09 00:02:

      מקסים :)
        8/3/09 18:30:

      תודה, יסמין
        8/3/09 18:19:

      הקסמת אותי בכתיבתך, ישר כוח-הנה כוכבצוחק
        8/3/09 13:51:
      תודה, דקלה
        8/3/09 11:56:

      פשוט....  שי רה

      יפה

        8/3/09 11:52:
      תודה, דנית
        8/3/09 11:52:

      תודה, שירלי
        8/3/09 11:50:
      נפלא, אהבתי
        8/3/09 11:48:


      נפלא עודד.

      הכינוי הכי מקסים ומיוחד ששמעתי אי פעם לאשה... "פרח טרופי נדיר".

        8/3/09 00:28:
      תודה, שלומצי
        8/3/09 00:12:

      יפהפה. אהבתי מאוד את הפסקה:

      לִפְעָמִים אֲנִי חוֹלֵם אַהֲבָה מִקִּמּוּר קַרְסֻלָּהּ וְעַד פְּסֹקֶת שְׂעָרָהּ. אֲנִי

      יוֹדֵעַ שֶׁאֶזְדַּקֵּן לְבַד. חֶדֶר קָטָן. עִיר זָרָה. אֲנִי אֵשֵׁב בַּלַּיְלָה לְיַד

      הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ וְאֶכְתֹּב לְאוֹר הַנֵּרוֹת. אֲבָל כָּל זֶה אֵינֶנּוּ אֶלָּא

      אָבָק -

       

      מעין עצבות מהולה בתקווה, זרות עם אינטימיות, המון ניגודים ובכל זאת משכנע... לפחות אותי :)

      לילה טוב *

       

        7/3/09 16:16:

      המון תודה, ק.
        7/3/09 16:13:

      תודה שוב, דסי יקרה
        7/3/09 16:12:

      תודה, שירה
        7/3/09 16:10:

      כתיבה נפלאה ההשתוקקות הזאת ....
      אהבתי כיכבתי
        7/3/09 16:10:

      תודה על תגובתך החמה, דליה
        7/3/09 16:09:

      תודה, טלי
        7/3/09 15:24:
      הבאתי *

      וואווווווווווווו

      אינני נוהגת להתעסק כאן בעניני כוכבים אבל נתתי לך בשמחה :-)

      ככה צריך שיר להראות. נשימתי נעתקה. ואני כמעט מקנאה בך

      טוב רק כמעט חיוך
      תודה על השיר הנפלא.

      דליה


      אתה כותב מעולה..

      עַכְשָׁו אִשָּׁה הִיא פֶּרַח טְרוֹפִּי נָדִיר כְּמוֹ מַלְאָךְ

      בְּסִפּוּר הַנְּפִילָה מִגַּן עֵדֶן אָבוּד אֲבָל אֲנִי מְנַסֶּה -

       

      אבוד אבל מנסה..

      מנסה ולבסוף גם מצליח!

      כי אין דבר העומד בפני הרצון...

       

        7/3/09 14:44:
      "עַכְשָׁו אִשָּׁה הִיא פֶּרַח טְרוֹפִּי נָדִיר כְּמוֹ מַלְאָךְ

      בְּסִפּוּר הַנְּפִילָה מִגַּן עֵדֶן אָבוּד אֲבָל אֲנִי מְנַסֶּה -"

       

      פרח טרופי נדיר הינו משהו שאין לוותר עליו, כי מי יודע אם תמצא שנית כמותו.. עד קצה העולם יש לרדוף אחריו, וכשמצאת אותו -תטפח, תשקה, תפנק, תראה לו שאכפת לך ושתהפוך סדרי עולם רק בכדי לרצותו.. זה מזכיר לי את הסיפור אודות אותו גבר אשר נסע עד איטליה בכדי למצוא לאישתו את הבושם אותו אהבה כל כך..

       

      מלא השראה וכתוב באופן כל כך סוחף.. 

      *

        7/3/09 14:16:

      תודה, תמו'ש. השיר נכתב מזמן-מזמן ואז הייתי בטוח שכך יהיה חיוך
        7/3/09 14:15:

      תודה, זוהר. יש גם יש שירים אופטימיים יותר - חלקם כבר כאן. אחרים עוד יעלו ויבואו חיוך
        7/3/09 14:13:

      תודה לצלילי הלב
        7/3/09 14:11:
      תודה, תמר
        7/3/09 13:42:


      היי עוידד.....

      כתיבתך נוגעת....אך קצת פסימית....

      למה תדע שתזדקן לבד?.....

      תאמין ותכוונן שעוד בו תגיע האחת......

      ותרחפו יחדיו בשדה העשבים השוטים....

      נעים מאד...

      תמו"ש

        7/3/09 13:39:

      כתיבה יפה ומרגשת

      יש באמתחתך שירים אופטימיים ומרניני לב..?


       

        7/3/09 13:24:

      והינה...

      בשיר הקפת פילוסופיית חיים שלמה,

      מסמליות האישה שלעניות דעתי מסמלת פריון ועד הבדידות הפיזית וגם מחשבתית

      זאת האסוציאציה שנתורה שקריאתי את השיר הנהדר שלך

      ותמיד אפשר לספר עוד וגם לקרוא עוד

      תודה

      בכל ערוגות מחשבה ישנם עשבים שוטים.. פשוט נפלא ומעורר מחשבות..
        7/3/09 11:45:
      תודה מקרב-לב, יפעת חיוך
        7/3/09 11:39:
      תודה, עדי
        7/3/09 11:38:
      מקסים
        7/3/09 11:24:

      מרגש נוגע וכואב

       

      תודה

      עדי

        7/3/09 11:00:

      תודה, דסי. אין כמו כוכבי שמייך חיוך
        7/3/09 10:51:

      לִפְעָמִים אֲנִי מִתְעוֹפֵף בַּעֲרוּגוֹת הַמַּחְשָׁבָה לַעֲקֹר עֲשָׂבִים שׁוֹטִים.

      נְמָלִים יְחֵפוֹת רוֹחֲשׁוֹת בֶּעָפָר פֻּלְחָן מְטֹרָף שֶׁל עַלְוָה וַאֲנִי חוֹשֵׁב

      מַהֵר חוֹשֵׁב אִשָּׁה לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹא מַבּוּל -

      כל יפה כתבת שבא לי מבול של גשם אך אסתפק בכוכב שאוריד לך מהשמיים.

        7/3/09 09:47:

      תודה מקרב-לב, דפנה, על תגובתך החמה והמרגשת
        7/3/09 09:22:

      נגעת בנימי נשמתי.

      מרגש עד כאב.

      *

      דפי

        7/3/09 08:38:

      תודה, עדנה חיוך
        7/3/09 08:22:

      יפה מאוד!
        7/3/09 05:15:
      תודה, שטוט. עדיף לפני המבול קריצה
        7/3/09 03:41:

      וַאֲנִי חוֹשֵׁב

      מַהֵר חוֹשֵׁב אִשָּׁה לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹא מַבּוּל -

      *

      ו/או אחרי המבול אז מהר מהר אשה

      :)

      יופי

      }{שטוטי

        7/3/09 02:02:

      המון תודה על תגובתך החמה, איציק
        7/3/09 01:15:


      עודד, זה לא שיר זה אוצר. יקח לי זמן עד שאוכל לומר שמיציתי אותו:-)

      בינתיים כל קריאה מפיקה עוד ועוד הבנות.

      תודה רבה!

       

      איציק.

        7/3/09 00:01:

      תודה, מאיה. לא לדאוג יהיה בסדר קריצה
        6/3/09 23:49:


      להזדקן לבד,

      בררר...

       

      שיר מקסים.

        6/3/09 23:44:

      תודה, ל.
        6/3/09 23:42:

      ללכת עד קצה המחשבה....

      אני חושבת שאני לא רוצה להגיע לקצה הזה.

      אולי כי אני רומנטיקנית חסרת תקנה, שרוצה לא להגיע לקצוות אף פעם. כדי שלא ייגמר.

      כדי שתהיה לי הזדמנות לחשוב הלאה. אולי כדי לתקן מחשבות ומציאויות.

      אבל אולי בעצם התכוונת לסוג של התמסרות.

      וזה דווקא כן מדבר בשפה של רומנטיקה. וגם אליי.

       

        6/3/09 23:35:

      תודה, יעל
        6/3/09 23:34:

      תודה, איריס
        6/3/09 23:33:

      תודה, ליאורה
        6/3/09 22:25:

      לִפְעָמִים אֲנִי מִתְעוֹפֵף בַּעֲרוּגוֹת הַמַּחְשָׁבָה לַעֲקֹר עֲשָׂבִים שׁוֹטִים.

      נְמָלִים יְחֵפוֹת רוֹחֲשׁוֹת בֶּעָפָר פֻּלְחָן מְטֹרָף שֶׁל עַלְוָה וַאֲנִי חוֹשֵׁב

      מַהֵר חוֹשֵׁב אִשָּׁה לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹא מַבּוּל -

       

      מהר...מהר....

        6/3/09 22:19:


      "אִשָּׁה הִיא פֶּרַח טְרוֹפִּי נָדִיר כְּמוֹ מַלְאָךְ" -

      נעתקה נשמתי מהרומנטיקה של פעם, לא בטוחה שרוצה לחזור לשם, אבל נמצא בזיכרון ההיסטורי של כולנו.

      מבטיחה לחזור עם כוכב לכשיהיה לי.  


      עודד יקר,

      שירך ,עוצר לי את הנשימה . ובכל פעם מחדש.

      שבת שלום, ליאורה

        6/3/09 20:55:

      תודה, סשה
        6/3/09 20:54:

      תודה על תגובתך החמה, בלהה
        6/3/09 20:35:


      חשבתי על המינגווי ואחר כך הרהרתי בנוח (זה של התיבה)

      ואז קראתי את שירך שוב

      שבת שלום

      *

        6/3/09 20:00:

      "לִפְעָמִים אֲנִי הוֹלֵךְ אֶל קְצֵה הַמַּחְשָׁבָה לַחֲלֹם רִקּוּדֵי גֶּשֶׁם....


       

      לִפְעָמִים אֲנִי חוֹלֵם אַהֲבָה מִקִּמּוּר קַרְסֻלָּהּ וְעַד פְּסֹקֶת שְׂעָרָהּ....


       

      לִפְעָמִים אֲנִי מִתְעוֹפֵף בַּעֲרוּגוֹת הַמַּחְשָׁבָה לַעֲקֹר עֲשָׂבִים שׁוֹטִים...."

       

       

      כמה טוב שלפעמים אתה הולך או מתעופף במחשבתך וחולם אהבה כי כך גם אנחנו זוכים לחווית קריאה מרגשת ומהנה :)

      תודה!

       

        6/3/09 19:38:
      המון תודה, אפרת חיוך
        6/3/09 19:35:

      נגעת

      בי

      ביותר ממילה אחת

      אפרת*

        6/3/09 18:11:

      תודה על תגובתך החמה, לנה

       

      עוידד יקר,

      שיר מהמם, יש כאן עומק מחשבה כעומק האוקינוס -

      חלומות על ריקודי גשם (אני מדמה ריקוד זה להתעלסות ביום חורף גשום וקר) , תחילתם בהכרה שאישה היא פרח מיוחד, החלומות נושקים לאהבה ומיד אחר כך נושקים לאישה, תחילה לנפשה אחר כך לגופה,  המגע עם האישה מנקה "עשבים שוטים" שמתהלכים במחשבה וכשהכל טהור - מגיע המבול.

      אהבתי מאוד - תודה!!

        6/3/09 17:47:

      תודה על תגובתך החמה, תמר
        6/3/09 17:41:

      עודד, כמה הנאה יש בוודאי לדעת ששיר כזה הוא היצירה שלך... אני מסיקה מן ההנאה שיש בקריאה. הזמנת את הקורא לטיול בין הדימויים העשירים והתמונות החיות והיית מדריך טוב - התמונות מקושרות היטב אחת לשניה בתוך הזרם האסוציאטיבי... גם אני נזכרתי בלאה גולדברג המופלאה, בתיאור של החדר הקטן והעיר הזרה והנרות. נהניתי. אחזור לקרוא שוב, אני יודעת שאמצא כאן עוד ועוד. תודה. תמר

        6/3/09 17:30:
      תודה מקרב-לב, מיקית
        6/3/09 16:43:

      עודד, זה משובח, זה פיגורטיבי, זה מזמין עוד קריאה ועוד קריאה. נפלא! 
        6/3/09 16:12:

      המון תודה, טל
        6/3/09 16:11:
      תודה מקרב-לב, אורנה
        6/3/09 16:10:

      תודה לך, רבקה יקרה
        6/3/09 15:25:

      מדהים!
        6/3/09 15:25:

      פשוט
        6/3/09 15:05:


      לפעמים חלומות מתגשמים, ומחשבות גם כן,

      אהבתי מאוד,

      אורנה

        6/3/09 14:57:

      לִפְעָמִים אֲנִי הוֹלֵךְ אֶל קְצֵה הַמַּחְשָׁבָה לַחֲלֹם – מחשבה וחלום על אותו רצף.

       

      לִפְעָמִים אֲנִי חוֹלֵם אַהֲבָה מִקִּמּוּר קַרְסֻלָּהּ וְעַד פְּסֹקֶת שְׂעָרָהּ – גוף האישה כולו ארוגני... ארוטיקה במיטבה.

       מַהֵר חוֹשֵׁב אִשָּׁה לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹא מַבּוּל – אין דרך עוצמתית יותר לאמר אני גבר מלחשוב אישה.
        6/3/09 14:38:
      תודה, נעמה. לא, אין שום קשר מבחינת העיתוי בין פרסום שיר זה לפרסום תרגומי המינגווי
        6/3/09 14:37:

      המון תודה, רותי
        6/3/09 14:36:

      תודה, נטלי. יכול להיות שאנשים אלה לא היו בעצם האנשים הנכונים?
        6/3/09 14:35:

      תודה מקרב-לב, אסתי. תמונת החלון הסגור-פתוח אינה מקרית. זו גם מטאפורה ליצירה שהיא שילוב של החצנת הפנים והפנמת החוץ
        6/3/09 14:19:


      האם יש קשר בין השיר הזה  מבחינת העיתוי לתרגומי השירים של המינגווי?

      השיר - נהדר, עודד. מסוג השירים שלא עוזבים אותך, גם כשעוברים הלאה.

      *

      נעמה

        6/3/09 14:12:


      לפעמים יש פוסט נהדר שכזה.

       

      * ותודה,

      רותי.

        6/3/09 14:11:

      "מַהֵר חוֹשֵׁב אִשָּׁה לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹא מַבּוּל"

      אם רק האנשים הנכונים בחיי היו חושבים כך..

      קשתות של ענן היו מסביבי.

      ואילו הם היתמהמהו, ועכשיו סבוכים הם בתוך מבול חייהם..

       


       

        6/3/09 14:01:


      עודד יקר, שמתי לב במוטיב שחוזר אצלך על חלון

      פתוח/חלון סגור...אני אוהבת את זה. אתה כותב הרבה

      על מבחוץ פנימה ולהיפך וזה משובח כרגיל.

       

      :))

        6/3/09 13:55:

      תודה מקרב-לב, רחל
        6/3/09 13:54:

      תודה לך, נוגה
        6/3/09 13:54:

      תודה, רבקה
        6/3/09 13:53:

      תודה מקרב-לב, מירה יקרה
        6/3/09 13:53:

      תודה לך, נעמה יקרה
        6/3/09 13:52:

      תודה מקרב-לב, חני
        6/3/09 13:51:

      תודה לך, שוקי ידידי
        6/3/09 13:46:

      אהבתי מאוד!
        6/3/09 13:43:

       איזה משפט יפה - "לִפְעָמִים אֲנִי מִתְעוֹפֵף בַּעֲרוּגוֹת הַמַּחְשָׁבָה לַעֲקֹר עֲשָׂבִים שׁוֹטִים"

        6/3/09 13:25:

      "לִפְעָמִים אֲנִי מִתְעוֹפֵף בַּעֲרוּגוֹת הַמַּחְשָׁבָה לַעֲקֹר עֲשָׂבִים שׁוֹטִים. " מטיילת גם בערוגות המחשבה, לעיתים מנכשת, לעיתים משאירה את יבלית המכאובים.. איזה שיר יפה ונוגה ולמרות היות המחשבות אבק, האמת מרחפת שם רבות. תודה
        6/3/09 13:16:


      עודד,

      נהדר!

      אהבתי את מעבר בין הקונקרטי לבדיוני.

      זו לא המחשבה בלבד שהולכת אל הקצה,

      זהו גם הקורא,

      זו גם אני.

      "רחובות הדם" הזכירו לי את "הרחובות שסמרו מאימה ומדם"

      ואת לאה גולדברג הנפלאה (תודה שהזכרת).

      ובתוך הגשם והטבע והמחשבות

      נכנסת האשה,

      נכנסת האהבה,

      נכנסת התשוקה,

      ביופי מרגש. תודה!

       

        6/3/09 12:59:

      עודד. זה מהפנט. זאת הסיבה לשירה.שתיכנס כמו סכין.

      תודה.

        6/3/09 12:58:


      איזו פתיחה לשבת:)

      תודה רבה

      ושבת נפלאה

        6/3/09 12:47:

      עוידד ידידי

      לקחתה אותי לארץ נעדרת על סף 1973

      ללשון הלא מלקקת של אז

      ולמטאפורות שכבר אינן סלבס

      לא בריאליטי ולא בויריטואלי בשליש 2009

       

      יישר כויח.

       

      שוקי

        6/3/09 11:44:

      תודה ל'באמת תלוי' צוחק
        6/3/09 11:43:

      תודה, סיגלית. סוף שבוע קסום רגוע
        6/3/09 11:42:

      תודה, סיגלית. סוף שבוע קסום רגוע
        6/3/09 11:36:


      דרכי ההחלטה שלי קצת מתקשים לבחור את מה שהכי אהבתי בשירך ,

      כי זה כמה זוויות וקצוות ...

      לכן נתתי ללב לזרוק את המטבע באוויר וזה מה שיצא : צוחק

      "חושב מהר , חושב אישה"  

      חושב אהבה חיוך

        6/3/09 11:30:


      עודד היקר מפז ויהלומים

      אהבתי ומאוד

      סוף שבוע ניפלא

        6/3/09 10:25:

      תודה, נוני
        6/3/09 10:21:

      מקסים לי.
        6/3/09 10:05:
      תודה לך, עירית יקירתי
        6/3/09 10:03:


       

      נהדר כרגיל חיוך

      אוהבת לרקוד בגשם :)

      שבת שלום !!

      פרופיל

      עודד השודד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין